עבור לתוכן העמוד
Menu

קיצם של הגבולות המוכרים במזרח התיכון

רוב הפרשנות המובילה על המשבר הסורי מסכימה כי חלק מגבולותיו העיקריים של המזרח התיכון המודרני, שנוצרו כתוצאה של הסכם סייקס־פיקו מ־1916, עומדים להשתנות מן היסוד, אם לא להימחק לחלוטין. בנאום שנשא שר החוץ הטורקי, אחמט דבוטאולו, באמצע מרץ האחרון, הוא אמר כי המתווה האזורי במזרח התיכון שנוצר על ידי הסכם זה, מגיע לקיצו, וגם חזה […]

רוב הפרשנות המובילה על המשבר הסורי מסכימה כי חלק מגבולותיו העיקריים של המזרח התיכון המודרני, שנוצרו כתוצאה של הסכם סייקס־פיקו מ־1916, עומדים להשתנות מן היסוד, אם לא להימחק לחלוטין. בנאום שנשא שר החוץ הטורקי, אחמט דבוטאולו, באמצע מרץ האחרון, הוא אמר כי המתווה האזורי במזרח התיכון שנוצר על ידי הסכם זה, מגיע לקיצו, וגם חזה כי השפעתה של טורקיה תשוב לאזורים שהיו בריבונותה בעבר, אבל נפלו לידי המעצמות הקולוניאליות האירופיות.

נראה כי כולם מדברים על קיצו של הסכם סייקס־פיקו. דיוויד איגנטיוס מ”הוושינגטון פוסט” הזהיר את הרוסים כי “פירוק גבולות סייקס־פיקו במזרח התיכון” יפגע בהם יותר מכל. בה בעת, אליוט אברמס, סגן היועץ לביטחון לאומי בממשל בוש, כתב על התפוררות ההסכם. כמה שבועות קודם לכן אחד המשקיפים המובילים בצרפת לענייני המזרח התיכון, אנטואן באסבאוס, כתב ב־12 באפריל ב”לה פיגארו” כי “הגבולות המלאכותיים” שנוצרו על ידי הסכם סייקס־פיקו עומדים לקבל את מכת המוות שלהם, ממה שהוא כינה “הצונאמי הערבי והזעזועים המתחוללים בעקבותיו”.

קשה להפריז בחשיבותו של שינוי זה, אם יתרחש. בהקשר זה מן הראוי להתבונן בשורשיו של הסכם סייקס־פיקו, אשר קבע גבולותיהן של לפחות חמש מדינות מזרח־תיכוניות. במהלך מלחמת העולם הראשונה, באוקטובר 1916, סר מארק סייקס, נציג בריטניה, ושארל פרנסואה ז’ורז’־פיקו, נציג צרפת, הגיעו להסכם סודי על חלוקת השטחים האסיאתיים של האימפריה העות’מאנית לאזורי השפעה שיהיו בשליטת שתי המדינות. כאשר ייסד חבר הלאומים את הסדרי המנדטים בשטחי העות’מאנים לשעבר, שכבשו בעלות הברית לאחר מכן, המנדט על סוריה ולבנון ניתן לצרפת, בעוד המנדט על עיראק ניתן לבריטניה. בשנים שלאחר מכן משטרים מנדטוריים אלו הובילו לחיזוק שלטונו של המיעוט העלאווי על הרוב הסוני בסוריה ולהשתלטות המיעוט הסוני על הרוב השיעי בעיראק. הסכם סייקס־פיקו הפריד גם בין מה שלימים ייקרא “המנדט הבריטי על פלשתינה”, שטח שהיה ידוע בקרב תושבי המקום הערבים לפני מלחמת העולם הראשונה כ”סוריה  אל־ג’ונוביה” (סוריה הדרומית), לבין “המנדט הצרפתי על סוריה” בצפון.

עיראק – הסוף?

נכון להיום, הגבול המזרח־תיכוני, שבו מתמקדים המומחים, משתרע על פני 600 ק”מ, המפרידים בין סוריה לעיראק. השבוע התייחסו לכך עיתונים מובילים כגון ה”פייננשל טיימס” שכתב על “התפוררותה של סוריה”, וה”ניו יורק טיימס” שבו נכתב כי המדינה הסורית “מתפרקת” לשלושה חלקים נפרדים לפחות: 1. אזור הנאמן לאסד. 2. אזור הנאמן לאופוזיציה. 3. סוריה כורדית בעלת קשרים עם צפון עיראק ועם קבוצות כורדיות בטורקיה.

