עבור לתוכן העמוד
Menu

רוח התקופה: יום “אל קודס” מנסה למצב את מקומו של סולימאני

במסגרת ציון יום "אל קודס" המשיך המשטר האיראני לקרוא לחיסולה של מדינת ישראל ולנסות ולמקם את מפקד כח "אל קודס" בהיסטוריה של ההתנגדות

באיראן וברחבי העולם המוסלמי  צוין ביום שישי האחרון של חודש הרמצ’אן ( 22 מאי) “יום ירושלים הבינלאומי” (יום אל קודס).  יום זה מצוין כל שנה מאז שנת 1979 על פי החלטה של ח’מיני וממשלת איראן לציון כמיהתם של כל המוסלמים ל”שחרור ירושלים” ו”השבת זכויותיהם הלגיטימיות של הפלסטינים בפלסטין”. משנתו של ח’מיני בכלל ויום ירושלים בפרט ממשיכים להוות גם היום עוגן המכתיב, מגדיר, מזין ומעצב את יעדי המהפכה האסלאמית ובמסגרתה גם את הקריאה המהדהדת מדי שנה לחיסולה של “היישות הציונית” – היא מדינת ישראל. השנה נפל ירושלים המצוין בישראל מדי שנה (כ”ח אייר) לציון איחוד העיר באותו היום בו ציינה אותו איראן.

“יום ירושלים הבינלאומי” הפך מאז כינונו לעוגן מרכזי בלוח השנה של המשטר האסלאמי והוא נערך זמן רב מראש לציונו באיראן ובריכוזי המוסלמים (בעיקר השיעים) מחוצה לה. אחד המאפיינים בולטים הוא קיום תהלוכות המוניות (בדרך כלל לאחר גיוס והסעות מאורגנות של המשטר ומנגנוניו בהן מונפות כרזות “מוות לישראל”, “מוות לארה”ב”). השנה נוכח מגפת הקורונה, שאיראן היא אחד המוקדים המרכזיים להתפרצותה, “הסתפק” המשטר האיראני בפעילות מקוונת. במוקדה עמד נאומו של המנהיג ח’אמנהאי, שקבע בין היתר, כי “וירוס הציונות לא יחזיר עוד זמן רב מעמד ויושמד”[1]. במקביל נהלה איראן מסע תעמולה רחב היקף ברשתות החברתיות ובשופרות התעמולה שלה ובמוקדו העמידה את הקריאות לחיסול הישות הציונית (“המשטר הכובש את ירושלים”), שבה והעלתה, בהקשר זה,  את תוכנית השלום האיראנית וכן קריאות בגנות ארה”ב (“מוות לישראל”, “מוות לארה”ב).

ערב “יום ירושלים הבינלאומי” הפיצה לשכתו של מנהיג איראן, ח’אמנהאי, ברשתות החברתיות כרזה (באנגלית, פרסית וערבית) תחת הכותרת הפרובוקטיבית, הבוטה, המתריסה והמכוונת זו שאינו משתמעת לשתי פנים בהקשר שואת העם היהודי :- “הפתרון הסופי לשאלת פלסטין – משאל עם”. ח’אמנהאי “הבהיר” לאחר ההד התקשורתי לו זכתה הכרזה כי “השמדת המשטר הציוני אין פירושה השמדת היהודים…המשמעות היא ביטול המשטר שנכפה ובחירות שיקיימו היהודים, הנוצרים והמוסלמים לכינון ממשלה וגירושם של ביריונים דוגמת ראש הממשלה של ישראל”[2]. תוכניתו של מנהיג איראן אינה חדשה והוא מעלה אותה מעת לעת בנסיבות שונות.

חדש באיראן: פרס ע”ש קאסם סולימאני

בנובמבר 2019 העלה ח’אמנהאי לאתר האינטרנט שלו בשפה האנגלית תוכנית דומה תחת הכותרת “כיצד יושג חיסולך ישראל” ובה עיקרי “התוכנית”[3]. שה”ח ט’רף צייץ (ברמז עבה לגרמניה שהכלילה לאחרונה את חזבאללה ברשימת אירגוני הטרור, כי “מבחיל להיווכח שאלה שהציביליזציה שלהם מצאה “פיתרון סופי” בדמות תאי גזים תוקפת את אלה המחפשים פיתרון אמיתי בקלפיות באמצעות משאל עם”[4].

