עבור לתוכן העמוד
Menu

חשיבה אחרת על שבוע האפרטהייד: מזווית קנדית

  פעילי שמאל קיצוני בקנדה, ובהם ארגונים יהודיים רדיקליים לצד ארגונים ערביים ופלסטיניים, מקיימים בשבוע הראשון של חודש מרץ את אירועי "שבוע האפרטהייד הישראלי". האירוע השנתי הזה נולד בטורונטו ב-2006 ומאז הפך לאירוע בינלאומי, המתקיים בו זמנית ביותר ממאתיים ערים ברחבי העולם. המצע הרעיוני, המשמש בסיס לתנועה זו, רואה בישראל ישות קולוניאליסטית בלתי לגיטימית בעצם […]

 

פעילי שמאל קיצוני בקנדה, ובהם ארגונים יהודיים רדיקליים לצד ארגונים ערביים ופלסטיניים, מקיימים בשבוע הראשון של חודש מרץ את אירועי "שבוע האפרטהייד הישראלי". האירוע השנתי הזה נולד בטורונטו ב-2006 ומאז הפך לאירוע בינלאומי, המתקיים בו זמנית ביותר ממאתיים ערים ברחבי העולם. המצע הרעיוני, המשמש בסיס לתנועה זו, רואה בישראל ישות קולוניאליסטית בלתי לגיטימית בעצם הווייתה, המיישמת משטר אפרטהייד נגד העם הפלסטיני ואפליה נגד המיעוט הערבי בישראל.

הטענות נגד ישראל נסמכות על דוחות ארגוני זכויות האדם, שלהם אידאולוגיה המזוהה עם השמאל הרדיקלי, המתעדים באופן שיטתי את מה שהם מגדירים כ"הפרות שיטתיות של זכויות האדם בידי ישראל", ומציירים את ישראל הלכה למעשה כמדינה עבריינית, המבצעת פשעי מלחמה חמורים, ובכלל זה הרג ללא משפט וללא אבחנה.

בקהילה היהודית בקנדה חלוקות הדעות בשאלה מהי הדרך הראויה להגיב על "שבוע האפרטהייד הישראלי". ניסיון העבר מלמד כי דרך הפעולה המועדפת היא הורדת פרופיל כדי לאפשר לאירוע זה לעבור ללא הד תקשורתי משמעותי, ובמקביל לקיים קשת רחבה של פעילויות, המציגות באופן חיובי את ישראל.

לשם המחשה, גורם מסוים בקהילה היהודית של טורונטו קבל על הסיקור שהעניק "שלום טורונטו" לאירועי שבוע האפרטהייד בטענה כי בכך העיתון משחק לידיהם של מבקשי רעתה של ישראל. ואכן, "שלום טורונטו" נהג בשנים האחרונות, וכך גם השנה, לסקר את אירועי שבוע האפרטהייד ואת עמדותיהם של הארגונים האנטי ישראליים. עמדותיהם של אלה, שבוודאי אינן ערבות לאוזניהם של רבים, הובאו בפרוט ובדיווח אינפורמטיבי נטול פרשנות ביקורתית. בכך, ביטא "שלום טורונטו" גישה אחרת, החולקת על תפיסת "בת היענה", והרואה חשיבות בעצם הכיסוי התקשורתי ובהבאת מגוון העמדות לידיעת הציבור לצורך גיבוש דעתו בעניינים אלה. טמינת הראש בחול אינה יכולה להיות אסטרטגיה אפקטיבית להבנת הצד האחר, היא מבטלת את עמדותיו או פעולותיו ואדרבה, יוצרת מציאות שווא, שאינה מסייעת להבין את האתגרים לאשורם.

