עבור לתוכן העמוד
תפריט

חשיפת פניה האמתיות של תנועת ה-BDS:
שורשיה הרדיקליים ומטרותיה הקיצוניות

על המחקר

סקירה זו על המערכה החובקת עולם של התנועה לחרם, שלילת-השקעות וסנקציות נגד ישראל (ה-BDS), מבהירה את אופיה הפוליטי, הכלכלי, המשפטי והתרבותי רחב היריעה של ההתקפה על ישראל. המחקר חושף את שורשיה של התנועה ומציג לעין-כל את מטרתה – להביא לידי פירוקה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. כדי להבין את ה-DNA של תנועת ה-BDS יש צורך בהקשר ובפרספקטיבה. תנועת ה-BDS היא חלק בלתי-נפרד מהמערכה המדינית הפלסטינית
שמטרתה להביא לידי שלילת הלגיטימיות של מדינת ישראל בכלל, וכמדינה יהודית בפרט. זהו מרכיב חשוב במאבק בן 100 השנים שמנהלת ההנהגה הפלסטינית נגד הציונות, הדוגלת בחזרת העם היהודי לארץ-אבותיו כדי לכונן בה מדינה ריבונית עבור העם היהודי לאחר 2000 שנות גלות.
חוקר המרכז הירושלמי, דן דייקר, שהיה המזכיר הכללי לשעבר של הקונגרס היהודי העולמי, ביקשני לכתוב מבוא לפרסום זה כדי להציג את ההקשר הפוליטי והאידאולוגי הפלסטיני למאמץ של ה-BDS לשלול את הלגיטימציה של ישראל ולקעקע את יסודותיה.

  • קיימת במערב טעות נפוצה בהבנת מהותה האמתית של תנועת ה-BDS :רבים במערב מחזיקים בדעה שזהו חרם לא אלים, שנועד לקדם הקמת מדינה פלסטינית בשטחים השנויים במחלוקת בגדה המערבית. זו היא הונאה. מובילי ה-BDS מכריזים בגלוי כי מטרתם היא לערער את הלגיטימיות של ישראל כחברה במשפחת העמים ולבודד אותה בעולם במטרה
    האסטרטגית לגרום לקריסתה.
  • תנועת ה-BDS אינה תופעה חדשה: חרמות הוטלו על יהודים במהלך מאות שנים, ועל היישוב היהודי בארץ ישראל מזה כמעט 100 שנה – עשרות שנים לפני שנוסדה מדינת ישראל. יהודים הוחרמו מאז ימי הביניים, מדינות ערב החרימו את היישוב היהודי בארץ ישראל עוד בימי המנדט הבריטי, קודם להקמת המדינה, והליגה הערבית החרימה את ישראל מיד עם הקמתה ב-1948.
  • הקמפיין המצומצם של ה-BDS כנגד ההתנחלויות ביו"ש הוא רדיקלי באותה מידה כמו הניסיון להטיל חרם מוחלט על ישראל. אפילו הקמפיינים הקוראים להטיל חרם רק על שטחי יו"ש מהווים הפרה של הסכמי הביניים של "אוסלו II", עליהם ניתנה ערבות בינלאומית – הקובעים כי סוגיות מעמד הקבע, כגון גבולות והתנחלויות, יידונו במו"מ ישיר בין ישראל לארגון לשחרור פלסטין (להלן אש"ף).
  • בין האנטישמיות לבין ה- BDS והדה-לגיטימציה של ישראל יש נקודת מפגש. במהלך ההיסטוריה היתה האנטישמיות מבוססת על טענות דתיות, ואח"כ גזעניות, נגד יהודים – טענות שהיום אינן מקובלות חברתית והן אסורות על פי חוק. כיום מבוססת האנטישמיות ה"חדשה" על טענות לאומיות נגד המשך קיומה של המדינה היהודית.
  • על פי התפיסה הפלסטינית, הציונות אינה יכולה להיחשב כתנועה לאומית של העם היהודי, מאחר שהיהודים אינם עם ואין להם היסטוריה כעם או כריבון בפלסטין/ארץ ישראל.
  • הפלסטינים דוחים את הציונות ואת הלאומיות היהודית על בסיס תפיסה לאומית וחובה דתית. ההיבט הלאומי נובע מהכרזת הפלסטינים כי הם הבעלים החוקיים של פלסטין כולה. מנקודת המבט של האסלאם, שטחה של פלסטין הוא חלק מ"דאר אל-אסלאם", השטחים שנכנסו ל"בית האסלאם" במהלך הכיבושים הגדולים במאה השביעית, ועל כן פלסטין איננה יכולה להיות, על פי החוק האסלאמי, תחת שלטון של מי שאינם מוסלמים.
  • שלושת התנאים שהציגו מובילי תנועת ה-BDS ב-2005 לביטול החרם הם:

