• הרשימה השחורה של האו"ם של חברות ומפעלים מסחריים המנהלים פעילות עסקית בשטחי יהודה ושומרון נובעת מהמועצה לזכויות האדם של האו"ם, שהוא גוף פוליטי במובהק שאיבד כל אמינות. קיום הרשימה מתפרש כניסיון עוין גלוי ופוליטי לפגוע במפעלים כאלה, ובאמצעותם, לפגוע בישראל
• הרשימה השחורה אינה דבר המחייב מבחינה משפטית את מדינות או חברות. היא בגדר המלצה בלבד
• בפרסום הרשימה השחורה, חותרת המועצה לזכויות אדם, למעשה, תחת סמכותה של מועצת הביטחון של האו"ם, שעל פי פרק VII סעיף 41 למגילת האו"ם, היא הגוף הבינלאומי היחיד המוסמך להטיל סנקציות מסחריות על מדינות
• הרשימה השחורה אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות משפטיות השולטות אשר אינן רואות דבר בלתי חוקי במעורבותם של מפעלים מסחריים פרטיים בפעילות עסקית בשטחים כבושים. לא ניתן להפעיל את המשפט הבינלאומי מול מפעלים מסחריים פרטיים
• על ידי פרסום הרשימה השחורה, המועצה לזכויות האדם של האו"ם מתערבת במחויבויות שבתהליך המשא ומתן לשלום במזרח התיכון, ובאופן ספציפי, בהוראות הסכמי אוסלו העוסקות בפיתוח כלכלי ושיתוף פעולה בין הצדדים. הסכמים אלה קיבלו אישור בינלאומי
• יתרה מזאת, אישור ופרסום הרשימה השחורה, וכל ניסיון ליישמה, פוגעים במעמדן הן של האו"ם והן של האיחוד האירופי, כאשר שניהם חתומים כעדים על הסכמי אוסלו, ולכן תמיכתם ברשימה השחורה מעמידה בספק את יושרם ואמינותם
מבוא
עם הפרסום על ידי הנציבה העליונה לזכויות אדם של האו"ם, בפברואר 2020 של "רשימה שחורה" של מפעלים מסחריים ישראלים ואחרים הפועלים בשטחים, עלו מספר שאלות בדבר עצם הבסיס החוקי של הרשימה, ועצם עמידתה בנורמות ובעקרונות המקובלים של המשפט הבינלאומי.
מה שמכונה "רשימה שחורה של האו"ם של חברות ישראליות" מוגדר במינוח הרשמי של האו"ם כ-"מאגר נתונים של כל המפעלים העסקיים המעורבים בפעילויות מסוימות הקשורות להתנחלויות הישראליות בשטחים הפלסטינים הכבושים, שיעודכן מדי שנה. ”
רקע – המועצה לזכויות האדם של האו"ם
מקורו של מאגר הנתונים בסדרת מסמכים שנוצרו על ידי המועצה לזכויות האדם של האו"ם, גוף בין-ממשלתי של 47 מדינות, כולל מדינות "בעלות סגולות הומניטריות ידועות" כמו לוב, מאוריטניה, סודן, אינדונזיה, קטאר, סומליה, טוגו, אנגולה, סנגל, בחריין, פקיסטן, אפגניסטן, בנגלדש, ונצואלה וקמרון.
מדינות המיעוט הדמוקרטיות המעטות במועצה הן גרמניה, הולנד, אוסטריה, דנמרק, איטליה, אוסטרליה, ספרד, ברזיל, ארגנטינה, מקסיקו, פולין, בולגריה, צ'כיה וסלובקיה.
המועצה הוקמה בשנת 2006 בעקבות הכישלון והפירוק של קודמתה, הועדה לזכויות האדם, שאיבדה אמינותה עקב חוסר היעילות שלה, פוליטיזציה וההכללה בין שורותיה של מדינות מפרות זכויות אדם.
