מלימוד החלטות הנהגת הרשות הפלסטינית אתמול בעקבות מות ראש מערך "האינתיפאדה העממית", בכיר פתח, זיאד אבו עין, קרוב לוודאי מהתקף לב, מתברר כי היא לא החליטה להפסיק את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, וטוב עשתה. הבעיה היא, שהרטוריקה המתלהמת המאפיינת את השיח הפלסטיני הפנימי דוחקת את אבו מאזן יותר ויותר לקראת רגע הכרעה היסטורי, שיכלול לא רק את הפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני, אלא גם את פירוק הרשות הפלסטינית עצמה. הדברים עולים מתוך נוסח ההחלטה שגובשה אתמול: "להגדיר את היחסים עם ישראל, כולל שיתוף הפעולה הביטחוני והטלת האחריות כולה על הכיבוש", דהיינו, מהלך גורף הקושר את הפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני עם עצם קיום הרשות הפלסטינית עצמה.
על פי מקורות פלסטיניים, מה שהטריד את ההנהגה הפלסטינית ערב מותו של אבו עין היה ביקורו של נציג חמאס בביירות, אוסאמא חמדאן, בטהראן. על פי ידיעות שהגיעו לרמאללה, נושא הדיון בין חמאס לטהראן היה השלטת חמאס גם על הגדה, תוך חידוש הטרור בישראל. זה לא הזמן להפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל.
ההנהגה הפלסטינית תתכנס שוב ביום שישי להחליט על צעדיה, מתוך תקווה כי דעת הקהל הסוערת תירגע מעט על מנת לקבל החלטות שקולות.
נוצר מצב משונה בו הפלסטינים עצמם רואים בהמשך קיומה של הרשות הפלסטינית לא אינטרס של עצמם אלא אינטרס של ישראל, ומאיימים בהתאבדות פוליטית כלחץ על ישראל – והעולם. חבל שהם אינם לומדים את הלקח הנכון מן הסער הערבי, והוא לשמור על היציבות בכל מחיר, מכיוון שאובדן שליטה, ובוודאי הפסקת שיתוף הפעלה עם ישראל, ישרת את מטרות חמאס להדיח את אש"ף גם בגדה המערבית עצמה.
האם הם מקנאים בגורלה של סוריה- או בגורלה של עזה – ורוצים לגרור חורבן והרס גם לגדה?