מזרח תיכון חדש עדיין לא נולד
בשלב זה לפחות, דמוקרטיות עוד לא הוקמו במדינות ערב. המאזן הזמני הוא הפלתם של המשטרים בתוניסיה ובמצרים המתונות והפרו-מערביות ביותר בעולם הערבי. בלוב ובתימן מתנהלות מלחמות אזרחים הרסניות. בסוריה מדכא אסד את אזרחיו באכזריות, כאשר הקהילייה הבינלאומית מהססת אם להתערב אחרי נסיונה הלא מוצלח – בינתיים – בלוב. סעודיה, המדינה בעלת המשטר העריץ ביותר באזור, נותרה בינתים יציבה.
גם מעצר הדיפלומט האיראני בקהיר וגרושו השבוע הזכירו לנו כי מזרח תיכון חדש עדיין לא נולד. איראן ממשיכה את חתרנותה באזור כולל במצרים, במטרה להקים אזור איסלאמי שיעי, למרות הצהרות פייסניות של שר החוץ המצרי כלפיה. כלכלות האזור מתמוטטות. מצרים ותוניסיה הנשענות על תיירות נפגעו קשות, ההשקעות הזרות פסקו לחלוטין והשביתות הרבות משתקות את הייצור והייצוא וכבר נמסר על מחסור במוצרים בסיסיים. האירועים האלימים בשאר המדינות משתקות גם כן את הפעילות הכלכלית ונראה שהמזרח התיכון צועד לקראת משבר כלכלי חריף ומקיף. אזרחי מדינות ערב ששאפו לשפר את תנאי חייהם ולהשתחרר מדיקטטורות, עלולים למצוא את עצמם במצב כלכלי חמור מזה שהיה תחת המשטרים הקודמים, מה שיגרום להמשך אי היציבות החברתית והפולטית ויזין אלימות נוספת.
קולות במצרים לביטול הסכם השלום עם ישראל
לעומת זאת, נראה שהתוצאה המרכזית של התסיסה בעולם הערבי היא דווקא הקשחת עמדות הערבים ופגיעה בתהליך השלום. במצרים נשמעים קולות רבים הקוראים לביטול הסכם השלום עם ישראל או להקפאתו, ולהפסקת הספקת הגז. השלום עם ישראל וקיום יחסי סחר עמה והעמקתם הם ללא ספק אינטרס מצרי בסיסי, אך במצב הנוכחי, בהעדר הנהגה וכיווני פעולה ברורים להמשך הדרך אחרי הפלת המשטרים, מתאחד העולם הערבי כהרגלו נגד ישראל. החינוך האיסלאמי והלאומני קיצוני שניתן בבתי הספר ובמסגדים חזק ועמוק מכל מחשבה רציונלית. עם תחילת ההפגנות בתוניסיה ובמצרים טענו רבים מן הפרשנים כי דור צעיר חדש קם בעולם הערבי שרוצה להלחם למען זכויותיו ושהתפכח מן הסיסמאות הנבובות שהטילו את פיגור העולם הערבי על ישראל. עכשיו מתברר שנחפזנו. אפילו אסמאא' מחפוז, ממייסדות תנועת הבלוגרים של ה- 6 באפריל, שהוידאו שלה ביוטיוב נחשב כניצוץ שהצית את ההפגנות, אמרה לאחרונה בראיון טלוויזיוני שניתוק היחסים עם ישראל היא אחת המשימות החשובות לביצוע.
הקשחת עמדות כלפי ישראל בזירה הפלסטינית
גם אצל הפלסטינים מורגשת התעוררות להקשחת עמדות כלפי ישראל. רבים בקרבם סבורים שניתן להעתיק את ההפגנות במדינות ערב להנעת תנועה עממית מסיבית נגד ישראל ולהשיג תמיכה בינלאומית רחבה לעמדותיהם. הפיוס בין פתח לחמאס ופתיחת מעבר רפיח התבררו רק כמהלכים "פטריוטים" אנטי-ישראלים שאינם משנים את המציאות הפוליטית. בעמדות חמאס לא חל שום שינוי. ראשי הארגון ממשיכים להצהיר יום יום על כוונותיהם להשמיד את ישראל ולועגים לדרישות הקוורטט להכיר בישראל ובהסכמים שנחתמו עימה ולהפסיק את הטרור. חמאס גם אינו מוכן לפרק את כוחות הביטחון שלו ולהעמידם תחת סמכותו של יו"ר הרשות הפלסטינית. הוא אינו מוכן אפילו לדון בפיצויים למשפחות ההרוגים של אנשי הפתח, שפעיליו הרגו ופצעו בזמן ההשתלטות האלימה על רצועת עזה, וממשיך בחתרנותו בגדה המערבית במטרה להשתלט גם על הרשות הפלסטינית. הפתח אף הסכים שחמאס יצורף לאש"ף ובכך יקבל מעמד מרכזי במו"מ עם ישראל. ללא ספק הפתח נאות לחתום על הסכם הפיוס ללא שום תמורה רק כדי להפגין בפני האו"ם את האחדות הפלסטינית לקראת ההצבעה בעצרת הכללית על הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67' בחודש ספטמבר הקרוב. הרשות הפלסטינית עסוקה עכשיו בארגון הפגנות מסביב לגבולות ישראל ובבירות מדינות המערב דוגמת ההפגנות בכיכר התחריר, כדי להפעיל לחץ על דעת הקהל העולמית הנקראת לקשר בין המהפכות במדינות ערב "למצוקתם" של הפלסטינים.
