עבור לתוכן העמוד
תפריט

גם מלך סעודיה הבין – פוטין בעל הבית החדש

ביקורו של מלך סעודיה בקרמלין מאותת כי גם בממלכה הבינו כי רוסיה היא בעל הבית החדשה והקובעת במזרח התיכון * על חשיבות הביקור הנדיר של המלך סלמאן

תקציר המאמר:

  • לראשונה זה זמן רב התקיים ביקור של מלך סעודיה בקרמלין
  • בעצם קיום הביקור מכירה סעודיה ברוסיה ככוח משפיע ועולה במזה"ת
  • הביקור עומד בקנה אחד עם תכנית הלך לשנת 2030 לקידום הכלכלה הסעודית
  • מדיניות טראמפ במזרח התיכון אינה ברורה עדין ונדמה כי הקואליציה אותה ביקש להקים למחמה בטרור התפרקה עוד לפני שהוקמה
  • בביקור נחתמו הסכמים רבים בתחומים שונים

סלמאן בן עבד אלעזיז, מלך סעודיה, ערך ביקור ממלכתי טקסי מלא ברוסיה, בשבוע הראשון של חודש אוקטובר, ובכך הוא הכיר למעשה בהשפעתה המחודשת במזרח התיכון ובקיום השת"פ עם איראן אויבתה הקיומית.

למגינת ליבה הבינה סעודיה שאין היא יכולה לסמוך על ארה"ב כמשענת פוליטית וצבאית וכי אין להתעלם מן המציאות המחייבת לפתוח בדיאלוג עם מוסקבה שעל פיה יישק דבר באזור. דיאלוג זה יאפשר לסעודיה להבהיר לרוסים את מסוכנותה של איראן לכל מדינות המזרח התיכון ולמדינות המפרץ בפרט, וגם להגיע לתיאום טוב יותר לגבי מדיניות מחירי הנפט בנסיבות כלכליות משתנות, כפי שראינו בשנים האחרונות.

הקמת קשרי כלכלה עם רוסיה גם עולים בקנה אחד עם חזון 2030 של מחמד בן סלמאן, יורש העצר הצעיר השואף לגוון את כלכלתה של ארצו מעבר להסתמכות על שיווק הנפט.

רוסיה כבר מבוססת היטב בסוריה וקובעת שם את סדר היום הפוליטי-צבאי. היא גם מקיימת שת"פ פוליטי, צבאי וכלכלי הדוק עם מצרים אשר סייעה לה לחדור ללוב וגם התיישרה עם מדיניותה כלפי סוריה.

ביקורו המפתיע של סלמאן היווה את היהלום שבכתר לגבי רוסיה: סעודיה היא המנהיגה והסמל של המדינות הסוניות בהיותה השומרת של שני המקומות הקדושים של האסלאם. כך חזרה רוסיה למעמד בכורה באזור אחרי שבריה"מ סולקה משם על רקע השלום  בין ישראל למצרים, התאכזבות משטרי ערב ממנה וקריסתה בתחילת שנות ה-90.

מבחינתה של סעודיה הביקור מבטא סטייה חדה ממדיניותה שבמשך 72 שנים נשענה על ארה"ב. מדיניות שנרקמה בפגישה בין הנשיא רוזוולט למלך אבן סעוד, בפגישתם בפברואר 1945 על סיפון אניית המלחמה קוינסי, שעגנה באגם המר הגדול בדרכה חזרה לארה"ב אחרי מפגש בעלות הברית ביאלטה.

השניים סיכמו כי ארה"ב תתמוך בסעודיה פוליטית וצבאית בתמורה לאספקת נפט ותמיכה סעודית במדיניות ארה"ב לקידום מטרותיה באזור. רוזוולט, התחייב להימנע מכל פעולה עוינת לעם הערבי. יצוין שבשיחה זו העלה רוזוולט את האפשרות ליישב יהודים מאירופה בפלשתינה ונתקל בהתנגדות חריפה של אבן סעוד, דבר שיתבטא בעתיד בעמדתה הלא אוהדת של מחלקת המדינה לעניין הציוני.

