טועה מי שחושב שהמערכה האחרונה בין ישראל לחמא"ס והג'יהאד האסלאמי היתה מערכה מוגבלת מבחינה גיאוגרפית לשדה קרב מצומצם בגודלו .
המתבונן במהלכיה של מלחמה בת 11 הימים אינו יכול שלא לראות בה אלא חזרה כללית של מה שצפוי לישראל בחזית הצפונית.
המרחב העזתי לא היה אלא שדה ניסויים של איראן וחזבאללה שבמהלכו למדו על כוחה של ישראל, חדירתה המודיעינית, יכולת היירוט שלה, אך גם על מגבלות הכוח שלה כפי שהתבטאו בהקפדה הכמעט בלתי הגיונית שלא לפגוע במרכזי אוכלוסיה מחשש לתגובת עולם ומפני האשמתה כמחוללת פשעים נגד האנושות. עוד למדו על התלות שלה בארה"ב ועל הסחף שפקד את מעמדה בקרב דעת הקהל העולמית ובעיקר בקרב המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, מפלגתו של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן.
אנחנו אוהבים להתבשם באמירה המיוחסת למנהיג חזבאללה חסן נסראללה שאמר כביכול אחרי שיצא מהבונקר בו הסתתר במהלך מלחמת לבנון השניה שאילו ידע שאלה מימדי ההרס שגרמו החלטתו להתגרות בישראל הוא לא היה מתחיל במלחמה בכלל. אנחנו טוענים פעם אחר פעם כי העובדה שחזבאללה לא יוזם שום מהלך צבאי מול ישראל ומהסס לעשות כן בעתיד הנראה לעין נובע מן ההרתעה הישראלית כלפיו.
בפועל מאז 2014 חזבאללה פנה למאמץ התעצמות חסר תקדים במימון והדרכה איראניים בעוד צובר ארסנל רקטי של למעלה מ-140,000 טילים שבחלקם בעלי יכולת דיוק גבוהה ביותר.
![(תמונתו של קאסם סלימאני בידי פעיל גא"פ באחת מהמנהרות בעזה[6]).](https://jcpa.org.il/wp-content/uploads/2021/05/IRAN2505213.jpg)
חזבאללה ניתח את הקרבות מול צה"ל ואימץ תורת לחימה מותאמת למציאות החדשה. חזבאללה אף פרסם ברבים את תכניתו להשתלט על הגליל באמצעות יחידות העילית שלו- יחידות רדואן- ופנה לבניית רשת מנהרות תקיפה, בונקרי פיקיו ושליה תת- קרקעיים שרק חלק זעיר ממנו נחשף לפני כשנתיים ונוטרל על-ידי צה"ל בגבול הלבנון.
חזבאללה פיתח את זרוע הכטב"מים שלו ויחידות ימיות שאמורות לפגוע באסדות הגז של ישראל דרומית מערבית מחופי לבנון. בנוסף ,בהיותו הזרוע הביצועית של איראן באיזור, יחידותיו הלוחמות צברו נסיון מבצעי יקר ערך בקרבות בסוריה, עיראק ותימן לשם נשלח על ידי מפקדיו בטהראן.
כל האלמנטים שהובאו לעיל יושמו בשטחי הרצועה על ידי חמא"ס והג'יהאד האיסלאמי. אין פלא איפוא למצוא כי מאחורי המאמץ המלחמתי הפלסטיני נמצאת איראן . ראמז חלב, מבכירי הג'יהאד האסלאמי, התראיין ב-8 מאי בטלוויזיה העיראקית וסיפר כי כל נשק שנמצא ברשות ארגונו מקורו במימון איראני ואילו אנשיו התאמנו כולם באיראן. הוא הוסיף בלעג כלפי ישראל כי כל טיל שינחת בישראל נושא את חתימתו של המנוח קאסם סולימאני. ומה הפלא שאחרי שוך הקרבות, מנהיג חמא"ס השוהה בקטר, אסמאעיל הנייה מודה לאיראן על הסיוע בכספים ובנשק שהושיטה לחמא"ס !
בפרספציה הפלסטינית המלחמה הוכיחה שה"שד הישראלי" איננו כה מפחיד כפי שהיה בעבר. למען האמת הנצחון הצבאי האחרון של ישראל היה ב-1982 שאחריו נאלצה בסופו של דבר לסגת מדרום לבנון תחת לחצו הצבאי של חזבאללה. 2006 נתפסת כנצחון של חזבאללה על ישראל ואילו 2014 הוכיחה עד כמה ישראל נמנעת מליזום כניסה קרקעית מאסיבית לרצועת עזה.
המדיניות הישראלית של "הפרד ומשול" בין עזה לרשות הפלטינית שיחקה כבומרנג בפני ישראל. החלשתה של הרשות גרמה סופו של דבר להתעצמותו של חמא"ס והפיכתו לגורם הדומיננטי מול ישראל.
החולשה של ההבלגה
מעבר לכך בחמא"ס קלטו כי ההערכה בישראל היתה עד הרגע האחרון כי החמא"ס איננו מעוניין בעימות צבאי מול ישראל וכי הוא מורתע על-ידה, זאת, בהמשך לאמירה המתמדת כי אין לישראל עניין בכניסה קרקעית לעזה למיטוט החמא"ס וכי הודות ל"כיפת ברזל" היא יכולה להסתפק בפעולה מן החוץ.
אמירות אלה השרישה בפרספציה הפלסטינית חולשה אינהרנטית בישראל: חוסר רצון להטיל את כוחותיה בעזה מחשש לאבידות בנפש וחוסר עניין לשלוט בשני מיליון פלסטינים נוספים.
מסקנות אלה נרשמות בטהראן ובחזבאללה משום שההקבלה עם המצב בלבנון מתבקשת מאליה !.
אולם, מעבר לכל האמור החולשה הישראלית כפי שנתפסת לא רק על-ידי הציבור הפלסטיני אלא ובעיקר על-ידי חזבאללה ואיראן שלומדים את התנהגותה של ישראל ב-11 ימי הקרבות אינה מבשרת טובות עבור ישראל.
המלחמה בעזה חייבת לשמש אותנו כקריאת השכמה משמעותית ביותר ולהביא אותנו לחשיבה מחודשת לגבי התנהגותנו מול אוייבנו בעולם הערבי. המצב שנוצר מחייב שינוי דרסטי בתגובות ישראל: לא עוד הבלגה שהיא מקור כל רע.
המשך אותה מדיניות של הבלגה מלווה בהיסוס בהפעלת הכוח עלולים לעודד את איראן וחזבאללה להמשיך בתכניתם להפתיע את ישראל בגזרות אחרות אם יסיקו כי ישראל תשאף להימנע מכל עימות חזיתי עם חזבאללה ומכל מהלך קרקעי שעלול לגרום לה לאבידות ניכרות בנפש תוך חשיפת העורף הישראלי לפגיעות משמעותיות.
