דעא”ש סיני – המסלול הלובי

16-02-2017

כיצד ארגון הטרור האסלאמי, אנצאר בית אל מקדס, המכנה את עצמו מחוז סיני של המדינה האסלאמית (דעא”ש), מחזיק מעמד מזה שלוש שנים מול הצבא המצרי המתוגבר בצפון סיני? הפרשנים למיניהם טוענים כי הצבא המצרי חסר כוחות קומנדו ללוחמה זעירה שבמקרה של דעא”ש יש בהם שילוב של גרילה עירונית והררית. על כך ניתן להוסיף שאובמה השהה חלק מן הסיוע הצבאי למצרים וסרב לסייע לסיסי בהקמת כוחות מיוחדים ואמצעים מתאימים לסוג זה של לוחמה “כעונש” על הדחתו של הנשיא מחמד מורסי איש האחים המוסלמים. הדחתו של מורסי גם הביאה לאיחודם של ארגוני הג’יהאד בסיני תחת השם אנצאר בית אל מקדס ולפתיחת מאבק עוצמתי נגד השלטון תוך העזרות בגורמי חוץ.

היומון “אל מסרי אליום” ( 2.2 ) סבור כי גורם חשוב בסיני הוא הצלחתו של ארגון הטרור להצטייד בנשק איכותי שהפך אותו “מארגון קטן בעל נשק קל למיליציה כמעט סדירה המפעילה נשק משוכלל בעל כוח אש שיש להתחשב בו”. הנשק הוברח בעיקר ממחסני הצבא הלובי בשנים 2011-2013 על רקע התרופפות שרותי הביטחון בשתי המדינות בעקבות האירועים שהביאו לסילוקם מן השלטון של מובארק וקדאפי. ההברחות בוצעו בעיקר ביוזמת אנצאר השריעה, ארגון ג’יהאדי לובי, שהוקם במזרח המדינה בתחילת מלחמת האזרחים בלוב עוד לפני הריגתו של קדאפי. הוא היה מקושר לארגון אלקאעדה במגרב הערבי הפועל בכל מדינות ערב בצפון אפריקה ובמדינות השאהל האפריקאיות, שגם אליהן הגיע חלק מהנשק של קדאפי, אם כי רובו מצא את דרכו למצרים, והועבר בדרכים עקלקלות לאירגוני הטרור בסיני ובעזה. כמה מפעילי הארגון הלובי היו חברים במועצה הזמנית שהוקמה לניהול המדינה אחרי נפילת השלטון הישן והייתה להם גישה למחסני הנשק של קדאפי. הם ניצלו זאת היטב. היו גם קציני צבא לובים שעשו זאת עבור בצע כסף.

