המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון

איראן מנצלת את ההאטה בעימות עם ישראל כדי להעמיק את חדירתה לירדן ויהודה ושומרון, בדומה לאסטרטגיה שהפעילה בעיראק • טהראן פועלת בסבלנות להקמת תשתיות טרור ושלוחים חדשים שיפעלו נגד האינטרסים האמריקניים והישראלים באזור

זוהי התוכנית הסודית של איראן בירדן וביהודה ושומרון | בעקבות הפלישה האמריקאית לעיראק בשנת 2003, קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס האיראני, מיקם את עצמו במהירות כגורם דומיננטי במדינה. תוך ניצול ואקום הכוח שנוצר בעקבות נפילתו של סדאם חוסיין, סולימאני טיפח השפעה על הנוף הפוליטי והצבאי של עיראק. הוא ניצח על עלייתן של מיליציות שיעיות, והפך אותן לקבוצות צבאיות למחצה חזקות שישמשו כשלוחות של איראן. תחת הנהגתו, קבוצות אלה לא רק פעלו נגד כוחות ארה"ב אלא גם הרחיבו באופן שיטתי את שליטתה של איראן בעיראק, והפכו אותה לצומת מרכזי ברשת ההשפעה האזורית של טהרן. כיום, איראן מבקשת לשחזר מודל זה בירדן וביהודה ושומרון, תוך ניצול חוסר יציבות לקידום שאיפותיה הגיאופוליטיות.

הנסיגות האחרונות של איראן: הפסקה טקטית, לא תבוסה אסטרטגית

למרות שאיפותיה ההתפשטותיות, איראן ספגה מכות משמעותיות בשנה האחרונה. השלוחה המובילה שלה, חיזבאללה, נשברה על ידי מבצעים צבאיים ישראליים, ספגה אבידות כבדות ואיבדה יכולות מבצעיות מרכזיות. בסוריה, המשטר הוותיק בתמיכה איראנית של בשאר אל-אסד כבר איננו, כאשר פלגים סוניים מחוזקים – רבים מהם מתנגדים בחריפות להשפעה האיראנית – השתלטו על השלטון. בינתיים, חמאס, השלוחה הפלסטינית המרכזית של איראן, ספג אבידות קשות בעקבות המתקפה הישראלית שאחרי 7 באוקטובר, עם הנהגה מפוצלת ויכולת מבצעית שנפגעה משמעותית. איראן, למרות כל הרטוריקה שלה, מצאה את עצמה ללא יכולת לספק סיוע משמעותי לחמאס, וחשפה את מגבלותיה כמעצמה אזורית כביכול.

יתר על כן, פגיעותה של איראן נחשפה על ידי תקיפות ישראליות על תשתיות ההגנה שלה, כולל מתקפות ממוקדות על מערכות הגנה אווירית ונכסים צבאיים בתוך השטח האיראני עצמו. תקיפות אלה ניפצו את אשליית אי-הפגיעות של טהרן, והפכו אותה לחשופה יותר מאי פעם לתגמול ישיר. מהומה כלכלית, החמרת סנקציות ואי-שקט פנימי רק החמירו את מצבה של איראן, ודחפו את המשטר למצב של ייאוש הולך וגובר.

עם זאת, טהרן לא נטשה את חזונה לטווח ארוך של התפשטות ג'יהאדיסטית. הקו הקשוח של המשטר אינו רואה בנסיגות אלה נקודת מפנה, אלא אתגרים טקטיים זמניים שיש לנווט בהם לפני חידוש יעדיהם הרחבים יותר. איראן נותרה מחויבת למלחמתה האידיאולוגית נגד ישראל והמערב, ומחפשת להתארגן מחדש, להסתגל ולנצל הזדמנויות מתהוות כדי לבנות מחדש את הרשת האזורית שלה.

האיום האיראני הגובר על האינטרסים האמריקאיים באזור

הדוקטרינה האסטרטגית של איראן הדגישה מזה זמן רב את הסבלנות בהשגת יעדיה. כפי שאמר פעם האייתוללה חמינאי, "סבלנות היא המפתח לניצחון; עם נחישות, האויב יכנע בסופו של דבר". שיטת הפעולה של טהרן מושרשת עמוק בניצול חוסר יציבות, תוך חדירה שיטתית לחברות מבפנים. המשטר האיראני הפגין גישה זו שוב ושוב – הנדס את עלייתו של חיזבאללה בלבנון, העצים את החות'ים בתימן, וכעת שם את עיניו על ירדן ויהודה ושומרון. בכל מקום שבו איראן מזהה שסעים חברתיים, שבריריות פוליטית או כשלי ממשל, היא נכנסת כדי לטפח השפעה מלמטה למעלה, מקימה רשתות מושרשות עמוק שמערערות את הסמכות הריבונית ומקדמות את שאיפותיה האזוריות לטווח הארוך.

התוכנית הסודית של איראן בירדן וביהודה ושומרון

איראן מנצלת פגיעויות אזוריות כדי לערער את יציבות המונרכיה הפרו-מערבית של ירדן ולהקים רשת אנטי-ישראלית רציפה. מאמצי כוח קודס כוללים:

• סיוע ללוחמה חוצת גבולות: בעקבות המתקפות ב-7 באוקטובר, איראן הגבירה את השימוש במיליציות עיראקיות לחדירה לירדן, לעתים קרובות במסווה של עלייה לרגל דתית או פעילות מסחרית.

• חימוש ומימון גורמים קיצוניים: טהרן מחזקת פלגים פלסטיניים, כולל קבוצות קיצוניות קטנות בירדן וביהודה ושומרון, עם נשק, תמיכה כספית ואימון טקטי.

• חידוש רשתות אסלאמיסטיות: איראן מפעילה מחדש קבוצות אסלאמיסטיות רדומות בתוך ירדן, במיוחד פלגים של האחים המוסלמים, כדי להחליש את סמכות הממשלה.

• הרחבת לוחמת קואליציה: איראן פועלת לאחד קבוצות פלסטיניות חמושות, כולל פלגים חילוניים, לחזית אנטי-ישראלית רחבה יותר.

• יעדי ההנהגה הירדנית: המודיעין מצביע על כך שגורמים בתמיכה איראנית שקלו פעולות נגד ההנהגה הירדנית, כולל איומים פוטנציאליים על המלך עבדאללה.

• חדירה מלמטה למעלה: בדיוק כפי שאיראן עשתה בלבנון עם חיזבאללה ובתימן עם החות'ים, היא פועלת לבנות תמיכה עממית בקרב אוכלוסיות מקופחות בירדן וביהודה ושומרון, תוך ניצול קשיים חברתיים-כלכליים כדי להקצין גורמים מקומיים ולטפח שלוחות לטווח הארוך.

• הגברת הברחות נשק: כוחות הביטחון הירדניים יירטו משלוחי נשק רבים בתמיכה איראנית שיועדו ליהודה ושומרון, והחמירו את חוסר היציבות האזורית.

• נוכחות מיליציות עיראקיות בירדן: דיווחים מצביעים על כך שגורמים בתמיכה איראנית הקימו מרכזים לוגיסטיים בערים ירדניות, והניחו את היסודות להסלמות עתידיות.

• לוחמת סייבר והפצת מידע כוזב: איראן משתמשת בטקטיקות סייבר מתוחכמות כדי לערער את יציבות ממשלת ירדן, ומפיצה תעמולה כדי להסית למהומות.

• הקצנה במחנות פליטים פלסטיניים: איראן מנצלת תלונות חברתיות-כלכליות כדי לגייס ולהקצין פליטים פלסטינים, תוך ניצול ההשלכות של אירועי 7 באוקטובר.

• יצירת מבני כוח מקבילים: בדיוק כפי שחיזבאללה פועל כמדינה בתוך מדינה בלבנון, איראן מנסה לטפח מרכזי כוח מקומיים בתוך קהילות ירדניות ופלסטיניות שעלולים לאתגר את הסמכות הממשלתית הקיימת לאורך זמן.

ההתפשטות האסטרטגית של איראן והאיום שלה על הביטחון הלאומי האמריקאי

השאיפות של איראן בירדן וביהודה ושומרון מאיימות על האינטרסים האמריקאיים על ידי ערעור יציבותן של בעלות ברית אזוריות מרכזיות. ירדן מוחלשת עלולה להפוך לשדה קרב עבור שלוחות איראניות, בעוד שהגברת ההשפעה האיראנית ביהודה ושומרון מגבירה את הסיכון לעימות עם ישראל. בהתחשב בשותפות האסטרטגית של ארצות הברית עם ירדן, כל איום על הממלכה ההאשמית מסכן ישירות את היעדים האזוריים האמריקאיים. האסטרטגיה של איראן אינה רק של עימות ישיר אלא של כרסום שיטתי – ערעור היציבות באמצעות חדירה, הקצנה ונשק של חוסר שביעות רצון חברתית-פוליטית. הלקחים מעלייתו של קאסם סולימאני בעיראק צריכים לשמש כאזהרה: השפעה איראנית ללא פיקוח מובילה לחוסר יציבות לטווח ארוך ולאתגר ישיר לאינטרסים של ארה"ב ובעלות בריתה. כדי להתמודד עם איום זה, חיוני לחזק שותפויות אזוריות, להגביר שיתוף מודיעין ולשבש את יכולתה של איראן להקים עוד מעוז המונע על ידי שלוחות.