הניצחון של עמנואל מקרון היה צפוי מראש לנוכח הדמוניזציה של מנהיגת הימין הקיצוני מארין לה פן לאורך כל תקופת מערכת הבחירות.
מנהיגי ארגון גג של הקהילה היהודית, ה-CRIF ( Conseil Représentatif des Institutions Juives de France), וכן ה – Consistoire (המייצג את הרבנות הראשית התערבו בגלוי במערכת הבחירות לנשיאות. בסיבוב הראשון הם התנגדו בחריפות נגד המעמדות של העיתונאי היהודי אריק זמור בעל דעות ימניות קיצוניות , ובסבוב השני, יצאו בקריאה נרגשת להצבעה מסיבית לבחירתו מחדש של מקרון. וזאת ביודעם כי השפעת "הקול היהודי" על תוצאות הבחירות היא כמעט אפסית.
ב-1981 קראה תנועת ההתחדשות היהודית RENOUVEAU JUIFלא להצביע לכהונה שניה לנשיא ולרי ז'יסקאר ד'אסטן שהתמודד אז מול פרנסואן מיטראן הסוציאלסטי בגלל מדיניותו האנטי-ישראלית. בין היתר על כך שסיפק כור גרעיני לעיראק של סאדם חוסיין.(הכור שנבנה על יד בגדאד חוסל על ידי חיל האוויר ביוני 1981 בהוראת ראש הממשלה מנחם בגין).
הקריאה להחרים את הנשיא ג'יסקר גרמה למבוכה גדולה ואף לקרע עמוק בקהילה היהודית. כל ראשיה ובניהם הברון דה רוטישלד זעמו על התערבותה הפוליטית של התנועה היהודית החדשה ששאפה לראשונה להקים לובי יהודי פוליטי לדוגמת אייפ"ק האמריקני.
הרב הראשי של צרפת רנה סמואל סיראט היה אז מאוד נחרץ. הוא הצהיר כי "עמדתו נחרצת שלא להתערב בשום צורה, בכל צורה ובכל זמן במערכת הבחירות".
ברור כי על המוסדות היהודיים מוטלת החובה להילחם בכל האמצעים הדמוקרטים נגד רעיונות פופוליסטים, דעות קיצוניות וההסתה לשנאה. אין ספק כי נזכור תמיד את השנים האפלות של משטר וישי. אין כפרה ומחילה למשתפי פעולה עם הנאצים, וגם לא למכחישי שואה נתעבים המפיצים גם היום כתבי עת ומאמרים אנטישמיים.
עם זאת, התבטאויות אנטי-יהודיות ואנטי-ישראליות מושמעות מאז מלחמת ששת הימים גם על ידי השמאל הקיצוני הצרפתי, בעיתונות, ובקרב אינטלקטואלים המשווים את ישראל למדינת אפרטהייד.
לאור המצב העגום שנוצר במערכת הפוליטית ובחברה הצרפתית יש כמובן להוקיע את המוסר הכפול.
שני הגושים הקיצוניים הקיימים היום בצרפת הם חלק מהספקטרום הפוליטי, ולכן לא נוכל להתעלם מהתחזקות מפלגת השמאל של ז'אן-לוק מלנשון בסיבוב הראשון, ובמקביל להתעלם מיותר מ-13 מיליון צרפתים שהצביעו למרין לה פן בסיבוב השני. לא כל המצביעים האלה פעילי ימין קיצוני.
גם עלייתו של מלנשון לשלטון מדאיגה מאוד. בשני המקרים, התערבות בהצבעה הייתה חסרת תועלת. בכל הנסיבות, דה-לגיטימציה או חרם של מנהיג מפלגה שנבחר באופן דמוקרטי אינו משרת אף צד ויכול במקביל לשחק כבומרנג.
בכל הנוגע לסכסוך הערבי-ישראלי, מקרון ולה פן דוגלים במדיניות דומה, בעוד שמלנשון הרבה יותר קיצוני ביחסו לישראל. שלושתם תומכים בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה מזרח ירושלים. שלושתם דורשים את נסיגת ישראל מכל השטחים, ושלושתם בעד פשרות משמעותיות עם מנהיגי איראן.
בתוך כך,קשה להבין מדוע שר החוץ של ישראל יאיר לפיד מיהר להצדיע לניצחונו של מקרון עוד לפני פרסום התוצאות הרשמיות, והכריז עליו כ"ידיד אמת של מדינת ישראל". האמנם?
צרפת מפולגת מאי פעם, מפוצלת פוליטית לשלושה גושים, ושסועה בכל המגזרים. למקרון יהיה קושי רב לאחד את השורות ולהנהיג את המדינה. הדבר יהיה גם תלוי "בסבוב השלישי", הבחירות הקרבות לאסיפה הלאומית שתתקיימנה ב-19 ביוני 2022. קואליציה אפשרית עם מלנשון מהשמאל הקיצוני עלולה להוביל להתקרבות נוספת בין צרפת לעולם הערבי-מוסלמי על חשבון ישראל.
האם מדיניות צרפת יכולה להשתנות ?