הכרזה עמדה בסימן ליכוד מרכיבי “מחנה ההתנגדות” ונכרו בה סממני המאבק וההקרבה הפלסטינית לצד סמלי הסכסוך וירושלים במרכזם. אלה  נתפרו אל תפקידה המכריעה של איראן כפי שאף טרח ח’אמנהאי להדגיש בנאומו, בחיזוק המחנה הפלסטיני ובחימושו “בנשק שובר שוויון” (טילים רקטות) כדי לאזן את משוואת הכוחות מול ישראל. זאת, בהתרסה אל מול המחנה הערבי (הסוני) המתון (בעיקר מדינות המפרץ) ובכלל זאת אבו מאזן עצמו,  שלשיטתו של ח’אמנהאי, נטש ואף בגד בפלסטינים. זאת, בניגוד לאיראן המוצגת ככח אזורי מרכזי העומד בראש מחנה ההתנגדות לישראל. ראשי מחנה ההתנגדות עלו  מצדם בנאומים מקוונים. בינהם “אסמאעיל הניה (חמא”ס), זיאד נח’אלה (גא”פ) חסן נצראללה (חזבאללה), קייס אלח’זעאלי (מנהיג המיליציה הפרו-איראנית עצאא’ב אהל אלחק בעיראק) ועבד אלמלכ בדר אלדין  אלחותי (מנהיג החות’ים בתימן).

תמונה :מנהיגי חזית ההתנגדות "לראשונה בהיסטוריה של האזור...על מסך אחד ...מסר לאומה ולאוייב...ראשי מחנה ההתנגדות מחדשים את הבטחתם לשחרור פלסטין וסילוק היישות הציונית"[5])
תמונה :מנהיגי חזית ההתנגדות “לראשונה בהיסטוריה של האזור…על מסך אחד …מסר לאומה ולאוייב…ראשי מחנה ההתנגדות מחדשים את הבטחתם לשחרור פלסטין וסילוק היישות הציונית”[5])

בכרזה שזורים פרטים רבים והיא “מתרחשת” לפתחו של מסגד אלאקצא, יתכן במהלך עריכתו של משאל עם. דמותו של קאסם סלימאני, מפקד כח אל קודס של משמרות המהפכה, שחוסל על ידי ארצות הברית, , אותו הולך המשטר האיראני והופכת למיתוס היסטורי-דתי-לאומי חוצה זמן ומקום, נראית במקומות רבים בכרזה (אף יותר מח’מיני וח’אמנהאי).

 כדי להדגיש כי המאבק נגד ישראל חוצה גבולות ומדינות נראים בכרזה דגלי פלסטין, דגלי החמא”ס, הג’האד בפלסטין, חזבאללה, משה”מ וכן חלק מדגלי המליציות השיעיות הפרו-אסלאמיות בעיראק ותמונתו אבו מהדי אלמהנדס, שחוסל עם סלימאני (ברקע דגל ישראל עולה בלהבות).

עוד ניתן לראות בכרזה מנהיגים “שהידים” פלסטינים דוגמת אחמד יאסין (מנהיג החמא”ס שחוסל בעזה, פתחי שקאקי, (מזכל הג’האד  האסלאמי שחוסל במלטה), עמאד מע’ניה (בכיר חזבאללה ומקרוב למנהיג איראן שחוסל בסוריה), האיתאללה מחמד באקר אלחכים, בכיר שיעי בעיראק ממתנגדיו המובהקים של צאדם חסין, נרצח בנג’ף).

בצד ימין של הכרזה ניתן גם לראות את מחוות היד המאיימת של הנשים בצורת T , אותה אמץ נצראללה לאחר חיסול סלימאני, ברמז מאיים לארצות הברית – אתם שולחים את חיילכם לאזור כשהם עומדים והם יחזרו כשהם שוכבים בארונות קבורה.
בצד ימין של הכרזה ניתן גם לראות את מחוות היד המאיימת של הנשים בצורת T , אותה אמץ נצראללה לאחר חיסול סלימאני, ברמז מאיים לארצות הברית – אתם שולחים את חיילכם לאזור כשהם עומדים והם יחזרו כשהם שוכבים בארונות קבורה.

 

האיראנים לא ויתרו גם על הקשר היהודי כרזה וניתן לראות מספר דמויות המייצגות גורמים יהודים אולטרא-אורתודוכסיות המתנגדים לציונות ולמדינת ישראל. כדי להשלים היבט זה במיצג אמר ח’אמנהאי בנאומו   בהתייחסו ל”פיתרון הסופי”    “פלסטין שייכת לפלסטינים…יש לקיים משאל עם בו ישתתפו כל הדתות (נוצרים, יהודים ומוסלמים) …זו הצעתנו הישנה והיא עדין תקפה- זהו הפתרון היחיד לאתגר בפניו עמדה ותעמוד שאלת פלסטין…הדבר מבטיח כי מי שצריך ללכת הוא המשטר הציוני, שכן הציונות הוא חידוש ביזארי שנשתל ביהדות והוא זר לה לחלוטין”.

