עבור לתוכן העמוד
Menu

האם האיחוד האירופי בדרך להכרה בחמאס?

החמאס וה'פתח' מקיימות מזה זמן מו"מ להרכבת ממשלת אחדות לאומית, לראשונה בתולדות הרשות הפלשתינית. אין זו רק סוגיה פנים פלשתינית הקשורה למאבק הכוחות בין החמאס ל'פתח', אלא נודעות לה השלכות מדיניות מרחיקות לכת.

החמאס וה’פתח’ מקיימות מזה זמן מו”מ להרכבת ממשלת אחדות לאומית, לראשונה בתולדות הרשות הפלשתינית. אין זו רק סוגיה פנים פלשתינית הקשורה למאבק הכוחות בין החמאס ל’פתח’, אלא נודעות לה השלכות מדיניות מרחיקות לכת. האיחוד האירופי תומך בהקמת ממשלת האחדות הלאומית ורואה בה “מהלך חיובי” העשוי להביא למהפך במדיניות האיחוד כלפי הרשות הפלשתינית תחת שלטון החמאס.

שר החוץ של פינלנד, המשמשת הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, קרא השבוע למדינות האיחוד לבצע תפנית במדיניות החוץ המזרח תיכונית ולכונן יחסים עם ממשלת החמאס, שכן, לדבריו, תנועת החמאס היא כיום “הנציג החוקי והלגיטימי של העם הפלשתיני שנבחר בצורה דמוקרטית”. שר החוץ הצרפתי, פיליפ דוסט בלאזי, הגדיר את ממשלת האחדות הלאומית המתגבשת, צעד ראשון לקראת סיום החרם האירופאי על החמאס ולהפיכתה של התנועה למפלגה פוליטית. גם שר החוץ הספרדי, מיגל מורטינוס, נקט לשון דומה כאשר אמר לפני מספר ימים, כי האיחוד האירופי “ישנה את מדיניותו אם הנשיא הפלשתיני וה’פתח’ יגיעו להסכם עם החמאס” על הקמת ממשלת אחדות לאומית.

ממשלת ישראל עשויה אפוא לעמוד בקרוב בפני אתגר מדיני שאינו פשוט כלל ועיקר. ה’פתח’ עשוי לשמש עלה תאנה לקבלתה של תנועת החמאס כגורם מדיני לגיטימי בזירה הבינלאומית, וזאת מבלי שתנועת החמאס הכירה בישראל, זנחה את דרך הטרור, פרקה את ארגוני הטרור הפלשתיניים וביטלה את האמנה הקוראת למלחמת ג’יהאד עד להשמדתה של מדינת ישראל. אף המצע של ממשלת חמאס – ‘פתח’, הנסמך על “מסמך ההסכמה הלאומית” שחובר ב- 14 במאי 2006 ע”י נציגי הפלגים הפלשתיניים, אינו מצביע, מנקודת המבט הישראלית, על תמורה מהותית בעמדות הפלשתיניות. סעיפיו המרכזיים קובעים, כי:

 סעיף 1 – “העם הפלשתיני המולדת ובפזורה חותר לשחרר את אדמתו ולממש את זכותו לחירות, שיבה ועצמאות. זאת, במסגרת זכותו להגדרה עצמית, הכוללת את הזכות להקמת מדינה עצמאית על האדמות הכבושות משנת 1967 שבירתה ירושלים, להבטיח את זכות השיבה לפליטים ולשחרר את כל האסירים והעצורים. כל אלה, בהתבסס על זכות עמנו ההיסטורית באדמת האבות והסבים, אמנת האו”ם, החוק הבינלאומי והזכויות המוקנות מתוקף הלגיטימיות הבינלאומית”.

סעיף 3 – “לעם הפלשתיני זכות להתנגדות, לדבוק בדרך ההתנגדות על אמצעיה השונים, למקד את ההתנגדות בשטחים הכבושים מ- 1967 לצד הפעילות המדינית, הדיפלומטית והמו”מ ולהמשיך בהתנגדות העממית ההמונית נגד הכיבוש על כל צורותיו, נוכחותו ומדיניותו…”.

סעיף – 6 “דאגה ככל האפשר לקבוצות אשר נשאו בעול העמידה האיתנה, ההתנגדות והאינתיפאדה והיו קורבן לתוקפנות הפושעת הישראלית, ובפרט משפחות החללים, האסירים, הפצועים ובעלי הבתים והרכוש אשר נהרס בידי הכיבוש…”.

סעיף 8 – “שחרור האסירים והעצורים הינו חובה לאומית מקודשת…”.

סעיף 9 – “הכרח הוא לפעול ולהכפיל את המאמצים לתמוך ולהעניק חסות לפליטים, להגן על זכויותיהם ולקדם עריכת ועידה מייצגת של הפליטים… שתפקידה להדגיש את המסר בדבר זכות השיבה ולקרוא לקהילה הבינלאומית ליישום החלטה 194 המורה על זכות השיבה של הפליטים ועל מתן פיצויים להם”.

סעיף 10 – “פעילות להקמת חזית התנגדות מאוחדת תחת השם ‘חזית ההתנגדות הפלשתינית’, שתוביל ותנהל את ההתנגדות נגד הכיבוש, תאחד ותתאם את פעילות ההתנגדות ותהווה מקור לגיטימיות מאוחד של ההתנגדות”.

הכרה אירופאית אפשרית בממשלת האחדות הלאומית העתידית תעמיד את ישראל במצר מדיני, תקשה על ישראל לזכות בגיבוי בינלאומי במאבק נגד הטרור ותפתח את השער לסיוע כלכלי בינלאומי לרשות הפלשתינית אשר יסייע כבעבר, לפיתוח התשתית האזרחית של החמאס הדוגלת ומטיפה למאבק בלתי מתפשר של עולם האסלאם נגד ישראל והמערב.