עבור לתוכן העמוד
Menu

בשם אש”ף והפליטים

בנאומו של יו"ר הרש"פ הוא בחר כיוון מאוד ברור - הרש"פ כבר מדינה כעובדה מוגמרת • לא הזכיר את אל אלקצא אלא רק בסוף דבריו

המנהיג הפלסטיני’ מחמוד עבאס’ נשא דברים מוקלטים מראש בעצרת הכללית של האו”ם ובשורה התחתונה יש לשים לב כי הוא לא דיבר בשם הרשות הפלסטינית אלא בשם אש”ף והפליטים, ומבחינתו הוא לא חותר להקמת מדינה  בגבולות 1967, אלא מבחינתו המדינה הפלסטינית כבר קיימת מתוקף החלטות האו”ם.

הוא פתח את דבריו בשם הפליטים, וציין את האירוע המחולל בנכבה מלפני 73 שנים, והחזיק בידיו שטר בעלות על רכוש שיש לו בתחומי מדינת ישראל.  כאשר התייחס לשיח’ גראח הוסיף אותה לשרשרת הגירושים של ישראל כמו דיר יאסין ושאר הכפרים הפלסטיניים הנטושים בתוך ישראל.

תמונת הפתיחה בטלוויזיה הפלסטינית. העצרת הכללית ומחנה בורג' לא בראג'נה בביירות
תמונת הפתיחה בטלוויזיה הפלסטינית. העצרת הכללית ומחנה בורג’ לא בראג’נה בביירות

יש לשים לה למה אבו מאזן לא התייחס בכלל – לא הזכיר את מדינות ערב בכלל, ופנה לאירופה ולדעת הקהל בעולם, ועיקר התייחסותו הייתה להחלטות העצרת הכללית בחיפושו אחר הלגיטימיות הבינלאומית ולטריבונל הבינלאומי בהאג.

השמטת מדינות ערב מן הנאום, משתלבת עם האכזבה  העמוקה מהסכמי השלום עם ישראל, ומן החשש כי אם יבוא לניו יורק, אולי לא יתקבל לפגישות עם מנהיגי ערב.

מכל מקום, על פי מקורות ברמאללה, אין על הפרק זימונים לאבו מאזן לבקר בבירות ערב כרגע.

לא רק את מדינות ערב אבו מאזן לא הזכיר, גם לא את הרשות הפלסטינית, לא את גבולות 1967, ולא את ארצות הברית כמתווך. מבחינתו תהליך שלום יהיה רק תחת הקווארטט.

כאשר דיבר על בחירות, הוא דיבר רק על בחירות למועצה הלאומית הפלסטינית, הפרלמנט של אש”ף, ולא המועצה המחוקקת, הפרלמנט של הרשות הפלסטינית. הוא חיזק את הדרישה שהבחירות למל”פ יאורגנו רק מירושלים, ולמרבה ההפתעה לא הזכיר אותה במהלך הנאום כבירת פלסטין, והתעלם ממסגד אל-אקסא. הוא דיבר על ירושלים כמה פעמים, ורק במשפט הסיכום דיבר עליה כבירת פלסטין. האם יש עליו לחצים מצד ירדן בעניין ירושלים? אין לדעת בשלב הזה.

רמז אחר על לחצים המופעלים עליו אפשר למצוא על דברי ההגנה שלו על תוכנית הלימודים הפלסטינית ועל מימון משפחות הטרור. כזכור ארצות הברית מתנה את חידוש הסיוע לאונר”א בתיקון תוכנית הלימודים והיא גם לוחצת על המוקאטעה בעניין מימון משפחות הטרור.

גולת הכותרת של הנאום היה האולטימטום שהפנה לישראל שאם תוך שנה לא תיענה לתביעות הלגטימיות הבינלאומיות, אש”ף יבטל את ההכרה שלו ממדינת ישראל.

יש לציין כי מזה זמן רב הרשות הפלסטינית לא מציינת את ישראל בשמה האמיתי, אלא “ממשלת הכיבוש” או “רשות הכיבוש”. כך, שהיא כבר מזמן הסירה את ההכרה שלה מישראל, וגם בנאום הזה הוא כינה את ישראל כממשלת הכיבוש.

הדגשת זכות השיבה, וסבל הפליטים מציינים כי במשוואה בין ירושלים לפליטים, הכף נוטה להעדפת הפליטים. מה הסיבה? קשה לדעת. ככל הנראה ירדן לא מוותרת לאש”ף על ירושלים, ואבו מאזן נכנע.

כאשר הוא מציין את ירושלים, זה רק בהקשר של נסיגה ישראלית. לא כבירה פלסטינית- חוץ ממשפט הסיום.

העדפת הפליטים על ירושלים מחזיר את אבו מאזן לגבולות 1947. בשלב הזה רק כאיום- אבל מכיוון שגם המדינה הפלסטינית בגבולות 1967 כבר לא רלוונטית – אז שתי האופציות הן מדינה אחת או מדינה שתגשים את זכות השיבה בגבולות החלוקה מ 1947.

יש לשים לב גם להתייחסות החדשה לטריבונל של האג. הוא לא דיבר על פשעי מלחמה, אלא על חוקיות הכיבוש. מדוע? האם שר הביטחון גנץ בפגישה אתו הדגיש לפניו את האבסורד שקציני צה”ל הם פושעי מלחמה שעמם הוא נועד ומקיים עמם תיאום בטחוני? אין לדעת.

לסיכום – אבו מאזן דיבר בשם אש”ף והפליטים, ולא בשם הרשות הפלסטינית ותושבי השטחים. לא הזכיר את גבולות 1967, אלא את גבולות 1947. דחה מעורבות אמריקנית בתהליך השלום, לא הזכיר את מדינות ערב, לגביו ישראל היא ממשלת הכיבוש ולא הזכיר שיבה לשיחות שלום, אלא על כפיית הלגטימיות הבילאומית על ישראל. הזכיר את ירושלים כבירת פלסטין רק במשפטי הסיכום ואין איזכור של מסגד אל-אקסא כלל.