היומון מציין במיוחד את הטיל המונחה הרוסי נגד טנקים, “הקורנט”, שהיה שובר שיוויון. הטיל הופיע לראשונה בסיני ב-2012 בהתקפה על עמדה צבאית ליד רפיח מבלי שאיש ידע אפילו את שמו, ומאז גרם לעשרות הרוגים בכוחות הביטחון וגם בקרב האזרחים. הטיל הוא בעל אפקט הרתעה חשוב בשל הטווח הגדול שלו – כחמישה ק”מ – דיוקו וכוח ההרס שלו. הקורנט המתקדם חודר שריון בעובי 70-120 ס”מ, נמצא בסוריה והופעל נגד צה”ל ע”י חזבאללה במלחמת לבנון השנייה ב-2006. הוא נורה גם לעבר טנק צה”לי ליד עזה ב-2010, חדר את שריונו אבל לא התפוצץ. הרמטכ”ל גבי אשכנזי הגדיר אותו “כטיל כבד מהמסוכנים שבזירה”. הטיל מיוצר ברוסיה. איראן קיבלה רישיון לייצרו לפני מספר שנים ונראה שהוברח לעזה דרך המנהרות עוד במסלול הסודאני. לדעא”ש בסיני הגיע מלוב יחד עם סוגים שונים של נשק מתקדם כגון טילי גראד (שנורו לאחרונה על אילת), מטולי הרקטות נגד טנקים RPG , טילי קרקע-אויר סטרלה, דגמים חדישים של הקלשניקוב, רובה הסער הרוסי המפורסם, שאומץ גם ע”י צבאות סדירים, רובה הצלפים האוסטרי שטייר, המקלע הרוסי הכבד DSHK והמקלע PK חודר שריון. כל הארסנל המרשים והמסוכן זה – במאות או באלפי יחידות – נמצא בידיהם של ארגוני טרור פנטיים – מקורו כאמור במחסני הנשק העצומים של קאדאפי. חוקרי העיתון הקימו קשר עם מכונים בינלאומיים העוקבים אחרי עסקאות נשק ברחבי העולם, כגון המכון השבדי למחקרי שלום, והללו השוו את המספרים הסידוריים של כלי הנשק שנתפסו ע”י כוחות הביטחון בסיני או שנראו בסרטוני התפארות של הארגון עם אלה של כלי הנשק שנמכרו לקדאפי בעסקאות רשמיות. הם אישרו כי מדובר בעיקר בנשק שמכרה ברית המועצות לקדאפי החל משנות ה-90, ולאחר מכן ע”י רוסיה. אומנם גם מדינות אירופה כגון צרפת, איטליה, בריטניה ואפילו קוריאה הצפונית מכרו נשק לקדאפי, אך מרבית הנשק מקורו ברוסיה.

היומון שיגר קבוצות חוקרים לסיני ולעיירות הגבול בין מצרים ולוב. הם הצליחו להשיג שם מידע מעניין מראשי השבטים ומקציני צבא לובים ומצרים שהיו מופקדים על השמירה בגבול בשנים הקריטיות 2011 עד 2013. הם גם הצליחו לדובב מספר מבריחים מקצועיים הפועלים זמן רב בשטח, המכירים היטב את הדרכים במדבר המערבי של מצרים וחצי האי סיני והתמחו בשיטות מגוונות של הברחות והטעיית השלטונות.

תושבים מצפון סיני ובכללם ראשי שבטים באזור סיפרו לחוקרי היומון כי כבר בתחילת 2011 במקביל להידרדרות המצב הביטחוני בסיני על רקע האירועים בקהיר ובטריפולי, נראו פעילי אירגוני הג’יהאד בסיני נושאים נשק מתקדם שלא היה בחזקתם בעבר. יתרה מכך, באותה עת הגיעו לאזור פעילים של ארגוני ג’יהאד מעזה ומלוב, בחלקם בעלי אזרחויות זרות, והחלו לאמן את פעילי הארגונים המקומיים בשימוש בנשק החדש ובטקטיקה של לוחמת גרילה עירונית ובשטחים המקיפים את שייח’ זוויד, רפיח ואלעריש. התוצאות נראו תוך מספר חודשים עוד בזמן השלטון הזמני של המועצה הצבאית העליונה. באותה תקופה לא היה מי שיטפל בטרור בסיני באופן יסודי, שכן רבים מכוחות הביטחון ברחו מסיני לקהיר לאחר שחשו כי מערכת הפיקוד שלהם אינה פועלת יותר. בתקופה המדוברת התחילו תקיפות של מחבלי אנצאר בית אלמקדס נגד מחסומים ופטרולים של הצבא המצרי, שלא היה מודע לכלי הנשק החדשים. באפריל 2014 היה נסיון להשתלט על תחנת משטרה חשובה באל עריש, אשר כמעט שהצליחה לולא אומץ ליבם ותושייתם של קציני ושוטרי התחנה. יש לזכור גם את ההתקפות הבלתי פוסקות על צינור הגז לישראל וירדן שלבסוף הביאו להפסקת יצוא הגז לישראל. ההברחות והתקיפות נמשכו גם בזמן כהונתו של מחמד מורסי ב- 2013/14. הצבא בראשותו של שר ההגנה החדש דאז, עבד אל פתאח אל סיסי, שאירגן מחדש את הצבא, עמד לפתוח במערכה מקיפה בסיני כדי להשמיד את הטרוריסטים בטרם יתעצמו, אך עד כמה שידוע, הנשיא מורסי מנע זאת ממנו. אחרי הדחתו של מורסי, אנצאר בית אל מקדס היה כבר הרבה יותר מאורגן ומאומן ויש להניח ששבועת האמונים לאבו בכר אל בגדאדי הביאה עימה סיוע כספי והדרכה בתחומים שונים. ההתקפה הנועזת ביותר התרחשה ביולי 2015, לאחר שסיסי נבחר לנשיאות. מטרתה היתה להשתלט על שיח’ זוויד ולהקים שם אמירות אסלאמית. השלטונות דיווחו על 17 הרוגים, אבל נראה שהיו הרבה יותר לאחר שהצבא התגבר בקושי רב על המחבלים שהיו כבר פרוסים בכל העיר.