למרבה הצער נראה כי המועצה הנוכחית לזכויות אדם הולכת בדרכה הפוליטית של קודמתה, לאחר שהחליטה, עם הקמתה בשנת 2006 להקדיש סעיף בסדר היום השנתי והקבוע שלה המוקדש ספציפית רק לישראל, שכותרתו " מצב זכויות האדם בפלסטין ובשטחים ערביים כבושים אחרים ".
אפשר היה לצפות כי גוף כל כך חיוני ומרכזי של האו"ם יתפקד על פי המטרות שנקבעו בהחלטה המכוננת שלו של העצרת הכללית 60/251 , מיום 3 לאפריל :2006
"… יהיה אחראי לקידום הכיבוד האוניברסלי להגנת זכויות האדם וחירויות היסוד לכולם, ללא הבחנה מכל סוג ובאופן הוגן ושוויוני) (פסקה 2)" וכן … … לטפל במצבים של הפרות של זכויות אדם, כולל הפרות גסות ושיטתיות, ולהמליץ לגביהן. עליו גם לקדם את התיאום האפקטיבי והמרוכז של זכויות האדם במערכת האו"ם" (פסקה 3)
אפשר היה לצפות גם שההוראות הברורות המפורטות בפסקה 4 להחלטה המכוננת זו לגבי אופן התפקוד של המועצה היו משמשות כמגדלור לביצועיה:
"… עבודת המועצה תונחה על ידי עקרונות אוניברסליות, חוסר משוא פנים, אובייקטיביות ואי בררנות, דיאלוג בינלאומי ושיתוף פעולה בינלאומי, במטרה לשפר את הקידום וההגנה של כל זכויות האדם, אזרחיות, פוליטיות, זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, כולל הזכות להתפתחות; "
למרבה הצער, על בסיס ה אוסף המגוון של מדינות לא דמוקרטיות המרכיבות את עיקר החברות בה, גוף או"מי זה, למרות מטרתו המוצהרת והאצילית, כפי שמופיעה בדף הבית האינטרנטי שלו כ-"אחראי לקידום והגנה של כל זכויות אדם ברחבי העולם " נגוע לחלוטין מבחינה פוליטית.
לכן קיימת שאלה לגבי עצם אמינותו ויושרו כסוכנות לזכויות אדם המובילה במערכת הארגונים של האו"ם. למעשה, פוליטיזציה כזו פוגעת ביכולתו להגן על זכויות האדם באמתו בכל מקום.
הקיבעון הפוליטי המובהק של המועצה לזכויות אדם , כאשר שם במרכז את ישראל ועם המעטת ואף התעלמות מנושאי זכויות אדם אמיתיים ברחבי העולם, הוא אולי אחד הגורמים העיקריים בהפיכת המועצה לגוף פגום ובלתי יעיל, חסר אמינות או יושרה מקצועית.
גיבוש מסד הנתונים/הרשימה השחורה
משלחת חקר עובדות של האו"ם 2012 לחקור את השלכות ההתנחלויות
בהחלטה 19/17 מ 19 במרץ 2012 בחסות קבוצה מוזרה של מדינות "דמוקרטיות ושוכרי הומניטריות" כולל "המדינה הפלורי-נציונלית של בוליביה, “קובה, פלסטין, מאוריטניה (מטעם הקבוצה הערבית), פקיסטן (מטעם ארגון שיתוף פעולה האסלאמי) ו"-הרפובליקה הבוליברית של ונצואלה " , החליטה מועצת זכויות האדם לשלוח "משלחת בינלאומי עצמאית לחקירת השלכות ההתנחלויות הישראליות על הזכויות האזרחיות, הפוליטיות, הכלכליות, החברתיות והתרבותיות של הפלסטינים אנשים ברחבי השטח הכבוש, כולל מזרח ירושלים ".
