עבור לתוכן העמוד
Menu

מותו של הקצב של חאפז אל-אסד

אחד הגנרלים שהיו מהנאמנים ביותר לחפאז אל אסד וממבצעי הטבח בחמה נפטר • סירב להשתתף בהפיכה נגד חפאז אל אסד אך ביקר אותו על ההליכה לועידת מדריד

במשך 25 שנה הוא היה אחד הקצינים האכזריים ביותר של חפאז אל אסד, לאחר שניהל מלחמות רבות במהלך חייו, נגד ישראל, הפלסטינים, הפלנגות הלבנוניות והסניף הסורי של האחים המוסלמים. הוא היה גנרל בדימוס, או ליתר דיוק פוטר מתפקידו, ואת פרישתו בילה במסגד המקומי בכפר הולדתו, לאחר שהתקרב לדת. ב-5 באוגוסט נפטר עלי חיידר בביתו בכפר בגיל 90.

דיווח: ארה"ב דחתה את הבקשות של איראן

עלי חיידר, אלוף לשעבר בצבא הסורי ואחד המאנשים שסייעו לחפאז אל אסד לעלות לשלטון ב-1970 היה ידוע יותר בכינוי הנוראי "הקצב מחאלב".

הצטרפו לטלגרם שלנו – לחץ כאן

מחוץ לסוריה, למרות תפקידו המרכזי באירועים אזוריים רבים ובמלחמות רבות שבהן היו מעורבות סוריה של אסד, מותו לא תפס כותרות בסוריה. במדינה השסועה, מתנגדי המשטר הבעת' זוכרים את חיידר כאחד מעמודי התווך של המדינה האכזרית והמדכאת, בעוד שתומכי המשטר משבחים אותו כגיבור המייצג עידן עברו של קצינים ששמרו על סוריה מאוחדת.

תומכי המשטר חוגגים את מורשתו כחבר במשמר הישן, מאז ימי קדם כאשר סוריה הייתה יציבה, בטוחה ומוכרת בינלאומית. העלאווים הצעירים (מהמיעוט הדתי של אסד) משבחים אותו כ"אבי הכוחות המיוחדים", כוח שהיה פעם כל יכול, שלאחרונה ירד מבכורתו אל מול המשמר הרפובליקני החזק יותר והדיוויזיה הרביעית. הכוחות המיוחדים קשורים לניצחונות, בשנות ה-70 וה-80, על האיסלאמיסטים, תחת אסד האב.

בין שתי המלחמות בלבנון ב-1976 ו-1982, נבחר חיידר לוועד המרכזי של מפלגת הבעת', בן ה-75 חברים, במהלך הקונגרס השביעי של המפלגה שנערך בין דצמבר 1979 לינואר 1980. אנשיו היו מעורבים לזמן קצר בלחימה פנימית למען ההגנה על השלטון. מאז 1976, הזרוע החמושה של האחים המוסלמים החלה להתנקש בחיים של דמויות עלאווית, והרגה עשרות רופאים, מהנדסים וקצינים קרובים לחאפזאל אסד.  חיידר היה בראש רשימת המטרות שלהם. ב-1980 הוא הורה לסרוק את הערים חומס, חלב וג'סר אל-שוחור, שבהן הצליחו האחים המוסלמים למצוא מאמינים למטרותיהם, באמצעות  טנקים, מטוסים ויחידות קומנדו. אלפים נעצרו בחשד הקל ביותר שהם חברים באחים המוסלמים או אפילו אוהדים אותם. הם נלקחו לכלא לשארית חייהם או שהוצאו להורג במקום.

קרב חמה

מערכה זו הגיעה לשיאה בקרב האחרון עם האחים המוסלמים בחמה, ב-2 בפברואר 1982. על העיר הוטל מצור, והיא הייתה מבודדת מסוריה למשך 27 ימים. אין נתונים מדויקים לגבי מספר האנשים שמתו באותה תקופה. בספרו "רחמים על האומה" משנת 1990, מזכיר העיתונאי הבריטי המנוח רוברט פיסק את מספר 20,000 ההרוגים בחמה. ועדת זכויות האדם הסורית קובעת נתון גבוה בהרבה, ואמרה כי בין 35,000 ל-40,000 בני אדם מתו בחמה.

שמו של חיידר נקשר במבצע הצבאי של חמה. בין 12 ל-25 אלף חיילים השתתפו בקרב על חמה, שהסתיים בהרס של חלק גדול מהעיר וחיסול האחים המוסלמים בחברה הסורית עד שארגנה מחדש את שורותיה וקמה מחדש כישות פוליטית וחמושה. לאחר נפילת אידליב ופרבריה ב-2015, כלומר אחרי 30 שנה.

ב-1983 חלה חאפז במחלה קשה, מה שהוביל למשבר ירושה במשפחתו. לפני שהגיע לבית החולים, הוא הקים גוף שלטוני לניהול ענייני המדינה בהיעדרו, המורכב כולו ממוסלמים סונים כמו שר ההגנה מוסטפא טלס, ראש המטה של ​​הצבא יקמת א-שיהאבי וראש הממשלה עבד אל-ראוף אל. -קאסים. ריפעת אסד, שהחשיב עצמו זה מכבר לסגנו של אסד, הודר מהמועצה.  צעד זה עורר את רצונו בנקמ. הוא הורה לגדודי ההגנה לצאת לרחובות דמשק לקראת הפיכה. דיוקנאותיו היו מטויחים בכל רחבי העיר בשם שאהב: "המפקד".

