עבור לתוכן העמוד
Menu

מצרים: האחים המוסלמים מתקשים לבסס את שליטתם

מורסי נתקל בהתנגדות עזה ובלתי צפויה תנועת האחים המוסלמים, המחזיקה בכל מרכזי השלטון במצרים – נשיא, המועצה לניסוח החוקה, רוב מרשים בשני בתי הפרלמט (הבית התחתון אומנם פוזר, אך בידי מורסי סמכות החקיקה עד לבחירות הבאות) – נתקלת בהתנגדות עזה ובלתי צפוייה לשלטונה. ככל שמורסי מנסה להעמיק ולהרחיב את השליטה של תנועתו הוא נתקל בביקורת […]

מורסי נתקל בהתנגדות עזה ובלתי צפויה

תנועת האחים המוסלמים, המחזיקה בכל מרכזי השלטון במצרים – נשיא, המועצה לניסוח החוקה, רוב מרשים בשני בתי הפרלמט (הבית התחתון אומנם פוזר, אך בידי מורסי סמכות החקיקה עד לבחירות הבאות) – נתקלת בהתנגדות עזה ובלתי צפוייה לשלטונה. ככל שמורסי מנסה להעמיק ולהרחיב את השליטה של תנועתו הוא נתקל בביקורת בוטה בתקשורת העצמאית, ומפעם לפעם אף בתקשורת הממשלתית. האופוזיצייה החילונית מתארגנת למאבק נגד השתלטות האחים על מוקדי השלטון ובמיוחד נגד החוקה האסלאמית המתגבשת. הביטוי המרכזי לכך הוא ההפגנות הקוראות לעצור את השתלטות האחים המתקיימות בכיכר התחריר ובמקומות שונים ברחבי המדינה. מורסי אמנם הצליח להדיח את ראשי הצבא ולהעניק לעצמו סמכויות שלטוניות נרחבות. הוא גם פועל בשיטתיות למנות את נאמני התנועה ותומכיה בכל מוסדות המדינה, בארגוני החברה האזרחית ואף משנה את מערכת החינוך, אך מאמציו רצופים בכשלונות. נסיונו לכפות את מרותו על הרשות המשפטית נכשלו בינתיים אחרי שהתובע הכללי דחה, בטענה של חוסר סמכות, את הצו הנשיאותי דרכו ביקש מורסי לפטרו.

תנועת האחים ראתה בנצחונה הסוחף בבחירות לפרלמנט שנערכו בנובמבר שעבר (47.2 אחוזים מן המושבים) עדות לתמיכה רחבה מאד בעם המצרי במשנתה ובסיס מוצק להקמת שלטון אסלאמי – מה  שאמור היה להבטיח את השארותה בשלטון לתקופה ארוכה. גם ההישג של מפלגת אלנור הסלפית, שקצרה 25 אחוזים מן הקולות, תרם לאמונתה כי העם המצרי ברובו המכריע מוכן לקבל שלטון אסלאמי ובכך נפתחה הדרך ליישום השריעה והקמת ח’ליפות.

הפלמנט האסלאמי: במקום לטפל בתחלואי מצרים דן ביישום חוקי השריעה

בהמשך נשתנו הדברים. הפרלמנט עם הרוב האסלאמי תפקד בצורה עלובה. במקום לדון בבעיות כלכלה וחברה, לגבש תוכניות לעתיד וללחוץ על המועצה הצבאית העליונה ששלטה במצרים לקדם את פיתוח הכלכלה, דנו וועדות הפרלמנט ביישום חוקי השריעה, כגון: ביטול גיל המינימום של נשים לנישואין, יישום חוקי ענישה גופנים ועוד. נתגלו גם מקרי שחיתות והתנהגות בלתי נאותה של חברי פרלמנט אסלאמים. הציבור, שבהצבעת מחאה גורפת נגד השלטון הקודם הביא לרוב אסלאמי מוחץ בפרלמנט, נסוג מהר מאד מאמונתו “בתחייה” שהבטיחו המפלגות האסלאמיות. הביטוי לכך נראה תוך זמן קצר כאשר מועמד האחים לנשיאות, מוחמד מורסי, נבחר עם 25 אחוזים מקולות הבוחרים בלבד, דהיינו כרבע מציבור הבוחרים, ובכך נחשף כי תוך שישה חודשים איבדו האחים המוסלמים 50 אחוזים מן המצביעים, בהשוואה לבחירות בפרלמנט.

