עבור לתוכן העמוד
Menu

חמאס רואה בפיוס הפלסטיני ראש גשר להשתלטות על אש”ף

יסודותיו של שינוי היסטורי בזירה הפלסטינית הונחו בקהיר בסוף חודש דצמבר 2011. מחמוד עבאס (אבו מאזן), יו”ר הרשות הפלסטינית ומנהיג אש”ף ותנועת פתח, סלל את הדרך לשותפות חדשה עם חמאס והג’יהאד האסלאמי בניהול ענייני העם הפלסטיני באיו”ש וברצועת עזה ובייצוג העם הפלסטיני בכל מקומות הימצאו. ההסכמה על פיוס ושותפות אסטרטגית הושגה בפגישתם של אבו מאזן עם מנהיג חמאס, ח’אלד משעל בקהיר […]

יסודותיו של שינוי היסטורי בזירה הפלסטינית הונחו בקהיר בסוף חודש דצמבר 2011. מחמוד עבאס (אבו מאזן), יו”ר הרשות הפלסטינית ומנהיג אש”ף ותנועת פתח, סלל את הדרך לשותפות חדשה עם חמאס והג’יהאד האסלאמי בניהול ענייני העם הפלסטיני באיו”ש וברצועת עזה ובייצוג העם הפלסטיני בכל מקומות הימצאו.

ההסכמה על פיוס ושותפות אסטרטגית הושגה בפגישתם של אבו מאזן עם מנהיג חמאס, ח’אלד משעל בקהיר (22.12.11), ותרגומה הלכה למעשה בא לידי ביטוי בשלושה מישורים: הסכמה על פיוס לאומי כולל, רפורמה באש”ף והגעה להבנות על דרך הפעולה האסטרטגית בהתמודדות עם האתגרים העומדים בפני הפלסטינים.[1]

הנהגה זמנית חדשה לאש”ף

בקהיר הוקמה הנהגה זמנית חדשה לאש”ף בהשתתפות חמאס והג’יהאד האסלאמי. ההנהגה הזמנית, בראשותו של אבו מאזן, התכנסה בפעם הראשונה ב-22 בדצמבר 2012 והיא כוללת את חברי הועד הפועל של אש”ף ולצידם,[2] לראשונה, גם את  מנהיג חמאס, ח’אלד משעל, מנהיג הג’יהאד האסלאמי, רמדאן שלח, וארבעה נציגים עצמאיים – מוניב אל-מסרי, מוסטפא ברגותי, יאסר אל-וואדיה ונציג רביעי שזהותו אמורה להיקבע בקרוב והוא ייצג את הפזורה הפלסטינית. בפגישת ההנהגה הזמנית השתתפו גם נאיף חוואתמה, מנהיג החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, עבד אל-רחים מלוח, סגן מזכ”ל החזית העממית לשחרור פלסטין וסלים זענון, יו”ר המועצה הלאומית הפלסטינית (מל”פ).[3]

אבו מאזן הסכים בישיבת ההנהגה הפלסטינית החדשה לרפורמה באש”ף ובמוקדה עריכת בחירות למוסדות הארגון, קודם כל למועצה הלאומית הפלסטינית, המשמשת כגוף המחוקק של אש”ף ואשר בסמכותה לבחור את חברי הועד הפועל של הארגון.

מנהיג חמאס, ח’אלד משעל, מייחס חשיבות היסטורית לישיבה הראשונה של ההנהגה הזמנית החדשה של אש”ף בקהיר, אותה הוא מתאר כאירוע המציין את ההולדת השלישית של אש”ף, לאחר הקמתו ב-1964 והשתלבות כל הארגונים הפלסטיניים תחת קורת הגג של אש”ף ב-1969.[4] הוא הדגיש, כי מעתה “איש [באש”ף] אינו יכול עוד לקבל החלטות באופן נפרד ולא תתקבלנה החלטות בנפרד על ניהול מוסדות הרשות [הפלסטינית] ואש”ף”.[5]

עזאם אחמד, האחראי על היחסים הלאומיים בוועדה המרכזית של תנועת פתח, רואה בסיכומים שהושגו בישיבת ההנהגה הזמנית, בהתבסס על הסכם קהיר מ-2005 בין פתח לחמאס, ובהצטרפות של כל הארגונים הפלסטיניים תחת קורת הגג של אש”ף, צעד חשוב לחיזוק הלגיטימיות של הארגון בייצוג העם הפלסטיני.[6] עמדה דומה הביע יו”ר המועצה הלאומית הפלסטינית, סלים זענון, הסבור אף הוא שהרפורמה באש”ף מחזקת את מעמדו של הארגון בתור הנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני”.[7]

לאחר ישיבה של הוועדה המדינית של המועצה הלאומית הפלסטינית שנערכה ברבת עמון (26.12.11), אמר זענון כי הוועדה דנה בנוהל הבחירות למועצה בשטח הרשות הפלסטינית ובפזורה, והצעות בעניין זה הועברו לארגונים השונים כדי לקבל את התייחסותם לקראת הדיון שיתקיים בעניין זה בבירה הירדנית באמצע ינואר. הוא הדגיש, כי האוכלוסיה הפלסטינית בירדן לא תשתתף בבחירות למועצה הלאומית.[8] אבו מאזן סיפק את ההסבר לכך ברמיזה, באומרו כי “בירדן לא תתקיימנה בחירות, מסיבות שכולנו מכירים ומשום שאיננו רוצים להיכנס למבואות קשים שלא נוכל לצאת מהם.”[9]

על פי הסיכומים שהושגו בקהיר, ההנהגה הזמנית החדשה אמורה להיוועד פעם נוספת בתחילת חודש פברואר כדי לדון בתהליך צירופם הרשמי של ארגונים נוספים לאש”ף ובהליכים לקראת עריכת הבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית האמורות להיערך בחודש מאי.

בהקשר זה, בכירים בחמאס מדגישים כי הקמת ההנהגה הזמנית החדשה של אש”ף אין משמעותה כניסה פורמאלית של חמאס לאש”ף, וכי החלטה סופית בעניין זה תתקבל לאחר בירור תוצאותיהן של הבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית.[10]ח’ליל אבו לילה, מבכירי חמאס, אמר לסוכנות הידיעות “קודס פרס” (24.12.11), כי חמאס לא יצטרף באופן רשמי בשלב זה לאש”ף, ובראייתו, יעדה העיקרי של ההנהגה הזמנית של הארגון הוא להביא לשינוי המצע המדיני של אש”ף ולהחזירו למסלול הנכון, קרי – שחרור פלסטין. לדבריו, להנהגה הזמנית החדשה של אש”ף יש את הזכות לבחון מחדש את ההסכמים הקודמים שחתם עליהם אש”ף, ובמשתמע מכך – גם הסכם הביניים עם ישראל.[11]

פיוס לאומי ובחירות כלליות חדשות

ההנהגה הזמנית של אש”ף הגיעה להבנות פורצות דרך לקראת פיוס לאומי במחנה הפלסטיני, שיוכל, אם יישא פרי, להביא לסיום מצב השלטון הדו-ראשי שנוצר בגדה המערבית (בשליטת פתח) וברצועת עזה (בשליטת חמאס) והתקבע בעקבות ההפיכה האלימה ורווית הדמים של חמאס ברצועת עזה בחודשים יוני – יולי 2007. במוקד המתווה עליו הוסכם לבנייתה מחדש של לגיטימציה שלטונית פלסטינית עומדות הקמת ממשלת אחדות פלסטינית ועריכת בחירות חדשות למועצה המחוקקת הפלסטינית ולנשיאות, שש שנים לאחר הבחירות הקודמות (ינואר 2006). הבחירות הכלליות אמורות אף הן להתקיים בחודש מאי, בסמיכות זמנים לבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית.