חוקרי היומון שיצאו לעיירות הגבול ביו מצרים לוב חשפו כיצד פעילי אנצאר אלשריעה בסיוע קציני צבא לובים העבירו את הנשק ממחנות הצבא במסגרת תנועות של חטיבות שמפקדיהן השתתפו בהברחה. הנשק הועבר למצרים בנקודות שונות לאורך הגבול הארוך של 1200 ק”מ בין שתי המדינות ובכללן אפילו נקודת הגבול הרשמית באל סלום. הנשק, כולל טנדרים מצוידים במקלעים כבדים, הוחבא במחסנים תת קרקעיים ליד נקודות הגבול שנקבעו למעבר וגם בנאות המדבר סיווה ופראפרה וחלקם אף הופנה לדרום מצרים אסיוט ובני סואיף .משם הועבר הנשק בהתאם לאפשרויות ונוכחות כוחות הביטחון המצרים דרך “גשר השלום” מעל תעלת סואץ (עד שנסגר לתקופה מסוימת), המנהרה מתחת לתעלת סואץ והמעבורות החוצות את התעלה ואחר כך בדרכים משניות בסיני למעוזי דעא”ש ובמנהרות לעזה. נקודות המפגש בין המארגנים השונים נקבעו באמצעות נקודות ציון בטלפונים לוויינים פשוטים. מחסומים קבועים של כוחות הביטחון נעקפו בדרכי משנה. כדי להימנע מלהיתקל במחסומי פתע נעו המבריחים במכוניות מספר ק”מ לפני משאיות הנשק המוברח והזהירו את נהגי המשאיות שמיד סטו מן הכביש הראשי לדרכים חלופיות. המועצה הצבאית העליונה לא היתה מודעת די הצורך למתרחש והיתה עסוקה בניהול המדינה לאחר נפילתו של מובארק. אשר למחמד מורסי הוא בחר להתעלם מן המתרחש על רקע אידאולוגי. עבד אל פתאח אל סיסי הבין את גודל הסכנה ומיד לאחר תפיסת השלטון הורה לצבאו לפתוח במערכה לעצירת ההברחות שהזינו בנשק מתקדם את דעא”ש בסיני ושפעילותו פגעה ועדין פוגעת קשות ברקמת החיים בצפון בסיני ומאיימת על יציבותה של מצרים.