השגריר וההיסטוריון ההולנדי ניקולאוס ואן דאם מספר שכוחו של היידר היה 45 אחוז עלאוים בקרב חיילים ו-95 אחוז עלאויים בקרב קצינים, בעוד שחברות הגנה של ריפעת אסד,  גייסו 90 אחוז עלאווים בשתי הרמות. ואן דאם מעריך את המספר הכולל של הכוחות המיוחדים של חיידר בין 8,000 ל-15,000 איש, בעוד שהביוגרף הבריטי של חאפז אל-אסד פטריק סייל מעמיד את מספרם בין 10,000 ל-15,000.

ריפעת ניסה לפתות את חיידר לברית. אם היה מצליח לעשות כן , משטרו של חפאז אל אסד היה נופל בצורה ודאית. חיידר סירב להיות חלק מהמזימה ואמר לריפעת: "אני לא מכיר באף מנהיג במדינה הזו מלבד חאפז". חיידר הורה לכוחותיו להיכנס גם לבירה, והציב אותם בפינות אסטרטגיות לקראת עימות עם גדודי ההגנה. עיקר כוחותיו היו מוצבים מסביב למפקדת הטלוויזיה. בכיכר אומיה, שהיא בדרך כלל היעד הראשון של כל מתכנן ההפיכה, שכן היא ממוקמת אסטרטגית בסמוך למפקדת הצבא. אנשיו של ריפעת זוהו ע"י כומתות בצבע ארגמן, וחיידר בכומתות החומים שלהם. כאשר חאפז התאושש ושוחרר מבית החולים, הוא הלך לבית אחיו בכביש המהיר עם בנו הבכור בזיל, ובעימות משפחתי בהשתתפות אמם הקשישה, אמר אסד אחיו: "אתה רוצה להפיל את המשטר? הנה אני. אני המערכת!"

בעזרת בעלי בריתו הסובייטיים, החליט חאפז לשלוח את כל הגנרלים הבכירים שלו למוסקבה, לכאורה במסגרת משלחת ממשלתית, עד שהמתיחות תירגע. הם נשלחו בכרטיס לכיוון אחד, ללא מושג מתי ואיך יחזרו. לפני שעזב את דמשק, ריפעת ערך מסיבת פרידה לתומכיו במלון שרתון, ואמר: "אם הייתי אידיוט, יכולתי להרוס את כל העיר הזאת, אבל אני אוהב את המקום הזה. אנשים רגילים אלינו. הם אוהבים אותנו. ו עכשיו אלה [המתייחסים לחיידר ואנשיו] רוצים לגרש אותנו." ". חיידר וריפעת הועלו לטיסה למוסקבה ב-28 במאי 1984. אליהם הצטרפו הקצינים פיאד ומוחמד אל-חולי, מפקד חיל האוויר הסורי. בזה אחר זה זימן חאפז כל אחד מהם לדמשק, והשאיר את ריפעת לבדו.  חאפז חיסל את כל אויביו וביסס את אחיזתו בשלטון מספר פעמים במהלך השנים, ובכל פעם חיידר היה שם כדי לסייע לו.

הנרטיבים השקריים נגד ישראל

חיידר נשאר נאמן לחאפז בשנות ה-80 ובסוף שנות ה-90.  סדקים החלו להופיע לאחר תחילת תהליך השלום במזרח התיכון, שהחל בוועידת השלום במדריד באוקטובר 1991. ברית המועצות התמוטטה וסוריה פתחה דף חדש עם הממשל האמריקני בפיקודו של ג'ורג' בוש האב. חאפז קיבל את ההחלטה לנסוע למדריד ולהיכנס למגעים ישירים עם ישראל מבלי להתייעץ עם אף אחד מעוזריו הבכירים. הוא לא הרגיש חייב – כל החלטה אסטרטגית מאז 1970 התקבלה על ידי הנשיא לבדו, ואף אחד במעגל הפנימי שלו לא העז לערער או להטיל ספק בחוכמתו. עם זאת, לפי הדיווחים, חיידר התלונן בפני קבוצת קצינים ואמר: "אנחנו שבנו את המערכת רוצים להביע דעה בתהליך השלום". הערה זו הועברה לחאפז והרגיזה אותו משתי סיבות. אחד מהם היה לכאורה התנגדותו של אחד הקצינים הבכירים שלו, אך חשוב מכך, חיידר ראה את עצמו כעת ככל הנראה כשותף. חאפז ראה באנשים האלה משכונים וכפופים, והם מעולם לא היו שותפים.

אימרה זו עלתה הייתה צעד אחד יותר מדי בשביל נשיא סוריה שהדיח אותו מתפקידיו, אסר אותו לחודשיים שלאחר מכן קיבל חנינה ומאז שמר על פרופיל נמוך.