המצב האסטרטגי באזור נותר ללא שינוי
גם פתיחת מעבר רפיח היא תוצאה בלתי לגיטימת של המהפכה, דהיינו רצונה של מצרים המהפכנית להראות עצמאות מול ארה"ב וישראל וגם ליישר קו עם הכוחות האנטי ישראלים שהשפעתם גברה בעקבות המהפכות. אבל אחרי ימים ספורים התברר כי פתיחתו של המעבר אינה עונה אלא חלקית לציפיות חמאס, אשר לא היסס להשמיע את מורת רוחו מן המגבלות המוטלות על הרוצים לעבור בו. שוב יש להדגיש כי אין שינוי במצב האסטרטגי באזור. חמאס לא שינה את מטרותיו לפגוע בישראל ומצרים שפתחה את המעבר בצל המהפכה מבינה שחמאס יכול לגרום לה נזק בהמשכת הברחות הנשק ובהתחברו לבדואים למטרות פיגועים ומכאן המדיניות הדואלית המתבטאת בפתיחת המעבר אך הטלת מגבלות ביטחוניות.
לאן מובילות מה שמכונה המהפכות בעולם הערבי? פרשן ערבי כותב ביומון "א-שרק אלאווסט" (1.6), כי "ההיסטוריה מספרת לנו שהמודל של מהפכה המחפשת להפיל שלטון יציב הפועל באופן הדרגתי לבצע רפורמות (כמו בבחריין או במצרים) מוביל למשטר יותר קיצוני ופחות מעונין בהגנה על זכויות האזרח. המהפכות האלה בארצות ערב אינן מהפכות 1848 באירופה המערבית או מהפכות 1989 במזרח אירופה. אלה אינן אלא תסיסה עממית באזור בו סוערים אידיאולוגיות דתיות קיצוניות ושוביניזם לאומי קנאי". הוא ממשיך ואומר, "האזור עובר ללא ספק מבחן היסטורי קשה, אבל רבים מן הפרשנים אינם תופסים כי אין הכרח שמבחן זה יסתיים תוך שנה או שנתיים, אלא כנראה בעוד שנים רבות וגם לא בהכרח יביא לתוצאות טובות יותר מנקודת המבט של הדמוקרטיה, כלומר שלטון הוגן ומעל לכל רווחה כלכלית". עוד אמר, "שההוכחה הטובה ביותר על האנרכיה בשלב הנוכחי היא ששיפור התנאים הכלכלים שהיה הבסיס לתחילת ההפגנות אינו על סדר היום של המהפכנים יותר. כל מה שנשאר הוא נקמה ורוח מהפכנית המפארת את העקרונות הנעלים, אך המתנכלת לדמם ורכושם של אנשים תחת אמתלות לא תמיד מבוססות ולמען טיהורו של המשטר הקודם".
ארגונים איסלאמיים עלולים להשתלט על מדינות האזור
אלה מילים חריפות שבמערב אין מעיזים לבטא ומעדיפים לדבר על אביב עמי ערב. זאת מתוך אמונה או תמימות כי כוחות פוליטים ליברלים עומדים להגיע לשלטון ולכוון את האזור הערבי לעבר דמוקרטיה מערבית המבוססת על סובלנות וקבלת האחר, חופש הביטוי, שיוויון האישה וזכויות האדם. אלא שהמציאות שונה לחלוטין. קדאפי, עלי עבדאללה סאלח ואסד עדין לא ויתרו על השלטון. אם וכאשר זה יקרה, אלה המחכים לנפילתם ולתפיסת רסן המדינה הם דווקא הארגונים האיסלאמיים למינהם. עד כמה שידוע, בכל שלוש המדינות האלה ארגוני האחים המוסלמים וקבוצות סלפיסטיות הם הכוח הפוליטי המרכזי שמסוגל לקלוט את המהפכות עם הפלת השלטון הנוכחי. אין כמובן לשכוח את מצרים, שם האחים המוסלמיםעושים כל מאמץ להקים גוש איסלאמי יחד עם ארגונים איסלאמיסטים קיצונים אחרים כדי לזכות ברוב בבחירות הבאות לפרלמנט. גם בירדן אלה שמובילים את ההפגנות, שאומנם פחתו בימים האחרונים, הם האחים המוסלמים המיוצגים על ידי מפלגת חזית הפעולה האסלאמית.
אנו עלולים למצוא את עצמנו במצב מורכב ובעייתי ביותר, כאשר מצד אחד מתגברת ההשפעה האיראנית ומצד שני האחים המוסלמים הולכים ומשתלטים על חלק ממדינות האזור. נראה שהגעתה של דמוקרטיה המבוססת על סובלנות והכרה במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי באזור רחוקה מתמיד.