36 מדינות תמכו בהחלטה, בהן אוסטריה, בלגיה, צ'ילה, סין, הודו, ירדן, מקסיקו, נורבגיה, ניגריה, פרו, פיליפינים, רוסיה, שוויץ ותאילנד. עשר מדינות נמנעו, בהן הונגריה, איטליה, פולין, צ'כיה, קמרון, קוסטה ריקה, מולדובה, רומניה וספרד.
רק ארה"ב הצביעה נגד.
דו"ח המשלחת פורסם ב 7- בפברואר, 2013 ומציין בפסקה 96 שלה רשימה של פעילויות שבוצעו על ידי מפעלים עסקיים בשטחים שלטענתם" אפשרו, במישרין ובעקיפין, להקל, להרוויח מבניית ההתנחלויות וצמיחתן ", דבר אשר" מעורר חשש מיוחד לזכויות אדם ".
רשימה זו מתייחסת לעסקים העוסקים בתחומים הבאים:
• אספקת ציוד וחומרים המאפשרים הקמה והרחבת יישובים וחומת הביטחון ותשתיות נלוות;
• אספקת ציוד מעקב וזיהוי להתנחלויות, לחומת הביטחון ולמחסומים הקשורים ישירות להתנחלויות;
• אספקת ציוד להרס בתים ורכוש, הרס חוות חקלאיות, חממות, מטעי זיתים וגידולים;
• אספקת שירותי אבטחה, ציוד וחומרים לגופים הפועלים בהתנחלויות;
• מתן שירותים ושירותים התומכים בתחזוקת קיומם של יישובים, כולל הובלה;
• פעולות בנקאיות ופיננסיות המסייעות בפיתוח, הרחבה או תחזוקה של התנחלויות ופעילותן, לרבות הלוואות לדיור ופיתוח עסקים;
• שימוש במשאבי טבע, בפרט מים ואדמה, למטרות עסקיות;
• זיהום, וזריקת הפסולת או העברתם לכפרים פלסטינים;
• תפישת השוק הפיננסי והכלכלי הפלסטיני, כמו גם פעולות הפוגעות בפעלים פלסטיניים, לרבות באמצעות מגבלות על תנועה, אילוצים מנהלתיים ומשפטיים;
• השימוש ביתרונות והשקעות מחודשות של ארגונים שבבעלותם באופן מוחלט או חלקי על ידי מתנחלים לצורך פיתוח, הרחבה ותחזוקה של ההתנחלויות.
הרעיון של פרסום מאגר הנתונים נובע מהמלצה בסעיף 117 לדו"ח:
"חברות פרטיות חייבות להעריך את ההשפעה על זכויות האדם של פעילותן ולנקוט בכל הצעדים הנדרשים – כולל על ידי סיום האינטרסים העסקיים שלהם בהתנחלויות – כדי להבטיח שלא תהיה להם השפעה שלילית על זכויות האדם של העם הפלסטיני, בהתאמה עם המשפט הבינלאומי וכן העקרונות המנחים בנושא עסקים וזכויות אדם.
המשלחת קוראת לכל המדינות החברות לנקוט בצעדים מתאימים כדי להבטיח כי מפעלים עסקיים השוכנים בשטחן ו / או תחת תחום שיפוטם, לרבות אלה שבבעלותם או בשליטתם, המבצעים פעילויות בהתנחלויות או קשורות להן, מכבדות את זכויות האדם לאורך כל פעילותן . "
דוח של נציג מיוחד של המזכ"ל בנושא עקרונות מנחים לזכויות עסקיות וזכויות אדם (2011)
הבסיס האידיאולוגי למאגר הנתונים נובע מדו"ח של האו"ם משנת 2011 בו הוא קורא למפעלים מסחריים לדבוק בנורמות לזכויות אדם כפי שנקבע במסמך המפרט בלתי מחייב המכונה "עקרונות מנחים" שהוצג בפני מועצת זכויות האדם על ידי ג'ון רוגי, פרופסור לזכויות אדם ועניינים בינלאומיים בבית הספר לממשל על שם קנדי של אוניברסיטת הרווארד , ונציג מיוחד של מזכ"ל מועצת זכויות אדם בכל הנוגע לזכויות אדם ותאגידים רב לאומיים ומפעלים עסקיים אחרים.
"עקרונות מנחים" אלה מבוססים על ציפייה, המוצגת בהקדמתם, שעל המדינות:
"לכבד, להגן ולממש את זכויות האדם וחירויות היסוד; כי ארגונים עסקיים בהיותם אורגנים מיוחדים בחברה הממלאים תפקידים מיוחדים, צריכים לעמוד בחוקים החלים ולכבד את זכויות האדם; כי יש להתאים זכויות וחובות לסעדים מתאימים ויעילים בעת הפרה; וכי עקרונות מנחים אלה חלים על כל המדינות ועל כל המפעלים העסקיים, גם לאומיים וגם על אחרים, ללא קשר לגודל, מגזר, מיקום, בעלות ומבנה. "
עם זאת, באשר לאופי המשפטי של העקרונות המנחים, פסקאות ההקדמה קובעות:
"אין לקרוא דבר בעקרונות המנחים הללו כיצירת חובות משפט בינלאומי חדשות, או כמגביל או מערער כל חובות משפטיות שמדינה עשויה להתחייב עליה או להיות כפוף להן תחת המשפט הבינלאומי ביחס לזכויות אדם. יש ליישם את העקרונות המנחים הללו באופן לא מפלה, תוך תשומת לב מיוחדת לזכויות ולצרכים של, כמו גם לאתגרים שעומדים בפניהם של אנשים מקבוצות או אוכלוסיות שעשויות להיות בסיכון מוגבר להיפגע או לשוליים, ותוך התייחסות לסיכונים השונים שעשויים להתמודד עם נשים וגברים. "
מעניין לציין כי במהלך הניסיונות הראשונים לנסח "נורמות לתאגידים חוצות לאומיים ומפעלים עסקיים אחרים", היו ויכוחים ומחלוקות ניכרים האם ניתן, מבחינה משפטית, או רצוי, לכפות על חברות מסחריות, ישירות על פי המשפט הבינלאומי, אותו טווח של חובות לזכויות אדם שמדינות קיבלו על עצמן בהתאם להסכמים שהן אישררו "כדי לקדם, להבטיח את קיום, לכבד, להבטיח כיבוד והגנה על זכויות האדם."
בסופו של דבר המועצה לזכויות אדם העדיפה לנסח את ה"עקרונות המנחים "הלא מחייבים לעיל.
Ridiculous! #UN is happy to blacklist #Israel companies but welcome Jihadists into their human rights council. pic.twitter.com/q1gawlcTRK
— Hananya Naftali (@HananyaNaftali) November 4, 2017
המאגר עצמו
בהתבסס על המלצות המשלחת לחקר עובדות, וה"עקרונות המנחים בנושא עסקים וזכויות אדם " לעיל, מועצת זכויות האדם, בהחלטתה 31/36 מיום 24 במרץ 2016 ותחת הכותרת" התנחלויות ישראליות בשטח הפלסטיני הכבוש, כולל מזרח ירושלים ובגולן הסורי הכבוש " ביקשה מהנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם להפיק את המאגר".
