בראיון לרשת ב', מסביר צבי מזאל, שגריר ישראל במצרים לשעבר, את האינטרסים של חמאס במו"מ על רגיעה, את תפקידה של מצרים כמתווכת ואת המדיניות שעל ישראל לאמץ.
החלטת הקבינט הביטחוני האחרונה בנושא גלעד שליט ופתיחת המעברים יצרה מתיחות בין ישראל למצרים. האם הצעד של ישראל היה צעד חכם?
אני חושב שכן. הגיע הזמן לעצור את ההתעקשות הבלתי הגיונית של חמאס. אני גם לא משוכנע שמדובר במתיחות רצינית עם מצרים. בל נשכח שמצרים מנסה לתווך בינינו ובין חמאסכבר כמה וכמה זמן, אולם חמאס מתעקש ולא הגמיש את עמדותיו. למרות שישראל הקשיחה את עמדותיה, המצב לא נראה חמור ואפילו הייתי אומר שבסופו של דבר זה מסייע למצרים. כפי שאני קורא בעיתונות הערבית והמצרית, מצרים הבהירה לחמאס שלא יוכל להשיג כל מה שהוא דורש, ובכל זאת הוא מסרב להתגמש. עכשיו גם ישראל הקשיחה את עמדותיה ולמצרים יש יותר כוח לומר לחמאס: אתם רואים הלכנו אחורה במקום להתקדם. לי נראה שהדברים אינם כפי שהם מוצגים בעיתונות הישראלית, אשר מנסה להאשים הממשלה.
מה יהיה הצעד הבא של המצרים? איך הפלונטר הזה ייפתר?
במזרח התיכון כל מו"מ הוא ארוך, מסובך ומפותל. צריך עוד זמן כדי שהעסק הזה ייפתר בצורה זו או אחרת. כבר ראינו שהנהגת החמאס בדמשק הביעה נכונות שחלק מהאסירים יגורשו מישראל לסוריה. כלומר, צריך הרבה זמן וסובלנות. ערך הזמן בעולם הערבי איננו כמו ערך הזמן אצלנו. כך שצריך לחכות ולהמתין בסבלנות. עם זאת, אסור לנו להירתע מלנהל מדיניות שלנו, כפי שאנחנו מבינים אותה, ולא תמיד להתחשב באחרים.
כיצד המצרים מתייחסים למה שקרה כאן במערכת הפנימית, כל אותם חילופי האשמות בין רה"מ לשר הביטחון כשבאמצע האלוף עמוס גלעד?
בינינו ובין מצרים יש דיאלוג מאד מעניין שנמשך כבר שנים רבות בתחומים הפוליטיים והביטחוניים. זה משהו ממוסד וקיים והדברים מתנהלים היטב. אני חושב שזה יימשך. המצרים גם לא נוהגים להתערב בעניינים הפנימיים שלנו, זה מטבע הדברים אצלם. פה ושם מישהו מעיר משהו, כמו השגריר לשעבר בסיוני למשל, אבל בסופו של דבר אני לא חושב שיש כאן בעיה. הדיאלוג יימשך והאינטרס של שני הצדדים הוא להמשיך ולקיים דיאלוג. המצרים יודעים למה הם עושים את זה, כך שאני לא צופה בעיות מיוחדות בנושא הזה.
בסופו של דבר אתה מעריך שהמו"מ עם מצרים יתחדש בנושא רגיעה לשנה-שנה וחצי או שזה ייעצר לגמרי והיא תתווך רק בעניין שליט?
אני חושב שהכל יימשך מכיוון שלחמאס אין ברירה. אם המעברים נשארים סגורים, אי אפשר להעביר חומרי בנייה וכל ההצהרות היפות של הגורמים הערבים שהם ייתנו לפלסטינים כסף, לא יעזרו אם לא נפתח את המעברים משני הצדדים ונאפשר להעביר את החומרים הדרושים. כך שיש לנו בהחלט אמצעי לחץ וצריך להשתמש בהם בצורה מושכלת. זה ייקח זמן, אבל בסופו של דבר נגיע לפתרון. אין ברירה אחרת. עד אז ישראל צריכה לעמוד על שלה בהתאם לאינטרסים שלה.
יש פרשנים שטוענים שמצרים יכולה בגלל המתיחות עם ישראל לפתוח באופן חד-צדדי את מעבר רפיח בפיקוח אירופי ובעצם לשמוט את הקלפים מידיה של ישראל.
קשה להאמין שכך יקרה. זה יהיה אקט אנטי-ישראלי. מצרים קשורה בהסכם ובהבנות עם ישראל. גם מחמוד עבאס לא ישמח לעשות כזה צעד מול ישראל, אשר מסייעת לו רבות במלחמתו בטרור. מדי פעם המצרים פותחים את המעבר לתקופה קצרה בשביל לשחרר לחץ, אבל לא יותר מזה. אני חושב שהעניין יימשך, המו"מ יתנהל קשה אבל בסופו של דבר צריך להביא את חמאס לעשות את מה שהוא צריך לעשות. הרי מה שקורה עכשיו, ואת זה הפלסטינים יודעים יותר טוב מהאירופים, הוא שהעזתים סובלים ובתיהם הרוסים. את זה צריך לפתור וזה מהווה לחץ על חמאס. מכאן שצריך להמשיך ולהשתמש באופן מושכל בכלים הדיפלומטיים ולהגיע לתוצאות הרצויות מבחינתנו.
הראיון עם צבי מזאל שודר במגזין המזרח התיכון בהגשת יוני בן מנחם, ביום ראשון ה- 22 בפברואר. לחצו כאן כדי לשמוע את הראיון.