כיום, היחסים הבילטרליים בין ישראל לצרפת טובים ופוריים בכל התחומים אך המחלוקות גדולות עדיין בנושא הפלשתיני ופרויקט הגרעין האירני.
מאז האמברגו שהטיל הגנרל דה גול ב- 1967 ועד כהונתו השנייה של מקרון, ההיסטוריה של היחסים התאפיינה בשורה ארוכה של מחלוקות, חוסר הבנה, חוסר הוקרה, וזלזול. כל פעם אחרי ריב ומדון מגיעה תקופה של פיוס. הדף החדש שנפתח ביחסים יעלה חיש מהר על שרטון.
בנושא פתרון הסכסוך הישראלי ערבי כל נשיאי צרפת ניהלו אותה מדניות עקבית ופרו-ערבית מוצהרת.
במשך 55 שנה, מנהיגי צרפת דורשים את נסיגת ישראל "מכל השטחים" בטענות להבטחת ביטחון ישראל עם "גבולות בטוחים ומוכרים".
תגובתה של ישראל תמיד הייתה "לא תודה. אנחנו יכולים להגן על עצמנו בלי עזרתכם".
ישראל אינה אוקראינה, ואינה זקוקה לסיוע של כוחות בינלאומים או לרחמים…
מתוך רצון עז להשפיע על מהלכים במזרח התיכון ולמלא תפקיד בכל מחיר באזורנו ובמקומות אחרים, צרפת, לא כיבדה את כללי המשחק ואת הבוררות בפועל.
במהלך חמשת העשורים האחרונים, כל הניסיונות הצרפתיים נכשלו, כולל ב- 2017 כאשר הנשיא פרנסואה הולנד כינס את "ועידת פריז לשלום" שנערכה חמישה ימים בלבד לפני השבעתו של דונלד טראמפ לנשיאות, וזאת בלי השתתפותה של ישראל.
האם המדיניות הפרו-ערבית של צרפת במהלך השנים, עם הצבעות מבישות באונסק"ו וביקורת נוקבת נגדנו על המהומות האחרונות בהר הבית הועילו למאמצי השלום או לביטחון ישראל? התשובה היא כמובן לאו מוחלט.. גרוע מכך, צרפת ממשיכה להיות יעד מועדף של טרוריסטים איסלאמיים.
מסקנות
במהלך כהונתו הראשונה, עמנואל מקרון לא הצליח לשנות דבר במדיניותה המסורתית של צרפת למרות שעל פי החוקה הוא אחראי אישית על עיצובה. גם כל הניסיונות לתווך לפתרון הבעיה הפלסטינית עלו בתוהו.
האם בעת כהונתו השנייה יצליח מקרון לעקוף את משרד החוץ שלו-את פקידי הקיי ד'אורסיי? האם הוא יסיק סוף סוף את המסקנות כי מדיניותו נכשלה לחלוטין והיא לא תרמה במהומה לתהליך השלום. נהפוך הוא, היא הזיקה ליחסים, במיוחד בהתחשב בגודל ובחשיבותה של הקהילה היהודית וכן במספר הגבוה של הפרנקופונים בארץ.
מול המשבר הכלכלי העולמי שיעמיק עוד יותר בעקבות המלחמה באוקראינה, מקרון, כלכלן-בנקאי מבריק, יחזק ככל הנראה ובקור רוח רב את היחסים המסחריים, הטכנולוגיים והמדעיים עם ישראל, במטרה לעשות עסקים טובים עם מה שהוא מגדיר: "מדינת הסטארט-אפ ".
יחסינו עם צרפת בוודאי לא ישובו לתקופת "ירח הדבש" של שנות החמישים. מקרון יאמץ מדיניות של אינטרסים בלבד בעיקר עם מדינות ערב, וכן עם עם איראן, הרי הוא תומך נלהב של חידוש הסכם הגרעין.
ישראל מקווה שמקרון ימשיך להילחם נגד הדה-לגיטימציה של ישראל ונגד כל החרמות, במיוחד נגד BDS.
אנו גם מקווים ששירותי המודיעין של שתי המדינות ימצאו סוף סוף אוזן קשבת בנושאים רגישים בלוחמה נגד הטרור כמו בגרעין האירני למרות הימים הסוערים שהיו בעבר.
אנחנו עדיין מקווים לשינוי חיובי כלפינו. לאותה צרפת, שהייתה פעם "ידידתנו ובת בריתנו".
האם זה חלום באספמיה? האם הזוי יהיה לצפות שצרפת תגלה אומץ מדיני ותכיר סוף סוף בדבר הברור מאליו: ירושלים היא בירתה הבלעדית של מדינת ישראל. האם יפעל מקרון בזירה הבינלאומית למען גבולות בני הגנה למדינת היהודים?
לסיכום, האכזבה של ישראל מצרפת ב-55 השנים האחרונות מביאה אותנו למסקנה אחת :כהונתו השנייה של הנשיא עמנואל מקרון תהיה כקודמתה וכל הנראה לא תשנה במהות את המדיניות המסורתית של כל נשיאי צרפת של הרפובליקה החמישית.
