האם בשאר אסד ינתק קשרים עם איראן? ההסלמה האחרונה מצד קבוצות ג'יהאדיסטיות בסוריה מהווה סיבוכים בלתי צפויים לאסטרטגיות הדיפלומטיות של איחוד האמירויות, ערב הסעודית וארצות הברית, שמטרתן לשדל את הנשיא בשאר אל-אסד לסטות ממסלולה של איראן. חילופי הסנקציות האפשריים לשינוי כיוון אסטרטגי מצד אסד מהווים נושא לדיון בין ארבע המדינות מזה זמן, אך הדינמיקה הנוכחית בסוריה מטילה צל על שאיפות אלה.
הסכסוך בסוריה, שנכנס כעת לשנתו ה-13, כבר זמן רב מהווה שדה קרב של מעצמות אזוריות ועולמיות. תמיכתה של איראן באסד הייתה חיונית, לא רק לשימור משטרו אלא גם להרחבת ההשפעה האיראנית על חשבון מדינות בעלות רוב סוני ובעלות בריתן. במעמדו הרעוע של אסד, איחוד האמירויות וערב הסעודית זיהו הזדמנות לשרטט מחדש את מפת הכוחות האזורית באמצעות הצעת תמריצים כלכליים בתמורה להתרחקותו מטהרן.
עם זאת, המתקפה הגדולה האחרונה של קבוצות ג'יהאדיסטיות הנתמכות על ידי טורקיה על הערים חלב וחמה והמשך התקיפות של הצבא הישראלי נגד נכסים איראניים בסוריה, שיבשו את החישוב הזה. המצב מסתבך עוד יותר נוכח המכה הקשה שהנחיתה ישראל על חיזבאללה בחודשים האחרונים, שחשפה שלא במתכוון את שבריריות מעמדו של אסד ללא גיבוי מלא של המגן האיראני.
איחוד האמירויות, הידועה במדיניות החוץ הפרגמטית שלה, ניצבת בחזית הניסיונות לנרמל את היחסים עם אסד, הן מתוך אינטרסים כלכליים והן מתוך רצון לאזן את ההשפעה האיראנית. האסטרטגיה האמירתית הייתה כפולה: השקעה כלכלית בשיקום סוריה ומעורבות דיפלומטית כדי להוציא את דמשק מהחיבוק של טהראן. עם זאת, העיתוי לא יכול היה להיות גרוע יותר. ההסלמה בסוריה לא רק עלולה להגביר את תלותו של אסד באיראן לצורך סיוע צבאי, בהנחה שאיראן עדיין יכולה לספק אותו, אלא גם מספקת לו רציונל להתנגד ללחצים חיצוניים לשינוי מערך החוץ שלו.
סעודיה, שבאופן מסורתי מאופקת יותר בהושטת היד הפומבית שלה כלפי אסד בשל התמיכה ההיסטורית באופוזיציה הסורית, ניווטה גם היא בשטח זה בזהירות. גישתה רבת הניואנסים של הממלכה משקפת שינוי רחב יותר במדיניות החוץ שלה, העוברת מעימות גלוי למעורבות דיפלומטית יותר עם יריבים לשעבר, במטרה לרסן את השפעתה האזורית של איראן מבלי לאתגר ישירות את עוצמתה הצבאית בסוריה. עם זאת, הכאוס הנוכחי הקפיא השקעות סעודיות פוטנציאליות ומאמצים דיפלומטיים כאשר יציבות, ולא שינויים אסטרטגיים, הפכו לעדיפות מיידית.
עבור ארה"ב, המצב מציב דילמה מורכבת. "חוק קיסר", מערכת הסנקציות הגורפת נגד סוריה, נועד לא רק להעניש את אסד על הפרת זכויות אדם, אלא גם למנף פתרון פוליטי על ידי בידודו הכלכלי. האפשרות להסיר את הסנקציות הללו בתמורה לשינוי השיטה של אסד הייתה תמיד שנויה במחלוקת, ואיזנה בין לוחמה כלכלית לבין המעשיות של שיקום סוריה.
האפשרות להסיר את הסנקציות הייתה תמיד כל כך כואבת לאמריקאים, שהאמירתים ביקשו להשאיר אותן עד שתוקפן יפוג. ההסלמה האחרונה הפכה את האסטרטגיה האמריקאית לעוד פחות ישימה. על ארה"ב לשקול כעת את השפעת הסנקציות המתמשכות אל מול היעד האסטרטגי של צמצום ציר איראן-סוריה-חזבאללה, כל זאת במקביל לניהול יחסיה עם בעלות בריתה במפרץ, העצמאיות יותר ויותר במאמציהן בתחום מדיניות החוץ.
האתגר עבור מדינות אלה טמון במאזן של הפעלת השפעה מבלי לדחוף את אסד עוד יותר לזרועותיה של איראן. המנהיג הסורי, המודע לאפשרויות המוגבלות שלו, עשוי למנף את הכאוס הנוכחי כדי לסחוט ויתורים משני הצדדים. סבב עימות זה משמש תזכורת בולטת לכך שבמזרח התיכון, הנוף יכול להשתנות באופן דרמטי בן לילה, ולעתים קרובות להפוך אסטרטגיות ארוכות טווח למיושנות.
יתר על כן, החשבון האסטרטגי אינו נוגע רק לסוריה. הוא כרוך בדינמיקה רחבה יותר של היריבות בין ארה"ב לאיראן, הדטאנט הסעודי-איראני ושאיפתה של איחוד האמירויות להיות מתווכת מרכזית בפוליטיקה האזורית. הסכסוך בסוריה, אם כן, אינו רק סוגיה מקומית אלא מיקרוקוסמוס של משחקי הכוח והקרבות האידיאולוגיים בזירה הבינלאומית.
ככל שהכאוס מתקדם, הדרך הלאה מחייבת אסטרטגיה ברורה עבור סוריה והערכה מחודשת מקיפה של האופן שבו ניתן להשיג יציבות אזורית. ההסלמה הנוכחית הדגישה כי כל גישה חייבת לקחת בחשבון את אופיו ההפכפך של מאזן הכוחות האזורי, שבו יש לשחק בדייקנות עם העוצמה הצבאית, התמריצים הכלכליים והעדינות הדיפלומטית.
