עבור לתוכן העמוד
Menu

ראש אמ”ן לשעבר בראיון ראשון למרכז הירושלמי לאחר פרישתו מצה”ל-“אפשר והכרחי לבלום את איראן”

האיומים הקיומיים על ישראל הולכים ומתעצמים במזרח התיכון ההופך להיות יותר ויותר נתון להשפעת האסלאם הרדיקלי.

האיומים הקיומיים על ישראל הולכים ומתעצמים במזרח התיכון ההופך להיות יותר ויותר נתון להשפעת האסלאם הרדיקלי. סגן שר הביטחון, אפרים סנה, קרא בסוף השבוע לממשלת ישראל לשקול מכת מנע נגד הגרעין האיראני כ”מפלט אחרון”, שאם לא כן הזהיר רוב הישראלים יעזבו את המדינה ו”אחמדי נג’אד, יוכל להרוג את החלום הציוני מבלי ללחוץ על הכפתור”. הערכת המודיעין העיתית של צה”ל הצביעה לא מכבר על התגברות האיומים הקיומיים על מדינת ישראל.

על רקע ההתפתחויות בזירת המזה”ת שוחחתי בשבוע שעבר עם ראש אגף המודיעין לשעבר, האלוף במילואים אהרון זאבי-פרקש, בראיון ראשון עימו מאז השתחרר מצה”ל בתחילת נובמבר. פרקש אינו אופטימי בהערכת המצב מפוכחת שהוא משמיע על המציאות האסטרטגית בה פועלת ישראל. בעיקר הוא מוטרד מהתהליך התגרענותה של איראן ואוזלת ידה של הקהילה הבינלאומית לבלום אותה.

כיצד הינך מנתח את תמונת המצב האסטרטגית של ישראל?

צריך להסתכל על תמונת המודיעין דרך מספר פריזמות שכרגע מאוד משמעותיות לתמונת המצב. בעולם הערבי מסתמנות בשנים האחרונות מאז מעורבות ארה”ב באפגניסטן ובעיראק שתי מערכות עיקריות. המערכת השיעית בה מאוגדים איראן, השיעים בעיראק, העלאווים בסוריה וחיזבאללה בלבנון. מולה ניצבת המערכת הסונית המתונה הכוללת את סעודיה, מצרים, ירדן וחלק ממדינות המפרץ. שתי המערכות נערכות למאבק ביניהן. סימן לכך, ניתן למצוא בכוונה המוצהרת של מספר מדינות סוניות ובראשן מצרים להיכנס לתחום הפיתוח הגרעיני שיוביל בסופו של דבר לפצצת אטום סונית במזרח התיכון.

שתי המערכות איתרו את המוקדים הבעייתיים באזור המהווים הזדמנות או איום מזווית המבט השונה: עיראק, לבנון והרשות הפלשתינית. בשלושת המוקדים המדינה כארגון חלשה מאוד וארגוני הטרור צוברים עוצמה על חשבון המדינה שאינה יכולה לאכוף את שלטונה. הנוכחות הצבאית בעיראק נועדה לסייע למערכת הסונית המתונה. ברשות הפלשתינית החמאס ניצח בבחירות ואין הכרעה בין הכוחות השונים. בלבנון החמצנו הזדמנות בכך שלא הושג ניצחון מכריע על חיזבאללה שהיה יכול סייע לראש הממשלה סניורה. המערכת הסונית המתונה עושה מאמצים להוריד את הנושא הפלשתיני מסדר היום מתוך הבנה, כי הוא מסבך את המצב. יש ניסיונות מצד סעודיה, על דעת מצרים וירדן, למשוך את ישראל לציר המתון מול הציר השיעי.

