הפרישה של בריטניה מהאיחוד האירופי היא ראשית כל בעיה בריטית פנימית חמורה שעל מנהיגיה בלבד לפתור אותה בכובד ראש ובהקדם האפשרי.
ראשי האיחוד האירופי הופתעו מאוד מהחלטת הבריטים, הם סמכו על הסקרים וציפו בקור רוח ובאדישות רבה שרוב העם הבריטי יגלה אחריות וסולידריות, וכך ימשיך להשתייך לאיחוד בהתאם למשאלת הלב של ראש ממשלתם דויד קאמרון.
האכזבה והמרירות אוחזות אמנם את מנהיגי הקהילה האירופית אבל למרות ההלם הראשוני ניכרת התאוששות מסוימת. אירופה אכן מתחילה אט אט להתפכח.
כותרות העיתונים שנבאו רעידת אדמה פיננסית עולמית, ואף העזו לערוך השוואה הסטורית עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ישכחו במהרה, רוב התגובות השחורות ונבואות הזעם התרככו, והשווקים והבורסות יהיו מעתה פחות עצבניים ויותר יציבים.
ברור לכל כי האחוד האירופי לא יתפרק במהרה. הוא עדיין קיים, נושם ובועט, והוא ימשיך ככל הנראה ליצג, לפחות בטווח הקצר והבינוני, 27 מדינות מאוחדות כשבקרבן חיים קרוב לחצי מליארד בני אדם עם תמ"ג ממוצע של יותר מ-30000 דולר לנפש.
הפרופורציות האמיתיות של הפרישה
כדי להבין באמת את מה שהתרחש, יש להחזיר את צעדה של בריטניה לפרופוציות הנכונות, וגם לבחון בהמשך מה עלול או עשוי לקרות בעתיד הקרוב והרחוק באזורינו, במיוחד מה יהיו ההשלכות על ישראל, יש לזכור ראשית כל את העובדות הבאות:
- הרעיון להקים "מרחב של שלום ויציבות" באירופה הועלה בתום מלחמת העולם השניה והתגבש בהצהרה פומבית ב-9 במאי 1950 על ידי שר החוץ של צרפת דאז רוברט שומאן.
- רק ב- 25 במרס 1957 נולדה הקהילה האירופית הראשונה בתום החתימה על אמנת רומא. בריטניה לא היתה ממיסדי ומקימי האיחוד האירופי. נסיונותיה להתקבל בתנאים מסוימים נדחו על הסף וב-1967 הטיל הגנרל דה גול וטו. אגב זה אותו דהגול שבמלחמת העולם השניה נמלט מצרפת אחרי שהואשם בבגידה ונידון למוות על ידי משטר וישי ומצא מקלט מדיני בלונדון. כפי שאכן אמר הפילוסוף הגרמני, פרדריק ניטשה, "מדינות הן יצורים מפלצתיים קרי מזג"… רק האינטרסים גוברים על הכל.
- רק אחרי משא ומתן תשוש ומיגע שנמשך שנים רבות ובתום משאל עם שנערך ב- 1975 התקבלה בריטניה לשוק האירופי.
- עם זאת, בריטניה לא היתה חלק ממרחב המטבע האירופי, היא המשיכה לשמור על הלירה סטרלינג. היא לא חתמה על הסכמי שונגן לביטול הגבולות והמכס, היא לא היתה חברה במוסדות המטפלים בהיבטים המשפטיים והסוציאלים של היבשת, והיא התנגדה בתוקף לדיונים משותפים על ביטחון אירופה למרות שהיא חברה מלאה בברית האטלנטית נאטו. הוה אומר שבריטניה המשיכה תמיד בקו מסוים של בדלנות, ולמעשה היתה רק חברה במרחב האירופי הענקי של סחר חופשי.
לאור העובדות הנ"ל אין ספק כי ההשלכות על פרישתה של בריטניה מהאיחוד האירופי תהיינה מבחינה כלכלית פחות הרסניות ממה שחשבו בתחילה. עם זאת, ברור כי אירופה נחלשה מדינית והמשקל הסגולי של בריטניה יחסר לה מאוד בבואה לקבל החלטות הרות גורל.