ההתנגדות ברחוב לשלטון האחים התחילה עם הכנסו של מורסי לתפקידו. הוא התקשה למנות ראש ממשלה ואחרי חודש של היסוסים מינה את הישאם קנדיל, מהנדס בן חמישים שהיה שר ההשקיה בממשלה הקודמת. המדובר הינו איש אפור, חסר נסיון פוליטי ומינהלי, אך בעל זקן ומקורב לאחים. קנדיל הקים ממשלת פקידים חסרת חזון וחסרת עוצמה כדי לקדם רפורמות כלכליות נחוצות. זה היה כשלונו הראשון של מורסי. כשלונו השני היה אי עמידה בהבטחתו “הנשיאותית” כי יטפל בעדיפות ראשונה בחמש בעיות חמורות המטרידות את האזרח המצרי: הביטחון האישי, המחסור בלחם מסובסד, איסוף האשפה ונקיון הערים והמחסור בדלק וגז. הוא נכשל  לחלוטין בטיפול בנושאים אלה ואיש לא קבל את הצהרותיו כי הנושאים הללו שופרו בממוצע של 65 אחוזים.

מהר מאד גם התברר כי אין למורסי תוכנית אב לטיפול בתחלאותיה של מצרים, אף כי הוא ממשיך לנופף בתוכנית “הנהדה” – התחייה שהבטיחו האחים המוסלמים בזמן מערכת הבחירות. כדי להסיח את דעת ההמונים ולייחס לעצמו דמות של מנהיג המחזיר את עטרתה של מצרים ליושנה יצא מורסי לסדרת מסעות שהובילה אותו לסין, לאיראן, לערב הסעודית לאו”ם ולכמה בירות באירופה, שם הציג תדמית מתונה שהעניקה לו נקודות זכות רבות בתקשורת המערבית המתאמצת לייחס לאחים המוסלמים פרגמטיות ומתינות.

אולם, המצרים לא הולכו שולל ויצאו להפגין נגד הבטחותיו הכוזבות של מורסי. לקראת ההפגנה הגדולה שנערכה בתחריר ב-19 באוקטובר תחת הסיסמא “מצרים אינה האחוזה של האחים”  קראה תנועת האחים לתומכיהם להפגנת נגד – מה שהזכיר לרבים את דרכי הדיקטטורים במדינות ערב המארגנים לעצמם הפגנות תמיכה. בהפגנה ארעו מקרי אלימות קשים. מפלגות האופוזיצייה והתקשורת תקפו את מורסי והאחים הודו בעל כורחם בטעותם.

מפלגות מתארגנות במאבק נרחב נגד האחים

ככל שהתברר לציבור כי הנשיא והממשלה שמינה אינם מביאים מזור למדינה כך גברה הביקורת. מפלגות התחילו להתארגן למאבק נרחב נגד האחים, קודם כל נגד החוקה האסלאמית המתגבשת, וגם לקראת הבחירות לפרלמנט שמועדם עדיין לא נקבע. הן כבר הקימו מספר גושים בהתאם לאידיאולוגיה הפוליטית שלהם (ליברלים , שמאל, נצריסטים) כאשר המטרה המשותפת המרכזית היא להוריד את האחים המוסלמים מהשלטון. תנועת “ה-6 באפריל”, תנועת הצעירים שהציתה את אש המהפכה בינואר 2011, פתחה במערכה ציבורית נגד האחים. לדברי דוברה, זו הפעם הראשונה שהתנועה פועלת ברחוב נגד האחים באופן ישיר ופומבי על ידי חלוקת כרוזים המביאים לידיעת הציבור  את “מהותה האמיתית” של תנועת האחים ודרכי פעולתה.

הפרת זכויות אדם חמורה תחת משטרו של מורסי

בנסיון להגביר את אמצעי האכיפה המשפטית של ממשל האחים מול הציבור, התברר לאחרונה כי מורסי, בהיותו בעל סמכות החקיקה, מכין הצעת חוק ל”הגנה על הישגי המהפכה”, ששונה אחרי דיון בממשלה לחוק על “הגנת החברה”. חוק זה  אמור להעניק לשלטונות סמכויות מעצר ושיפוט הדומות לחוקי החירום הידועים לשימצה מתקופת מובארק, אשר בוטלו לפני מספר חודשים. על רקע התנגדות עזה בציבור החוק לא קודם. המכון המצרי למחקרי זכויות האדם קבע כי “למרות שננקטו כמה צעדים חיובים בתחום זכויות האדם, הנושא לא נמצא בעדיפות אצל הנשיא ואין לו לגביו ראיה ברורה”. מודגש כי הנושא לא היה ברשימת הנושאים הדחופים לטיפול במאה הימים הראשונים של מורסי, אשר עברו זה מכבר. המכון הציג רשימה ארוכה של הפרות זכויות האדם שבהם נפגעו   עובדים ומיעוטים, ובמיוחד הקופטים. הוצגה רשימה של 200 מקרים של אלימות משטרתית, כולל הריגה, עינויים וחטיפות שארעו במהלך 100 הימים הראשונים לכהונתו של מורסי. המועצה הלאומית לנשים גינתה בחריפות את פיטוריהן של ארבע נשים, שהיו במשרות בכירות בשירות המדינה ובשלטון המקומי ואירגנה הפגנות מחאה. המועצה גם גינתה את סעיף 68 בחוקה שבהכנה הקובע כי זכות הנשים לשוויון תהיה במסגרת השריעה.

