איראן מנסחת מסרי תעמולה כי ההסכם בין חזבאללה לישראל נחתם בשל כניעה ישראלית | איראן יודעת שהפסקת האש בלבנון היא קריטית להצלת מה שנותר מחיזבאללה ושהלחימה חייבת להיפסק. מעבר לאובדן השלוחה החזקה ביותר שלהם, האיראנים חוששים מהפסד במלחמה הפסיכולוגית עם חזרת הישראלים לבתיהם בצפון המדינה, יישום החלטת האו"ם 1701 ופריסת כוחות בינלאומיים בדרום לבנון. הם מודאגים גם מכישלונם לאחד את החזיתות השונות ומחוסר יכולתם להפסיק את הלחימה בעזה.
האיראנים יודעים שמבחינה תעמולתית עליהם להתמודד עם מראות ההרס בלבנון, הרס שרשרת הפיקוד של חזבאללה וריסוק חלק ניכר ממחסני הטילים והרקטות שלו. לפיכך, המסר החשוב ביותר באסטרטגיית התעמולה האיראנית הוא שקילות. בתסריט האיראני, חיזבאללה לא הובס, כפי שישראל לא ניצחה; הנרטיב המרכזי הוא ש"ישראל מפציצה את ביירות – וחיזבאללה מפציץ את תל אביב", כפי שהופנה בנאומו מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם, שאינו נוהג כפי שהיה בתקופת נאומי נסראללה.
במלחמה הפסיכולוגית שלהם, האיראנים מבקשים לשמור על תדמית של ידם העליונה במשא ומתן על הסכם על ידי דחייה או הוספה של סעיפים. הם גם רואים באזהרת פיקוד העורף מפני הגברת המטחים של חזבאללה בזמן שהשיחות התנהלו רווח פסיכולוגי. בה בעת, לא רק פרשנים נגד חזבאללה אלא אפילו תומכיו מעלים את הסוגיה כי חזבאללה, בתחילה, טען כי הסיבה לכניסתו למלחמה היא תמיכה בעזה.
אנליסטים אלה גם תוהים מדוע חיזבאללה לא הסכים להפסקת אש קודמת – ובמקום זאת ספג מהלומות הולכות וגוברות כבירת לבנון, שכבר נפגעה קשות מאז הפיצוץ האדיר של אמוניום חנקתי בנמל באוגוסט 2020. הם גם מעלים את הנושא האזורי, מציינים כי המדינות השכנות "לא ירו מטוס נייר על ישראל" ומתלוננים כי "ציר ההתנגדות הפסיק לתמוך בעזה כדי להציל את עצמו". נראה שהדבר מכוון לכך שחזבאללה ופטרונו האיראני לא התניכו את הפסקת האש בעזה למרות המרכזיות שהעניק לה נסראללה בתחילת המלחמה.
האיראנים ניסחו מסרי תעמולה שהציגו את ישראל כמי שחותמת על ההסכם בשל כניעה, כישלון בהשגת יעדי המלחמה בצפון והחזרת תושבי הצפון לבתיהם לאחר שלא הצליחה להשמיד ולפרק את חזבאללה מנשקו.
כך למשל, לטענת איראן, ישראל מגדירה את ההסכם כהפסקת אש כדי להציגו כאסטרטגיה ולא כתבוסה, עם קונוטציה תעמולתית של הודנה – המונח האסלאמי להפסקת אש זמנית המאפשרת התארגנות מחדש לחידוש מעשי האיבה. במילים אחרות, הסכם זה, כך משתמע, הוא זרז לשיקומו ולחימושו מחדש של חזבאללה על ידי פטרונו האיראני לצד הניסיון הקרבי שצבר.
כדי לחזק את טענתם, האיראנים אומרים כי המחלוקות סביב ההסכם מצביעות על כמה הוא שברירי וזמני, הסכם שניתן לוותר עליו תוך התארגנות מחדש והתחמשות מחדש. המשטר האיראני גם מנסה להעביר את המסר שלמרות שנחתם הסדר, להסכמים על הנייר אין משמעות והמציאות בשטח היא שקובעת. כך למשל, בנוגע להחלטת מועצת הביטחון 1701 הם מדגישים כי "סעיף הנסיגה מעבר לליטאני, שנקבע עוד בשנת 2006, לא מנע סנטימטר מלבנון להשתייך להתנגדות". במילים אחרות, לסילוק חזבאללה מדרום אין משמעות משום שהארגון "נולד בקרב תושבי דרום לבנון", שם צמחו יחידות נאצר, עזיז ורדואן וימשיכו לפעול בעתיד.
שתי סוגיות, עם זאת, מטרידות את התועמלנים האיראנים. האחת היא שההסכם לא הותנה בהפסקת אש בעזה. מבחינה תעמולתית, הם מתקשים להסביר את הסכמת חזבאללה לכישלון זה, וגרוע מכך, את הסכמת המשטר האיראני לו. הם מסתפקים בהצהרות על הקורבנות של חיזבאללה למען עזה ומבטיחים שעזה לא תזנח.
הנושא השני הוא חזרתם של תושבי ישראל לבתיהם בצפון כדימוי לניצחון ישראלי. כדי לאזן את התמונה הם מפעילים הפחדה פסיכולוגית, וטוענים כי "הסיוטים על פלישה קרקעית נוסח חיזבאללה ב-7 באוקטובר ילוו את מתיישבי הצפון בכל יום ובכל שעה".
בסיכומו של דבר, האיראנים רואים בהסכם הסכם זמני, המאפשר את חילוץ חזבאללה כשלב ראשון בשיקומו לקראת מערכה נוספת נגד ישראל. המבחן האמיתי, בראייתם, יהיה תגובתה של ישראל לשיקום, ובפרט להעברת הנשק הראשונה לחיזבאללה. הניסיון בלבנון ובעזה מוביל אותם להאמין שישראל לא תגיב. מבחינתם, למילים "הסכם", "הצהרה" ו"איום" אין משמעות. רק תגובה ישראלית תקיפה להפרה הראשונה, על אדמת לבנון, תוכיח שהם טועים. כפי שאומר פתגם ערבי: "כאשר מגיע המבחן, האדם זוכה לכבוד או להשפלה".