    1. לשים קץ לקולוניזציה הישראלית על כל אדמות הערבים.
    2. להכיר בזכותם של הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל לשוויון מלא.
    3. להגן ולקדם את זכויות הפליטים הפלסטינים לשוב לבתיהם ולרכושם בישראל על פי החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם.
  • תנאים אלו אינם מתייחסים לקונפליקט טריטוריאלי אלא לעצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. מכאן, ברור כי ה-BDS דורש את פירוקה של מדינת ישראל בתמורה לביטולו של החרם.
  • מאז 2006 אימצו ההנהגה הפוליטית הפלסטינית והחברה האזרחית אסטרטגיית לוחמה חדשה, גורפת, השמה לה למטרה להוציא את מדינת ישראל אל מחוץ לחוק, וקבעו את ה-BDS כטקטיקה מובילה בראש סדר העדיפויות. מנהיגים פלסטינים ותומכיהם נקטו צעדים חד-צדדיים בפורומים בינלאומיים בתחומי המשפט והדיפלומטיה, תוך שהמשיכו לדבוק בקריאה להמשיך בדרך הטרור.
  • האסטרטגיה הפלסטינית של ה"דה-נורמליזציה" עם ישראל היא אחד מנדבכי הקמפיין הפלסטיני של ה-BDS .ההתנגדות ליחסים נורמליים, כגון הטלת החרם, היתה אחת התגובות הראשונות שנקטה הליגה הערבית עם כינונה של ישראל ב-1948 .מדינות ערביות סירבו להכיר בקיומה של ישראל, או לקיים מגע כלשהו עם אזרחיה, מחשש שיחסים "נורמליים" יעניקו לגיטימציה למדינת ישראל.
  • מדיניות "הדה-נורמליזציה" שנוקטת בה ההנהגה הפלסטינית, כלומר: איסור קיום יחסים נורמליים עם מדינת ישראל, מנוגדת מכול וכול להסכמי אוסלו. ההנהגה הפלסטינית מסרבת לשתף פעולה עם ישראל ברוב התחומים, לרבות בתחומי התרבות, הספורט והמסחר. עם זאת, היא מסכימה עדיין לשיתוף-פעולה ביטחוני עם ישראל ולקבלת סיוע כספי חודשי
    כדי לשמר את קיומה של הרשות הפלסטינית.
  • סיסמת ה-BDS "מן הנהר עד הים, פלסטין תהיה משוחררת" – מעידה כי תנועה זו אינה תומכת בפתרון שתי המדינות לשני עמים. אדרבא: היא חושפת את הכוונות האמתיות של ה-BDS" לשחרר" הן את השטחים שבמחלוקת והן את השטחים שהיו בידי ישראל לפני שנת 1967 .בכך, אין מטרות אלה שונות מן המטרות המוצהרות של החמאס, התנועה לשחרור פלסטין (להלן, פת"ח), אש"ף וארגונים ערביים ואסלאמיים רדיקליים אחרים, השואפים להרוס את מדינת הלאום של העם היהודי.
  • מעצבי מדיניות, מעצבי דעת-קהל וכל מי שעוקב אחר המתרחש במזרח התיכון חייבים להתמודד עם המטרות האמתיות של תנועת ה-BDS .זו מסתירה מסיבה טקטית את קשריה הרדיקליים ואת מטרותיה הקיצוניות ומסתתרת מאחורי שיח של שלום, צדק וזכויות-אדם, המדבר אל לבם של קהלים מערביים ליברליים.