בראיון לאתר הרשמי של חמאס (22.12.11) אמר מנהיג חמאס, ח’אלד משעל, כי התנאי לעריכת הבחירות הוא הקמת ממשלת אחדות לאומית, אשר תכשיר האווירה הפוליטית בגדה המערבית וברצועת עזה לקראת עריכתן. לדבריו, התנאים הפוליטיים להקמת ממשלת האחדות יבשילו בסוף חודש ינואר ובחודש פברואר יתבצעו הצעדים המעשיים להקמתה.[12]

על רצינות הכוונות של אבו מאזן בנוגע לעריכת הבחירות מעיד הצו הנשיאותי שהוא פרסם (22.12.11) ובו הוא מורה על הקמת ועדת הבחירות המרכזית לפרלמנט ולנשיאות, אשר באחריותה לנהל את הליך הבחירות ולפקח עליהן בהתאם לחוק.[13] ימים ספורים לאחר פגישתו עם ח’אלד משעל ורמדאן שלח בקהיר, נועד אבו מאזן ברמאללה (26.12.11) עם חברי פרלמנט מטעם מפלגת השינוי והרפורמה (חמאס), בראשותו של יו”ר הפרלמנט דר’ עזיז דוויכ (חמאס), בפגישה שנועדה לעדכנם בהתפתחויות הקשורות לפיוס הלאומי.

סוכנות הידיעות הפלסטינית הרשמית “וואפא” מסרה בדיווח על הפגישה, כי אבו מאזן סבור שהבחירות למוסדות הפלסטיניים בהתאם להסכם הפיוס “יפתחו את הדלת בפני שותפות אמיתית של כל הכוחות (הפלסטיניים), בשביל להביא ליישומה של התכנית הלאומית ועל מנת להקים את המדינה הפלסטינית, שבירתה ירושלים, בגבולות 67′ “.[14]

בחמאס מעריכים כי בבחירות הקרובות הם יוכלו להשיג ניצחון מוחץ גדול עוד יותר מהרוב שהשיגה התנועה בבחירות בינואר 2006. בראיון ל-‘אל-שרק אל-אווסט’ (26.12.11) צפה חבר הלשכה המדינית של חמאס, מחמוד אל-זהאר, כי חמאס יזכה ברוב מוחלט בבחירות הבאות לפרלמנט הפלסטיני, ולצד זה ציין כי חמאס עדיין לא קיבל החלטה בנוגע להצגת מועמד לנשיאות.[15]

ההסכמות על הפיוס הלאומי כללו גם ועדות ל”חירויות כלליות” בגדה המערבית וברצועת עזה, אשר כבר החלו לדון בנושא שחרור “הפעילים הפוליטיים” אשר נעצרו על ידי הרשות הפלסטינית של רמאללה וממשלת חמאס בעזה בתקופה שקדמה לפיוס, בחזרתם של פעילי פתח שברחו מרצועת עזה מפחד שלטון חמאס, בפתיחה מחדש של מוסדות שנסגרו על ידי שני הצדדים ובזכות התנועה החופשית של התושבים הפלסטינים.[16] בנוסף, הוקמו ועדות פיוס חברתיות הדנות בפיצוי ובטיפול הממלכתי במשפחות הרוגי העימות בין פתח לחמאס בשנים האחרונות ולפצועים בתקופה זו.[17]

מניעי חמאס בפיוס הלאומי הפלסטיני

מנהיג חמאס, ח’אלד משעל, הסביר בראיון לאתר הרשמי של הארגון (22.12.11) את הסיבות שהניעו את התנועה ללכת כברת דרך לקראת פיוס עם פתח והרשות הפלסטינית בראשותו של אבו מאזן. “הפילוג היה נטל על כולנו כפלסטינים. זהו מצב חריג זמני שנכפה עלינו… האופק המדיני חסום… האזור [המזה”ת] עסוק באביב הערבי היפה, גם אם מדובר בהפניית תשומת הלב באופן זמני מהבעיה הפלסטינית… וזה העביר לנו מסר… שעלינו הפלסטינים לעסוק בבית פנימה… המהפכה המצרית האדירה שינתה את הרוח במצרים, ובכך היא השפיעה על הטיפול בסוגיה הזו בגישה חדשה”, אמר משעל.

משעל מציג אפוא את הפיוס כפרגמטיזם מדיני שנועד לנצל באופן מיטבי את ההזדמנויות שפתח האביב הערבי בפני הפלסטינים, ומשמעותו המרכזית הינה שינוי מאזן הכוחות האזורי לרעת ישראל בטווח הנראה לעין, בזכות עלייתם של הכוחות האסלאמיים במצרים ובמדינות נוספות. הוא סבור, כי האביב הערבי סיפק עבור הכוחות האסלאמיים דגם מוצלח ומקובל בינלאומית, ברצון או שבכוח הנסיבות, לתפוס את השלטון.

בעניין זה אמר משעל: “ההתפתחויות בתקופה הנוכחית באזור גדולות מכדי שארה”ב תוכל  להתעלם מהן או להתנגד להן. מה שקרה אינו רק ניסיון דמוקרטי במדינה ערבית או אסלאמית שהוא בבחינת תופעה חולפת… מדובר כאן בצונאמי דמוקרטי וברצון העמים המביעים את שאיפותיהם. ארה”ב בפרט והמערב בכלל אינם יכולים להתעלם ממנו או להכיל אותו, ובניגוד לרצונם הם יאמצו מדיניות בהתאם למה שתכתיב המציאות”.[18]

ראש ממשלת חמאס, איסמעיל הנייה, סבור אף הוא כי האביב הערבי הוא מקור הכוח של חמאס בנסיבות הגיאופוליטיות החדשות של המזרח התיכון. “המהפכות [בעולם הערבי] מלמדות, שהעתיד נתון לנו הפלסטינים ולעמים שלנו, הערביים והאסלאמיים”, אמר הניה וציין כי הבעיה הפלסטינית חזרה לחזית באמצעות כיכר אלתחריר ועל ידי הצעירים וכוחות המהפכה. לדבריו, ישראל לא תוכל לחמוק מדרישותיו של העם הפלסטיני להקים את מדינתו שבירתה אל-קודס.[19]

בפגישתו בקהיר עם מנהיג האחים המוסלמים, מוחמד בדיע, אמר הנייה כי “האביב הערבי יהיה חורף מדמם לכיבוש… התכנית הציונית קרובה לקיצה”, וכי חמאס הוא קו ההגנה הראשון של מצרים בהתמודדות עם “הישות הסרטנית”. בפניה לישראל הוסיף: “אנו אומרים [לישראל] הזמן השתנה, [עתה הגיע] זמן העמים אשר נטלו בידיהם את רסן היוזמה וההחלטה ויצאו לכיכרות השחרור כדי ליצור מציאות ולקבוע סדרי עדיפויות וכדי להדגיש בפני האויב שהוא אינו שכן – הזמן השתנה ואין עתיד לכיבוש על אדמת פלסטין”.[20]

יחיא אל-עבאדסה, חבר פרלמנט מטעם חמאס, התבטא ברוח דומה כאשר הצביע בראיון לסוכנות הידיעות “קודס פרס” על שינוי מאזן הכוחות האזורי לטובת הצד הפלסטיני בעקבות האביב הערבי. לדברי אל-עבאדסה: “ההתנגדות הפלסטינית והנסיבות האזוריות והמדינות, ומהפכות הערבים ימנעו מהישות הציונית לבצע את תוכניותיה לתקוף את עזה פעם נוספת בדומה לתוקפנות של 2008”.[21]

עמדת חמאס בנוגע להכרה בישראל

ההצטרפות של חמאס לאש”ף אינה מבשרת תפנית אסטרטגית במדיניות התנועה או הכרה בהסכמים שחתם אש”ף עם ישראל, שמשמעותם הכרה במדינת ישראל. צמרת חמאס חוזרת ומדגישה, כי יעדה של התנועה שונה בתכלית וכי היא חותרת להשתלט על אש”ף ולשנות את מצע הארגון ברוח עמדותיה, באמצעות השגת רוב במוסדות הארגון בבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית.

