פסטיבל הסרטים הישראלי שיתקיים בטורונטו ב- 10-19 בספטמבר הפך ליעד של "קמפיין האפרטהייד" המובל ע"י ארגוני שמאל בקנדה, ובהם ארגונים יהודיים ואסלאמיים. ארגונים אלה חותרים לעשות שימוש באירוע כמנוף למימוש חרם כולל נגד ישראל בשל מדיניותה "הגזענית" נגד העם הפלסטיני והיותה מעצם הגדרתה כבעלת זהות יהודית, "מדינת אפרטהייד" שאין לה זכות קיום.
תל אביב – "הפנים המחייכות של האפרטהייד"
את הטון בקמפיין האפרטהייד נתן בשבוע שעבר במאי הסרטים הקנדי הנודע ג'ון גרייסון, אשר הודיע במכתב גלוי למארגני פסטיבל הסרטים הישראלי על כוונתו לפרוש מכל אירוע השייך לפסטיבל במחאה על המדיניות הישראלית. במכתבו הזכיר גרייסון את הראיון של הקונסול הכללי הישראלי בטורונטו ובמערב קנדה ל- CJN, בו פירט את התוכנית למיתוגה מחדש של ישראל ובחירתה של טורונטו לשמש מודל לפעילות זו. הוא טען כי דווקא בשל כך, ובשל הניסיון להפוך את האירוע לציון מאה שנה לתל אביב, אסור לעצום עין ולנהוג כבת יענה נוכח "פשעיה" של ישראל. אלה כוללים לדבריו את: "הכיבוש" הנמשך 42 שנה, "הטבח" ברצועת עזה בתחילת השנה (מבצע "עופרת יצוקה") בו נהרגו יותר מאלף אזרחים פלסטינים, בחירתו של ראש ממשלה (בנימין נתניהו) המואשם בפשעי מלחמה, ההתרחבות "האגרסיבית" של ההתנחלויות הישראליות הבלתי חוקיות על אדמה פלסטינית, מגמת ההסלמה בהריסת בתים ומטעים של פלסטינים, "ההתפשטות הויראלית של חומת הביטחון הטוטליטארית" והמשך מערכת הבידוק שמקיימת ישראל.
פסטיבל הסרטים של טורונטו עשוי לתאר את תל אביב כ"עיר צעירה ותוססת… אשר חוגגת את הרב גוניות שלה", כתב גרייסון וציין כי הסופרת היהודית קנדית כינתה את תל אביב "הפנים המחייכות של האפרטהייד" והבמאי הישראלי אודי אלוני תיאר אותה כ"עיר היחידה במערב ללא אזרחים ערבים". גרייסון הוסיף, כי לטעמו לא ראוי לחגוג את "המיתוג" של ישראל, אלא יש להצטרף לחרם הכלכלי נגדה על מנת לאלצה למלא אחר החוק הבינלאומי.
לצד זאת, ציין גרייסון כי הוא דבק בהחלטתו לסייע דווקא לפסטיבל הסרטים הפלסטיני שיחל ב-26 בספטמבר בטורונטו, ובפרט כדי לקדם סרט על עזרא נאווי, אותו כינה "פעיל הומוסקסואל ישראלי שנכלא בגלל שחסם את הבולדוזרים בדרכם להרוס בתים של פלסטינים". הוא נדרש להסביר, כי תמיכתו הינה עניינית משום הנושא החשוב, ולמרות שבמאי הסרט על עזרא נאווי הינו אזרח ישראלי וחלק מהמימון עבור הסרט התקבל מממשלת ישראל, עובדות אשר היו אמורות להצדיק חרם נגדו.