המערכה לא הייתה קלה. תגבורות של הצבא המצרי הוחשו לאורך הגבול עם לוב והוגבר הפיקוח ברחבי המדבר המערבי, אך אין אפשרות לחסום הרמטית גבול של 1200 ק”מ החוצה הרים ומדבריות. המבריחים לא טמנו את ידם בצלחת והחזירו מלחמה שערה. הם תקפו ישירות את כוחות הביטחון ובנאות פראפרה הפתיעו עמדה צבאית והרגו 27 חיילים ביולי 2014. בתקרית אחרת באפריל 2015 הפציץ חיל האויר המצרי בטעות שיירה של תיירים מקסיקנים שנחשדו כמבריחים ליד נאות בחריה ו- 12 נהרגו. במשך זמן הוגבר גם שיתוף הפעולה עם הצבא הלאומי הלובי בפיקודו של גנרל ח’ליפה חפתר הפועל מבנגזי. נראה שפעולה משותפת זו הצליחה לצמצם את ההברחות אך לא לחלוטין. מפעם לפעם מגלה הצבא המצרי מחסני נשק או חומרי נפץ שהוברחו מלוב במחסנים תת קרקעים בסיני. סיסי עצמו אמר בראיון טלוויזיוני לפני מספר שבועות כי לאחרונה חשפו כוחות הביטחון מצרים בסיני במחסנים תחת האדמה חומרי נפץ וחומרים ליצור חומרי נפץ במשקל 1000 טון! בעיר הגבול הלובית מסאעד הראה ראש משטרת הביטחון הלובי לחוקרי היומון מחסן של חומרי נפץ לפני העברתם למצרים, שהכיל 70 חבילות חומר נפץ במשקל כולל של קרוב לחצי טון, שלדבריו יכולים “להרוס מתחם של 20 בתים של שתי קומות על פני שטח של 4000 מ”ר”. המאבק בהברחות רחוק, אם כן, מלהסתיים ודעא”ש בסיני מצליח להמשיך להצטייד בנשק וחומרי נפץ מלוב שחלקם כנראה מועבר לעזה על בסיס שיתוף פעולה עם חמאס. אנשי הביטחון הלובים גם אמרו לחוקרים כי רשת ההברחה פועלת גם במשולש הגבולות לוב סודאן ומצרים וחלק מן הנשק מוברח גם לארגוני טרור אסלאמיים הפועלים באלג’יריה, טוניס, ניג’ר ומאלי ואפילו בסוריה. אין מידע מדויק על כמויות הנשק וסוגיו שנעלמו ממחסני קדאפי, אך דובר הצבא הלובי, סגן אלוף אחמד אלמסמארי מעריך שהכמות הכללית היא 21 מיליון פריטים, כאשר מרביתם הוברחו אל מחוץ למדינה, בעיקר למצרים, או הושמדו בזמן הלחימה שעדין נמשכת ברחבי לוב. בהתחשב בכמויות הנשק ובאיכותו מדובר כאן באסון בעל ממדים אסטרטגיים, שיש לו השלכות על כל האזור ובמיוחד לגבי מצרים וישראל.

מחקר קצר זה מצביע עד כמה לקו ארה”ב של אובמה ומדינות האיחוד האירופי, בעיקר צרפת ובריטניה, בעיוורון כאשר פעלו להפלתו של קדאפי, שהיה המאחד של מדינה המורכבת מפסיפס של שבטים. אלה ניצלו את הכאוס שנוצר כדי להקים מיליציות פרטיות ולהילחם למען האינטרסים המיוחדים שלהם. יתרה מכך, כמויות הנשק העצומות שאגר קדאפי לאורך כל שנות שלטונו היו ידועות למדינות המערב וגם מצב מסוכן זה לא גרם למחשבה שניה בקרב מנהיגיהן. גם התברר כמה קשה לצבאות סדירים להתמודד עם ארגוני טרור ומבריחים מקצועיים הפועלים בנחישות בשטחים מדבריים והרריים במדינות רחבות ידיים כגון מצרים ולוב. סיסי וגנרל חפתר ממשיכים לשתף פעולה כדי להביא לסיומה של מלחמת האזרחים בלוב ולהקמת שלטון מרכזי שיטפל בבעיית ההברחות, אך חילוקי הדעות בין הצדדים עדין עמוקים מדי מכדי שניתן לראות פיוס בינלובי בתקופה הקרובה.

אודות המחבר צבי מזאל

השגריר צבי מזאל, מומחה לתקשורת ערבית, חוקר בכיר ומנהל האתר בערבית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. כיהן כשגריר ישראל במצרים, רומניה ושבדיה ושירת בתפקידים בכירים במשרד החוץ, וביניהם סמנכ"ל משרד החוץ לענייני אפריקה.
This entry was posted in אסלאם רדיקלי, דאעש, לוב, סיני and tagged . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

7 − 1 =