עבור לתוכן העמוד
Menu

סוריה: התמוטטות הציר האנטי איראני

טראמפ נכשל בהקמת הציר האנטי איראני ונדמה כי מקבל את מיקומה החדש של איראן בסוריה

הסיכום בין טראמפ לפוטין כי אין למשבר בסוריה פתרון צבאי נראה כהמשך למדינות ההתנתקות של אובמה מן המזרח התיכון והפקרתו לרוסיה ואיראן. תיאום אסטרטגי זה בין שתי המעצמות משלים את כישלונו של טראמפ להקים מחדש את הקואליציה האנטי איראנית של מדינות ערב הסוניות המכונות "פרגמטיות", סעודיה, נסיכויות המפרץ ומצרים שהייתה אבן הפינה של המדיניות האמריקאית בתקופת מובארק. היא התנפצה מיד אחרי הקמתה, בנאום טראמפ בריאד, אל המשבר עם קטר וגם אל המדיניות ההססנית של מצרים מול איראן בעקבות התקרבותה לרוסיה והתיישרותה עם מדיניותה במשבר הסורי. על רקע זה נראה שהמשבר סעודיה-לבנון, בעקבות התפטרותו של חרירי, הוא פועל יוצא של ההתפתחויות הנ"ל. סעודיה נותרה למעשה לבדה  מול האיום האיראני והבינה שאין לצפות לתמיכתה של ארה"ב. התפטרותו של חרירי מרצון או מתוך לחץ נועדה כנראה להעלות לדיון בינלאומי, ע"י יצירת רעש פוליטי -תקשורתי, את איום הטרור האיראני על המזרח התיכון כולו ועל המפרץ בפרט שהמערב מתעלם ממנו.

אירועי מה שכונה "האביב הערבי" טרפו את הקלפים במזרח התיכון. דמוקרטיות לא הוקמו. לעומת זאת התפרצות האסלאם הרדיקלי הסוני הביאה לפירוקם של מדינות הלאום הערביות בעוד איראן מנהיגת האסלאם הרדיקלי השיעי הגבירה את חתרנותה והפכה לגורם מתסיס המונע את החזרת היציבות באזור.

הבעיה המרכזית המכתיבה כיום את עיקר המהלכים למעצמות ולמדינות ערב מתמקדת בסוריה. המשבר שם, הנמשך כבר שש שנים לא רק שלא הביא שום הישגים לעם הסורי אלא גרם לאסון הומניטרי, חברתי, פוליטי ,כלכלי כה גדול שסוריה לא תתאושש ממנו בקרוב ואולי לעולם לא. הסונים המהווים את הרוב לא יסכימו לחזור לחיות בצל הדיקטטורה העלאווית כבעבר כמו גם הכורדים שאין לצפות שיסכימו למחיקתה של האוטונומיה דה פקטו שהשיגו בכוח הנשק במלחמתם בדעא"ש בצפון סוריה. מאידך אסד, איראן ורוסיה אינם יכולים להסכים בשום אופן לקיום בחירות בחסות בינלאומית שכן הרוב הסוני שאמור לקבל את השלטון יעמיד לדין על פשעי מלחמה את אסד ומקורביו ויגרש מסוריה את איראן, את סוכנה חיזבאללה ואת המיליציות העממיות השיעיות שהן למעשה ארגוני טרור איראנים. יתכן מאד גם שהסונים יבטלו גם את ההסכמים עם רוסיה המאפשרים את נוכחותה הצבאית על חופי ים התיכון.

על רקע זה אין לצפות להסדר בסוריה אלא להסכמי ביניים זמניים. מדובר בשלב זה על הבנות לקיומם של אזורים למניעת הסלמה שהם מעין אזורים בטוחים בהן הקרבות אמורים להיפסק ותתאפשר חזרתן של האוכלוסיות האזרחיות העקורות לבתיהן. סידור זה מוכתב על בסיס שיתוף פעולה של רוסיה עם איראן וטורקיה בהסכמה שבשתיקה של ארה"ב ובשיתוף פעולה של מצרים ונותן מעין גושפנקא רשמית לנוכחותה של איראן בסוריה. סוכם בינתיים על ארבעה אזורים אבל צבאו של אסד בסיוע איראן ורוסיה ממשיך לכרסם בהם בצל חולשתם של המורדים וגורלם הסופי של האזורים אינו ברור.

המנצח הגדול במשבר הסורי היא איראן שהגבירה את התבססותה בסוריה בעזרת סוכניה המוזכרים לעיל. היא חשה, על רקע המצב הצבאי הפוליטי הסבוך, שאינו עומד לבוא על פתרונו, שאין מי שיוציאה משם. בכך קידמה איראן באופן אבסורדי בהסכמת ארה"ב ורוסיה את מטרתה לחדור ללב המזרח התיכון. היא נוכחת בעוצמה במשברים בעיראק, בתימן, בסוריה ובלבנון. נראה שהיא מסוגלת כבר לשנע את הכוחות הנאמנים לה דהיינו המיליציות השיעיות מעיראק לסוריה ועד לבנון. במקביל היא ממשיכה לחמש את החות'ים בתימן. על רקע זה גדלה מצוקתה של סעודיה הנראית כמכותרת מכל עבריה בעוד איראן ממשיכה לאיים ישירות על קיומה ועל בנות בריתה במפרץ תוך שימוש באוכלוסיות השיעיות במפרץ. רוחאללה ח'ומיני שהשתלט על איראן ב-1979 ראה בסעודיה מכשול מרכזי לשאיפותיו לכפות משטר שיעי באזור, אך כשל מול הקואליציה האנטי איראנית שבזמנו עצרה במידה רבה את ההתפשטות האיראנית. חמינאי יורשו ממשיך במלאכה במרץ רב ויש לו כאמור הישגים רבים. אובמה שחתם על הסכם הגרעין עם איראן הביא לפירוקה של הקואליציה. סעודיה חשה נבגדת כאשר בעלת בריתה חתמה מאחורי גבה על הסכם הגרעין שמצדו השני העניק כרטיס ירוק לאיראן אויבתה להמשיך בחתרנותה באזור. סיסי שהוחרם ע"י אובמה פנה לרוסיה והקים עימה מערכת יחסים צבאיים, פוליטיים וכלכלים קרובים וגם התיישר את מדיניותה כלפי סוריה שעיקרה השארת אסד בשלטון בניגוד לעמדת סעודיה מה שפגע ביחסי שתי המדינות. יתרה מכך לבקשת רוסיה מצרים ארחה בשטחה מספר כנסים של המורדים הסונים ודחקה בהן להשתתף בפורום אסטנה בירת קזחסטאן שם קובעת רוסיה יחד עם אירן וטורקיה את המפה החדשה של סוריה.

