רצח החטופים הוא צעד אסטרטגי של חמאס לקראת מלחמה ארוכה: הוצאתם להורג בדם קר של שישה חטופים ישראלים שהוחזקו בידי חמאס לאחר 330 יום במנהרות הטרור התת-קרקעיות בעזה הדגישה את הדחיפות שבשחרור 101 החטופים הנותרים. השאלה היא: באיזה מחיר? למרות מאמצי התיווך של ארה"ב וההצעות של ישראל, חמאס משחק רק לפי הכללים שלו.
אלפי מפגינים ישראלים דורשים מזה חודשים מישראל "תחזירו אותם הביתה עכשיו!". הביטוי הזה מהווה דרישה מישראל ולא מחמאס לשחרר את החטופים, ומצדיקה את אסטרטגיית הלחץ הבלתי פוסקת של המחבלים על ממשלת נתניהו ועל החברה הישראלית.
למרות הביקורת הקשה על חוסר הגמישות של ישראל במשא ומתן, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר. כפי שציין ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים דרמטית ב-2 בספטמבר, שתי הצעות הגישור האמריקאיות האחרונות הדגישו את גמישותה של ישראל ואת סירובו של חמאס לזוז מעמדתו. מדוע? כי מנהיג חמאס יחיא סינוואר לא רוצה עסקה. הוא מתכנן לגרום לישראל לדמם בשפע, לפלג את החברה הישראלית, ליצור סכסוכים אזרחיים – אפילו מלחמת אזרחים, להפעיל לחץ עצום על נתניהו ולהצית מלחמה אזורית נגד ישראל.
נראה כי חמאס מתקדם במלחמתו הפסיכולוגית נגד ישראל. חמאס דאג לתעד כל אחד מבני הערובה בווידיאו כדי לעורר את דעת הקהל הישראלית והבינלאומית בניסיון לאלץ את ישראל להיכנע לדרישות חמאס. כאשר ישראל סירבה, הורה סינוואר על הוצאתם להורג של שישה קורבנות חפים מפשע, ותיאר את ממשלת ישראל כבלתי מתפשרת. מצב זה של win-win עבור חמאס משקף את "המלחמה הכוללת" שלו.
הנחיות שהתגלו לאחרונה בערבית, שהוצאו על ידי הנהגת חמאס ונמצאו על ידי יחידות צה"ל בעזה, אישרו את חשיבתו האסטרטגית של סינוואר. ההנחיה האסטרטגית של חמאס קבעה: ראשית, להגביר את תפוצת התמונות והסרטונים של בני הערובה כדי למקסם את הלחץ הפסיכולוגי; שנית, להטיל על נתניהו את האשמה למלחמה המתמשכת ולמשבר בני הערובה; ושלישית, לסתור את הנרטיב הישראלי שהתמרון ההתקפי של צה"ל יביא להחזרת החטופים.
אחרת למה עסקת חטופים תקועה בהריסות עזה שבשליטת חמאס? פיאסקו החטופים הישראלי נתון גם למידע מוטעה בתקשורת. הקריאות ל"הפסקת אש" ו"החזירו אותם הביתה" אינן משקפות את ההסכם שעל השולחן. ישראל תשלם מחיר עצום עבור מעט מאוד חטופים חיים.
המשא ומתן בתיווך ארה"ב ב-28 באוגוסט כלל הצעה לשחרר רק 12 עד 20 חטופים וחטופות חיים, כפי שאישר נתניהו במסיבת העיתונאים ב-2 בספטמבר. הסכם עתידי משאיר את רובם המכריע, חיים או מתים, במרתפי חמאס, מה שמגדיל את ההסתברות למוות עבור הקורבנות הנותרים.
בישראל מודאגים מאוד שלא יהיה שלב שני, ולכן ראש הממשלה מתעקש על המספר המקסימלי של החטופים שיוחזרו בשלב הראשון, שכן רבים מאמינים שיהיה רק אחד. בעוד הלוחמה הפסיכולוגית של סינוואר נגד ישראל מצליחה, ישראל עוררה זעם מקומי ובינלאומי על סירובה לעזוב את ציר פילדלפי החיוני מבחינה אסטרטגית, המעבר בן 14 הק"מ המפריד בין עזה למצרים. מדובר באחד הנושאים החשובים ביותר לאבטחת ישראל ולמניעת הזרמת נשק ותחמושת מסיבית דרך עשרות מנהרות שהתגלו בחודשים האחרונים ממצרים לעזה.