מנהיג חמאס אינו מסתיר את כוונותיו בעניין זה. בראיון עיתונאי (22.12.11) אמר משעל: “כאשר נשלים את מוסדות אש”ף ונבנה אותם מחדש בהתאם ל[תוצאות] ההצבעה ולבחירות, נבחן את מדיניות אש”ף ואת מצעו המדיני. הדיון בנושא המצע המדיני של אש”ף על פרטיו ומילותיו דורש זמן והוא יבשיל יותר כאשר יושלמו מוסדותיו”.[22]

ראש ממשלת חמאס, איסמעיל הנייה, הבהיר באופן חד משמעי, כי “לא נכיר בישות הציונית ולא נשתף פעולה עם הסכמים שהתעלמו מזכויותינו”.[23] סלאח אל-ברדוויל, מבכירי חמאס, שלל אף הוא את האפשרות שתנועת חמאס תשנה את מדיניותה בשאלת ההכרה במדינת ישראל. בראיון לסוכנות הידיעות “קודס פרס” אמר ברדוויל: “הוזה מי שסבור כי כניסתנו למסגרת ההנהגה של אש”ף תהיה פתח לוויתור על עקרונות היסוד שלנו, והוזה מי שמעלה על דעתו שאש”ף היא מלכודת לחמאס כדי להביאה להכיר בישראל”.

ברדוויל הדגיש, כי “שאלה ההכרה בישראל אינה עומדת על הפרק בדיונים על בנייתו מחדש של אש”ף, ועניין זה כלל לא נידון מלכתחילה, שכן ההכרה בישראל איננה קו אדום גרידא, אלא מבחינתנו היא איסור הלכתי דתי, עוד לפני שהוא נכנס לקטגוריה של איסור פוליטי. משום כך, הוזה מי שסובר שניתן לגרור את חמאס למלכודת מסוג זה”.

בהתייחסו לפתח, הביע ברדוויל תקווה כי הארגון יוכל להיחלץ מהנטל של אוסלו וממסלול ההסדרים עם ישראל. “אנו מכירים במורכבות ובהתחייבויות אשר פתח סיבך את עצמו בהן בשנים עברו, אך אנו מבינים כי אין זה בלתי אפשרי שארגון פתח ייחלץ את עצמו מהטעות הגדולה שהיא [הסכמי] אוסלו, אנו מעוניינים לסייע לו להיחלץ ממורשת זו… ורוצים שאנו והם נגיע לשחרור האדמה בהתאם לעקרון של השותפות הלאומית המלאה”.[24]

אוסאמה חמדאן, האחראי על יחסי החוץ בחמאס, אומר כי ההצטרפות של הארגון להנהגה הזמנית של אש”ף אינה מהלך טקטי, אלא צעד אסטרטגי שנועד להביא לשינוי אופיו של אש”ף ומצעו המדיני על מנת שיהלום את יעדי השחרור והשיבה. בראיון לסוכנות הידיעות “קודס פרס” ציין חמדאן, כי “מי שחושב שחמאס שינה את עמדותיו וכי הוא מקבל את מצע הכניעה המדיני של אש”ף הרי הוא הוזה או מרמה את עצמו”.

חמדאן הוסיף וציין כי “חמאס חותר במסגרת הלאומית לבנות מחדש את אש”ף, לבחון מחדש את מצעו המדיני ולערוך בחינה מדינית כוללת, מנקודת המוצא של עקרונות היסוד שלנו וזכויותינו, אשר אינן מקבלות את ההתמקחות [על עקרונות היסוד] ובראשן השחרור של אדמתנו מהנהר לים וזכות השיבה”. הוא הדגיש, כי “חמאס חותר למימוש אחדות על בסיס של תכנית לאומית החותרת למימוש השחרור והשיבה”.[25]

עמדת חמאס בנוגע למאבק נגד ישראל

חמאס הגיע להסכמה עם אבו מאזן על אימוץ דפוס “ההתנגדות העממית” כדרך המאבק נגד ישראל. גורמים פוליטיים שונים רואים בעמדה זו של חמאס סימן לפרגמאטיות העשוי לבשר על תחילתו של תהליך השלמה של התנועה עם קיומה של מדינת ישראל ונכונות לקיים עימה מו”מ על הסדר מדיני.

עמדותיה המוצהרות של הנהגת חמאס אינן תומכות בהערכה זו אלא אדרבא, הן מציגות את הנכונות של חמאס להגיע להבנות עם אבו מאזן על ההתנגדות העממית כמהלך טקטי בלבד, שנועד, לצד הסכמות אחרות, לאפשר את מימוש הפיוס הלאומי לצורך פתיחת השערים לכניסת חמאס למוסדות אש”ף ולהשתלטות עליהם מבלי לוותר כהוא זה על האידיאולוגיה של התנועה ומחויבותה לג’יהאד.

מנהיג חמאס, ח’אלד משעל, הסביר כי חמאס אינו מסכים עם דרכה של הרשות הפלסטינית בנושא זה, אך מוכן להגיע לעמק השווה ולהסכמות על בסיס המכנה המשותף המוסכם ולדחות את ההתמודדות עם חילוקי הדעות למועד מאוחר יותר. לדבריו, חמאס יחתור להוציא לפועל את ההתנגדות העממית, אך בה בעת ישמור את כל האופציות פתוחות ויתאים את שיטות המאבק נגד ישראל בהתאם לנסיבות.[26]

בראיון ל”אל-שרק אל-אווסט” (26.12.11) אמר חבר הלשכה המדינית של חמאס, מחמוד אל-זהאר, כי “טועה מי שסבור, שבאמצעות הסכם הפיוס ניתן להביא להפסקת ההתנחלות או לסילוק הכיבוש. הדבר אפשרי אם יחול שינוי בעמדה [הפלסטינית] בגדה המערבית ויד ההתנגדות תשתחרר כדי שתילחם בכיבוש בכל האמצעים”.[27]

בהודעה רשמית שפרסמה תנועת חמאס (27.12.11), חמישה ימים לאחר פגישת ההנהגה הזמנית של אש”ף בקהיר, נאמר כדלהלן: “אנו מדגישים את דבקותנו בזכותנו למאבק על כל צורותיו, ובראשן המאבק המזוין, לסילוקו של הכיבוש. דרך ההתנגדות [“מקאוומה” – במקור, מילה בעלת משמעות כפולה של התנגדות ומאבק], הג’יהאד והנפילה חלל למען אללה [איסתישהאד]  הוכיחה כי זו הדרך היחידה לחילוץ בכוח של זכויותינו ולשחרור אדמתנו, [העיר שלנו] אל-קודס והמקומות הקדושים שלנו”. תנועת חמאס הדגישה בהודעה כי היא חותרת “להביא את אש”ף לפעול מחדש על בסיס עקרונות שיגנו על עמדות היסוד, הזכויות והמקומות הקדושים ויביאו למימוש השאיפות של עמנו הפלסטיני לשחרור ולשיבה”.[28]

עמדת הג’יהאד האסלאמי בנוגע לפיוס ולזכות המאבק המזוין דומה לזו של חמאס. מנהיג הג’יהאד האסלאמי, רמדאן שלח, שהשתתף בישיבת מסגרת ההנהגה הזמנית החדשה של אש”ף בקהיר, אמר בראיון לעיתון “אל-חיאת” (24.12.11), כי ההשתתפות בפגישה “אינה הכרזה על הצטרפות הג’יהאד לאש”ף… הנושא ידון בשיחות הבאות על הצטרפותנו לאש”ף והפגישה הזו היא תחילת הדרך”.