חזון מהפכני חובק עולם

בסמיכות לא מקרית ליום ירושלים האיראני עשו דרכן לונצואלה חמש מכליות ובהן דלק איראני למשטרו  של מדורו, תוך הפרה בוטה של הסנקציות האמריקניות המוטלות על שתי המדינות. מכלית אחת כבר הגיע ושאר המכליות עושות את דרכן. במשט המכליות, תוך הפגנת נכונות להתעמת עם ארצות אם יהיה צורך בכך, מאותתת איראן כי מחנה ההתנגדות חורג הרבה אל מעברת לגבולות המזרח התיכון וכי המאבק עם “השטן הגדול” חובק עולם. ברשתות החברתיות  הוצגו איראן וונצואלה כמרכיבים בחזית האנטי-אימפריאליסטית, שהיא מבחינת איראן המשכה הבינלאומי  של חזית ההתנגדות האזורית, גם כאן ניתן לראות כיצד שורבב קאסם סלימאני לקמפיין, כשהוא לצידם של סמלי המאבק באימפריאליזם לדורותיו בדרום אמריקה – הוגו צ’אבז, סימון דה בוליבר (משחרר מדינות דרום אמריקה מעול השלטון הספרדי), צ’ה גווארה, ופידל קסטרו.

המאבק בסוריה: האם אזלו האופציות לראמי מח’לוף?

רוח התקופה

משנתו של ח’מיני (“חיסול הציונות הוא תנאי כמעט הכרחי לפתרון בעיות האסלאם בימינו”) ממשיכה אם כן להדהד להדריך גם את הדור השני  והשלישי של המהפכה, כמעין “קבוע ניצחי” שלא ניתן לסטות ממנו, לערער או לחלוק עליו ויש לחתור כל העת ובאופן אקטיבי לממשו.

משנה זו רואה בהמשך המאבק בישראל  ובארצות הברית ככזה שאינו עומד בזכות עצמו אלא מהוו חלק ממערכה ממושכת בת מאות שנים בין ההתנשאות והאימפריאליזם המערבי, שנטעה את הישות הציונית בלב העולם המוסלמי, לבין עולם האסלאם . איראן מרחיבה כאמור מאבק זה, במסגרת מאבקה במשטר הסנקציות האמריקני, גם אל גבולות ארצות הברית ומרחיבה את חזית ההתנגדות האזורית אל עבר המאבק נגד “האימפריאליזם האמריקני בדרום אמריקה” וקונקרטית, עתה נגד ונצואלה המתמודדת אף היא עם משטר סנקציות.

כך עבור איראן הגעת המכליות החופי ונצואלה תוך שבירת המצור והסנקציות האמריקניות מהווה עבורה הישג דרמטי (כלכלי ומורלי) בתקופה בה היא נתונה למשבר כלכלי, מדיני ובריאותי קשה. כך שוזרת איראן ומנסה להתיך אל תוך החזון המהפכני חוצה הגבולות את מחנה ההתנגדות לישראל ואת המחנה האנטי-איפריאליסטי. במהלך מסע מכליות הדלק  הפך ההשתג  #IranYVenezuelaUnionAntiimperialista (איראן וונצואלה מאוחדות במאבק האנטי-אימפריאליסטי) לסוחף ברשתות החברתיות והסמל קאסם סלימאני עשה את המסע הארוך כל הדרך אל חופי ונצואלה[6] במעין איחוד סמלי המאבק המיתולוגיים באימפריאליזם ויציר כפיו – “היישות הציונית.

במסגרת האדרתו של סלימאני לאחר חיסולו ולהפיכתו לחלק בלתי נפרד מהמיתולוגיה השיעית, דימה אותה מנהיג איראן למאלכ אלאשתר, מנאמניו הקרובים ביותר של האמאם עלי (אביו של אמאם חסין). אלאשתר שלחם בקרבות המכוננים של ראשית האסלאם (קרב הגמל, צפין, ירמוכ  ועוד) נתפס כמעין כלוחם מיומן ללא חת. גם לתמונת ידו הקטועה  ועליו הטבעת שהופצה ברשתות החברתיות והפכה לאחד מסמלי החיסול, משמעות רבה באיקונוגרפיה של המאמינים השיעים ומתכתבת עם מיתוסי הקרבות (בעיקר כרבלאא’) וההקרבה השיעיים ההיסטוריים.

איראן מנסה לחבר את סלימאני הסמל אל מאבקים אזוריים בינלאומיים של מי שנלחם ונאבק בעול האימפריאליזם והסנקציות האמריקניות ואל מאבק הנמשך של הפלסטינים, חזבאללה המיליציות השיעיות  בעיראק החות’ים בתימן להילחם באויבים אזוריים, הנתמכים על ידי ארצות הברית.