מה שבעיקר מאיץ את קיצם של גבולות הסכם סייקס־פיקו הוא האירועים בצד העיראקי של הגבול. ההתפתחויות בשנה האחרונה מצביעות על פירוקה הממשמש ובא של המדינה העיראקית. בספטמבר הקרוב צינור נפט חדש שיזרים נפט כורדי דרך טורקיה, יקשר את עיראק הכורדית לשוק הטורקי ולא לחלקיה האחרים של עיראק.

במערב נתפסת התפתחות זו כצעד הראשון לכיוון עצמאותה של כורדיסטן. ואכן, הכורדים מבצעים עסקאות נפרדות עם חברות נפט בינלאומיות ועוקפים את המשטר המרכזי בבגדד. עם זאת, דובר המועצה לביטחון לאומי של הממשל האמריקני הצהיר בפומבי כי ארה”ב מתנגדת לייצוא נפט מכל חלקיה של עיראק “ללא האישור המתאים מהממשלה העיראקית הפדרלית”. וושינגטון מתנגדת ליוזמות כלכליות כורדיות, העלולות להוביל להתפרקותה של עיראק לפחות לשלוש מדינות: כורדית, שיעית וסונית. בזמן שייתכן שכורדיסטן מוכנה לעצמאות, השאר עדיין לא. בפועל נראה כי איראן תשלוט באזורים השיעיים של עיראק, אבל מה יעלה בגורלם של האזורים הסוניים בעיראק, כגון מחוז אל־אנבאר?

בשנה האחרונה הצטרפו כוחות ג’יהאדיסטיים מן השבטים הערביים הסוניים בעיראק, המתפרסים לאורך הגבול הסורי-עיראקי, למלחמה נגד משטר אסד. שבטים אלה חוצים הלוך ושוב באופן קבוע זה שנים רבות את הגבול הסורי־עיראקי. האפשרות שבני דודיהם הסונים בסוריה יביסו בסופו של דבר את משטר אסד, או לפחות ישתלטו על חלק מהמדינה הסורית, הפיחה רוח חדשה בקרב הערבים הסונים של עיראק. אלה הרגישו קודם לכן כי מלחמת עיראק ב־2003 הובילה לתבוסתו של המשטר הסוני השליט תחת סדאם חוסיין ולניצחונו של הרוב השיעי העיראקי. כעת הם חשים כי יוכלו להשיב לעצמם את כוחם.

מפה חדשה

שגריר ארה”ב בעיראק לשעבר, ריאן קרוקר (2009-2007), כתב ב־1 במאי ב”וושינגטון פוסט” כי אלקאעידה בעיראק התבססה מחדש באזורים שבהם הובסה על ידי כוחות אמריקניים ועיראקיים במהלך חמש השנים האחרונות. אין זה מפתיע שקרוקר מגדיר את הכוח הג’יהאדיסטי המוביל במלחמה מול צבא אסד כשלוחה של אלקאעידה בסוריה. בהוצאתם להורג של 11 חיילים סורים במרץ בכיכר ציבורית בעיר אל־ראקה בצפון סוריה, התנוסס דגל אלקאעידה העיראקית. גבול סייקס־פיקו הישן הפך, אם כן, לחסר משמעות עבורם. פרשן עיראקי ציין כי מאז 2011 נשמעות קריאות דתיות למחיקת הגבול העיראקי־סורי הישן ולאיחודם של האזורים הסוניים משני הצדדים.

אם פיצולה של סוריה ישתלב עם הבלקניזציה של עיראק, איך ייראה המזרח התיכון? סביר להניח כי הערבים הסונים ישאפו להגיע לבריתות עם שכניהם. אם הם נשלטים פוליטית על ידי אותה שלוחה של אלקאעידה, הרי כינונה של אפגניסטן חדשה בלב העולם הערבי עלול להיות התוצאה. אם יעלו כוחות מתונים יותר בקרב הסונים בעיראק, ייתכן כי ישקלו קשרים פדרליים עם שכנתם הסונית ממערב, ירדן, שתעניק להם גישה לים האדום.

אולם תהא אשר תהא ההתפתחות העתידית במערכות הפוליטיות בסוריה ובעיראק, ברור כי מפת המזרח התיכון צפויה להיות שונה מאוד מהמפה ששירטטו בריטניה וצרפת לפני 97 שנה.

המאמר פורסם לראשונה ב”ישראל היום