סעודיה האמינה בתחילה כי טראמפ יארגן מחדש את הקואליציה האנטי איראנית ואלי אף יפעיל כוח כפי שניתן היה להבין מהטלת המגה פצצה על דעא"ש באפגניסטאן והפצצת נמל התעופה של חיל האוויר הסורי ממנו יצאה ההתקפה בגזים על ח'אן שאחון. אולם כאמור החזית המאוחדת למלחמה בטרור ובחתרנות של איראן קרסה לפני שהוקמה. ההבנות בין ארה"ב לרוסיה לגבי סוריה המשלימות עם הנוכחות האיראנית בסוריה היא עדות נוספת לחוסר הנחישות האמריקאית לחזור לאזור כדי למנוע את המשך נפילתו בידי איראן ושותפיה. למצב עגום זה יש להוסיף את נטישת שלא לומר הפקרת הכורדים. ארה"ב התנגדה לקיום הרפרנדום לעצמאות של אזור כורדיסטן העיראקי. היא אף לא מנעה מצבא עיראק שהוקם מחדש וצויד על ידה ומן המיליציות השיעיות האיראניות מלתקוף את האזור שהוקם בחסותה ומוגן ע"י החוקה העיראקית מפני כניסה של צבא העיראקי. נוצר מצב ששתי בעלות ברית חשובות של ארה"ב, עיראק והכורדים שצוידו על ידה ונלחמו יחדיו נגד דעא"ש נלחמים עכשיו זו בזו והיא, ארה"ב, שומרת על ניטרליות ולא עושה שום מאמץ לפשר ביניהם.

סעודיה יודעת שאינה מסוגלת להתמודדות צבאית עם איראן. ביצועיה בתימן הוכיחו זאת למעלה מכל ספק למרות כמויות הנשק האדירות שרכשה מארה"ב. עם זאת היא סבורה כנראה, כי היא יכולה – על בסיס מיקומה הגאו-אסטרטגי, וחשיבותה לקביעת מחירי הנפט בעולם – להביא את המערב לחשיבה מחודשת על איראן. זה הוכח היטב כאשר נשיא צרפת שהיה בביקור באמירויות חש באופן מפתיע לריאד כדי לעמוד על משמעות התפטרותו של חרירי בסעודיה – מהלך בלתי צפוי בעליל, בעל השלכות מסוכנות לאזור כולו וגם לאירופה המושקעת רבות במדינות המפרץ והחוששת מגלי פליטים נוספים. התפטרותו של חרירי משכה ללא ספק את תשומת לבו של המערב ללבנון המשתדל להתעלם מכך שהיא מנוהלת ע"י חיזבאללה וכי איראן מתכננת להקים בשטחה בסיסים צבאיים ו/או ימיים בנוסף אולי למפעלים לייצור טילים. נראה שכבר עכשיו נמצאים בלבנון קבוצות של מיליציות שיעיות המתאמנות במחנות חיזבאללה בבקעה.

ישראל הרואה באיראן אויב קיומי עוקבת מקרוב אחרי התבססותה בסוריה. היא חזרה והודיעה שלא תאפשר הקמת חזית טרור נוספת נגדה בסוריה ומנעה בכוח את ניסיונות חיזבאללה להקים בסיס סמוך לגולן. בעקבות שיחותיה עם רוסיה וארה"ב חתמו שתי המעצמות על ממורנדום משותף עם ירדן שעיקרו הרחקת הכוחות הלא סוריים (חיזבאללה, כוחות איראניים, מיליציות שיעיות וארגוני טרור סונים כגון פתאח אלשאם) מדרום מערב סוריה דהיינו לאורך הגבול עם ירדן והגולן. אלא שהתברר כי הכוחות הללו יורשו להתמקם כ-20 ק"מ מן הגולן מה שמעלה חששות כבדים בישראל והנושא נשאר פתוח להתפתחויות בלתי צפויות.

בשלב זה אין אפוא חזית ערבית סונית נגד איראן הממשיכה את התפשטותה באזור תחת חסות המעצמות הגדולות. ישראל וסעודיה שני היעדים המיועדים לחיסול ע"י איראן מנהלות כל אחת את מדיניותן. השאלה היא האם ארה"ב תגבש מדיניות חדשה באזור שתגן על בנות בריתה או שלבסוף עם גבור אי היציבות והאלימות היא תישאב לתוך הכאוס בלתי מוכנה.