בשלושת המוקדים התפתחו מיני מלחמות אזרחים, שיעית – סונית בעיראק, הסדר החדש נגד הסדר הישן בלבנון והחמאס נגד ה’פתח’ ואפשר גם לומר הגדה המערבית נגד רצועת עזה. לכך אפשר להוסיף את המצוקה של אל-קאעידה שהיא נרדפת כיום ואינה מצליחה לבצע פיגוע קשה בשנתיים האחרונות. כתנועה סונית יש לה משקל מאוד משמעותי באזור. היא מחפשת את נקודות התורפה של המשטרים המתונים, ולכן העבירה את המיקוד לעבר מרכז הלבאנט. סוריה, מצרים, לבנון וירדן הפכו למרכז פעילות עבור אל-קאעידה. וגם ברשות הפלשתינית יש לה השפעה. ארגון וועדות ההתנגדות העממית קשור לאל-קאעידה. וכל זה מתרחש כאשר איראן עדיין לא השיגה יכולת גרעינית. איראן מובילה את הקו הרדיקלי וחותרת להעביר את לבנון לציר הרדיקלי וגם את בשאר אסד. אלה הן פריזמות חשובות להבנת תמונת המצב. הטיפול של הקהילה הבינלאומית בניסוי הגרעיני בצפון קוריאה יהיה סימן לאיראן. כרגע התגובה הבינלאומית הרפה מעודדת את טהראן להמשיך בתוכניתה הגרעינית.

לאן צועדת לבנון לאחר המלחמה?

מלחמת לבנון השנייה לא הביאה להכרעה מספיק ברורה. ישראל רשמה הישג מרשים בפגיעה במערך הרקטות האסטרטגי ארוך הטווח שברובו הושמד, 60% ממערך הרקטות לטווח הבינוני נפגע וכך גם מפקדות רבות. בנוסף, כוחות מצבא לבנון נערכו בדרום המדינה לצד כוחות בינלאומיים ולחיזבאללה יש קושי להתעצם. לא נכון לנתח את תוצאות המלחמה רק מנקודת מבט שלילית. היו גם הישגים. חיזבאללה מבין שהוא זקוק לפרק זמן של מספר חודשים על מנת להתאושש. הארגון לא יוזם פעילות נגד ישראל אך יגיב אם יותקף. המטרה לאפשר בנייה והתעצמות של הכוח הצבאי וחיזוק האחיזה בציבור. לכן הארגון מעביר כספים ללבנונים, בעיקר שיעים, שבתיהם נהרסו במלחמה. בעקבות המלחמה התחדד העימות בין שני הצירים המרכזיים בלבנון. הסדר החדש המיוצג ע”י ראש הממשלה סניורה, חרירי וג’ונבלאט נתמך ע”י המערב ורוצה לפרק את חיזבאללה מנשקו ולהעביר את לבנון למערכת המתונה. לעומתו, הציר הרדיקלי מיוצג ע”י מישל עון שכרת ברית עם ציר הרשע של סוריה ואיראן כדי שיבטיחו את מינויו לנשיא הבא של לבנון. חיזבאללה והשיעים תומכים בציר זה. המאבק בחודשים הקרובים יתמקד בסוגית ממשלת האחדות הלאומית. חיזבאללה דורשת להוסיף שלושה שרים נוספים לממשלה שיבטלו את הרוב של שני השלישים של ראש הממשלה, ובכך יגבילו את צעדיו של סניורה בקבלת ההחלטות. אם לא יצליחו בכך, ינסו להביא לפיזור הממשלה והם ילכו עד הסוף, כולל חיסולו של סניורה. באביב 2007 קיימת אפשרות שחיזבאללה יצליח לשקם עצמו, להביא למהפך בלבנון או לשתק את ממשלת לבנון.

האם קיימת נכונות אמיתית של סוריה לפתוח במו”מ עם ישראל?

מהיכרות טובה עם בשאר אסד אני יכול לומר, כי מבחינה אידיאולוגית אסד לא נמצא בציר הרשע. הוא מתנהל בשני כיוונים מנוגדים. מצד אחד הוא משמיע קולות של שלום כדי לשכנע את ישראל לפתוח במו”מ, אבל מצד שני הוא מעריך שארה”ב וישראל לא תשננה את עמדתן. הוא פועל כאילו הוא נמצא בציר הרשע. הוא תומך בטרור הפלשתיני, מסייע לחיזבאללה, שוקל לפתוח טרור ברמת הגולן ונותן חופש פעולה לפעילי אל-קאעידה לעבור מסוריה לעיראק. סוריה ראתה את החולשות במלחמה האחרונה.  אם תהיה הסלמה בלבנון יתכן שתהיה תגובה סורית, אך אינני מעריך שסוריה תפתח במלחמה כוללת נגד ישראל. הסיכוי להסלמה בלבנון ב- 2007 גבוה בדומה ל- 2006. המוכנות של הצבא הסורי גבוהה ונראה שסוריה לא תשב על הגדר. ולא מוכנים לשבת בצד. במלחמה חיזבאללה היה לבד במלחמה נגד ישראל וביקורת נוקבת נשמעה נגד המשטרים הערביים שלא סייעו לו מול ישראל.