בפיסקה האופרטיבית של ההחלטה, המועצה ביקשה:
"… .. נציב האו"ם לזכויות אדם, תוך התייעצות צמודה עם קבוצת העבודה בנושא זכויות אדם ותאגידים טרנס-לאומיים ומפעלים עסקיים אחרים, במעקב אחר הדיווח של משלחת לחקר העובדות הבינלאומית העצמאית לחקור את השלכות ההתנחלויות הישראליות על הזכויות האזרחיות, הפוליטיות, הכלכליות, החברתיות והתרבותיות של העם הפלסטיני ברחבי השטח הכבוש, כולל מזרח ירושלים, וכצעד הכרחי ליישום ההמלצה הכלולה בסעיף 117 שלה, להפיק מאגר נתונים של כל המפעלים העסקיים המעורבים בפעילות המפורטת בפיסקה 96 לדו"ח הנ"ל, שיעודכן מדי שנה, ולהעביר את הנתונים בהם בצורה של דיווח למועצה במושביה השלישי והרביעי ".
יוזמי החלטה היו כמעט כל המדינות העריצות והלא-דמוקרטיות, אחרות עם רקע חריג בנוגע לזכויות אדם, שנוהגות להתנגד לכל מנגנוני זכויות אדם חיוביים באו"ם, כולל כווית (בשם הקבוצה הערבית בת 22 החברים), פקיסטן (בשם ארגון השיתוף האסלאמי בן 56 המדינות) , סודן, ונצואלה, אלג'ריה, בחריין, בוליביה, צ'אד, קובה, ג'יבוטי, אקוודור, מצרים ולוב.
15 חברי המועצה לזכויות אדם סירבו לתמוך ב"רשימה השחורה", כולל בלגיה, צרפת, גרמניה, הולנד ובריטניה.
האיחוד האירופאי התנגד ל"רשימה השחורה" וניסה ללא הצלחה לשכנע את הפלסטינים להסיר את הפסקה הזו בתמורה לתמיכת האיחוד האירופי בשאר ההחלטה.
כְּמוֹ כֵן, מרבית 32 המדינות שהצביעו בעד ההחלטה אינן דמוקרטיות,והן כוללות את: אלג'יריה, בנגלדש, בוליביה, בורונדי, סין, קונגו, חוף השנהב, קובה, אקוודור, אל סלבדור, אתיופיה, אינדונזיה, קירגיזסטן, המלדיביים, מרוקו, קטאר, רוסיה, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, ונצואלה ווייטנאם.
לאחר עיכובים ניכרים בגיבוש הרשימה, השלים הנציב העליון לשעבר לזכויות האדם, הנסיך הירדני זייד רע'עד אל חוסיין, מתנגד פעיל לישראל, את המאגר, שהוגש על ידי יורשו, ד"ר מישל באשלה ג'ריה, נשיא צ'ילה לשעבר, למועצה לזכויות האדם של האו"ם ב- 12 בפברואר 2020 .
בהודעתו לעיתונות המודיעה על פרסום מאגר הנתונים, הצהיר משרד זכויות האדם של האו"ם ,בצורה ברורה מאוד:
הדו"ח מבהיר כי ההתייחסות לגורמים עסקיים אלה אינה מהווה הליך שיפוטי או מעין שיפוטי. בעוד שההתנחלויות ככאלה נחשבות כבלתי חוקיות על פי החוק הבינלאומי, דו"ח זה אינו מספק אפיון חוקי של הפעילות המדוברת או של מעורבותם של מפעלים עסקיים בהן. כל צעדים נוספים בנוגע להמשך המנדט הזה יהיו עניין למדינות החברות במועצה לזכויות האדם … ".."
בבסיס הנתונים מזוהים 112 מפעלים עסקיים, כולל חברות כמו Airbnb , מאפיות אנג'ל, מוסדות בנקאיים הכוללים הפועלים, לאומי, מזרחי-טפחות, בנק דיסקונט לישראל, חברת טלקומוניקציה, בזק, רשת המסעדות קפה-קפה, קבוצת דלק, חברת האוטובוסים אגד, חברות הטלקומוניקציה הוט ו- Yes , רכבת ישראל, חברת המים – מקורות, מוטורולה, חברת הנפט פז, סופרמרקטים כגון רמי לוי ואחרים.
