האם ידה הנסתרת של איראן מאחורי צווי מעצר בבית הדין הפלילי הבינלאומי | פרשנים המזוהים עם המשטר האיראני מתארים את החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר של ישראל כ"סערה משפטית", שתשפיע קשות על דעת הקהל העולמית כלפי ישראל.
ישראל, הם אומרים, טיפחה תדמית של "דמוקרטיה מערבית מפותחת – היחידה במזרח התיכון הדיקטטורי ובמזרח התיכון", תוך שהיא מציגה את עצמה, במיוחד בעולם המערבי, כקורבן של אנטישמיות. אלא שמלחמת חרבות הברזל הממושכת אכן הביאה לירידה דרמטית בתמיכה בישראל ולנזק תדמיתי בלתי הפיך, בעוד התמיכה בנרטיב הפלסטיני, בעיקר בחברות המערביות, נמצאת במגמת עלייה.
כתוצאה מכך, צווי המעצר מציבים דילמה קשה בפני בעלות בריתה של ישראל בנוגע ליישום ההחלטה, הסגרה אפשרית, השעיית אספקת נשק או אפילו תמיכה בישראל. לדברי הפרשנים האיראנים, הנזק כבר נעשה, ו"נתניהו לא יוכל עוד לנוע בחופשיות בעולם, בזמן שמחכים לראות כמה מתוך 120 המדינות החברות יצייתו לפסיקה".
לנתניהו וגלנט, הם אומרים, יש רק שתי אפשרויות ממשיות: להיכנע לבית הדין כדי להתגונן מפני ההאשמות, או לעשות זאת בבית המשפט העליון. עם זאת, אנליסטים אלה רואים בשני התרחישים לא סביר.
שביעות רצונה של איראן מהתפתחות זו נובעת מכך שהיא תזמרה אותה. גם אם יהיה קשה למצוא אקדח מעשן או להוכיח קשר משפטי ישיר למשטר – הידוע במומחיותו בפעולות הסתרה ופרוקסי – הנרטיבים שבנתה איראן לאורך השנים חושפים את כוונותיה.
רטוריקה לא נכונה ומזיקה: איראן בבית הדין הפלילי הבינלאומי
במשך שנים כינה חמינאי את ישראל "המשטר הכובש", השתמש במונח "גזענות" בהקשר של הרג חפים מפשע, וכעת מתייג את מלחמת חרבות הברזל בעזה כ"רצח עם", ומצהיר כי יש להעמיד את ישראל לדין.
האיראנים קושרים בין המאבק ההיסטורי נגד האפרטהייד בדרום אפריקה לבין המאבק הפלסטיני. מנהיגים ובכירים איראנים מכנים את ישראל "מדינת אפרטהייד" בנאומים ובהצהרות, וטוענים כי "איראן רואה בחמאס תנועת שחרור נגד הכיבוש והאפרטהייד".
במישור המשפטי, כבר ב-7 באוקטובר 2023 הצהירו בכירים איראנים על הצורך בגוף בינלאומי של משפטנים מהעולם האסלאמי ומהזירה הבינלאומית שיפעל למען ילדים פלסטינים, וקראו למאמץ תקשורתי מקיף ורב-שלבי להבליט פשעים ישראליים לכאורה.
כחודשיים לפני שדרום אפריקה הגישה את תלונתה לבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), הצהיר שר החוץ האיראני, לצד שר החוץ של דרום אפריקה בטהרן, כי נלסון מנדלה הוא "סמל למאבק נגד אפרטהייד, במיוחד היום כשהעולם עד לרצח העם של משטר האפרטהייד הישראלי".
במילים אחרות, איראן ודרום אפריקה היו מסונכרנות בנושא זה. שרת החוץ של דרום אפריקה אישרה את המטרות המשותפות של שתי המדינות ואמרה כי ארצה רוצה להגביר את שיתוף הפעולה הכלכלי עם איראן.
ואכן, על פי המכון לחקר האנטישמיות והמדיניות הגלובלית (ISGAP), מפלגת השלטון בדרום אפריקה, הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC), הייתה על סף פשיטת רגל, אך חובותיה כוסו באופן מסתורי זמן קצר לאחר שהודיעה על כוונתה להגיש את התלונה.
"בהתחשב בעלויות הגבוהות של ניהול תיק בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, שלא לדבר על ההוצאות של משפט ממושך, נותרו שאלות לגיטימיות לגבי האופן שבו דרום אפריקה יכולה לממן פעולות כאלה", אמר ISGAP. "זה מוביל רבים למסקנה שהיא קיבלה תמיכה כספית משמעותית ממקורות חיצוניים".
ניתן להבחין כאן בטביעות אצבעותיה של איראן, מומחית לשיטות פרוקסי, המציבה את דרום אפריקה באחיזת חנק כלכלית כדי להציב את מערכת המשפט הבינלאומית נגד ישראל באמצעות מינוף "הסוגיה הפלסטינית". הדבר עולה בקנה אחד עם האסטרטגיה הפלסטינית של ניצול סמכותם של בית הדין הבינלאומי לצדק ובית הדין הפלילי הבינלאומי כנשק נגד ישראל.
כפי שהצהיר יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, "קבלתה של פלסטין לאו"ם תסלול את הדרך לבינאום הסכסוך כעניין משפטי, ולא רק פוליטי. זה גם יסלול לנו את הדרך להגיש תלונות נגד ישראל באו"ם, בגופי זכויות אדם ובבית הדין הבינלאומי לצדק".
זו לא רק אסטרטגיה של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, אלא גם של חמאס בעזה. חמאס הביעה תמיכה במאמצי הרשות הפלסטינית להצטרף לבית הדין הפלילי הבינלאומי.
יישום אסטרטגיה זו בא לידי ביטוי לאחר הטבח ב-7 באוקטובר 2023, כאשר חמאס – ארגון טרור, יש לציין – קרא לבית הדין הפלילי הבינלאומי "למלא את אחריותו ולהעמיד לדין בכירים ישראלים בגין מעשי ההרג והזוועות ברצועת עזה".
אסטרטגיה איראנית זו לעשות שימוש במערכת המשפט הבינלאומית אינה נחקרת, כמובן, על-ידי מוסדות בינלאומיים, וכלי התקשורת הבינלאומיים אינם מסקרים אותה. לא זו בלבד שאיראן ומנהיגיה – המואשמים על ידי ארגוני זכויות אדם במעצרים שרירותיים, עינויים, הוצאות להורג, הפרות חמורות של זכויות נשים, רדיפת מיעוטים אתניים ודתיים, העלמות כפויות ועוד – אינם נחקרים על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי, אלא שבנובמבר 2023 נבחרה איראן לעמוד בראש הפורום החברתי של מועצת זכויות האדם של האו"ם. איראן אכן נחלה הצלחה רבה בתיעול המערכת לטובתה.
יכולתה של ישראל להתמודד פוליטית עם ארגונים בינלאומיים לכאורה הפועלים נגדה תלויה באופן מכריע בממשל טראמפ הנכנס.
כזכור, בנובמבר 2017 הודיעה התובעת הקודמת של בית הדין הפלילי הבינלאומי על כוונתה לפתוח בחקירה של פשעי מלחמה לכאורה של ארה"ב באפגניסטן, וביקשה את אישור הרכב של שלושה שופטים להמשיך. אותה תובעת אפשרה את הצטרפותה של הרשות הפלסטינית לבית הדין הפלילי הבינלאומי בתמיכת האו"ם, בטענה כי החלטת העצרת הכללית משנת 2012 שהעניקה לרשות הפלסטינית מעמד של מדינה משקיפה שאינה חברה ברשות הפלסטינית נתנה תוקף להצטרפותה לאמנת רומא.
היו שטענו כי התובעת חרגה מגבולותיה בכך ששיתפה פעולה עם ארגונים פלסטיניים וייעצה להם ישירות כיצד לפנות לבית הדין הפלילי הבינלאומי, ובה בעת התמקדה בהעמדה לדין של ישראל. הממשל האמריקאי מתח עליה ביקורת קשה, ביטל את הוויזה שלה לארה"ב ואיים להעמיד אותה לדין, את צוותה ואת שופטי בית הדין הפלילי הבינלאומי בבתי משפט אמריקאים ולהחרים את נכסיהם.
הממשל הוסיף והזהיר כי אם בית הדין יעז לעצור אזרח אמריקני כלשהו, ארה"ב תשתמש בכוח כדי להבטיח את שחרורו. טראמפ, פומפאו ובכירים אחרים בממשל הצהירו כי בית הדין הפלילי הבינלאומי הוא פוליטי, מושחת, חסר אחריות, חסר שקיפות ולכן אינו לגיטימי.
הבנה זו של ההטיה והפוליטיזציה של בית הדין הפלילי הבינלאומי לא אומצה על ידי ממשל ביידן, שלא פעל למנוע מהתובע הנוכחי כרים חאן להוציא את הצווים. העיתוי של חאן משקף ככל הנראה את מודעותו לכך שארצות הברית לא תעצור אותו.
דיווח בוול סטריט ג'ורנל הצביע גם על קשר בין מאמציו לקדם את צווי המעצר לבין רצונו להסיט את תשומת הלב מהטענות החמורות נגדו על הטרדה מינית.
ג'ון בולטון, יועצו לשעבר של טראמפ לביטחון לאומי, אמר כי "בית הדין הפלילי הבינלאומי לא יכול להמשיך לשרוד זמן רב ללא תמיכה אמריקנית, ואמריקה חייבת להפסיק לתת לו חמצן". ישראל, במאבקה נגד המניפולציה האיראנית על מערכת המשפט הבינלאומית והסכנה הגלובלית הטמונה בניצול הפוליטיזציה וההטיה של בית הדין נגד ישראל, צריכה להמתין לממשל טראמפ השני.
מאמר זה הופיע במקור בג'רוזלם פוסט ב-26 בנובמבר 2024.
