עבור לתוכן העמוד
Menu

חזית אסלאמית בצפון אפריקה

כעת ברור כי מתגבשת חזית אסלאמית בצפון אפריקה. בראש הממשלות הבאות של מצרים, תוניסיה ומרוקו יעמדו האחים המוסלמים – אחרי שמפלגותיהם זכו בבחירות “באופן דמוקרטי”. זו הייתה משאת נפשם של אנשי תנועת האחים המוסלמים במצרים מאז ששוחררו ממחנות המעצר ב-1970 על ידי הנשיא סאדאת, שהיה זקוק להם כדי להיאבק בשרידיו של השלטון הלאומני, הפאן ערבי והסוציאליסטי שהקים גמאל עבד […]

כעת ברור כי מתגבשת חזית אסלאמית בצפון אפריקה. בראש הממשלות הבאות של מצרים, תוניסיה ומרוקו יעמדו האחים המוסלמים – אחרי שמפלגותיהם זכו בבחירות “באופן דמוקרטי”. זו הייתה משאת נפשם של אנשי תנועת האחים המוסלמים במצרים מאז ששוחררו ממחנות המעצר ב-1970 על ידי הנשיא סאדאת, שהיה זקוק להם כדי להיאבק בשרידיו של השלטון הלאומני, הפאן ערבי והסוציאליסטי שהקים גמאל עבד אל-נאצר, כדי לשנות את האוריינטציה של מצרים לכיוון המערב ולהקים קשרים משמעותיים עם ארה”ב.

התפתחותה של תנועת האחים המוסלמים

האחים אמרו לסאדאת כי זנחו את דרך האלימות ולא יפעלו יותר בכוח לתפיסת השלטון כפי שפעלו מול נאצר שפרק את התנועה, הוציא להורג את מנהיגיה ושלח למחנות המעצר עשרות אלפים מתומכיה. ראשי התנועה אכן עמדו בהבטחתם. הם פיתחו מערכת הטפה אסלאמית ענפה והחלו לבנות תשתית פוליטית חברתית, שעכשיו, 40 שנה לאחר מכן, מביאה אותם לשלטון בדרכים לא אלימות. איש אינו יכול לומר מאומה: העם בחר וזו “הדמוקרטיה במיטבה” (יצוין עם זאת, כי אלמנטים קיצונים שחונכו על בסיס ההטפה הקיצונית של התנועה, חרגו ממדיניותה, הקימו קבוצות אסלאמיות קיצוניות, כגון אלגמאעה, אלאסלאמיה והג’האד, הרגו את סאדאת ותרמו להקמתה של אלקאיעדה).

מפלגת האחים בטוניסיה זכתה בבחירות לפרלמנט

בטוניסיה פועלת מפלגת האחים המוסלמים תחת השם אלנהאדה (התחייה). המפלגה החלה לפעול בחשאיות החל משנות ה-70 המוקדמות, על ידי קבוצה של אסלאמיסטים, שבראשם עמד ראשד ע’נושי, אשר שאב את אמונתו הדתית מהקיצוניים מבין מורי האסלאם הרדיקאלי של העת החדשה, סייד קוטוב (ממנהיגי האחים המוסלמים) ומאולנה מאודודי. פעילותם כוונה באותן שנים ראשונות כנגד תהליך החילון שבו פתח בורגיבה, נשיאה הראשון של טוניסיה. נהאדה כמפלגה פוליטית הוקמה ב-1981. בתחילת שנות ה-90, כאשר הפכה לאיום על שלטונו של בן עלי, הוא אסר על פעילותה ועצר עשרות אלפים מחבריה.

ע’נושי ברח וקיבל מקלט פוליטי בלונדון ומשם המשיך לנהל בדיסקרטיות את המפלגה ולפתח את תשתיתה החברתית ברחבי המדינה. לאחר נפילתו של בן עלי בינואר השנה, הוא חזר לארצו ותוך תשעה חודשים ארגן מחדש את אלנהאדה על בסיס התשתית ששימר. בבחירות לפרלמנט שהתקיימו באוקטובר זכתה מפלגתו ב-40% מן המושבים והפכה למפלגה הגדולה ביותר. היא עומדת להקים ממשלה קואליציונית – יחד עם שתי מפלגות שמאל –  שבראשה יעמוד מזכ”ל אלנהאדה חמאדי ג’באלי, אסלאמיסט קיצוני ידוע. חמאדי ג’באלי כבר הודיע כי הוא מתכנון לפעול למען הקמתה של הח’ליפות וגם לכבוש את ירושלים. הפרלמנט החדש שיונהג על ידי נהאדה הינו אסיפה מכוננת האמורה לנסח את החוקה, והמשמעות כאן היא שזו תהיה חוקה אסלאמית בה השריעה תהווה את הבסיס למערכת החברתית והמשפטית. נציגי נהאדה כבר הודיעו כי ידרשו לכלול בחוקה סעיף שימנע הקמת יחסים עם ישראל.