היחסים הדיפלומטים בין בריה"מ לסעודיה, נוסדו כבר ב-1926 עוד לפני שהייתה למדינה ריבונית, אך הופסקו ב-1938 על רקע החשש הסעודי מפני הקומוניזם המתפשט שנשא את דגל החילונית ונאבק בעמים המוסלמים בתוך בריה"מ.

מבחינתה של סעודיה, בריה"מ היוותה סכנה והיה עדיף להתרחק ממנה. בהמשך, שתי המדינות מצאו את עצמן משני עברי המתרס במספר משברים בינלאומיים. במיוחד זכורה התערבותה של סעודיה מול פלישת בריה"מ לאפגניסטן שיחד עם ארה"ב הביאה לתבוסתה וגרושה המביש – מה שהיווה כנראה את אחת הסיבות להחלשתה ולבסוף להתפרקותה.

מאידך, המעורבות הסעודית שהייתה מלווה במאמץ להשלטת האסלאם הוואבי הקיצוני באמצעות הקמת מדרסות בפקיסטאן ובאפגניסטאן בקרב הפליטים הרבים הביאה להקמת ארגון הטאליבן ולגיבושו של אלקעדה. שתי המדינות חידשו את יחסיהן הדיפלומטים רק ב-1991 אחרי קריסת בריה"מ, אבל אחרי שנים ספורות מצאו את עצמן שוב בעימות. הפעם בסוריה.

במהלך 2011 כאשר התברר כי משטרו של אסד אינו עומד ליפול וכי יש להיערך למלחמת אזרחים ארוכה, מהרו הסעודים לתמוך ולממן את המיליציות האסלאמיות שקמו באותה עת, בעוד רוסיה פעלה להשגת הסדר פוליטי שישאיר את אסד בשלטון.

מנגד, הרוסים סייעו לצבאו של אסד בייעוץ והגבירו את משלוחי הנשק כביכול "בהתאם להתחייבויות קודמות". ב-2015 אחרי שאובמה נסוג מהבטחתו להתערב בסוריה בעקבות שימוש בנשק כימי ע"י אסד נגד האוכלוסייה האזרחית, הבין פוטין כי הדרך להתערבות גלויה פתוחה בפניו ושתי המדינות חתמו על הסכם לסיוע צבאי "בהתאם לבקשתו של אסד" שמשטרו שעמד על סף קריסה. בכך השתנה מאזן הכוחות באזור.

הרוסים אומנם הצילו את משטרו של אסד ובתמורה קיבלו את הסכמתו להקמת בסיסי ים ואויר במערב המדינה (בסיס ימי בטרטוס ובסיס אווירי בחמיימים צפונית ללטקיה) באזור העלאווי וממשו בכך את שאיפתם משכבר הימים לנוכחות צבאית קבועה באגן הים התיכון, אלא שהמחיר כלל גם הסכמה לשת"פ עם איראן בעלת בריתה הראשונה של סוריה.

איראן מיהרה לעזרתו של אסד כבר ב- 2011, ובאוקטובר 2012 החליטה להפעיל את חיזבאללה שכוחותיו נכנסו לסוריה ומנעו את נפילתה של העיר אלקוסיר השוכנת על כביש דמשק לאטקיה שכיבושה ע"י המורדים היה מנתק את דמשק מהאזור העלאווי ופוגע קשות במשטרו של אסד. בהמשך הקימה איראן גם את המיליציות העממיות השיעיות הפועלות ככוח עזר חשוב לצבאו של אסד ורוסיה מצאה את עצמה תומכת בכל הכוחות המגוונים האלה בהפצצות מן האוויר מבסיסה בסוריה ובשיגור טילים מהים השחור ומהים התיכון. נוצר אפוא שת"פ אסטרטגי בין רוסיה לאיראן המאפשרת למטוסי רוסיה להמריא גם מבסיסיה לתקיפות בסוריה.