הסיבות לפרישה
מלבד הגורמים השונים הקשורים לפוליטיקה האנגלית הפנימית ראוי לציין שלוש סיבות עיקריות שהדאיגו את הבריטים ואלצו אותם לפרוש מהאיחוד:
- האדמינסטרציה המסורבלת והבירוקרטיה הנוקשה שבה פקידים מ-28 מדינות שונות וועדות שונות ולא נבחרי צבור מקבלות בבריסל סמכויות יתר והחלטות חשובות בכל נושא במיוחד בנושאים הקשורים לביטחון האישי.
- נהירת המהגרים ממזרח אירופה ובאחרונה פליטים מעירק, מסוריה ולוב.
- פעולות הטרור המתבצעות על ידי נתינים אירופיים בהשראת ארגונים איסלמים כגון דאעש או אל קייאדה. הפגועים בבריסל ובפאריס הוכיחו חוסר תאום ונגודי אינטרסים בין שרותי הביטחון וכשלון חרוץ של שרותי המודיעין.
נדגיש כי עד כה נכשל האחוד הארופי בכל הקשור למדיניות חוץ. ואלה הן הכשלונות העיקריים של השנים האחרונות בלבד:
– עדוד אירופה לסלוקם של קדאפי, מובארק ובן עלי מהשלטון בלוב, מצרים וטוניסיה,והתמיכה "באביב הערבי" גרמו למשברים ולזעזועים שעד היום נותנים אותותיהם על כל המזה"ת והמגרב ובעקיפין על אירופה עצמה.
– האדישות כלפי פתרון מלחמת האזרחים בסוריה, הטבח שממשיך לבצע הנשיא אסד בעמוף ועלית עוצמת הארגונים האיסלמים והקמת דאעש, גרמו להגירה המונית של מליוני מהגרים. במקום לפתור את הבעיה בזמן ובעיתוי הנכון נאלצים עתה הארופים להתמודד עם הבעיה ולחוש ישירות על אדמתם את ההגירה הבלתי מבוקרת והאיומים לפעולות טרור.
בנוסף לכך יש להדגיש שהממשל האמריקני נתן כתף קרה לאירופים והוא גם נכשל לאורך כל הדרך במציאת פתרונות הולמים. נציין בהיבט הבריטי כי הפרישה מהאיחוד מהווה ללא ספק סטירת לחי מצלצלת לממשל אובמה. נשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו קרה לתמוך בהשארות הבריטים וקריאתו לא נשמעה כלל בעת בקורו האחרון בלונדון.
– המשבר באוקראינה והמתיחות המיותרת עם ולאדמיר פוטין עם הטלת הסנקציות על רוסיה.
היום אירופה מבולבלת ומחפשת את עצמה. בנושאי המהגרים וגל הטרור המשתולל היא למעשהנלחמת על הבית. האיום קיים והוא יום יומי. חוסר האונים של ההנהגה האירופית וחולשתה למצוא פתרונות למצוקות הרבות מזכירים את איומי שנות ה-30, עם עליתו של היטלר לשלטון וערב מלחמת העולם השניה. הפגועים גרמו למצבי חרום, לפאניקה ולאי וודאות לגבי העתיד. בתוך כך לא רצו הבריטים להגרר אחרי הנהגה כושלת והעדיפו להתמודד עם הבעיות לבדם מבלי עזרה בבחוץ. ברטניה שידעה משברים בעבר תדע גם להתמודד עם המשבר הנוכחי. נדגיש בעניין זה כי עוד בשנות ה80 שאלת ההגירה ממדינות מוסלמיות לא הוו כלל בעיה כי הארופים היו זקוקים לידיים עובדות. מפלגות השמאל ששלטו אז אפשרו בקלות איחוד משפחות. בנגוד לכל התחזיות ושלושים שנה אחרי תפסה המהפכה האיסלמית תאוצה מדהימה והדת השתלטה על אירופה במקום האידואלוגיה החילונית. אבל גם עם ההצלחות והחדירה האיסלמית גברה האיסלמופביה. נדגיש כי כל עוד המוסלמים לא יפנימו כי עליהם כמו היהודים בזמנו וכל יתר המהגרים להתאקלם ולקבל את כללי הרפובליקה אזי המצב יחמיר עוד יותר. עבור רוב האירופים לא יעלה על דעת כי נכיר את הקהילה המוסלמית כשונה בכל המובנים מהצוויליזציה המערבית.