ע’נושי עצמו הודיע לפני כמה חודשים כי לא ישתתף בבחירות, זאת כנראה במטרה שלא להפחיד את דעת הקהל המקומית והבינלאומית. ראוי לציין כי ע’נושי הוא חבר המועצה העולמית של האחים המוסלמים ולפני מספר שבועות הוא קרא בראיון עיתונאי להשמדת ישראל.

“מפלגת הצדק והפיתוח” האסלאמית והקיצונית זכתה בבחירות במרוקו

גם במרוקו זכתה בבחירות מפלגה אסלאמית קיצונית הפועלת תחת השם “מפלגת הצדק והפיתוח”. מפלגה זו הוקמה ב-1967 כמפלגת לאומנית על רקע מאבק עם המלך והייתה למפלגת אופוזיציה קטנה. ב-1996 השתלטה על הנהגתה קבוצה של אסלאמיסטים ומאז היא פועלת כמפלגה אסלאמית בעלת מצע פוליטי אסלאמי. בבחירות לפרלמנט, שהתקיימו בשבוע שעבר, בעקבות הרפורמות בחוקה שביצע המלך מחמד השישי, זכתה מפלגת הצדק והפיתוח בקצת יותר מרבע מהמושבים בפרלמנט (107 מתוך 395) והפכה למפלגה הגדולה ביותר. בהתאם לחוקה, המלך הטיל את מלאכת הקמת הממשלה החדשה על מנהיג המפלגה, עבד אלאילה בנקיראן. ראש הממשלה היוצא, עבאס אלפסי, כבר הודיע כי מפלגתו תצטרף לקואליציה הדרושה להקמת הממשלה.

בנקיראן מונה למזכ”ל מפלגת הצדק והפיתוח ב-2008 אחרי מסע פוליטי ארוך ומפותל. הוא ידוע כאישיות מפוקפקת, אופורטוניסטית ובעיקר כמוסלמי קיצוני. בכיר הקבוצות האסלאמיסטיות במרוקו, עבד אלסלאם יאסין, אמר עליו כי הוא “איש חסר כל תכונות חיוביות כגון עזרה לזולת והשמירה על הכבוד”. אחד ממוריו, שממנו ינק את אמונתו הדתית הקיצונית, תארו במונחים של בגידה, שפלות ופחדנות. הוא התחיל את מסעו הפוליטי כמרכסיסט, אך לאחר שבגד בחבריו וכנראה הלשין עליהם בפני השלטונות, ברח לשורות הקבוצות האסלאמיות והפך לקיצוני בדעותיו. הוא נעצר ונכלא, אך בבית הסוהר לא הפסיק להלשין על חבריו החדשים. בכיר בשרותי הביטחון המרוקאים אמר עליו כי היה מבין משתפי הפעולה הנאמנים ביותר ותרם רבות לפירוקן ולחיסולן של הקבוצות הקיצוניות במרוקו. הוא עצמו נדד בין הקבוצות האסלאמיות ולבסוף יחד עם כמה מחבריו השתלט על מפלגת הצדק והפיתוח כנאמר לעיל.

כראש ממשלה קיצוני, אסלאמי ללא ספק ינסה במשך הזמן לכפות נורמות קיצונית דתיות, אך נראה שהמבנה הפוליטי-חברתי-דתי המיוחד של מרוקו יצמצם את כושר תמרונו. מלך מרוקו, מחמד השישי, הוא נצר למשפחה המתייחסת לנביא מוחמד ומחמד עצמו נושא בתואר של “אמיר המואמינין”, שפרושו כליף (תואר זה נשאו בתחילה ארבעת הכליפים הראשונים המכונים “ישרי הדרך” עד שהתבסס המונח כליף). למלך יש הילה דתית חשובה המקובלת במרוקו ובנקיראן יתקשה לעוקפו מבחינת פרסום הלכות דת. מכל מקום, בנקיראן הצהיר פעמים רבות על נאמנותו למלך.