ברטוריקה האנטי-ישראלית והאנטי-ציונית הבוטה של מנהיג איראן, ראשי המשטר ומשה”מ אין משום חידוש. הם מהדהדים  למעשה מחדש את סיסמאות המהפכה המקוריות, יוצקים אותן לרוח הזמן והמקום  ומקשרים אותן למציאות הגיאו-אסטרטגית החדשה ההולכת ונוצרת באזור בפרט ובעולם בכלל ולרעיון העל המכונן המנחה את איראן – העוינות והחשדנות כלפי המערב (בעיקר ארצות הברית) וישראל (שנשתלה על ידם באזור).

הפרשנות האקטיביסטית שהעניק ח’מיני לאסלאם השיעי והמהפכה בשיעה שחולל מתוקפים כל פעם מחדש ומחברים במיוחד עבור מנהיגיה הנוכחיים של איראן, גם בשעתם הקשה, בין הצלחות במימד הלאומי-איראני (עמידה בסנקציות, תוכנית הגרעין, הפלת צדאם חסין ותחיית השיעים בעיראק  והטליבאן, “נצחונות הארגונים הפלסטינים וחזבאללה על ישראל) לממד הדתי (יד המהדי וההתערבות השמיימית) ומחזקת את האמונה והשכנוע הפנימי בצדקת הדרך ובהמשך רציונל המשך העמידה האיתנה. כך מאמינים באיראן לאחר התגשמות “נבואותיו” של ח’מיני על קריסת ברית המועצות ונפילת צדאם גם נבואתו על השמדת ישראל סופה להתקיים וביד איראן הדבר.

גישה אקטיביסטית

במארג המורכב של הפעילות לייצוא המהפכה וקידום שאיפותיו המהפכניות של המשטר האסלאמי, הדהודה מחדש מדי שנה של הקריאה לחיסול מדינת ישראל (“המשטר הציוני” “היישות הציונית”; “המשטר הכובש את אל קודס”) משמשת לאיראן הזדמנות להפגין גישה אקטיביסטית מתמשכת הלכה למעשה כלפי הבעיה הפלסטינית וכר נרחב למימושו הלכה למעשה חזונו של מחולל המהפכה, ח’מיני.

זאת, אל מול מה שמגדירה טהראן אזלת ידם של המנהיגים הערבים הסונים, ההולכים ומנרמלים את היחסים עם ישראל ובכך בוגדים בפלסטינים. איראן, כפי שהדגיש ח’אמנהאי בנאומו, מחמשת את חמא”ס והג’האד האסלאמי בעזה  ומאפשרת להם להגיע לאיזון במאבק המזויין בישראל (ח’אמנהאי קרא גם לחמש את הפלסטינים ביהודה ושומרון).

בעבר ניסתה איראן לעטוף את המסרים האידיאולוגיים הקיצוניים,  שמשמעותם  האמיתית בפועל היא השמדת מדינת ישראל,  ב”צלופן”. כיום המסרים בוטים יותר וישירים ברוח “הפתרון הסופי”. המשטר האיראני לא צפוי לשנות את עמדותיו האידיאולוגיות בכל הקשור  לתפיסתו את מדינת ישראל כנטע זר ו”כגידול סרטני” (הופיע גם השנה בנאומו של ח’אמנהאי ליום ירושלים) והוא ימשיל לשווקם באזור ובזירה הבינלאומית. משמעות “תוכנית השלום האיראנית”  או כפי שהיא מוצגת השנה “הפתרון הסופי לבעיית פלסטין משאל עם ” היא חיסול מדינת ישראל כמדינה  יהודית.

הקריאות להשמדת ישראל ו”מוות לארצות הברית” יוסיפו להדהד ברחבי העולם גם בשנה הבאה ואיראן תמשיך לקדם את האסטרטגיה הפתלתלה שלה להשגת נשק גרעיני. במהלך יום ירושלים ב-2005 קרא אחמדי-נז’אד לפלסטינים “להחזיק מעמד בתבונה במשך זמן קצר ואם נעבור אותו בהצלחה  תהליך השמדת המשטר הציוני יהיה פשוט וקצר”. בספטמבר 2015 קבע ח’אמנהאי כי ישראל לא תתקיים בעוד 25 שנים[7].

לשנה הבאה ב”יום ירושלים” ?

כרזות שפרסמו במהלך יום “אל קודס” ברשתות החברתיות:

[1] https://jcpa.org.il/article/%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92-%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%9f-%d7%9c%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%a7%d7%93%d7%a1-%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%95%d7%91%d7%a1/

[2] https://twitter.com/Khamenei_tv/status/1264541220006739968

[3] http://english.khamenei.ir/news/7186/How-will-the-abolition-of-Israel-be-accomplished

[4] https://twitter.com/JZarif/status/1263457808713998338

[5] http://www.alyemenione.com/145703/

[6] https://twitter.com/Nik67674890/status/1264788135642230784

[7] https://twitter.com/khamenei_ir/status/641520641724780544