היבטים משפטיים של מאגר הנתונים
• כאמור לעיל, המאגר אינו מנגנון מחייב. הוא אינו יותר מסדרת המלצות למדינות כיצד לייעץ או להפנות מפעלים מסחריים הרשומים בארצותיהם, ביחס לפעילויות בשטחים העלולים להיתפס כתורמים למדיניות ההתיישבות של ישראל, וככאלה, להפר לכאורה זכויות אדם פלסטיניות.
• למועצה לזכויות אדם אין סמכות שיפוט או מעמד מול גורמים פרטיים / ארגונים עסקיים והמלצותיה לגבי פעילויות מסחריות בשטחים אינן אלא בגדר הנחיה מרמזת. המועצה אינה יכולה לחייב מדינות או חברות להחרים חברות ישראליות. דיפלומטים מערביים אף רואים במאגר מקור של מידע סלקטיבי ומפלה כזה יכול להוות תקדים מזיק על ידי טשטוש הגבול בין עסקים לזכויות אדם בנושאים שעדיף להשאיר למדיניות הסחר מאשר מועצת זכויות האדם.
• על פי סעיף 41 למגילת האו"ם, הרשות הבינלאומית היחידה המוסמכת להטיל סנקציות על מדינה חברה באו"ם, לרבות "הפרעה מוחלטת או חלקית של היחסים הכלכליים ושל קווי רכבת, ים, אוויר, דואר, טלגרף, רדיו ואמצעי תקשורת אחרים, וניתוק היחסים הדיפלומטיים" היא מועצת הביטחון של האו"ם.
הרשאה כזו ניתנת למימוש רק במקרה של החלטה של מועצת הביטחון לפי פרק שבע של המגילה העוסק במצבים של איומים לשלום הבינלאומי , הפרות השלום ומעשי התוקפנות.
פרק זה מעולם לא הופעל ביחס לישראל.
כיוון שכך, יצירת "הרשימה השחורה "הקוראת לסנקציות כלכליות נגד מפעלים מסחריים הפועלים בשטחים, המיועדת במיוחד ליצירת לחץ כלכלי על ישראל, היא מעבר לסמכותה של מועצת זכויות האדם, בהיותה גוף של האו"ם.
• "הרשימה השחורה" מפלה מבחינה שהיא מכוונת בלעדית לישראל. הקמת מאגר הנתונים של חברות שעושות עסקים בהתנחלויות ישראליות, תוך התעלמות מכל החברות שעושות עסקים באזורים בעייתיים אחרים, כולל שטחים שנחשבים לכבושים, כמו כיבוש טורקיה בצפון קפריסין, כיבוש מרוקו במערב סהרה, הכיבוש הרוסי של חלקים מאוקראינה, היא סוג של אפליה סלקטיבית, בניגוד לעקרונות היסוד של המועצה לזכויות האדם של "אוניברסליות, משוא פנים, אובייקטיביות ואי סלקטיביות", כפי שנקבעו על ידי העצרת הכללית החלטה המייסדת של מועצת זכויות האדם. 60/251
• בחוות דעת משפטית משנת 2002 סיכם היועץ המשפטי של מועצת הביטחון כי חברות זרות הפועלות במערב סהרה מכוח חוזים עם מרוקו, אינן מפרות את החוק הבינלאומי, גם כאשר "אנשים מוגנים" מתנגדים לתוכניות כאלה, כל עוד העסקים אינם "מתעלמים" מהאינטרס של אותם מוגנים. האיחוד האירופי סמך על דעה זו אפשר לעסקיה לפעול במערב סהרה. "
• פרופ 'יוג'ין קונטורוביץ' במאמר משנת 2015 בנושא "עסקאות כלכליות עם שטחים כבושים" מציין:
"החוק הבינלאומי של כיבוש לוחמני מסדיר את הפעלת הכוח הריבוני בידי כוח כובש. הוא אינו מסדיר פעילויות של גורמים פרטיים המנהלים תכניות עסקיות או אקדמיות בשטחים הכבושים. דבר זה מודגם באופן נרחב הן במקורות הפורמליים של המשפט הבינלאומי (טקסטים וחוות דעת משפטיות) והן בפרקטיקות נרחבות של המדינות, כולל הפעילות הרשמית של האיחוד האירופי במימון הכובשים הטורקים והמרוקאים בצפון קפריסין ומערב הסהרה. "
• בפסק דין מס' 2007-2013 של בית המשפט לערעורים של ורסאי שבצרפת, שעסק בשתי חברות תובלה צרפתיות, Veolia and Alstrom אשר הועסקו בבניית רכבת קלה המחברת נקודות ברחבי ירושלים ומשרתת תושבים ערבים וישראלים, שנתבעו על ידי ארגון "סולידריות צרפת-פלסטין", פסק בית המשפט לערעורים ב-2013 לטובת החברות הצרפתיות והורה לקבוצות הפלסטיניות לשלם $117,000 הוצאות משפט לחברות הצרפתיות.