כוחם של האחים המוסלמים בלוב עודנו איתן

בלוב, למרות שראש הממשלה עבד אלרחים אלכייב הודיע על הרכב ממשלתו, ספק רב אם יזכה לאישורם של האחים המוסלמים. הם לא זכו באף אחד מן התיקים החשובים כגון ביטחון, חוץ או פנים, למרות כוחם העודף במועצת המעבר. עבד אלחכים בלחאג’, אסלאמיסט ידוע המכהן כמפקד המועצה הצבאית של טריפולי, איים לפעול בכוח אם ימשך הזלזול באסלאמיסטים.

אלג’יריה: פועלים להקמתה של מפלגה אסאלמית חדשה ברוח “אביב העמים הערבי”

באלג’יריה יוזם עבדאללה ג’אבאללה, אחד ממנהיגי הזרם האסלאמי במדינה, את הקמתה של מפלגה אסלאמית חדשה, בתקווה שזו תאושר ותוכל להתחרות בבחירות הבאות. הוא מקים בימים אלה “אגודה לאומית” שתפעל לניסוח מצע ועריכתה של ועידה מכוננת. הוא סבור כי חוק המפלגות הליברלי החדש העומד להתפרסם באלג’יריה בשבועות הבאים יאפשר את רישומה של מפלגתו כמפלגה מן המניין. ג’אבאללה כבר הקים בעבר מפלגות אסאלמיות ואף היה מועמד לנשיאות, אך נכשל. כעת, הוא מקווה שרוח “אביב העמים הערבי”, הרפורמות הליברליות במדינות צפון אפריקה וניצחון עמיתיו בטוניסיה ובמרוקו, יאפשרו לו להקים מפלגה אסלאמית חדשה במטרה להגיע לשלטון בהקדם.

אל מול חופי אירופה מתגבשת מציאות פוליטית חדשה

עם ניצחונם הצפוי של האחים המוסלמים בבחירות לפרלמנט במצרים, נראה שבכל מדינות צפון אפריקה מתגבשת מציאות פוליטית חדשה. מדובר באיזור בעל חשיבות אסטרטגית מול חופי אירופה, ובפרט לצרפת המקיימת יחסים מיוחדים עם מושבותיה לשעבר, טוניסיה, אלג’יריה ומרוקו. הנפט הלובי והגז האלג’ירי הם מקורות אנרגיה חשובים ביותר, בייחוד עבור איטליה וצרפת. בעיית הפליטים האפריקאים העוברים דרך צפון אפריקה, אף היא בעלת ממדים אסטרטגיים ונוגעת לכל מדינות אירופה. גם הסחר המצטבר בין צפון אפריקה לאירופה הוא בעל חשיבות כלכלית גדולה, כמו גם בעיית המיעוטים ממדינות צפון אפריקה שהיגרו  במיליוניהם לכל מדינות אירופה ומהווים פוטנציאל גדול לסכסוכים עם האוכלוסיה המקומית.

נראה כי עם התבססותם בעתיד הקרוב של המשטרים החדשים המונהגים על ידי מפלגות אסלאמיות מן האסכולה של האחים המוסלמים, יש לצפות שהם ידרשו משא ומתן מחודש על כל הבעיות השרויות ועומדות במחלוקת עם מדינות אירופה מתוך מעמד של כוח. אירופה תעמוד בפני קואליציה של משטרים קיצוניים נחושים לקדם את האינטרסים שלהם ולפתח מערכת איזון חדשה עם הכוחות הקולוניאליים הקודמים. הם ישאבו עידוד ותעוזה מהיותם שייכים לאסכולה דתית דומה ויציבו אתגר לא קל לאירופה.

גם ישראל תעמוד בפני דילמה לא פשוטה כיצד לעמוד מול חזית אסלאמית, ובמיוחד מול המשטר החדש במצרים שיקבל תמיכה מכל מדינות צפון אפריקה למדיניותו החדשה כלפי ישראל.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. 

הוספת תגובה קישור ישיר לרשומה

לרשימת הפרסומים בבלוג