בנושאי מדיניות חוץ קיים עדיין באירופה תסכול גדול שהשתרש מאז מבצע קדש ב-1956 ועזיבת המושבות הקולוניליסטיות. השמרנות על סדר עולמי ישן מתקשה להתמודד עם החדושים הטכנולוגים והחברתיים הקיימים בעידן האינטרנט והסמרטפון.
האיחוד הארופי עשה במהלך השנים כמה טעיות אסטרטגיות. הראשונה היא "הרחבת המועדון" לכל דיכפין באירופה ומחוצה לה. חמש מדינות נוספות ובניהן טורקיה הגישו רשמית את מעמדותן. ברור כי יש הבדל ענק אם אירופה מאוחדת תתפקד עם תשע או שתיים עשרה מדינות או עם עשרים ושמונה ויותר. טעות נוספת היא בטול הגבולות ששם קץ לפרוטקסיוניזם המסחרי וגרם לשטפון של סחורות מסין ובהכרח לסגירת מפעלים אירופיים ולאבטלה גוברת. בטול המחסומים והגבולות גרם להגירה חופשית של זרים.
הקהילה האירופית והבעיה הפלסטינית
אפשר לומר בוודאות שבנושא אחד בלבד קימת תמימות דעים בקהילה הארופית והוא בפתרון הבעיה הפלשתינית. היוזמה הצרפתית החדשה וכנוס ועידה בינלאומית בולטת במיוחד בגישה האירופית לפתרון הסכסוך.
פרישתה של בריטניה לא תשנה את מדיניותה של אירופה באזורינו וישראל חיבת להערך בהתאם. בניגוד לבריטניה שידעה להתמודד לבדה מול משברים גדולים, מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להתבדל והיא תמיד תהיה זקוקה לידידי אמת ולבריתות. נשמעים קולות בארץ הקוראות להתמקד מעתה בשווקים האסייתים האטרקטיבים ולזנוח את אירופה בגלל מדניותה הפרו-פלשתינית. להערכתנו גישה זאת מוטעת כי גם היום למרות החלשותה אין לזלזל בכוחה הכלכלי של הקהילה הארופית. היא תמשיך להוות עבורנו מעצמה כלכלית ומדינית חשובה הקשורה בטבורנו מבחינה גאוגרפית, הסטורית ותרבותית.
יש גם לציין כי אירופה אינה מקשה אחת ויש הבדלים מהותיים בין המערב למשרח. לישראל יש יחסים בילטרלים ובכל התחומים עם כל אחת מהמדינות. עם חלקן היחסים יותר הדוקים וידידותיים ועם אחרות הן פחות וניתנות לשפור. יש לצפות כי פרישת בריטניה לא תפגע בקשרים וביצוא הישראלי לאירופה. נדגיש כי ישראל חברה בארגון החשוב והמכובד OECD . היא חתומה על הסכמים רבים ולה אינטרסים משותפים בכל התחומים הכלכליים, במדע והאנרגיה. היא גם תמשיך להיות חברה פעילה בפרויקט HORIZON 2020. והיא פתחה לראשונה נציגות במטה נאטו בבריסל.
אפשר להעריך ולקוות שגם הקשרים הבילטרלים עם בריטניה, החברה קבועה במועצת הביטחון, יתחזקו וזאת למרות הקולות הנשמעים מארגוני שמאל קצוני ופעילי הBDS.
אגב, יש להדגיש כי בחירתו של המוסלמי צדיק חאן לראש עיריית לונדון לא פגע בקהילה היהודית ואף פתח דיאלוג מרתק וחשוב עם ראשי הקהילה המוסלמית המתונה.
בתוך כך, יש לפעול ולמנוע מארגוני שמאל או ימין קצוני לנצל את פרישתה של בריטניה למטרות לאומיות פופליסטיות וגזעניות העלולות להתמקד בתחילה נגד המהגרים המוסלמים והמעוטים הזרים ובהמשך גם נגד היהודים ובעקיפין נגד ישראל.
לסכום נתן לומר כי הפרישה מהאיחוד תאפשר לבריטים מרחב תמרון גדול יותר מבחינה מדינית וכלכלית. לונדון כבר לא תיהיה יותר תלויה בגחמות של פקידים בבריסל בכל הקשור לישראל ולפתרון הבעיה הפלשתינית. עלינו למצוא בתבונה רבה את הדרכים הדיפלומטיות להגיע לכך, ולהשכיל לשמור על הנכס היקר הזה.