בפסק הדין בן 32 העמודים, בית המשפט קבע כי חברה העוסקת בעסק או מקימה תשתית (רכבת קלה) במזרח ירושלים אינה מפרה בשום דרך את החוק הבינלאומי. בית המשפט אישר כי בעוד שכוח כובש מוגבל על ידי מגבלות מסוימות, גורמים פרטיים אינם, אפילו כאשר הם נמצאים בהסדרים חוזיים עם רשויות הכיבוש. בית המשפט מצא כי ההסכמים הבינלאומיים המדוברים יוצרים חובות בין מדינות, ולא ניתן להשתמש בהם כדי לחייב שתי חברות פרטיות.
• מחקר שנערך לאחרונה על ידי הקרן להגנת הדמוקרטיות, שכותרתו "כיבוש במקום אחר: מדיניות סלקטיבית בנושא כיבושים, סכסוכים ממושכים וסכסוכים טריטוריאליים" מאת סוונטה קורנל וברנדה שפר, בדק את המדיניות העסקית של מדינות וחברות במצבי כיבוש באזורי קרים, דונבס, צפון קפריסין, קשמיר, ארמניה – אזרבייג'ן, הגדה המערבית, דרום אוסטיה, אבחזיה, טרנסניסטריה ומערב סהרה.
המחקר מציין כי "המדיניות היא בררנית ומגלה לעיתים קרובות הטיות המדגישות בעיות עמוקות יותר במערכת הבינלאומית". "סטנדרטים כאלה לא רק יוצרים בלבול וחושפים הטיות, אלא גם מהווים סיכון עסקי ומשפטי:
"חברות פרטיות עשויות למצוא את עצמן בתפקידים קשים במיוחד, מכיוון שלעתים קרובות הן אינן מצוידות בכדי לנווט במחלוקות גיאופוליטיות כה מורכבות. עם זאת הן נאלצות לעתים קרובות לנקוט עמדה כאשר מחליטות אם לעשות עסקים באזורי עימות. ארגונים לא ממשלתיים או אפילו האו"ם עשויים ללחוץ על חברה להצטרף לחרם , הדבר העלול ליצור חובות משפטיות. יותר ויותר, נוטים הצדדים לסכסוך אחר לנקוט בצעדים משפטיים נגד טיפול שונה. ישנו צורך גובר לתחום מקצועי חדש שיוכל לסייע לעסקים לקבל החלטות מושכלות ולהבין את ההשלכות מרחיקות הלכת של המדיניות שלהם. "
• לבסוף, הרשימה השחורה של מועצת זכויות האדם של האו"ם מערערת את בסיס התהליך של משא ומתן לשלום בין אש"ף לישראל, ובמיוחד את הסכמי אוסלו בין השנים 1993-1995.