שלח הדגיש, כי “ההצטרפות לאש”ף אין משמעותה התנערות של ארגון כלשהו ממצעו. קיימת הסכמה לדלג על שאלת המצע המדיני ולעקוף אותו כדי שלא יהווה מכשול בפני ההצטרפות לאש”ף”. לדבריו: “הנשיא מחמוד עבאס הבהיר, כי הדגש על ההתנגדות אינו מבטל את זכות העם הפלסטיני להתנגדות מזוינת… הוא [הנשיא] אמר את הדברים במסגרת הערכת המצב… לאיש אין את הזכות לומר כי ההתנגדות המזוינת אינה לגיטימית או שאין לפלסטינים זכות לעשות בה שימוש”.[29]

הרשות הפלסטינית מאמצת אסטרטגיה של עימות

הרשות הפלסטינית אינה מאמינה עוד שקיימת תוחלת לתהליך המדיני בנסיבות הקיימות והיא מעמידה תנאים מוקדמים להידברות עם ישראל, בראשם הפסקת ההתנחלות ומו”מ על בסיס קווי 67′. גם השיחות בירדן (3.12.11), אליהם זומנו נציגים ישראליים ופלסטיניים בהזמנתו של בית המלוכה ההאשמי, נתפסות על ידי ההנהגה הפלסטינית כחסרות סיכוי של ממש להחזיר את התהליך המדיני למסלולו.

יו”ר הרשות הפלסטינית נתן את הסכמתו להשתתפות הפלסטינית בשיחות בירדן, אך הבהיר כי אם לא יחול שינוי בעמדת ממשלת ישראל עד ה-26 בינואר (מועד תום הארכה של הקוורטט לקרוב עמדות הצדדים), והיא תוסיף לדחות את התנאים הפלסטיניים המוקדמים למו”מ, אזי האופציות תהיינה פתוחות מבחינתם של הפלסטינים.[30]

לאחר השיחות בין נציג ישראל, עו”ד יצחק מולכו, לנציג הרשות הפלסטינית בירדן (3.1.12), אמר אבו מאזן, כי “הדרישה הפלסטינית ידועה, ולפיה הישראלים צריכים לקבל את מקור הסמכות המוגדר לתהליך השלום ולהפסיק את ההתנחלות ואם דבר זה יקרה, אנו מוכנים לשוב למו”מ”. הוא הוסיף והתריע, כי “אם ישראל לא תסכים לדרישות הפלסטיניות, אזי ב-26 בינואר יסתיים המועד [הקצוב למו”מ] ובידינו יהיו אמצעים אחרים שנוכל לנקוט בהם, אשר אין צורך לפרטם כעת משום שהם עדיין לא הושלמו, וייתכן שיהיו קשים”.[31]

העיתון “אל-שרק אל-אווסט” מדווח (25.12.11), בהסתמכו על מקורות פלסטינים בכירים, כי אבו מאזן הודיע למזכ”לים של הארגונים הפלסטיניים על עיכוב הקמת ממשלת ההסכמה הלאומית עד לאחר מיצוי המהלך המדיני של הקוורטט בנוגע למו”מ עם ישראל. על פי הדיווח, אבו מאזן הסביר, כי למרות שהוא משוכנע באופן מוחלט כי אין עתיד למו”מ עם ממשלת ישראל הנוכחית, אין הוא רוצה לתת לישראל עילה לתקוף אותו על הקמת ממשלת ההסכמה הלאומית עם חמאס.[32]

שר החוץ הפלסטיני, ריאד אל-מאליכי, קרא לקוורטט (1.1.12) להכריז כבר עכשיו על כישלון יוזמתו ולהטיל את האחריות המלאה על ישראל בשל המבוי הסתום בתהליך המדיני, המחייב, לשיטתו, הערכת מצב חדשה אצל הפלסטינים. “אין מנוס מהערכת המצב לאחר עשרים שנה… איננו מעוניינים במו”מ לשם מו”מ. חובה להגדיר את יעד סיום הכיבוש והקמת המדינה הפלסטינית”, אמר אל-מאליכי.[33]

מסר ברוח דומה אפיין את הודעת הסיכום של ישיבת הועד הפועל של אש”ף, בראשות אבו מאזן במטה הנשיאות ברמאללה (31.12.11). הנהגת אש”ף פנתה “לחברות הקוורטט בבקשה שיעניקו עדיפות [לטיפול] בסכנת ההתנחלות… לפני הדיון במכניזם לפתרון ולמו”מ, אשר יביא לתוצאות עקרות לאור המשך מדיניות ההתנחלות הנוכחית של ישראל”.

הועד הפועל של אש”ף הודיע על כוונתו לפנות למועצת הביטחון כדי ש”תדון בהתפתחות המסוכנת [הגלומה במדיניות הישראלית] שתהרוס את כל הסיכויים לתהליך השלום ולפתרון שתי המדינות”, וכן לליגה הערבית, משום ש”עניין זה [ההתנחלות] מאיים על הגורל הלאומי והביטחון הלאומי הערבי, היות והתנחלות כולה הינה בלתי חוקית ולא ייתכן שיתקבל  פתרון כלשהו שיתיר את הימצאותן [של ההתנחלויות] על אדמתנו הלאומית”.

על בסיס ההערכה הפסימית החליט הועד הפועל של אש”ף להורות על הכנת מסמך מדיני שינתח ויציג את האופציות המדיניות בפני ההנהגה הפלסטינית לאחר שיעבור המועד אותו קבעה הקוורטט ב-26 בינואר.[34]

את דפוס העימות קבע אבו מאזן והוא אושר בישיבת ההנהגה הזמנית של אש”ף, בהשתתפות חמאס והג’יהאד האסלאמי, מבלי שאלה ויתרו על “זכות המאבק המזוין”. בישיבה סגורה של הועד הפועל של אש”ף בשבוע האחרון של חודש דצמבר 2011 התייחס אבו מאזן, כמצוטט על ידי סוכנות הידיעות הפלסטינית “וואפא”, למשמעותה של ההתנגדות העממית, המובא להלן:

“אנו הסכמנו לכל מה שהסכמנו עליו, והוא – ההתנגדות העממית בדרכי שלום, ואנו רוצים להעמיק ולדון [עם הארגונים הפלסטיניים] ביתרונות של ההתנגדות העממית בדרכי שלום. קיים צורך גדול להשמיע את קולנו בכל יום, ואם לא [ניתן] אז בכל שבוע. אני אמרתי את הדברים הללו יותר מפעם אחת לאחנו, ואמרתי כי המנהיגים צריכים לרדת ולהשתתף בהתנגדות הזו”

“עם ירידת המנהיגים להפגנות יבואו אליכם ישראלים, אירופאים ואמריקנים וישתתפו בהפגנות נגד הגדר, נגד ההתנחלות ונגד הפעולות האכזריות. הנושא הזה חייב להיות גלוי וחובה לחזק אותו. חובה עלינו לעשות כל מה שלאל ידינו כדי להשמיע את קולנו. זו זכות לגיטימית שאיש אינו יכול לומר שאיננה זכות. אנו בוחרים בה [לממש זכות זו] ובתנאים הקשים האלה, באמצעות התנגדות העממית בדרכי שלום, כדי שהעולם ידע תמיד שאנו פועלים על בסיס הזכות שלנו, וזכות שמאחוריה דרישות לא תמות”.[35]

“ההתנגדות העממית בדרכי שלום” מצטיירת מדבריו של אבו מאזן כעימותים בין המון פלסטיני מאורגן בידי המנהיגות הפלסטינית, לבין חיילי צה”ל והמתיישבים הישראלים בגדה המערבית ובקו הגבול בין רצועת עזה לבין ישראל. במינוח “בדרכי שלום”, המופיע בדבריו של אבו מאזן, נעשה שימוש על ידי הרשות הפלסטינית לתיאור העימותים בשנים האחרונות נגד גדר הביטחון וההתנחלויות, אשר נושאים גם אופי של יידויי אבנים (כולל במקלע) וסלעים לעבר כוחות הביטחון וכלי רכב נוסעים של אזרחים ישראליים, השלכת בקבוקי תבערה, תקיפה אלימה בנשק קר, תקיפת אלימה בידי המון, חבלה במתקנים ובציוד ועוד. פעולות אלה “בדרכי שלום” הינן במקרים רבים הפרות סדר חמורות המסכנות חיי אדם.

