כיצד מפרשים בטהרן את מהלכי ארה"ב? כשבועיים לאחר כניסתו לתפקיד של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הצליח לייצר רעידת אדמה לא רק קרוב לבית ובאירופה, אלא גם ברחבי המזרח התיכון שלאחר ה-7 באוקטובר והתגובה האזורית של ישראל למתקפות עליה, ונדמה כי הוא מתכוון לשנות סדרי עולם, כך גם בעיני פרשנים איראנים מובילים.
אותם פרשנים אירניים מעריכים כי ארצות הברית מתכננת להשתלט באופן ישיר על עזה ולבנון כחלק מתהליך רחב יותר של התערבות במזרח התיכון. ניתוח זה מצביע על כך שהמטרה אינה רק שליטה כלכלית, אלא גם השתלטות צבאית שתאפשר לארה”ב להשפיע על המבנה הביטחוני של האזור באופן נרחב. על פי גישה זו, הנוכחות הצבאית האמריקאית בעזה היא בלתי נמנעת וזאת בשל מספר גורמים משמעותיים.
הגורם הראשון הוא חוסר היכולת של ישראל להתמודד עם ההתנגדות הפלסטינית. לדעת הפרשנים האיראנים, בכל פעם שישראל ניסתה להתמודד עם התקוממות פלסטינית בגדה המערבית ובעזה, היא נכשלה, והדבר הוביל לפגיעה ביוזמות אזוריות גדולות לעבר נורמליזציה כזו אוו אחרת. כעת, כאשר כל הניסיונות למגר את ההתנגדות כשלו, ארה”ב מוצאת עצמה נאלצת להיכנס ישירות לתמונה.
הגורם השני קשור לכישלון קידום הסכמי הנורמליזציה אשר נתפסו כדרך להפוך את ישראל למעין שער כניסה למזרח התיכון עבור הכוחות המערביים באמצעות מסדרון IMEC ונורמליזציה עם סעודיה. לדידם מבצע "טופן אל אקצאא' הוא הגורם המעכב והוא שחשף את המגבלות של שליטת ישראל בעזה והביא להבנה שיידרש פתרון אגרסיבי יותר.
הפרשנות האיראנית טוענת כי ארה”ב שוקלת גם את האפשרות לגרש פלסטינים לעבר מצרים וירדן, מהלך שעלול להוביל לזעזועים במדינות אלו ולערעור יציבות המשטרים של א-סיסי במצרים ועבדאללה בירדן. לפי ניתוח זה, אם המשטרים הללו ייפלו, ישראל תמצא עצמה תחת איום משמעותי יותר, מה שידרוש נוכחות צבאית אמריקאית ישירה בשטח. נוסף על כך, מעבר חלקי של מפקדת פיקוד סנטקום לתל אביב נתפס בעיניהם כחלק צפוי לאותו תהליך, שמטרתו לחזק את היכולת האמריקאית לפעול באזור.
בטהרן מבינים כי אם עזה לא תיכנס למעגל השיקום, היא תהפוך לגורם בלתי צפוי ומסוכן, מה שעלול להוביל להסלמה מחודשת ולמכת נגד משמעותית נגד ישראל וארה”ב. מצב כזה מצריך מבחינת האמריקאים שליטה ישירה בשטח שתאפשר פיקוח הדוק יותר. לצד עזה, מצביעים הפרשנים האיראנים על לבנון כמוקד נוסף שבו ארה”ב פועלת להשתלטות עקיפה, דרך מהלך תלת-שלבי שנועד לבסס נוכחות מערבית קבועה במדינה.
בשלב הראשון, נעשה ניסיון להקים ממשלה חלשה שלא תהיה מזוהה עם כוחות פוליטיים מקומיים, אלא תפעל תחת השפעה חיצונית ישירה. בשלב השני, קידום מינויים של גורמים בכירים במערכת הביטחון, המשפט והכלכלה כך שיקדמו אינטרסים פרו-אמריקאיים ויחזקו מגמות המובילות לפירוק חיזבאללה מנשקו. השלב השלישי נוגע להשתלטות על מגזרים אסטרטגיים כגון אנרגיה ותקשורת, כך שהמערכת הכלכלית בלבנון תהיה תלויה ישירות בגורמים מערביים.
לצד מהלכים אלה, מצביעים הפרשנים האיראנים על השלמת הבנייה של השגרירות האמריקאית הגדולה ביותר במזרח התיכון בביירות, אשר נתפסת יותר כמרכז מודיעיני וצבאי מאשר כמתקן דיפלומטי רגיל. על פי ניתוח זה, מדובר בבסיס שישמש כנקודת שליטה עבור פעולות ריגול וניטור ביטחוני ברחבי הלבאנט, במיוחד בלבנון ובסוריה. בנוסף לכך, הקמת נמל פרטי תחת פיקוח אמריקאי נתפסת כעוד שלב בדרך להשתלטות כוללת על עורקי התחבורה הימית של המדינה. המהלך הסופי, לטענת הפרשנות האיראנית, הוא מאמץ אמריקאי משולב להחלשת חיזבאללה ופירוק נשקם של המחנות הפלסטיניים בתואנה של שיפור תנאי החיים והבטחת יציבות במדינה.
בהתאם לתחזיות אלה, המהלך אמור להוביל לביקור של דונלד טראמפ בביירות ולפתיחת השגרירות החדשה באופן פומבי, מהלך שיהווה לדעת הפרשנים האיראנים הכרזה רשמית על נוכחות ישירה של ארה”ב במדינה. מגמות אלו, כך נטען, הן רק חלק מתהליך נרחב יותר של התערבות אמריקאית, אשר תמשך בעיראק, תימן ואפילו באיראן עצמה.
המלחמה הלא ישירה
הפרשנות האיראנית רואה בהתפתחויות אלו מלחמה חדשה שמתנהלת באופן לא ישיר, אך משפיעה על כל הזירה האזורית. לדבריהם, לא ניתן לנתח את המעורבות האמריקאית בעזה ובלבנון רק בהקשר של המדיניות של טראמפ או ביידן, אלא יש להבין כי מדובר במהלך אסטרטגי ארוך-טווח שמטרתו ליצור מציאות ביטחונית וכלכלית חדשה שתשרת את האינטרסים של וושינגטון ושותפיה.
באיראן מציגים את המעורבות האמריקאית ברחבי האזור לא כצעדים מבודדים, אלא כחלק מאסטרטגיה כוללת שנועדה לבסס הגמוניה אזורית ולהחליש את כל מי שמתנגד להשפעה המערבית. בכך, הנרטיב האיראני אינו מופנה רק לבעלות הברית הישירות של טהרן – חיזבאללה, החות’ים, המיליציות השיעיות וחמאס – אלא נראה כמו ניסיון נואש לפנייה למוסקבה ובייג’ינג.
המסר המועבר בין השורות, הוא כי חזרת טראמפ לשלטון אינה רק עניין אזורי, אלא שלב נוסף במהלך אסטרטגי אמריקאי שנועד להרחיק את ההשפעה הרוסית-סינית על האזור ולפגוע ביציבותן הכלכלית והביטחונית.
באופן זה, נרטיב ה”השתלטות האמריקאית” אינו רק אזהרה מפני צעדים צבאיים ישירים, אלא כלי תודעתי אולי נואש מאז בחירתו של טראמפ, שנועד להפעיל לחץ על שחקנים גלובליים המתנגדים או חוששים מדומיננטיות האמריקאית במזה"ת.