הצדקת אי נאמנות זמנית למדינה "בגלל האפרטהייד"
במאים ואנשי קולנוע קנדים נוספים שוקלים לנקוט בצעד דומה ולהחרים את פסטיבל הסרטים הישראלי. הבמאי הישראלי אודי אלוני, בנה של שולמית אלוני, פועל במרץ נגד הפסטיבל ומנסה לשכנע במאים ישראלים שלא ליטול בו חלק. בשיחה עם כתב העיתון "עכבר העיר" אמר אלוני, כי היוצרים הישראלים צריכים להחליט "אם הם נציגים של משרד החוץ או של ההתנגדות חסרת הפשרות לשלטון הכיבוש והגזענות בארץ". הוא הפנה בהקשר זה מכתב לאיתן פוקס וגל אוחובסקי שסרטם "הבועה" יוקרן בפסטיבל הסרטים בטורונטו והפציר בהם לחזור בהם מכל שיתוף פעולה עם הפסטיבל, שכן בכך הם לדבריו "מטשטשים את עוולות הכיבוש בניחוח הליברלי שאתם מעניקים ובכך ממלאים תפקיד לא סימפטי במיתוג ישראל במערב".
אלוני קורא לאוחובסקי ולפוקס להצטרף לקוד החדש של אנשי הקולנוע הישראליים המתנגדים לאפרטהייד והדוגלים בקווים הבאים, לפיהם יש: "להצהיר בכל מקום שישראל היא מדינת אפרטהייד ומדינה המפרה את החוק הבין לאומי בכול הקשור לשטחים הכבושים, לדרוש הסרה מיידית של המצור על עזה, לדחות את חיבוק הדוב של משרד החוץ ולבקש משגרירי ישראל לא להיות נוכחים באופן רשמי באירועי תל אביב או כל אירוע תרבותי אחר, להצהיר שצה"לֹהוא צבא כיבוש לא מוסרי והוא ממלא תפקיד מרכזי בשוד אדמות על בסיס אתני מובהק, להצהיר שתל אביב היא לא כל כך 'קולית', אלא עיר גזענית והגירוש האיטי והעקבי שהיא עושה ביפו לערבים חייב להפסק מיד, או יישאר כאות קלון לדיראון עולם, להבין את מטרות החרם נגד מדינת ישראל ולפתוח בדיאלוג עם יוזמי החרם ולהצהיר אי נאמנות זמנית למדינה, עד לסיומו המוחלט של הכיבוש ושלטון האפרטהייד הגזעני".
כיצד הפך עבריין מין מורשע ל"צדיק" ו"פעיל שלום"?
פסטיבל הסרטים הפלסטיני בטורונטו יציג בעיקר סרטים העוסקים בסכסוך מזווית הראייה הפלסטינית. אחד הסרטים הינו כאמור הסרט "האזרח נאווי" (ובאנגלית – Ezra) בבימויו של נסים מוסק. הסרט עוסק בעזרא נאווי, המתואר ע"י יוצריו כגיבור העומד נוכח האכזריות של המערכת הביטחונית הישראלית. "עזרא נאווי הוא הרוח החיה בהגנה על הפלשתינאים בדרום הר חברון מפני שכניהם המתנחלים. דרום הר חברון הפך בעשורים האחרונים ל"מערב פרוע" שבו החזק שולט והחלש שותק. נאווי מנסה לשנות את המשוואה הזו – הוא לא נרתע מעימותים וממעצרים, מסייע במסיק ובחפירת בורות מים וגם מארגן קייטנות לילדים", נכתב בתקציר של הסרט אשר מאשים את המשטרה בהתנכלות מכוונת לנאווי, הומוסקסואל מוצהר החי עם בן זוגו הפלסטיני.
הסופרת היהודית קנדית נעמי קליין התגייסה לימינו של עזרא נאווי והיא אחת החברות בוועדה הבינלאומית הפועלת לגייס תמיכה בעניינו על המשפט המתקיים נגדו בישראל. יחד עם אישים כמו נועם ח'ומסקי, ד"ר ניב גורדון ואחרים טענה קליין, כי נאווי נעצר שלא בצדק ע"י צה"ל וכי נאווי היא אדם "אמיץ" הפועל "להגנה על זכויות האדם". נאווי זכה לדברי שבח וקילוסים בעדויות אופי שנמסרו לבית המשפט בשבוע שעבר. המשנה לשעבר ליועץ המשפטי, יהודית קרפ, ביקשה מבית המשפט שלא לשלוח את פעיל השמאל עזרא נאווי לכלא בגין הרשעתו בתקיפת שוטרים, בטענה כי מדובר ב"גואל ומושיע" עבור הפלשתינים. פרופ' דוד שולמן, מרצה באוניברסיטה העברית, טען כי נאווי מקיים "מחאה מופתית נגד אלימות". ד"ר עמוס גולדברג, מרצה להיסטוריה של השואה באוניברסיטה העברית, הגדיר את נאווי "צדיק" וכמי שמגיע עם "שק של מעשים טובים". עו"ד אמילי שפר חברת ארגון "כל יהודי לשלום" טענה, כי נאווי הוא "אחד ממגיני זכויות האדם הכי חשובים היום".
