סוף השבוע שעבר זימן מפלות לתנועת האחים המוסלמים בעיקר במצרים, והיו לכך השלכות קשות גם על תנועת חמאס הפלסטינית. בית המשפט בקהיר זיכה את הנשיא לשעבר, חוסני מובארק, מאשמת הריגת מפגינים באירועי הסער הערבי – ומה שיותר משמעותי מבחינת חמאס זו השאלה שנותרת בעינה – אם לא מובארק, מי הרג את המפגינים המצרים בקהיר? כאן נכנס לתמונה משפטו של מוחמד מורסי, מכיוון שהוא מואשם בבריחה מבית הכלא במבצע משולב של האחים המוסלמים, חמאס וחיזבאללה. מכאן כי חמאס גם נחשדת ברצח המפגינים המצרים, כדי לחולל ריב ומדון במצרים ולהפליל את מובארק.
החשדת חמאס במעורבות גסה בענייניה הפנימיים של מצרים מטילה צל כבד על הפלסטינים כולם ומורידה באופן דרסטי את יוקרת הבעיה הפלסטינית בעיני המצרים.
בלי להרגיש, הדבר בא לידי ביטוי בסגנון ההפגנות נגד המשטר בסוף השבוע. בניגוד למסע המוחצן להבליט את עניין "הצלת ירושלים", כדי לחדש את הפגנות ההמונים תחת דגל אסלאמי, עניין ירושלים לא עלה כלל, קרוב לוודאי מכיוון שאחים המוסלמים העריכו כי המצרים לא "יידלקו" על הנושא הזה. עוד סיבה חשובה: את הפגנות סוף השבוע הובילו הסלפים, ומבחינתם עניין ירושלים לא חשוב בכלל.
בשולי הדרמה במצרים, לא כל כך שמו לב להתפתחויות חשובות גם בירדן. בכירי האחים המוסלמים נעצרו, לאחר שהעליבו את אמירויות המפרץ, אבל ברקע המעצרים היה מאמץ ירדני לעצור את "פרויקט אל-אקצא", שאותו תכננו האחים בירדן, שהיה בו לא רק אתגר מבחינת הבערת הרחוב הירדני מחדש, אלא אתגר לתפקידם של ההאשמים כשומרי ירושלים, ולא האחים המוסלמים.
הביטחון העצמי של ממשלת ירדן לעצור את ראשי האחים מקרין גם על הרשות הפלסטינית, וגם היא מתעמתת כעת בעוצמה עם חמאס בגדה.
עדיין מוקדם לקבוע אם אכן חמאס והאחים המוסלמים יקבלו בהכנעה את התמורה לרעתם. פתוחה לפניהם האופציה להגביר את הטרור, וזה כנראה מה שהם ינסו לעשות.