ובזירה הפלשתינית, האם יש אפשרות להשגת יציבות?

האם הבידוד הבינלאומי הצליח להביא לשינוי מדיניות החמאס? התשובה היא לא. למרות המצב הכלכלי הקשה הטרור לא הופסק. החמאס לא נכנע ולא מפסיק את ההתנגדות. האידיאולוגיה חשובה יותר עבורו מהפרגמטיזם של השלטון. בהיבט הישראלי חשוב להדגיש, כי ברגע שיפסק שיגור הרקטות לעבר ערים בישראל, צה”ל לא ירה ולו כדור אחד ברצועת עזה. זה מסר חשוב שצריך לחזור ולומר אותו. הסיבה לפעילות הצבאית ברצועת עזה היא אך ורק בגלל שיגור רקטות הקסאם המחייב את ישראל להגן על תושבי דרום הארץ. ארגוני הטרור הפלשתיניים אינם לוקחים בחשבון את מצוקת התושבים הפלשתינים וממשיך בטרור ולכן צה”ל נאלץ היה לפעול בבית חנון. אינני אופטימי מהמצב בצד הפלשתיני. יש פתרון פוליטי מסתמן בדמות הקמת ממשלת אחדות לאומית, אך גם במקרה זה השינוי יהיה טקטי בלבד בעמדות החמאס ונראה, כי ימשך המאבק בין ה’פתח’ לחמאס על הגב של הפלשתינים.

כיצד אם בכלל ניתן לעצור האיום האיראני?

איראן אינה מפתחת טילים ארוכי טווח רק נגד ישראל. היעד הוא אירופה וארה”ב. איראן רוצה להפוך למעצמה עולמית והיא מנסה לבסס את כוחה במפרץ הפרסי, במזרח התיכון ובמרכז אסיה במדינות בהן קיימת אוכלוסייה שיעית גדולה. היא ממשיכה במרץ בתוכנית הגרעין שלה ומעודדת מאי יכולת המערב לבלום את צפון קוריאה. עם זאת היא עדיין לא השיגה יכולת גרעינית. אפשר לבלום את איראן. העולם צריך להתאחד בפעולה נגד. ארה”ב, סין, רוסיה ומדינות בעלות השפעה נוספות כדוגמת קנדה וברזיל החברות במשפחת הגרעין, צריכות להציג מסר ברור ותקיף לאיראן: לא ניתן לכם להגיע ליכולת גרעינית! מסר זה עדיין הוצג בשל המחלוקות בין המדינות ביחס לאיראן. צריך להפעיל מסכת של לחצים מדיניים וכלכליים. למרות שאיראן היא יצואנית נפט גדולה ניתן לפגוע באיראן בתחום האנרגיה, שכן אין ברשותה תעשייה פטרו כימית מפותחת והיא נאלצת לזקק 40% מתצרוכת הנפט מחוץ לאיראן. צריך לעודד גם ביקורת פנימית נגד אחמדי נג’אד על כך שהוא מזיק לאיראן. רק אם כל הצעדים הללו לא יצליחו, יש לבנות קואליציה ולהחיל סנקציות צבאיות ולשם כך צריך מערכת חזקה. אינני אופטימי שמערכת כזו אכן תתגבש. תחת המטריה הגרעינית כוח ההרתעה של איראן יגדל המערכת הרדיקלית תתחזק עוד יותר והדבר יאיץ מרוץ חימוש גרעיני בכל האזור.

האם צפויה להתפתח חזית מזרחית מול ישראל?