על רקע המשפט המתנהל נגדו נחשפו בעיתונות הישראלית פרטים נוספים על עברו של נאווי. מסתבר, כי נאווי הורשע בעבר במעשה סדום בקטין פלסטיני, שימוש לא חוקי בנשק ועבירות סמים. ל'שלום טורונטו' נמסר, כי מדובר בילד פלסטיני בן 14. בדיון בבית המשפט שנערך בעניינו ב-15 במאי 2007 שאל התובע את נאווי אם נכון שהוא "הואשם באונס של נערים ממזרח ירושלים או מבית לחם", ועל כך השיב נאווי: "זה לא רלבנטי לכאן". נאווי הודה בפני בית המשפט שחשף את ישבנו פעמיים לפני קצין הביטחון של חוות מעון. בהיותו בן 44 קשר נאווי מערכת יחסים רומנטית עם צעיר פלסטיני בן 20, פואד מוסא שמו, שלימים הפך להיות בן זוגו לחיים עד היום. עיתון "הארץ" מסר, כי פואד מוסא נעצר בשנת 1992 בגין השלכת בקבוקי תבערה וזריקת אבנים ונגזרו עליו שש וחצי שנות מאסר (שוחרר לאחר שנתיים בעקבות הסכמי אוסלו). ב- 1996 הוא נתפס בתחומי הרשות ב-96' והואשם שם בשוד מכונית ישראלית. בשנים האחרונות הוא נעצר מספר פעמים בשל מעורבות בקטטות.
שינוי אסטרטגיה מקרב בלימה למלחמת מידע מתקדמת
אסטרטגיית "המיתוג מחדש" של ישראל המובלת ע"י משרד החוץ אין בה לכשעצמה כדי לתת מענה לאתגרים עימם מתמודדת ישראל בזירה הבינלאומית. הקמפיין נגד ישראל הולך וצובר תאוצה ולו מטרות ברורות לבטל את אופייה היהודי של מדינת ישראל ולהקים במקומה מדינה דו לאומית שתאפשר קליטת מיליוני פלסטינים בשטחה במסגרת מימוש "תביעת השיבה" הפלסטינית. האיום על ישראל אינו "הסברתי" גרידא, אלא אסטרטגי במהותו והוא עשוי להסתבר כאפקטיבי במיוחד ככל שיוסיף לחלחל בדעת הקהל הבינלאומית ולדרגים הפוליטיים.
מערך ההסברה מנהל קרב בלימה מתמשך נגד יריביה של ישראל, העושים שימוש מושכל בתקשורת ובמלחמת המידע כדי להחליש את ישראל בזירה המדינית, הכלכלית, הביטחונית והמשפטית. מול מצב הנוכחי ראוי לאמץ לצד הבלימה והצגת ניקיון הכפיים גם מתקפה הסברתית על בסיס ניתוח האיומים הקיימים והעתידיים המסתמנים. זו צריכה להתבסס על ניהול "מלחמת מידע" מתקדמת. לשם כך, קיים צורך חיוני ביותר להקצות משאבים גדולים יותר למערך ההסברה הלאומי, להעניק לו סמכויות נרחבות מול כל הגורמים הממשלתיים ולהקים גוף מחקרי שתפקידו יהיה לעקוב ולנתח את האיומים ולספק את המידע הנדרש שישמש את מתקפת ההסברה במאבק על שמה הטוב של ישראל. כך למשל, יש לחשוף את אמות המידה הכפולות של יריביה של ישראל הטובלים ושרץ בידם או המדברים גבוהה גבוהה על זכויות אדם ובה בעת מתחבקים עם ארכי טרוריסטים או מציגים פדופיל ועבריין מין מורשע כ"צדיק".