בראיון לרגל יום הקמת ארגון פתח חזר אבו מאזן על האיום לפיו, אם לא תחול התקדמות מדינית עד סוף ינואר “האופציות תהיינה פתוחות”, והוסיף כי “יש אנשים האומרים אינתיפאדה שלישית, ואני אומר שזה לא מקובל ואיני מסכים לכך”.[36] אבו מאזן ביטא בעבר ביקורת על דפוסי הטרור שאומצו על ידי הרשות הפלסטינית באינתיפאדת אל-אקצה, היא האינתיפאדה השנייה, ונראה מדבריו שאין הוא מעוניין, לפחות לא בשלב זה, בשכפול מדויק של אינתיפאדת אל-אקצה.

בין “התנגדות עממית” לבין אינתיפאדה מזוינת קיים מרחב גדול של פעילות אלימה. בטקס של פתח בבית לחם (31.12.11) הסביר מחמוד אל-עאלול, חבר הוועדה המרכזית של פתח והאחראי על הגיוס והארגון בתנועה, את הרקע לאימוץ אסטרטגיית העימות ומשמעותה:

“התעייפנו מהמצב הנוכחי של הסחבת. פעם אחר פעם אנו מצפים להבטחות של נשיא אמריקני חדש, שהוא לא מממש אותן, ואומר לנו המתינו למערכת הבחירות הבאה… לשם כך הוביל הנשיא אבו מאזן את הנושא הפלסטיני באו”ם… אימצנו אסטרטגיה שהנקודות החשובות ביותר שלה הן ההתנגדות העממית להתמודדות עם הצעדים הישראליים, ואנו נהפוך את השנה הבאה לשנת ההתנגדות העממית הדינמית”.[37]

בראיון לרדיו “מווטיני”, אמר אל-עאלול, כי “השנה הקרובה תהיה שנה של עימות והתמקדות בהתנגדות עממית, בתמיכה בה, בהשתתפות בה ובהרחבתה”. לדבריו, “העימות המדיני עם הכיבוש הישראלי ילך ויעמיק ועימו גם העימות עם ארה”ב, התומכת ומגינה על המדיניות הישראלית, המבודדת מבחינה בינלאומית”.[38]

הועד הפועל של אש”ף, בראשותו של אבו מאזן, קיבל החלטה המדברת על “הצורך להרחיב את מסגרת ההתנגדות העממית בדרכי שלום נגד ההתנחלות ופשעי המתנחלים אשר פוגעים במסגדים, בכנסיות, ברכוש ובחיי היומיום של התושבים”.[39]

האני אל-מצרי, פרשן פוליטי בולט המבטא בדרך כלל את עמדות הרשות הפלסטינית, כתב במאמר בעיתון ‘אל-איאם’ (27.12.11): “אנו מקווים, כי שנת 2012 תהיה שנת האביב הפלסטיני, שנת אימוץ אסטרטגיה חדשה וחלופית לאסטרטגיית המו”מ לבדו וההתנגדות לבדה, כדי להגיע למצב בו מתקיימים [בו זמנית] מו”מ והתנגדות, אסטרטגיה של מאבק שתאגד בתוכה את כל צורות הפעולה והמאבק על הבסיס לפיו ההתנגדות זורעת והמו”מ קוצר, ומי שזורע גם יקצור”.[40]

דרג ההנהגה המדיני של אש”ף נערך, במקביל להתנגדות העממית, גם למתקפה דיפלומטית נגד ישראל. נביל שעת’, חבר הועדה המרכזית של פתח והאחראי על יחסי החוץ של הארגון, אמר כי השבועות הקרובים והשנה הקרובה יעמדו בסימן של “מתקפה דיפלומטית ללא תקדים” נגד ישראל וכי 2012 תהיה “שנת הלחץ על ישראל שתביא אותה למצור בינלאומי אמיתי”. בראיון לתחנת הרדיו הרשמית של הרשות הפלסטינית “קול פלסטין” (25.12.11) הוסיף שעת’, כי ההנהגה הפלסטינית מתעתדת לפתוח בקמפיין בינלאומי אינטנסיבי בתמיכה בינלאומית נגד ישראל, בדומה למאבק נגד האפרטהייד והגזענות בדרום אפריקה בשעתו, בהדגישו את הצורך להסלים את “ההתנגדות העממית” נגדה  ואשר בה ייטלו חלק כל הארגונים הפלסטיניים.[41]

ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, העלה (23.12.11) דרישה להגנה בינלאומית לעם הפלסטיני נוכח “פעולות התוקפנות והטרור” של ישראל, קרא להטיל על ישראל את מלוא האחריות כ”כוח כובש”, לשפוט אותה על “מעשי הטרור” שביצעה ולכפות עליה למלא אחר החוק הבינלאומי והחלטות המוסדות הבינלאומיים.[42]

במקביל, להתנגדותה לחדש את המו”מ ללא תנאים ולהיערכותה לעימות, מונעת הרשות הפלסטינית, באמצעות ארגון פתח, מגורמים פלסטיניים לפתוח ערוצי הידברות עצמאיים עם ישראל. כך למשל, ציין חאתם עבד אל-קאדר, האחראי על ועדת אל-קודס במשרד הגיוס והארגון של תנועת פתח, כי פתח, בתיאום עם ארגונים פלסטיניים אחרים, מנע את קיומו של מפגש אקדמי בין אישים ישראלים לפלסטינים שתוכנן להתקיים במזרח ירושלים, בניסיון להגיע להסכמה על הקמת פרלמנט משותף, הנושא את השם “הממשלה השלישית”, ובו יהיו חברים 1,500 איש, אשר חתרו לגבש הסכם לקונפדרציה ישראלית-פלסטינית בתמיכה אמריקנית ואירופאית.

עבד אל-קאדר טען, כי קבוצת האישים הפלסטינית “מנסה לעקוף את העמדה הפלסטינית הקבועה והתקיפה, השוללת מפגשים או מו”מ עם הישראלים כל עוד נמשכת ההתנחלות וישראל ממשיכה בפעולות הדיכוי”. הוא הגדיר את מעשיה כחריגה משורות הקונצנזוס הלאומי, והדגיש כי “איננו מתנגדים לכך שמשכילים פלסטינים יהגו רעיונות, אבל לא ייתכן שהם יוצגו באופן חד צדדי ללא היתר של ההנהגה הפלסטינית ואש”ף”. לדבריו, על הקבוצה הפלסטינית נמנו בין היתר זיאד אבו זיאד והינד ח’ורי ועל הצד הישראלי נמנו מספר חברי כנסת, אשר הוא לא נקב בשמותיהם.[43]

הרשות הפלסטינית בוחנת מחדש את ההכרה בישראל

ברשות הפלסטינית נשמעות זמירות חדשות ביחס להכרה בישראל ולעתיד ההסכמים המדיניים שנחתמו עימה. בשיחה סגורה עם חברי הועד הפועל של אש”ף העלה אבו מאזן  ספקות באשר לעתיד היחסים עם ישראל, על רקע מה שהוא תיאר כ”החזרתו של המנהל האזרחי”, וכיוון לשליטה הישראלית בפועל בגדה המערבית.

בדיווח של סוכנות הידיעות הפלסטינית הרשמית “וואפא” צוטטו קטעים מדבריו של אבו מאזן בישיבת הועד הפועל של אש”ף:  “אמרתי לו [לנשיא אובמה] הרשות הפלסטינית אינה עוד רשות משום שהחזירו את המנהל האזרחי, ולנו אין אחריות, אין סמכויות ואין דבר שאנו יכולים לעשות. אנו שואלים את עצמנו שאלה חשובה, הרשות אינה עוד רשות! ומה לאחר מכן? אני רוצה שאנו נחשוב על השאלה ברצינות ונשמע דעות ורעיונות בישיבות הבאות או בישיבות אחרות. ואולם, חשוב שזה יהיה בהקדם האפשרי, כל עוד יהיה הדבר כך מצוין, השאלה הזו דוחקת עלינו מאוד, מה לאחר מכן? מה עלינו לעשות, ומה הצעד השני, חובה לחשוב ברצינות משום שזה עתידו של העם, על מנת שלא נטעה וכדי שלא תהיה קפיצה באוויר [כלומר: שלא נבצע מהלך סרק]”.[44]

מוחמד אישתיה, חבר הוועדה המרכזית של ארגון פתח, תקף בחריפות רבה (23.12.11) את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בנוגע להתבטאויותיו על מעמדה של ירושלים. באירוע שערך ארגון פתח באזור בית לחם אמר אישתיה בפנייתו לנתניהו: “אם אינך רוצה להבחין בין אבו ר’ניים [שכונה יהודית בדרום מזרח ירושלים] לבין תל אביב, אנו לא נעשה הבחנה בין רמאללה ויפו”.[45] דבריו של אישתיה משתמעים כאיום לבחון מחדש את ההכרה בישראל אם ממשלתה לא תכיר בגבולות 67′.

סאיב עריקאת, חבר הוועדה המרכזית של פתח, אמר בראיון ל-“קול פלסטין”, כי ההנהגה הזמנית של אש”ף תקבל החלטה על עתיד היחסים עם ישראל לאחר ה-26 בינואר 2012, הוא מועד סיום ההארכה של 90 הימים שקבע הקוורטט לקיום שיחות קרבה בין הרש”פ לבין ישראל בנוגע לסוגיות הגבולות והביטחון.[46]

חנאן עשראווי, חברת הועד הפועל של אש”ף אמרה בראיון לרדיו “קול פלסטין” (26.12.11), כי נסיגה מהכרה בישראל תהיה אחת האופציות שידונו לאחר מיצוי כל המהלכים המדיניים.[47]

סיכום והערכה

הפיוס בין פתח לחמאס עשוי להביא להתפתחות היסטורית באש”ף. מאז הקמת חמאס ב-1987 חל תהליך שחיקה במעמדו של אש”ף כנציג היחיד והבלעדי של העם הפלסטיני. המגעים לצירופו של חמאס לאש”ף בשנות התשעים לא עלו יפה, בשל חילוקי הדעות על שאלת הייצוג של חמאס במועצה הלאומית הפלסטינית.

בתקופת אינתיפאדת אל-אקצה מילאה מסגרת התיאום העליונה של הארגונים הפלסטיניים – הכוחות הלאומיים האסלאמיים – את תפקידו של אש”ף כמקור הסמכות לקבלת החלטות על המאבק נגד ישראל, והייתה הידברות באותה עת במסגרת גוף זה על התווית הדרך לליכוד כלל הכוחות תחת קורת גג אחת. ניצחונו של חמאס בבחירות לפרלמנט בינואר 2006 והעימות בין פתח לחמאס יצר למעשה שתי ממשלות פלסטיניות, בגדה המערבית וברצועת עזה, הנאבקות זו בזו על ייצוג העם הפלסטיני.

ההסכמה של חמאס להצטרף לאש”ף תוך ויתור על התנאים המוקדמים שהציגה בעבר לקבל ייצוג משמעותי במוסדות הארגון, מלמדת על הביטחון העצמי הרב של התנועה ביכולתה להשיג בנסיבות הנוכחיות הישגים משמעותיים ואף רוב מוחלט בבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית, ומשמעות הדברים – השתלטות על אש”ף.

תחושת העצמה של חמאס נובעת בראש ובראשונה מהשלכות האביב הערבי, או ליתר דיוק האביב האסלאמי, ששטף את המזרח התיכון ב-2011, והביא לעליית כוחם של האחים המוסלמים במצרים ובמדינות נוספות. תנועת האחים המוסלמית העולמית היא תנועת האם של חמאס, המשמשת בתור השלוחה הפלסטינית שלה.

המשענת המצרית ששימשה במשך שנים תחת משטרו של מובארק את הרשות הפלסטינית, מחליפה בהדרגה נאמנות, בעקבות המהפכה במצרים, והיא תהפוך למקור כוח אדיר עבור חמאס כאשר האחים המוסלמים ירכיבו את הממשלה הבאה לאחר השלמת הליך הבחירות בחודש ינואר.

ההתקוממות בסוריה יוצרת בעייתיות עבור חמאס, ואולם זוהי בעיה זמנית בלבד, שכן תנועת האחים המוסלמים בסוריה עומדת בחזית ההתקוממות נגד משטרו של אסד והיא נתמכת באופן מלא על ידי טורקיה. חמאס נהנה במשך שנים מתמיכת משטרו של אסד האב והבן, וגם בתרחיש של החלפת שלטון סביר להניח, כי חמאס לא יינזק.

הפרגמטיזם של חמאס, הבא לידי ביטוי בנכונות לקבל למראית עין את סמכותו של אבו מאזן כנשיא הרשות הפלסטינית וכראש אש”ף, אינה מעידה כלל ועיקר על תפנית אסטרטגית במדיניות חמאס או על השלמה עם דרכו של אש”ף, ובראש ובראשונה עם נתיב הסכמי הביניים שנחתמו עם ישראל, שתחילתו במכתב ההכרה ההדדית עם ישראל עליו חתם ערפאת בספטמבר 1993.

חמאס בוחר להיכנס למוסדות אש”ף בדלת הראשית על בסיס אסטרטגיית “הסוס הטרויאני” לכיבוש מבפנים של מקור הסמכות העליון של העם הפלסטיני הזוכה להכרה בינלאומית. בראייתו של חמאס, זוהי הדרך הקצרה ביותר והיעילה ביותר לקטוף את רווחי האביב האסלאמי, המחזק את מגמת העוינות נגד ישראל בקרב המשטרים והעמים ומעמיד את הרשות הפלסטינית במצוקה אם תבחר לנהל מו”מ עם ישראל שאינו זוכה לתמיכה רחבה מבית או לתמיכה ערבית.

הלקח המרכזי מבחינתו של חמאס מהאביב הערבי מצוי בהתנערות של הממשל האמריקני והאיחוד האירופי מהמשטרים הפרו-מערביים ונכונותם, ואף חפזונם, לתמוך במהפכות העממיות ולהכיר בתנועת האחים המוסלמים כגורם פוליטי לגיטימי. בראייתו של חמאס, התפתחות זו מלמדת על עמדת חולשה של המערב, שאינו יכול אלא לקבל את המציאות שמכתיבים העמים המתקוממים, וככל שתהליך זו צובר יותר כוח שמתורגם לכוח פוליטי וצבאי, הוא הופך לבעל משקל גדול עוד יותר בעיצוב פניה של הזירה המזרח-תיכונית והבינלאומית.

חמאס, שנואש מלקבל הכרה בינלאומית במערב בזכות ניצחונו בבחירות במסגרת מפלגת חזית או בממשלתו שהוקמה ברצועת עזה, חותר אפוא להשיג את הפרס הגדול באמצעות השתלטות על אש”ף. משום כך, הוא נכון לגמישות טקטית זמנית, וכל זאת כדי לחייב את אבו מאזן ליישם את הרפורמה באש”ף וללכת לבחירות כלליות לפרלמנט ולנשיאות בגדה המערבית וברצועת עזה.

על פי הערכת חמאס, קיימת סבירות גבוהה שידו של הארגון תהיה על העליונה בבחירות אלה, ועם רוב במוסדות הפלסטיניים ברשות הפלסטינית ובמוסדות אש”ף הוא יוכל לקבל הכרה בינלאומית ולתפוס את מקומו של ארגון פתח בייצוג העם הפלסטיני בפלסטין ובפזורה. בשלב ביניים, באמצעות ההצטרפות להנהגה הזמנית של אש”ף, חמאס הצליח לשלול את עצמאות קבלת ההחלטות העצמאית של אבו מאזן באש”ף ולחשקו להחלטות שיתקבלו במסגרת ההנהגה החדשה.

השיקולים של אבו מאזן מהווים השתקפות מראה של הערכת חמאס את השלכות האביב האסלאמי. אבו מאזן בוחר להתקרב לקוטב הרדיקלי כדי לשמור על שרידותו הפוליטית ולמנוע תרחיש של התקוממות עממית מבית נגד הרשות הפלסטינית. שיתוף הפעולה עם חמאס מהווה מבחינתו תעודת יושר על אי בגידתו בעקרונות היסוד הלאומיים (האשמה שהופנתה כלפי הנשיא המודח של מצרים חוסני מובארק) , ותעודת ביטוח (זמנית) מבית.

זו הסיבה, כך נראה, שמניעה את אבו מאזן להציג תנאים מוקדמים למו”מ עם ישראל ביודעו שהם בלתי קבילים לחלוטין על ידי ממשלת ישראל, להיערכותו מראש לקראת כישלון אפיק המו”מ בניסיון להטיל על ישראל את האחריות המלאה לכך ולבניית חלופה לתהליך המדיני באמצעות אימוץ אסטרטגיה של עימות עם ישראל בזירה המדינית ובשטח, כלומר: הסטת האנרגיות הפלסטיניות הנבנות באביב הערבי והאסלאמי לכיוונה של ישראל.

אבו מאזן מדבר בלשון נקייה על “התנגדות עממית בדרכי שלום”, ואולם משמעות הביטוי בטרמינולוגיה של הרשות הפלסטינית הינה פעילות מחאה המגיעה לניסיונות פגיעה והרג של חיילים ואזרחים ישראליים. קבלת הפנים של גיבורים לאומיים שנערכה לטרוריסטים הפלסטינים לאחר שחרורם מהכלא הישראלי בעסקת שליט, ומפגשיו המתוקשרים של אבו מאזן, חרף מחאה ישראלית, עם טרוריסטים פלסטינים בולטים שחלקם מונו לתפקידים בכירים ברשות הפלסטינית, חוזרים ומעידים על ראייתה של הרשות הפלסטינית את הטרור כדרך פעולה לגיטימית הראויה לשבח.

בדומה לאינתיפאדת אל-אקצה, הרשות הפלסטינית מייעדת את התפקיד הראשי בעימות עם ישראל לארגון פתח, שישמש כקבלן המשנה מטעמה להוצאה לפועל של העימותים עם ישראל, בתיאום עם הארגונים הפלסטיניים האחרים. ארגון פתח, הנערך לבחירות הכלליות בחודש מאי, יוכל לנצל את ההתעוררות בפעילות הארגונית כדי להוביל את אסטרטגיית העימות רחבת ההיקף אותה התווה אבו מאזן. מניסיון העבר, לעימותים האלימים של “ההתנגדות העממית” יש פוטנציאל להסלמה היוצאת משליטה ולהידרדרות ביטחונית.

מרכיב מאזן הכוחות האזורי היה באופן מסורתי מרכיב עיקרי בגיבוש האסטרטגיה המדינית של אש”ף, וניתוחו היה הבסיס לקבלת ההחלטה לפנות לאפיק ההידברות המדינית עם ישראל. השינוי במאזן הכוחות האזורי לרעתה של ישראל בעקבות מהפכות האביב הערבי והאסלאמי, משנה את נתוני היסוד בהערכת המצב של אש”ף והרשות הפלסטינית, ומהווה גורם נוסף המעודד אותה לנקוט בקו מדיני קשוח יותר ובלתי מתפשר, לאמץ את אסטרטגיית העימות ולהשמיע זמירות חדשות על התנערות מהכרה בישראל ומפתרון של שתי המדינות לסכסוך.

מבחינתה של ישראל, התהליכים במזרח התיכון ובזירה הפלסטינית מבשרי רעות. הרשות הפלסטינית חוברת בברית אסטרטגית לגורמים האסלאמיים הרדיקליים, בעת בה המערב מכיר בפטרוניתם – תנועת האחים המוסלמים – ונוקטת במדיניות המתפרשת מהזווית המזרח תיכונית כביטוי לחולשה. המהלך של אבו מאזן מבטיח את יציבות משטרו לזמן קצר, אך הוא עשוי להסתבר ככריתת הענף עליו הוא יושב ובניית ראש הגשר להשתלטות המלאה של חמאס על הרשות הפלסטיניתומוסדות אש”ף. התממשות תרחיש זה עשויה להעמיד את ישראל בפני אתגר חמור בזירה הפלסטינית והיא נושאת בחובו פוטנציאל להסלמה אזורית.

ירדן עוקבת מקרוב אחר ההתפתחויות בזירה הפלסטינית. פתח וחמאס הסכימו להוציא את הזירה הירדנית מתהליך הבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית משום שבעצם הצבעת הפלסטינים בירדן, המהווים רוב גדול באוכלוסייה הירדנית, עבור מוסדות לאומיים פלסטיניים, עלולה להפוך למוקד מתיחות עם ירדן, לפתוח מחדש את הפצעים ההיסטוריים ביחסים הירדניים-פלסטיניים ולעורר את שאלת הלגיטימיות של בית המלוכה ההאשמי. בדומה לישראל, גם ירדן מתמודדת עם “בעיה פלסטינית” קיומית, שתצוף במלוא חריפותה לאחר הקמתה של המדינה הפלסטינית, עת ידרשו הפלסטינים בירדן להכריע בשאלת נאמנותם.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה


[1]http://palestine-info.info/ar/default.aspx?xyz=U6Qq7k%2bcOd87MDI46m9rUxJEpMO%2bi1s7zEDICv1ANSmCbCAPrvhodeQnb1XEWJHPgV3cztOXBrNyuZ2t3osa2kQ0TrNZ3j05X1%2bETRTtH%2bRwTNhO6BN%2frrKtWF%2fX%2fDgI1v8bD3iVsR8%3d

[2]חברי הועד הפועל של אש”ף הינם: פארוק קדומי, סאיב עריקאת, אחמד קורייע, תייסיר ח’אלד, עבד אל-רחים מלוח, זכריא אל-ארא, עלי איסחוק, מוחמד אבו איסמאעיל, חנא עמיירה, סאלח ראפת, יאסר עבד רבו, אסעד עבד אל-רחמן, רסאן אל-שכעה, מוחמד זוהדי אל-נשאשיבי, חנאן עשראווי ואחמד מג’דלאווי.