הצהרת העקרונות משנת 1993 בדבר הסדרי ממשל עצמי ביניים (אוסלו 1) בנספח השלישי שלה – הפרוטוקול לשיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני בתוכניות כלכליות ופיתוח, קורא לשיתופי פעולה בתחומי מימון, תחבורה, סחר, פיתוח תעשייתי ותוכניות פיתוח.
תחומי שיתוף הפעולה הללו נכללו בהתחייבויות הדדיות בהסכם הביניים הישראלי-פלסטיני משנת 1995 בגדה המערבית ורצועת עזה (אוסלו 2) ובמיוחד בנספח השישי שלה – הפרוטוקול בעניין תכניות שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני, הכולל עקרונות לשיתוף פעולה כלכלי בתחומי סביבה, מדע וטכנולוגיה, תיירות, אנרגיה, תחבורה ותעשייה.
הסכם זה כולל גם סעיף המוקדש ל"people to people programs”- "שמטרתו לשפר דיאלוג, חילופי דברים ואינטראקציה בין שני העמים.
ברור ש"הרשימה השחורה" של האו"ם הדוגלת בחרם וסנקציות כלכליות, היא עצם ההיפוך של ההסכמים שנחתמו, ותהליך משא ומתן לשלום בין הפלסטינים לישראל. יש בכך חתירה תחת אותו תהליך, ולמעשה, הופך את האו"ם לגורם הרסני ומזיק בתהליך, ולא כמסגרת המאחדת והבונה, שהיא נועדה להיות.
מעל לכל, זה מנוגד לעובדה כי האו"ם, האיחוד האירופי ומדינות ומנהיגים אחרים חתמו על הסכמי אוסלו כעדים, ותמכו בהחלטות של האו"ם אשר תומכות בתהליך משא ומתן לשלום.
סיכום
בעוד שכאמור לעיל, ל"רשימה השחורה" של האו"ם אין שיניים חוקיים, היא בכל זאת, על ידי עצם פרסום רשימת חברות שמנהלות יחסי מסחר בשטחים, ובקריאה להחרים חברות כאלה , מנסה באופן בוטה לפגוע בחברות כאלה, ובכך לפגוע בישראל.
מוצע שעל כל חברה הרשומה תפעל כדי לבחון את קשריה העסקיים עם חברות עסקיות באיחוד האירופי ובמדינות אחרות, ובמיוחד עם אותם חברי מועצת זכויות האדם של האו"ם שתמכו ב"רשימה השחורה," במטרה לבדוק אם ה"רשימה השחורה" מופעלת כנגדה
.
מכיוון שבמקרים רבים, מעשי חרם מסחרי אסורים על פי החוק הלאומי במדינות המתאימות, מוצע שאותן החברות הרשומות ב"רשימה השחורה" לבדוק לגבי חקיקה מקומית כדי לראות אם "הרשימה השחורה" אינה מפרה את החקיקה המקומית נגד חרם. (בארה"ב קיימת חקיקה כזו) .
יתכן שהם ירצו לפנות לייעוץ משפטי מקומי מתאים באשר לסעדים משפטיים אפשריים ופעולות העשויות לנקוט נגד כל חברה שמיישמת את "הרשימה השחורה" ומבטלת עסקאות או קשרים פיננסיים אחרים.
ברמה הלאומית, על ממשלת ישראל לפנות ישירות למדינות החברות במועצה לזכויות האדם של האו"ם ולגופים אחרים של האו"ם במטרה למנוע הפעלת "הרשימה השחורה" על ידי חברות הרשומות בשטחן.
פנייה כזו צריכה לשקף את האופי הפוליטי ואת המוטיבציה הפוליטית שעומדת מאחורי "הרשימה השחורה," כמו גם את הנזק שיכול להיגרם על ידי הטלת חרם מאורגן נגד ישראל, הן לתהליך השלום והן ליחסים הדו-צדדיים בין ישראל לישראל.
