לאחר הסכם הפסקת האש בין חזבאללה לישראל, השלב החדש בדיפלומטיה במזרח התיכון כולל שליטה בחזבאללה והתמקדות באיום מאיראן | הסכם הפסקת האש בין ישראל לחזבאללה אינו דומה להסכם מ-2006, שהתפרק יום לאחר חתימתו. ב-2006 לא היה פיקוח ולא היו שחקנים בעלי יכולת לקיים אותו. היום מתפשטת מודעות חדשה להסכם לאחר הטבח ב-7 באוקטובר 2023. ההסכם מבטא את קץ האשליות, אך מתוך הבנה שיש צורך להתקדם. התנאים היו דומים אז, בהחלטה 1701: חיזבאללה היה אמור להתפרק מנשקו ולסגת מעבר לנהר הליטני, ויוניפי"ל היה אמור לפקח יחד עם צבא לבנון על כך שנסראללה לא יחזור לדרום לבנון.
הייתה זו ברית כושלת שהפחידה את האוכלוסייה הלבנונית, והשיעים בצבא, כמו יוניפי"ל, לא היו יעילים ואף שיתפו פעולה בהתנגדות לישראל. ציפי לבני, שהובילה את ההסכם, שילמה את המחיר בכישלון פוליטי. תקיה – שקר מוסכם לאסלאם – אפשר את בנייתם מחדש של כוחות רדואן לאורך הגבול. מנגנון התוקפנות הטרוריסטית אגר מאות אלפי טילים ומל"טים וחפר בחשאי מנהרות ליד בתי ישראלים בגליל. לאחר ה-7 באוקטובר זה הסלים למלחמה שכללה פלישה על ידי חמאס, ותכנון לפלוש על ידי חזבאללה.
מדוע נכשל ההסכם הקודם? חסרו לו מנגנוני פיקוח והתערבות. כעת נתניהו ביסס, בתמיכת ארה"ב, הסכם המאפשר מעקב אחר פעולות חיזבאללה, והתערבות בזמן במידת הצורך. רדואן חייב להתרחק מהגבול, להתפרק מנשקו, ולא יוכל לבנות מחדש את כפריו המזויפים – שנהרסו כעת – שהיו מלאים קודם לכן בנשק ובמנהרות. לראשונה, כל משאית שמתקרבת תיבדק כדי לוודא שהיא אינה נושאת נשק.
ישראל שואפת לשלום אך משוחררת מהאשליות שהובילו לאסון ה-7 באוקטובר. האם זה אפשרי? האם ניתן לרסן את חיזבאללה? מדוע דווקא עכשיו, כאשר ישראל חיסלה את כוח הטרור המשרת את המולות בטהרן, חיסלה את נסראללה ואנשיו, ביצעה פעולות אגדיות כמו פיצוצי הביפרים והשמידה חלק ניכר מעמדותיו ועתודות צבאיות-כלכליות של חזבאללה? מטרות חיזבאללה היו בסיס להתקפות רצחניות על ישראל בשליחות איראן.
ישראל רוצה להימנע מהתגרות בנשיא ארה"ב ג'ו ביידן, ולאפשר למועצת הביטחון של האו"ם, כפי שעשה הנשיא ברק אובמה ב-2016, לגנות את התוקפנות. היא מבקשת הפוגה לחיילי המילואים שנלחמים כבר יותר משנה, בעוד משפחותיהם ופרנסתם נפגעות בביתם. ישראל גם רוצה לזרז את אספקת הנשק האמריקני ולאלץ את חמאס, המבודד כעת לחלוטין, לשאת ולתת על 101 החטופים שעדיין נותרו בשבי. עם זאת, ישראל מעולם לא שאפה לחסל את חיזבאללה, שכן הדבר יחייב את כיבוש לבנון.
המדינה היהודית מבינה שהמשך המאבק בחיזבאללה מסיט זמן ומשאבים מהמטרה העיקרית: איראן, המפתחת פצצה גרעינית תוך עיצוב מחדש של אסטרטגיית הכיתור שלה. מנגנון ההסכם בונה את היכולת – שגובשה לעומק על ידי השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר – לפעול במהירות בנושא יבוא נשק חדש והפרות חיזבאללה שמטרתן לבנות מחדש כוח התקפי. נתיבי האספקה מסוריה, הכביש המהיר של איראן לביירות, ייסגרו; בשטח, גם ישראל, האמריקנים, סנטקום וחלק ממדינות ערב ייצרו עתיד חדש לעזה.
צרפת, שאותתה בתחילה על כוונתה לעצור את נתניהו לאחר החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי להוציא נגדו צו מעצר בגין "פשעי מלחמה", איבדה מטבע הדברים את אמון ישראל. כשהעניין יגיע לידי הממשל האמריקאי החדש בעוד כחודשיים, יתברר אם הטרור של חיזבאללה – הצאצא של המולות – יימשך. אם כן, ניתן לצפות באופן הגיוני ל"אישור" רחב לפעול בשטח, ולא לבלימת הפעולות כפי שקרה בעבר.