חמאס יכול לשקם את כוחו עם נסיגה ישראלית מפילדלפי
נסיגה ישראלית מציר פילדלפי תשאיר את המעבר החיוני הזה בידי חמאס, ותאפשר לארגון הטרור לשמור על כוחו, להתחמש ולהכניס אספקה נוספת מחדש. הדבר גם יבסס מחדש את נוכחותה של איראן ברצועת עזה ויהווה נתיב מילוט להנהגת חמאס ולעשרות בני ערובה שניתן להעבירם למצרים ובסופו של דבר לאיראן או למדינות אחרות.
נסיגה מהמסדרון והסתמכות על אמצעים טכנולוגיים כדי לפקח עליו, כפי שטענו גורמים במערכת הביטחון, תהיה אסון אסטרטגי שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להסתכן. נקודה זו הודגשה בהערכה האחרונה של תא"ל (מיל') יוסי קופרווסר, לשעבר ראש מערך הערכת המודיעין בצה"ל וכיום חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ.
הטענה שישראל יכולה להרשות לעצמה לסגת מציר פילדלפי כדי להשלים עסקה עתידית ואז לחזור אחרי כמה שבועות או חודשים היא מאוד לא סבירה. ההיסטוריה מלמדת שהרבה יותר קשה לכבוש מחדש אזורים שפונו, גם תחת אש או איום אסטרטגי. הוויתור של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון על ציר פילדלפי ועל כביש הטרור שנוצר שם מאז נסיגת ישראל מעזה ב-2005 הוא דוגמה מצוינת.
נסיגתו החד-צדדית של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק מדרום לבנון וירי הרקטות והטילים המאסיבי של חיזבאללה על צפון ישראל, בנוסף למאהל שלהם מטרים ספורים מגדר הגבול הצפונית של ישראל, היא דוגמה נוספת.
הוואקום הביטחוני הביא לפינויים של כ-60,000 ישראלים מבתיהם ללא פתרון מיידי באופק. כדי להדגיש את הנקודה, ישראל לא כבשה מחדש את דרום לבנון כדי להפסיק את המתקפה. לחץ בינלאומי על ישראל מנע ממנה לכבוש מחדש שטחים חיוניים להגנה על צפון ישראל ודרומה.
מיד לאחר הוצאתם להורג בדם קר של שישה חפים מפשע בידי חמאס, ישראל תבצע התאבדות אסטרטגית באמצעות משא ומתן עם התליינים. הדרך קדימה מורכבת. רבים במערב משוכנעים שהמלחמה נגד חמאס היא סכסוך פוליטי שניתן לנהל איתו משא ומתן לפתרון מוצלח. עם זאת, זה לא המקרה.
ישראל ניצבת בפני מלחמת דת אידיאולוגית רחבה יותר על קיומה, בהובלת המשטר האיראני ובביצוע שלוחיה – חזבאללה, חמאס, סוריה, החות'ים והמיליציות השיעיות הרדיקליות בעיראק. האסטרטגיה של חמאס הוכתבה כבר לפני שנים, כשסינוואר ביקר בטהרן והתייעץ עם המוח הטרוריסטי קאסם סולימאני, שחוסל לאחר מכן על ידי ארצות הברית.
ישראל מוצאת את עצמה במלכוד 22 שאין לו תשובות קלות. ההיסטוריה לימדה אותנו שיעורים כואבים על התמודדות עם רוע והתגברות עליו. תגובת ארה"ב לפיגועי ה-11/9 והתגובה הבריטית למתקפת אל-קאעידה ב-7/7 הייתה חיסול צבאי של אל-קאעידה באפגניסטן ובעיראק. תגובת המערב לפלישת גרמניה הנאצית לאירופה לא הייתה לשאת ולתת עם היטלר אלא להשמיד את המשטר הנאצי. מיין קאמפף של היטלר התגלה בבתים ברחבי רצועת עזה, תזכורת לכך שישראל – וכפועל יוצא מכך המערב – נמצאת במלחמה ארוכה נגד אויב אפוקליפטי ובלתי ניתן לשינוי אידיאולוגי, המנצל 101 החטופים כדי להשיג את מטרתו להשמיד את ישראל ואת הבטחתה לשליטה אזורית.