שינויים טקטוניים אלה במזרח התיכון הן תולדה ישירה של מדיניות ההתנתקות של אובמה שזנח במודע את עמדותיה של ארה"ב במזרח התיכון, הותיר ואקום שנתמלא במהירות ע" איראן ורוסיה. אומנם לשתי המדינות השקפות עולם שונות לחלוטין אך הן חותרות להגביר את השפעתן באזור ובעולם כולו תוך הפעלת מדיניות כוחנית ובשלב הנוכחי האינטרסים שלהם חופפים לפחות בסוריה:

מבחינתה של איראן שמירת משטרו של אסד היא ערובה להמשך התבססותה בסוריה, חיזוק קשריה עם חיזבאללה והגברת האיום על ישראל. מבחינתה של רוסיה המשך משטרו של אסד מבטיח את נוכחותה הצבאית באגן הים התיכון ואת השפעתה על ההתפתחויות באזור. לאחרונה היא אף חתמה עם אסד על הסכם חכירה לבסיס הימי בטרטוס לתקופה של 49 שנים עם אפשרות לתקופה נוספת. השאלה היא כמה זמן תשמר זהות האינטרסים של רוסיה ואיראן שתאפשר את השת"פ ביניהן.

ישראל כבר הודיעה לרוסים כי לא תסכים לנוכחות איראנית צבאית בסמוך לגבולה בגולן וכי היא תגיב בכוח אם תחוש מאוימת. הרוסים אינם יכולים להתעלם לחלוטין מהאינטרס הישראלי – כך אמר גם שר החוץ לברוב בעצמו. גם עמדת ארה"ב עדין לא הובהרה ובכל מקרה יש לצפות להרעת היחסים בינה לבין איראן על רקע עמדתו השלילית של טראמפ לגבי הסכם הגרעין. נותר לראות כיצד תגיב רוסיה ואפשר אף לתהות האם היא לא נמצאת בחיבוק דוב עם אסד ואיראן?

על רקע מורכב ומסובך זה החליטה סעודיה שעדיף לפתח דיאלוג עם רוסיה ולדאוג לאינטרסים שלה. אומנם סעודיה נשארה קשורה לארה"ב והיא עדין חתומה על רכישת נשק בסך 110 מיליארד דולר כפי שפורסם בזמן ביקור טראמפ בריאד במאי השנה בנוסף לקשרים מצוינים בכל שאר התחומים. עם זאת כשלונו של טראמפ להקים את הקואליציה הסונית האנטי איראנית כפי שהודיע עליה בנאומו בריאד במאי, השנה הטתה כנראה את הכף. הקואליציה התפוררה לפני שהוקמה. סעודיה, מדינת האמירויות, בחריין ומצרים הבינו מטראמפ כי הם יכולים או נדרשים להכניס לתלם את קטר כדי להקים את הקואליציה. קטר, המקיימת קשרים הדוקים עם איראן, תומכת באחים המוסלמים ובחמאס ומיליציות קיצוניות בסוריה ובלוב והיה ברור שלא תהיה חברה נאמנה בקואליציה. אלא שהתברר כי ארה"ב, המחזיקה בקטר בסיס אווירי גדול, אינה מסוגלת למצוא פתרון למשבר. מצב זה אינו מאפשר הקמת חזית מאוחדת וחזקה מול איראן. גם עמדותיה של מצרים, אף כי הצטרפה לשלוש מדינות המפרץ, אינן ברורות.

הידוק יחסיה עם רוסיה גרר עמו כאמור התיישרות עם מדיניותה של מוסקבה לגבי סוריה ושתיקה לגבי חתרנותה של איראן במדינות האזור. מצרים אף מסיעת לרוסיה לכפות את עמדותיה במפגשי אסטנה, בירת קזחסטאן, שם, יחד עם איראן וטורקיה, קובעת רוסיה את סדר היום בסוריה מול ארגוני המורדים הסונים המקבלים זאת בינתיים בחוסר רצון בולט, אך מתוך הבנה כי בשלב זה יד רוסיה על העליונה. תפקידה של מצרים היה ללחוץ על המורדים להסכים לתכתיבים הרוסים – איראנים והיא עשתה זאת במספר מפגשים בקהיר.

בשיחתו עם פוטין העלה סלמן במקום ראשון את הסכנה האיראנית. הוא אמר כי היציבות במפרץ היא תנאי להשגת ביטחון ויציבות בעולם כולו וכי לשם השמירה על היציבות במפרץ על איראן להימנע מלהתערב בעניינים הפנימים של מדינות האזור ולהפסיק את פעילותה המערערת את היציבות באזור. הוא חזר על דבריו בשיחתו עם מדבדב. סלמן לא היסס להעמיד את מארחיו בפני המצב המסוכן במפרץ הנגרם בשל הפעילות האיראנית ובכך הצטרף למהלכיה של ישראל לגבי האיום האיראני על המזרח התיכון.

במהלך הביקור חתמו שני הצדדים על 15 הסכמים בתחומי הביטחון, החלל, האנרגיה, וסחר והתקשורת. כן הוקמה קרן להשקעות בבריה"מ בסך מיליארד דולר. ההסכמים כוללים רכישת מערכת אנטי טילים אס 400, טילי קורנט, משגרי טילים, רובי הסער קלשניקוב ואף רישיון ליצרו בסעודיה. יצוין כי עם היודע כי נחתם ההסכם למכירת מערכת ה- אס 400 הודיעה ארה"ב כי אישרה סופית את מכירת מערכת ההגנה האנטי טילים THAAD לסעודיה, כנראה במאמץ אחרון לעצור את סעודיה מלרכוש את המערכת הרוסית שמשמעותה התקשרות צבאית וטכנולוגית הדוקה בין מערכות הביטחון של שתי המדינות. מכל מקום ההסכמים שנחתמו עם רוסיה אינם לביצוע מידי אלא הצהרות של כוונות ויתכן מאד שלא ימומשו אם רוסיה תתעלם מאזהרותיה של סעודיה בעניין הבעיה האיראנית.

סעודיה כבר הוכיחה בעבר כי היא יודעת לעמוד על עמדותיה. לפני כשנתיים היא הביעה את רצונה לבחון רכישת נשק ברוסיה, אך העמידה כתנאי את הימנעותה של רוסיה מהספקת מערכת האנטי טילים אס 300 לאיראן. לפני מספר חודשים הציגה איראן את המערכת הזו במצעד צבאי ברחובות טהראן וסעודיה נסוגה מכוונתה לרכש ברוסיה. עתה שוב מנסה סעודיה להשפיע על המהלכים הרוסים באזור, אבל תוך הצגת הפוטנציאל לשת"פ מועיל לשתי המדינות. האם אלה מנועי השפעה העשויים לגרום לרוסיה לשנות את מדיניותה באזור? בשלב זה ספק רב. רוסיה השיגה את מבוקשה בסוריה מאחר שהסכימה לשת"פ עם איראן אף כי הבינה כי תגרום להתחזקותה. דהיינו השת"פ עם איראן הוא מהלך אסטרטגי המבטיח את נוכחותה באזור. מאידך המלחמה בסוריה רחוקה מלהסתיים. הרג של חצי מיליון אנשים, מיליוני פצועים ומיליוני פליטים עוררו שנאה שלא ניתן לכבותה בקלות. המאבק הבין עדתי בסוריה כמו גם במדינות השכנות אינו עומד על סף סיום. בעיראק הסונים לא יסכימו לשלטון שיעי בעוד הכורדים דורשים את עצמאותם ובתימן ובלוב נמשכות מלחמות האזרחים. בסעודיה יודעים זאת היטב. נראה לכן שהדיאלוג בין סעודיה לרוסיה הוא רק בתחילתו ויתפתח בהתאם לנסיבות המפותלות באזור. על כל זאת יש להמתין ולראות כיצד תתפתח מדיניות ארה"ב. האם ימשיך טראמפ את מדיניות ההתעלמות של אובמה מהמזרח התיכון? ספק רב. למתרחש במזרח התיכון יש פוטנציאל להשפיע על הביטחון בעולם וארה"ב לא תוכל להישאר כעד ראיה פסיבי.