  • הוועידה העולמית של האו"ם שהתקיימה בדרּבן, דרום-אפריקה, ב-2001 ,היתה אירוע מכונן בקמפיין העולמי של ה-BDS נגד ישראל. משלחת אש"ף בהנהגת יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת ואחיינו נאסר אל קידווה, הנציג הפלסטיני באו"ם, יחד עם חברות אחרות של הארגון לשיתוף-פעולה אסלאמי וארגוני חברה אזרחית במערב, ניסחו את ההצהרה של ארגוני החברה האזרחית לבידודה של ישראל כ"מדינת אפרטהייד".
  • למרות שתנועת ה-BDS טענה כי היא אינה אלימה, ארגוני טרור כמו החמאס תמכו בּפעילות העולמית של ה-BDS נגד ישראל. בין חותמי עצומת ה-BDS מ-2005 היו כמה ארגוני-צללים מוּכרים של 'החזית העממית לשחרור פלסטין' – ארגון-טרור שפעילותו נאסרה בארצות הברית.
  • המערכה שניהלה המנהיגות הפלסטינית לשלילת הלגיטימיות מישראל פגעה למעשה בכלכלה הפלסטינית. מאות פלסטינים איבדו את מקור פרנסתם באזורי-תעשייה משותפים באזור C שבגדה המערבית.
  • כתוצאה מהלחץ של תנועת ה-BDS .כך איבדו אזרחים פלסטינים את הלגיטימציה לשתף פעולה בפומבי עם בני-שיחם הישראלים. כך אפילו בתחומים הניטראליים ביותר, כגון פרויקטים מוזיקליים משותפים, קונצרטים או תחרויות ספורט. כל מי שלוקח חלק בשיתופי-פעולה כאלה מסתכן בתגובה חמורה של פקידי הרשות הפלסטינית באשמת בגידה.
  • בעוד ארגונים הפועלים באוניברסיטאות, כגון 'הקול היהודי לשלום', טוענים כי הם תומכים ב-BDS כדי לשים קץ לכיבוש ולהגשים את פתרון שתי המדינות – הרי שבפועל, פעילותם המשותפת עם קבוצות שמקדמות אנטישמיות וטרור פירושה שהם מכחישים את זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית. קבוצות אחרות הפועלות באוניברסיטאות, כגון 'סטודנטים למען צדק בפלסטין', טוענות כי מטרתן להביא לידי סיום הכיבוש בגדה המערבית, אך למעשה הן מקדמות את הדה-לגיטימציה של ישראל כמדינת-לאום של העם היהודי, והן תומכות בעמדות העולות בקנה אחד עם ה'מוקאוומה' – ההתנגדות נוסח חמאס לקיומה של מדינת ישראל.
  • בעוד שתנועת ה-BDS רשמה הצלחה חלקית בלבד בתחום החרם הכלכלי כנגד ישראל, הכוח ההרסני שלה בתקשורת כבש את השיח הציבורי באירופה ואת השיח האקדמי בצפון-אמריקה.
  • גורמי BDS ,כולל קבוצות יהודיות קיצוניות הקוראות להטלת חרם רק על ההתנחלויות ותוצרתן, מנסים להסוות את מניעיהם האמתיים ולהתחזות כציונים. בפועל, ברור שתמיכה ב-BDS בכל מתכונת משרתת את מטרותיהן הקיצוניות של גורמי ה-BDS ובראשן ביטול קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. זו הסיבה שכל המפלגות הפוליטיות הציוניות בישראל מתנגדות ל-BDS.