הניסיון להציג את ההיבטים החיוביים של ישראל ראוי להערכה, אך בהיעדר התמודדות עם טענות היסוד המופנות נגד ישראל אסטרטגיה זו צפויה לכישלון. מדענים מישראל תרמו רבות לאנושות בפיתוחים טכנולוגיים והיין הישראלי זכה בפרסים בינלאומיים, אך הישגים אלה חסרי ערך, אם ישראל מוכתמת באפרטהייד. לא ניתן להתמודד ביעילות עם קמפיין האפרטהייד, אם לא מטפלים בשורש הבעיה ועונים ישירות על הטענות, הניזונות כאמור מהנתונים שמספקים ארגוני זכויות האדם, שחלק גדול מהם ממומנים על ידי האיחוד האירופי וארגונים בעלי אג'נדה פוליטית, המזוהה עם השמאל הרדיקלי.

לצד המגננה ההסברתית נדרשת גם גישה התקפית. בישראל טוענים, כי הקמפיין האנטי ישראלי מבוסס על תעמולה שקרית, שכל כולה נועדה להבאיש את ריחה של מדינת ישראל ולשלול את זכותה להתקיים כמדינה עצמאית, המשמשת מולדת לעם היהודי. אם אכן מדובר ב"קמפיין שקרי", קיימת אפוא הזדמנות מצוינת לניהול מתקפה, שתעשה שימוש באותם כלים של מבקשי רעתה של ישראל כדי לפגוע באמינותם, ובכך להביא לאובדן השפעתם. לשם כך יש להשקיע משאבים רבים בתחום התיעוד והמחקר, שהם הבסיס לכל קמפיין אפקטיבי בתחום זה.

בנקודה זו חשוב להדגיש, כי לא כל הביקורת המושמעת נגד ישראל שקרית. במקרים לא מעטים ביקורת הובילה לחשיפת עוולות. מדינת חוק נבחנת בעיקר ביכולתה לבקר את עצמה, לקבל ביקורת חיצונית ולתקן את הדרוש תיקון.

הגישה ההתקפית צריכה לעסוק גם בחשיפת המצע הרעיוני של מבקשי רעתה של ישראל. כך למשל, אישים המובילים את קמפיין הדה לגיטימציה נגד ישראל תומכים באופן גלוי במשטרו של אסד בסוריה ובצבאו הפועל נגד הטרוריסטים. אישים אלה מדברים גבוהה גבוהה על זכויות האדם, ובאותה נשימה מתייצבים לימין משטר דמים, שמבצע רצח עם, פשוטו כמשמעו, במהלכו נהרגו בסוריה במהלך השנתיים האחרונות יותר מ-70 אלף איש, על פי נתוני האו"ם.

הזוועות בסוריה אינן נסתרות והן משודרות מידי יום ביומו ב-Youtube. לא ניתן לומר "לא ידענו" או הם "רק מילאו פקודות". אלה זוועות, שהדעת אינה תופסת, המתועדות בזמן אמת, בהוצאות להורג המוניות, הרג ללא אבחנה, בהפגזות מהאוויר ובארטילריה ועד מעשי אונס קבוצתיים. בשבוע שעבר הועלה סרטון של עקירת עין במוט ברזל שבוצעה בעצור, וסרטונים רבים מספור תיעדו עינויי תופת עד מוות בשריפה, קבורה בחיים, בחשמול ועוד כהנה וכהנה.

לשם המחשה, אחד התומכים הגדולים של משטר אסד הוא אזרח ישראלי, שותף בכיר לקמפיין הדה לגיטימציה נגד ישראל, שלפני מספר שנים היה אורח כבוד של ארגון ערבי בטורונטו. ארגונים ערביים נוספים בקנדה, שאף הם עושים שימוש בטיעונים של זכויות אדם נגד ישראל, מביעים תמיכה גלויה בחיזבאללה, המסייע באופן ישיר למשטרו של אסד, המבצע רצח עם.

ההתמודדות עם הקמפיין האנטי ישראלי, המכוון בין היתר גם נגד ממשלת קנדה והמוסדות היהודיים בקנדה הפרו-ישראליים, מחייב אימוץ אסטרטגיה אחרת, המתאימה את עצמה לחומרת האתגרים, אסטרטגיה הגנתית המגיבה עניינית לטענות, ואשר אינה נרתעת מיוזמות הסברתיות התקפיות.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה