עבור לתוכן העמוד
Menu

האם גולשת טוניסיה לאנרכיה?

המדינה שבה התחיל ה"אביב הערבי" מצליחה לשרוד חילופי ממשל רבים וחוסר יציבות פוליטית • הבחירות הקרובות, בנובמבר 2019, אולי יביאו לשינוי במגמה

טוניסיה הייתה חביבת המערב משחר עצמאותה ב- 1956 על רקע היותה מוכרת כמדינה ערבית, יחסית ליברלית, מאז הרפורמות בתחומי החברה והכלכלה שיזם נשיאה הראשון, חביב בורגיבה. בתקווה לעודד את טוניסיה להמשיך את דרכה לעבר יישום מלא של ערכי הדמוקרטיה ולצמיחה כלכלית בת קיימא, שתהווה דוגמא לשאר מדינות ערב בעקבות אירועי 2011 והדחתו של הנשיא זיין אל עאבדין בן עלי, הזרימו מדינות המערב התורמות לקופת המדינה כעשרה מיליארד דולר בשבע השנים שעברו מאז המהפכה. אלא שטוניסיה לא עמדה במשימה. שבע ממשלות שהתחלפו מאז לא הצליחו להביא מזור לכלכלתה הכושלת.

בשנה האחרונה על רקע המצוקה הכלכלית הגוברת והסבל של האוכלוסייה פרץ, גם משבר פוליטי חמור שערער את אושיות השלטון. מפלגת השלטון ““נידא”  טוניס” (קריאה לטוניסיה) דורשת את התפטרותו של ראש הממשלה, יוסוף שאהד, חבר המפלגה בטענה שנכשל בניהול הכלכלה. מפלגת ““נהדה”” (התחיה) של האחים מוסלמים, השנייה בגודלה בפרלמנט, המתחרה על השלטון מול “נידא” טוניס וגם שותפה בכירה בקואליציה מתנגדת, כי לדעתה מהלך כזה יגביר את חוסר היציבות.

ברקע הבחירות לנשיאות ולפרלמנט האמורות להתקיים בנובמבר 2019 אשר מחדדות את היריבות בין הכוחות הפוליטיים המרכזיים ומלהטות את היצרים.

גם האיום של ארגוני האסלאם הרדיקלי גבר לאחרונה ועל כל זאת התווספו האשמות כבדות נגד מפלגת ““נהדה”” כי הייתה מעורבת ברצח שני פעילי אופוזיציה ב-2013 בעת היותה בשלטון.

 

כזכור ארועי “האביב הערבי” התחילו בטוניסיה ומשם התפשטו למרבית מדינות ערב. המערב ראה באירועים אלה את “המהפכה הערבית הגדולה” ורצה להאמין שהיא תשחרר את עמי ערב מן העריצות ותוביל לדמוקרטיה ולפיתוח כלכלי. אלא שתקוות אלה נגוזו מהר לאחר שבשלב ראשון, במקום השליטים שהודחו, הגיעו לשלטון מפלגות של “האחים המוסלמים”. הן אומנם הודחו תוך זמן קצר, אך המדינות גלשו למלחמות אזרחים הנמשכות עד היום כמו בלוב, סוריה ותימן ולמתקפות טרור של ארגונים אסלאמיים קיצונים כמו זו במצרים.

לזכותה של טוניסיה ייאמר כי היא הצליחה למנוע את הדרדרותה למלחמת אזרחים וגם לעצור – אם כי לא לגמרי – את מתקפות הטרור האסלאמי.

מפלגת “אל “נהדה”” של “האחים המוסלמים” שהגיעה לשלטון בבחירות 2011 עודדה את השפעתם של גורמים קיצוניים שגררו את טוניסיה אל סיפה של מלחמת אזרחים אחרי ההתנקשות בחייהם של שני אנשי אופוזיציה ממפלגות השמאל ב-2013. יציבותה הפוליטית הועמדה אז בסכנה וב- 2014 החליטה ““נהדה”” לוותר על השלטון. נראה שהשיקול המרכזי שלה היה לאו דווקא טובת המדינה, אלא להימנע מגורל דומה לזה של “האחים המוסלמים” במצרים שסולקו בכוח מן השלטון ע”י הצבא.

טוניסיה ידעה להתגבר על אירועים אלה. בבחירות 2014 זכתה ברוב בפרלמנט מפלגת ““נידא” טוניס” – מפלגה חילונית שהקים הנשיא באג’י קאיד סבסי ב-2012 בעת שהיה ראש ממשלה. ““נהדה”” הגיעה למקום שני ושתי המפלגות הקימו קואליציה וגיבשו חוקה ליברלית במונחים של העולם הערבי תוך השמטת הסעיף המקובל בכל מדינות ערב כי “השריעה היא מקור ראשי לתחיקה”. אלא שקואליציה זו לא הצליחה להתמודד עם בעיות הכלכלה שהחריפו במקביל להתעמקות השחיתות.

על רקע זה גובש ב-2016 הסכם קרתגו 1 להקמת ממשלת איחוד לאומי בו חברות שש מפלגות שבראשה הועמד יוסף שאהד חבר ב”“נידא” טוניס”, בעל ניסיון פוליטי עשיר למרות גילו הצעיר 41 בזמן המינוי ומוכר כאיש ישר וחרוץ. בממשלה הקודמת היה השר לעניינים מקומיים.

הוא החליט לתקוף חזיתית את הבעיות שעל סדר היום. הוא הקים וועדה מיוחדת לבדיקת השחיתות ובכך זעזע את המנהיגות של מפלגתו שכמה מבכיריה היו מעורבים בפרשות שונות. גם ““נהדה”” לא הייתה מרוצה מחיטוט בענייניה. במקביל חתם על הסכם עם קרן המטבע הבינלאומית לקבלת הלוואה של 2,93 מיליארד דולר עד ל- 2020 והסכים לתנאיה הקשים לייעול הסקטור הציבורי, לביטול סובסידיות, ולפיחות הדינר הטוניסי – גזרות שגרמו להעלאת מחירים, להתמרמרות האוכלוסייה ובעיקר להתנגדות איחוד האיגודים המקצועיים UGTT הנחשב הכוח הפוליטי – כלכלי המרכזי בטוניסיה.

הפגנות נגד מדיניות הצנע פרצו בינואר 2018 עם כניסתם לתוקף של חוקי הידוק החגורה. הן דוכאו ביד קשה אחרי שהותקפו ונשרפו בנייני ציבור. היה אף מי שניצל את הכאוס וניסה לשרוף את בית הספר היהודי בג’רבה. במהומות ששטפו את המדינה לפחות אדם אחד נהרג, עשרות שוטרים נפצעו ומאות מפגינים נעצרו. ההפגנות נמשכו כמעט לכל אורך השנה ופגעו במרקם החיים של האזרח. בין השאר החינוך הגבוה הושבת והאוניברסיטאות היו סגורות במשך ששה חודשים. הדיכוי האלים של ההפגנות הביא את משרד הנציב העליון של האו”ם לזכויות האדם לשגר אזהרה לממשלה כי יש לתת לאזרחים להפגין ולהביע את דעתם באופן חופשי. ה- UGTT עצמו ארגן מספר שביתות שהאחרונה שבהן ב- 23 בנובמבר שיתקה כל מוסדות הסקטור הציבורי.

יוזכר שנוסחה זו של הסכם עם קרן המטבע הבינלאומית תמורת ייעול הכלכלה פעלה היטב במצרים והביאה לשינוי חיובי בכל מדדי הכלכלה ולצמיחה של כ-4-5% בשלוש השנים האחרונות מבלי שהתעוררה תנועת המונים נגד הנשיא סיסי למרות הסבל שנגרם בשל העלאת המחירים.

 

נראה שנחישותו של ראש הממשלה לשינוים מרחיקי לכת בכלכלה ומאבקו בשחיתות קוממו עליו אויבים גם בתוך מפלגתו. ככל שהמצוקה הכלכלית גדלה והתרבו ההפגנות ברחוב המדינה נכנסה לתחושה של הליכה לעבר הבלתי נודע. במאי בעקבות סדרה של הפגנות נוספות ולאחר שבמסגרת המאבק בשחיתות נעצר אחד מן הטייקונים הגדולים בטוניסיה, מקורבו של הנשיא סבסי, קרא חאפז קאיד אל סבסי מנהיג מפלגת “נידא” טוניס שהוא בנו של הנשיא באג’י קאיד סבסי לראש הממשלה להתפטר. ה- UGTT תמך בקריאתו, אבל להפתעת רבים מפלגת “נהדה” הודיעה על התנגדותה לפיטורו בטענה כי תפגע ביציבות המדינה. מאחר שיש צורך ברוב פרלמטרי כדי לפטר ראש ממשלה ולא ניתן היה להשיג רוב כזה המשיך שאהד ביישום מדיניותו העצמאית. הוא חזר ואמר כי יקדם את מדיניותו הכלכלית כפי שתוכנן והאשים את מנהיג המפלגה בהריסתה ופגיעה בתפקוד מוסדות המדינה.

משם הלך המצב והחמיר כאשר שני הצדדים המשיכו להחליף ביניהם האשמות חמורות שגרמו לפגיעה באימון הציבור במערכות השלטון. ביולי השעתה “נידא” טוניס את ראש הממשלה מחברותו במפלגה והנשיא בעצמו קרא לשאהד להתפטר או להעמיד את עצמו למבחן בהצבעת אימון בפרלמנט. הוא סירב. בספטמבר הודיע הנשיא כי הברית עם “נהדה” הגיעה לקיצה ובכך פגע עוד יותר בתפקוד הקואליציה, אם כי לשאהד יש בינתיים תמיכה מספקת כדי לסכל את הפלת ממשלתו.

הקואליציה עכשיו במצב אבסורדי. מפלגת “נהדה” המתחרה הגדולה של “נידא” טוניס תומכת בראש הממשלה ואילו זו האחרונה, שהסמיכה אותו כראש ממשלה, מפוצלת, כאשר חלק מחבריה עדין תומכים בו נגד הנהגתם. בתנאים אלה מתקשה ראש הממשלה להעביר חוקים חדשים וליישם את הרפורמות הכלכליות שעל ביצוען התחייב בתמורה להלוואה של קרן המטבע. עם זאת שאהד מפגין אופטימיות וחוזר ואומר כי בשנת 2019, עם השלמת יישום הרפורמות, המצב הכלכלי ילך וישתפר ולכל המאוחר זה יקרה ב-2020. קרן המטבע הודיעה כי היא מצפה לצמיחה של 2,4% ב- 2018 העומדת להסתיים. עם זאת המתיחות במדינה נמשכת על רקע של אינפלציה של 8% ואבטלה של כ-15% ו- 30% בקרב הצעירים.

הבחירות הקרבות לפרלמנט ולנשיאות המתוכננות לנובמבר 2019 הן ללא ספק פתח לפריצת המשבר והתמשכותו אף במחיר של גרימת נזק לניהול המדינה.  מקורות במפלגת ““נידא”” טוניס טוענים ששאהד מתכוון להעמיד את עצמו כמועמד לנשיאות בהנחה שמדיניותו בתחום הכלכלי תביא לתוצאות חיוביות. כלומר הוא עשוי להיות מתחרה מסוכן לנשיא או לבנו שאחד מהם אמור להיות המועמד המוסכם של המפלגה. ““נהדה”” מעדיפה ללא ספק את שאהד על בנו של הנשיא. מכאן כנראה האובססיביות נגד שאהד שנחשפה בקרב הנהגת המפלגה.

יתרה מכך, נראה ש”“נהדה”” סבורה, כי התנהגותה בפרלמנט הייתה “מתונה” בארבע השנים האחרונות וכך הגבירה את סיכוייה לנצח בבחירות 2019 ולחזור לשלטון – במיוחד אם מפלגת ““נידא”” טוניס תמשיך להיות מפולגת ולא תשכיל להתאחד מחדש לקראת הבחירות. בוועידה הכללית של ““נהדה”” במאי 2016 הודיע מנהיגה ראשד ע’נושי כי מעכשיו והלאה מפלגתו תתנתק מהאסלאם הפוליטי וכי לדת לא יהיה מקום בשיקולים הפוליטיים שלה. ביטוי לכך ניתן כאשר המפלגה צרפה אזרח יהודי בעיר מונסטיר למועמדיה למועצת העיריה בבחירות המוניציפליות שהתקיימו בחודש מרס. אלא שכוונות לחוד ומציאות לחוד. ““נהדה”” הביעה את התנגדותה לחקיקה הליברלית שהנשיא ממשיך להעביר לגבי מעמד האישה וארגנה הפגנות נגד החוק המשווה את הירושה בין גברים לנשים הנוגד את השריעה. הנשיא חוזר ומדגיש כי החוק אינו מנוגד לחוקה החדשה ש”נהדה” הייתה שותפה לניסוחה.

בשלב זה ועל רקע המשבר הואטו ההכנות לבחירות ומתעכבת השלמת ההרכבה של המוסדות האמונים על כך. מקורות עיתונאים דיווחו כי הנשיא סבסי שוקל לדחות את הבחירות לנשיאות ל- 2021 כנראה כדי להבטיח כי אף אם תזכה “נהדה” בבחירות לפרלמנט הנשיא ימשיך לקדם את האג’נדה הליברלית שלו.

על המצוקה הכלכלית והמשבר הפוליטי התווסף מחדש הנושא הביטחוני כאשר ב- 30 באוקטובר מחבלת פוצצה את עצמה במרכז טוניס הבירה בשדרות בורגיבה ליד עמדות של אנשי ביטחון וגרמה לפצועים רבים. הייתה זו תזכורת כי ארגוני האסלאם הרדיקלי, אלקאעדה והמדינה האסלאמית ממשיכים לראות בטוניסיה מטרה חשובה במיוחד על רקע המדיניות הליברלית של הנשיא. בשנת 2015 הייתה טוניסיה קורבן לגל של פיגועים בעיר הבירה ובעיירת הנופש סוס, שגבתה את חייהם של עשרות אזרחים מקומיים ותיירים. היו גם כמה התקפות של מחבלי המדינה האסלאמית בגבולות עם לוב ואלג’יריה. התקשורת דיווחה לאחרונה כי ההיתקלויות באזורים אלה נמשכות. נראה אם כן שהטרור האסלאמי ממשיך לאיים על טוניסיה. יוזכר כי מטוניסיה התגייסו לשורות המדינה האסלאמית בסוריה יותר מתנדבים מכל מדינות ערב. מספרם מוערך בכ- 3000.

על רקע המצב הכלכלי פוליטי ביטחוני המעורער האריך הנשיא את מצב החרום במדינה בחודש נוסף עד 5 בינואר. מצב החרום הוכרז ב- 2015 בעקבות סדרת הפיגועים הרצחנית והוא מעניק לשלטונות סמכויות נרחבות כגון הטלת עוצר, איסור על שביתות, איסור על התכנסויות ועוד.

באוקטובר האחרון נוצר מוקד עימות חמור נוסף בין המפלגות החילוניות ל”נהדה” בעל פוטנציאל למלחמת אזרחים.

קבוצה של עורכי דין, המכנה את עצמה “הגנת הקדושים שוכרי בלעיד ומחמד בראהימי” בדקה מחדש את רצח שני אנשי האופוזיציה האלה ב- 2013. הרצח מעולם לא פוענח ובמשפט שהתנהל בזמנו הואשם אחד, מצטפא ח’אדר, בהעלמת ראיות ונשפט לתקופת מאסר של שמונה שנים ועדין נמצא בכלא. במסמכים החדשים שנמצאו יש עדות לכאורה על מעורבותה הישירה של “נהדה” ומנהיגה ראשד ע’נושי ברצח. בהתאם למסמכים אלה הקים ח’אדר, בהנחיית ע’נושי, ארגון סודי בתוך המפלגה בעת היותה בשלטון במטרה לערער את היציבות כפי שעשתה תנועת האחים המוסלמים בשנות ה-40 במצרים. הארגון של ח’אדר עקב אחרי מתנגדי “נהדה”, התחבר למספר שופטים, הקליט בסתר פוליטיקאים למטרות סחיטה וציטט לשגרירויות ארה”ב ואלג’יריה בטוניס  – כל זאת במטרה להכשיר את הקרקע לתפיסת השלטון בכוח. החומר החדש הוצג בפני בית הדין צבאי של טוניסיה ונבדק בימים אלה.

אם אכן יימצא בסיס להאשמות, ותוכח בבית המשפט כוונתה של “נהדה” לתפוס את השלטון יהיה על הממשלה והפרלמנט לשקול האם לאסור על פעילותה או אף לפרקה. יש להניח כי “נהדה” תתנגד ותגייס את פעיליה ותומכיה להגנתה – מה שיכול להביא למלחמת אזרחים ולסבך את כל מדינות צפון אפריקה והמזרח התיכון שם יש לאחים המוסלמים מפלגות אחות ומיליוני תומכים.

טוניסיה הייתה סמל ליציבות ודוגמא של יישום מדיניות ליברלית בתחום זכויות האדם ומעמד האישה בעולם הערבי. סבסי ממשיך ליישם מדיניות זו, אך המדינה נקלעה למשברים חמורים ביותר ובפניה עומדים אתגרים קיומיים. האם תוכל לצאת מן המשבר הכלכלי? האם הציבור ימתין לתוצאות חיוביות של מדיניות הצנע של שאהד? אם נשפוט ע”פ ההפגנות הקשות הנמשכות הרי אין שום ביטחון בכך. כמו כן האם יחזיק שאהד מעמד מול לחצי מפלגתו הרואה בו עכשיו נטע זר הנתמך ע” מפלגה אסלאמית? האם יוכל שאהד למנוע את הפלת ממשלתו אשר עלולה לשתק את השלטון בהעדר אלטרנטיבה לממשלה אחרת?  האם ניתן יהיה לקיים את הבחירות במועד שנקבע כאשר “נידא” טוניס מפולגת? זאת ועוד, האם תוכל טוניסיה להתמודד עם האתגר האסלאמי? מצד אחד “נהדה” חותרת להגיע לשלטון מחדש ומאידך הארגונים הג’האדיסטים צובאים על גבולותיה במזרח ובמערב. ולבסוף אם אכן יוכח הקשר בין “נהדה” לבין הארגון הסודי של מצטפא ח’אדר האם ניתן יהיה למנוע עימות אלים וגלישה למלחמת אזרחים? אלה שאלות שבינתיים אין עליהן תשובה.