[3]http://www.alwatanvoice.com/arabic/news/2011/12/22/230879.html

   http://www.wafa.ps/arabic/index.php?action=detail&id=120341

[4] http://palestine-info.info/ar/default.aspx?xyz=U6Qq7k%2bcOd87MDI46m9rUxJEpMO%2bi1s7zEDICv1ANSmCbCAPrvhodeQnb1XEWJHPgV3cztOXBrNyuZ2t3osa2kQ0TrNZ3j05X1%2bETRTtH%2bRwTNhO6BN%2frrKtWF%2fX%2fDgI1v8bD3iVsR8%3d

[5] http://palestine-info.info/ar/default.aspx?xyz=U6Qq7k%2bcOd87MDI46m9rUxJEpMO%2bi1s7KY4L1SPxyWzhwwKNehRREy3UdKCec3Y%2bx69u7DA5XBRpfQ0s5UEWBvODupLfyo6QjAqxYbcLcWZAdYIVvM7jMKFd6ZpMcsraW8FomWXBkYk%3d

[6] http://www.wafa.ps/arabic/index.php?action=detail&id=120344

[7] פלסטין (עזה), 23.12.11, (כתובת ביטאון חמאס: felesteen.ps)

[8] http://almadenahnews.com/newss/news.php?c=509&id=124599

[9] http://www.alquds.com/news/article/view/id/320983/date/20111215

[10] פלסטין (עזה), 23.12.11, (כתובת ביטאון חמאס: felesteen.ps)

[11] http://palestine-info.info/ar/default.aspx?xyz=U6Qq7k%2bcOd87MDI46m9rUxJEpMO%2bi1s7HWi%2bCG%2fndj%2bdH5aUxOJqx3%2f6kNwbeL3b4iE%2b45tlfE51jPiBxnIKiKeiVovRvH1gV9AicNtcdRw0fh6hX27p5vF90p4vMc08yYFn%2bmMHqIw%3d

[12] http://palestine-info.info/ar/default.aspx?xyz=U6Qq7k%2bcOd87MDI46m9rUxJEpMO%2bi1s7KY4L1SPxyWzhwwKNehRREy3UdKCec3Y%2bx69u7DA5XBRpfQ0s5UEWBvODupLfyo6QjAqxYbcLcWZAdYIVvM7jMKFd6ZpMcsraW8FomWXBkYk%3d

[13] http://www.wafa.ps/arabic/index.php?action=detail&id=120352

[14] http://www.wafa.ps/arabic/index.php?action=detail&id=120570

[15] http://aawsat.com/details.asp?section=4&issueno=12081&article=656062&feature=

[16] פלסטין (עזה), 28.12.11, (כתובת ביטאון חמאס: felesteen.ps)

[17] http://palestine-info.info/ar/default.aspx?xyz=U6Qq7k%2bcOd87MDI46m9rUxJEpMO%2bi1s7RMWXKDfdMY79nAIDPOwPLP4gg0%2bQSo9XOJ0UdxBrd9RnKQFsXf5xkEjAI4sJoQH9gSzEDZ%2b4s5BmF1e31cA89%2f2Me07HqvBLeI2OI2B1gAY%3d

[18]  http://palestine-info.info/ar/default.aspx?xyz=U6Qq7k%2bcOd87MDI46m9rUxJEpMO%2bi1s7KY4L1SPxyWzhwwKNehRREy3UdKCec3Y%2bx69u7DA5XBRpfQ0s5UEWBvODupLfyo6QjAqxYbcLcWZAdYIVvM7jMKFd6ZpMcsraW8FomWXBkYk%3d

[19] פלסטין (עזה), 28.12.11, (כתובת ביטאון חמאס: felesteen.ps)

[20] http://www.palestine-info.info/ar/default.aspx?xyz=U6Qq7k%2bcOd87MDI46m9rUxJEpMO%2bi1s7r9jY7jKP1jBeBLLBaiDGSb1i1zQwBM1O%2b5%2bWzTpFs%2fTJCuENx1a7I%2fVb2nVrVncfUKAsnlLViD7E39Jve%2f2npXHueN38I5Gbb1eakPyYf%2fQ%3d

[21] http://www.palestine-info.info/ar/default.aspx?xyz=U6Qq7k%2bcOd87MDI46m9rUxJEpMO%2bi1s7qzzC%2fsIffK%2bf3A17QaLeoF8n7CJ2w7rWA8F4wKEUUrz89fPVy%2b3aOcuOkm7kjAW%2fM5TyZ4VMlTdnkperY2Mxg48vY6Y3DgN4Qpd6oCSWpGw%3d

[22] http://palestine-info.info/ar/default.aspx?xyz=U6Qq7k%2bcOd87MDI46m9rUxJEpMO%2bi1s7KY4L1SPxyWzhwwKNehRREy3UdKCec3Y%2bx69u7DA5XBRpfQ0s5UEWBvODupLfyo6QjAqxYbcLcWZAdYIVvM7jMKFd6ZpMcsraW8FomWXBkYk%3d

[23] http://www.palestine-info.info/ar/default.aspx?xyz=U6Qq7k%2bcOd87MDI46m9rUxJEpMO%2bi1s7r9jY7jKP1jBeBLLBaiDGSb1i1zQwBM1O%2b5%2bWzTpFs%2fTJCuENx1a7I%2fVb2nVrVncfUKAsnlLViD7E39Jve%2f2npXHueN38I5Gbb1eakPyYf%2fQ%3d

[24] http://www.al-aman.com/subpage.asp?cid=14716

[25] פלסטין (עזה), 25.12.11, (כתובת ביטאון חמאס: felesteen.ps)

[26] http://www.aljazeera.net/NR/exeres/88E0062F-5CEE-4B3B-A7EA-4EA3884F269C.htm  פלסטין (עזה), 25.12.11, (כתובת ביטאון חמאס: felesteen.ps)

[27] http://aawsat.com/details.asp?section=4&issueno=12081&article=656062&feature=

[28] http://palestine-info.info/ar/default.aspx?xyz=U6Qq7k%2bcOd87MDI46m9rUxJEpMO%2bi1s7KkMPiVSgCCHxhVt99%2fh47QCZEvkL7NCdWWGshZuHoPP%2blCwuPVSNRMrDKvhWJIepNXbwug6lVmqLjffkBQ4fVnHHbWRisKGEnrrX79booZE%3d

[29] http://www.daralhayat.com/portalarticlendah/342699

[30] http://www.alhayat-j.com/newsite/details.php?opt=2&id=157975&cid=2455

[31] http://www.wafa.ps/arabic/index.php?action=detail&id=121063

[32] http://aawsat.com/details.asp?section=4&issueno=12080&article=655916&feature=

[33] http://www.maannews.net/arb/ViewDetails.aspx?ID=449260&MARK=%D8%A7%D9%84%D9%85%D8%A7%D9%84%D9%83%D9%8A

[34] http://www.alhayat-j.com/newsite/details.php?opt=2&id=157973&cid=2455

[35] http://www.alquds.com/news/article/view/id/320983/date/20111215

[36] http://www.alhayat-j.com/newsite/details.php?opt=2&id=157975&cid=2455

[37] אל-חיאה אל-ג’דידה (רמאללה), 1.1.2012, עמ’ 6

[38] http://www.wafa.ps/arabic/index.php?action=detail&id=120776

[39]  http://www.alhayat-j.com/newsite/details.php?opt=2&id=157973&cid=2455

[40] אל-איאם (רמאללה), 27.12.11

[41] http://www.wafa.ps/arabic/index.php?action=detail&id=120575

[42] http://www.wafa.ps/arabic/index.php?action=detail&id=120416

[43] פלסטין (עזה), 28.12.11, (כתובת ביטאון חמאס: felesteen.ps)

[44] http://www.alquds.com/news/article/view/id/320983/date/20111215

[45] http://www.fatehorg.ps/index.php?action=show_page&ID=2396&lang=ar

[46] http://www.shanghaidaily.com/article/article_xinhua.asp?id=41379 פלסטין (עזה), 26.12.11, (כתובת ביטאון חמאס: felesteen.ps)

[47] http://www.wafa.ps/arabic/index.php?action=detail&id=120552

הוספת תגובה קישור ישיר לרשומה

לרשימת הפרסומים בבלוג