במזרח ארה”ב בדרך לעזוב את עיראק ללא ניצחון, וצעד כזה יחזק את מערכת הרדיקלית. עם זאת, אינני רואה התפתחות של חזית מזרחית קונבנציונאלית נגד ישראל, שכן צבא עיראק מצוי בשלבי הקמה וממוקד בעיקר בלחימה בטרור. מול סוריה ולבנון צה”ל מסוגל להתמודד ואני לא ממליץ לסוריה לנסות את צה”ל. במלחמה מול חיזבאללה צה”ל לא הפעיל במלוא עוצמתו. בקיץ 2007 נוכל להיות במצב שונה אם צה”ל יפיק את הלקחים מהמלחמה. לו היה צה”ל פותח המהלך קרקעי מלכתחילה, היה ניתן לצמצם משמעותית את היקף שיגור הקטיושות והמכה שחיזבאללה היה סופג הייתה אנושה. בהיבט המודיעיני רשם אגף המודיעין הישג משמעותי כאשר העריך והתריע בצורה ברורה על הסלמה חמורה בקיץ 2006. כעת קיימת הערכה במטכ”ל, כפי שפורסמה בעיתון “הארץ” לפיה האיומים הצבאיים גברו, ואני סבור שהערכה זו תהווה תמריץ לצה”ל להפיק לקחים ולהתכונן לכל התפתחות בעתיד.

האם ישראל צריכה להסכים להצעת ה”הודנה” של החמאס?

הצעה ה”הודנה” (הפסקת אש) של החמאס הועלתה מתוך חולשה. המערכת הפלשתינית אינה נשלטת ע”י גורם מרכזי. גם אם החמאס יסכים על הפסקת אש יהיו גורמים שימשיכו את הטרור, כדוגמת הזרוע הצבאית של החמאס, הג’יהאד האסלאמי או ועדות ההתנגדות העממית. כל מה שנדרש הוא שהפלשתינים יחדלו מלשגר רקטות לעבר ישראל ואז תהיה הפסקת אש. ישראל פועלת צבאית ברצועת עזה כיוון שהפלשתינים אינם מוכנים להכיר בישראל וממשיכים לתקוף אותה. המערב צריך להבין זאת. בתקופת ההסדרים עם הפלשתינים גברו הקולות בעולם הערבי שדיברו על ישראל כעובדה קיימת. בשנים האחרונות ובעיקר לאחר מלחמת לבנון השנייה הקו הרדיקלי של איראן סוריה, חיזבאללה וחמאס מתחזק ועל פיו אפשר להביא לחיסולה של ישראל. ה”הודנה” מבטאת חוסר נכונות לחיות עם ישראל. המסר לחמאס צריך להיות ברור: לא נכיר בכם אם לא תכירו בנו.

האם יש פתרון טכנולוגי לאיום הרקטות?

עלות פיתוח נשק אנטי-רקטי יקרה מאוד. אם יימצא פתרון טכנולוגי נגד רקטות צריך ללכת עליו וידרשו השקעות רבות. מבחינה מודיעינית לא ניתן לספק מודיעין מדויק למטרות על כל מערך רקטות הנמצא בידי האויב ובפרט לאור העובדה שחלק ממערך הרקטות נייד. מול איומי הגרעין, הטילים ארוכי הטווח והרקטות שישראל מתמודדת עימם תחת אילוצים תקציביים יש צורך בתעדוף. ההשקעה באיום הטילים ובגרעין בעדיפות גבוהה יותר. עדיין לא פותחה מערכת נגד רקטות שיחס העלות תועלת שלה כדאית.

כיצד יהודי התפוצות יכולים לסייע לישראל?

אני מאמין בערבות ההדדית של עם ישראל, בתורת ישראל ובארץ ישראל. המקום היחיד שניתן לממש את השורשים וההיסטוריה ולבנות את העתיד זה בישראל. מצווה חשובה היא לדור בארץ ישראל. כמי שנולד בגולה אני יודע ומכיר את הקשיים העומדים בפני יהודים לעלות לארץ כפי שקוראים בתפילות, אך גם כך ניתן לסייע באמצעות תרומה, ביקור בארץ ויצירת חיבור חזק יותר בין יהדות התפוצות לישראל. כל אחד בדרכו יוכל לתרום לאחדות בעם ולחיזוקו על מנת שהמדינה תמשיך לשגשג.