מערכה רב צדדית מול מערכת המשפט: עתירות נגד תנועת האחים

האחים גם מנהלים מערכה רב צדדית עם מערכת המשפט. בפני בית הדין העליון של החוקה ובית הדין העליון המינהלי עומדות ותלויות מספר עתירות היכולות להביא להתפוצצות המערכת השלטונית. קיימת עתירה לפירוק תנועת האחים משום שאינה לגאלית, מאחר ואינה רשומה כדין. אם אכן היא תוכרז ככזו הרי מפלגת “החופש והצדק” שהקימה לצורך הבחירות לפרלמנט אינה חוקתית וכך גם לא מועמדותו של מורסי לנשיאות. עתירה נוספת דורשת את פירוקו של מגלס אלשורא, הוא הבית העליון בעל רוב אסלאמי של 85 אחוזים, זאת מאחר ובית זה נבחר על בסיס אותו חוק הבחירות הלקוי שהביא לפסילת הבחירות לבית התחתון ולפיזורו. עוד עתירה מבקשת לפזר את הועדה לניסוח החוקה, בעלת הרוב האסלאמי, בטענה כי הרכבה נוגד את החוקה.

מותקפים משמאל ומימין

אשר לחוקה, ניסוחה הוא מושא לסכסוכים קשים לא רק בין האחים לבין המפלגות הלא אסלאמיות, אלא גם בין האחים לבין הסלפים. בטיוטא החלקית שפורמה, אשר גם עליה אין הסכמה, נראה כי מדובר במשטר נשיאותי בעל סמכויות מרחיקות לכת ופריבילגיות נשיאותיות רחבות עוד יותר מאלו שהיו למובארק. לגבי חירויות הפרט, השיוויון המגדרי וחופש הפולחן אמת המידה תהיה השריעה. המשמעות היא שיש לצפות להחרפת העימות בין האחים לבין המפלגות הלא אסלאמיות.

האחים מותקפים גם מימינם. הם רצו להסתפק בניסוח סעיף 2 המפורסם כי “עקרונות השריעה הם מקור התחיקה העיקרי”, אך הסלפים תובעים להסיר את המילה “עקרונות” ולקבוע כי השריעה היא המקור היחיד לתחיקה. הפגנה למען מטרה זו, שתוכננה ל-2 בנובמבר, נדחתה בינתיים. מורסי, שניסה לנטרל את הרשות המשפטית, נכשל. הצו הנשיאותי בו פיטר את התובע הכללי נדחה כאמור על ידי התובע עצמו, שהזכיר לנשיא את עצמאותה של הרשות המשפטית ואת היעדר סמכותו לפטר אותו. מורסי נסוג בבושת פנים וביטל את הצו. מאמצים אחרים להגביל את בית הדין העליון של החוקה נכשלו גם כן.

תנועת האחים מוצאת את עצמה בפני מציאות שאותה כנראה לא חזתה. כוחה הפוליטי בציבור אינו כה גדול כפי שסברה, ובעיקר הציבוריות המצרית השתנתה: אבד הפחד בפני השלטון והשררה והציבור מוכן בכל רגע לצאת לרחוב ולהביע את מחאתו מול כשלונות השלטון החדש, והם רבים. נראה שראשי התנועה  הבינו כי ההשתלטות על מצרים החדשה, זאת שקמה אחרי נפילתו של מובארק, לא תהיה קלה ועוד צפויים לה מבחנים קשים. זאת בעוד המשבר הכלכלי מחריף והקיטוב  הבן דתי עם הקופטים מגיע למימדים שטרם נראו בעבר. ריבוי התקריות מראה על תסיסה גוברת במיעוט הקופטי, המונה כעשרה מיליון. וברקע של כל האירועים הללו נמצאים גם המאמצים הכושלים להשליט סדר בסיני ולהתמודד עם תאי הטרור בתוך מצרים.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה