כיצד הפך אבו מחמד אלג'ולאני לפוליטיקאי לגיטימי? | גרגור סמסא, איש המכירות הנודד המופיע בספרו המפורסם של פרנץ קפקא, "המטמורפוזה", התעורר יום אחד וגילה שהוא הפך לחרק ענק. המקרה של אבו מוחמד אל-ג'ולאני, המנהיג הסורי החדש שהוביל את התמוטטות משטר אסד בסוריה, הוא בדיוק הפוך. הג'יהאדיסט/אסלאמיסטי הענק מחרחר המלחמה, צמא לדם "כופרים", מנסה כעת תחת שמו המקורי, אחמד א-שרעא, להפוך לפוליטיקאי, בחזונו ובמסר שלו לסורים, לשכנותיה של סוריה ולדעת הקהל העולמית.
כדי לעשות זאת, השליך אלשרעא את ציוד הקרב שלו, את הכאפייה הג'יהאדיסטית שלו, ולאחר היסוס קצר החליף את מדי הצבא שלו לז'קט ומכנסיים רשמיים דמויי אירופה, סימן ברור להפיכתו של מפקד המלחמה הג'יהאדיסטי לפוליטיקאי מערבי מתון.
המרה זו באישיותו גורמת להרמת גבה, במיוחד לאחר שעקב אחר "הקריירה המקצועית" שלו: מתלמידו של אבו בכר אלבע'דאדי, מנהיג דאעש והח'ליף שנולד מחדש, הוא החליט לאחר זמן מה להפריד את עצמו מהמדינה האסלאמית ולהצטרף לאלקאעדה לעמוד בראש מערך ג'בהת א-נוסרה שנלחם במשטר הסורי במלחמת האזרחים. הוא קיבל חסות רוסית וטורקית כדי לבסס את עצמו ואת כוחותיו במובלעת אידליב הממוקמת באזור הצפון-מערבי של סוריה הגובלת בטורקיה, שוב תחת יצירה חדשה, חייאת תחריר א-שאם (HTS), שהובילה בסופו של דבר את המתקפה נגד משטר אסד והצליחה להדיח את רופא העיניים הסורי בשאר אסד, שהפך לדיקטטור.
אין פלא שהצהרותיו של ג'ולאני/אלשרע מאז ניצחונו עומדות למבחן, שכן הן מייצגות בדיוק את ההפך ממה שהיה מצופה לשמוע מצ'יף ג'יהאדיסט:
- בנאומו הרשמי הראשון במסגד אומיה בדמשק, שנישא בעייפות צבאית וללא סממנים של מדים ג'יהאדיסטיים, הוא דיבר על איחוד סוריה וקבלת המגוון העדתי הסורי. במקביל הוא הבטיח להעניש את כל האחראים לעינוי העם הסורי ולפרק את כל מנגנוני הביטחון שעסקו בדיכוי המשטר. מאוחר יותר הצהיר א-שרע כי לא יקבל את נוכחותן של מיליציות חמושות בסוריה. לדבריו, הנשק צריך להישאר בידי המדינה ורק בידי המדינה.
- המיעוטים השונים הם חלק מהמציאות הסורית, ואל-שרע הצהיר כי לא ייגרם כל נזק לאף אחד מהמיעוטים. במהלך המערכה נכנס אלשרע לשתי עיירות שיעיות גדולות והבטיח כי לא ייגרם כל נזק לשיעים החיים בסוריה. בראיית הכורדים אמר אל-שרעא, כי הכורדים הם חלק מהמולדת הסורית, בדיוק כמו העדות הדרוזיות והנוצריות. הצהרותיו של אל-שרע זכו להד גם בקרב מפקדיו הצבאיים, שחזרו על המסר של מנהיגם.
- המעניין ביותר הוא יחסו לישראל. אלשרע בחר להתעלם במכוון מהמערכה הנוכחית שמנהלת ישראל נגד בסיסי צבא סוריה ואמצעי הלחימה שלו. הוא טען, כי ישראל משתמשת בנימוקים כוזבים כדי להצדיק את תקיפותיה בסוריה אך הוא אינו מעוניין להיכנס לעימותים חדשים כיוון שהוא מעוניין להתרכז בשיקום סוריה.
בראיון ל"א-שרעא" דיווח הניו יורק טיימס כי הוא מותח ביקורת על התקדמות הצבא הישראלי לתוך שטח סוריה מעבר לרמת הגולן השנויה במחלוקת ולתוך אזור חיץ המחויב על ידי האו"ם. הוא ציין, כי סוריה תמשיך לציית להסכם משנת 1974 שבא לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים וקרא לקהילה הבינלאומית לוודא שגם ישראל תקיים אותו. הוא טען כי ישראל אינה צריכה עוד להחזיק באזור החיץ המפורז כדי להגן על עצמה משום שהפלת משטר אסד הסירה את האיום מצד חזבאללה ומיליציות אחרות הנתמכות על ידי איראן.
מוקדם בשלב זה לשפוט את השינוי הקולוסאלי שעבר אל-שרעא. זה בהחלט שינוי שצריך לעקוב אחריו. ניתן לטעון כי גישה זו נועדה להציג משטר מתון ששינה את דרך פעולתו, מספיק כדי לגרור החלטה של הממשל האמריקאי, האיחוד האירופי ושותפים ערביים שהחרימו את משטר אסד לבטל או להקל את הסנקציות נגד סוריה. ביטול הסנקציות יגרום לעולם לראות ב"סוריה החדשה" בטוחה מספיק כדי להתחיל להשקיע ולשקם את הכלכלה והשירותים הכושלים שאפיינו את המשטר הסורי הקודם.
מצד שני, ובמקביל לשינוי הזה, יש לצפות מדיכוי משטרי מתון לכאורה זה ולעונשים כבדים וחסרי רחמים נגד נציגיו לשעבר של השליט המודח, כולל הוצאות פומביות להורג כמו במקרה שאירע לאחרונה בלטקיה. אסור לאיש לשכוח שמשטר אסד ותומכיו אחראים לטרגדיה הגדולה ביותר שידעה סוריה אי פעם, עם מותם של יותר מחצי מיליון סורים, חמישה מיליון פליטים הפזורים במזרח התיכון ובאירופה ומיליוני עקורים בתוך סוריה.
