בעקבות כישלון מתקפת חזבאללה, האירועים האחרונים במלחמה בין ישראל, איראן וחיזבאללה חושפים פן חשוב בתרבות המוסלמית בתפיסת הכישלון והבושה. החברה הערבית מגיבה לבושה בנקמה או כפי שאנו מכנים זאת – נקמת דם. החברה המערבית פועלת במנגנונים של אשמה שהמענה הוא עונש או סליחה.
כשלון הנקמה, במיוחד כשהכישלון גלוי לעיני כל, מתחיל מעגל של שקרים, ניסיונות להסוות את האמת ובלבול עמוק במסרי התקשורת. זהו בדיוק המצב אליו נקלעו חיזבאללה ואיראן בעקבות האירועים האחרונים בזירה הישראלית-לבנונית. במהלך החלפת המהלומות האחרונה בצפון, חיזבאללה, מצא עצמו במצב שבו עליו להתמודד עם ההשלכות של כישלון גלוי הבאים לידי ביטוי בשקרים בנאומיו של נסראללה.
התקרית הטראגית במג'דל שמס, שבה נהרגו 12 ילדים במהלך מתקפת טילים כושלת של חיזבאללה. מיד לאחר התקרית, האשים נסראללה בנאומו כי ישראל היא האחראית לאסון, אך האמת הייתה ברורה לכל – הארגון הלבנוני הוא זה שנכשל במתקפה וגרם למותם של ילדים חפים מפשע. התגובה הראשונית של חיזבאללה המונעת מלחץ הכישלון הגלוי הייתה לדחות את ההאשמות ולטעון כי מדובר בתעמולה ישראלית, אך ההוכחות הישראליות ודו"ח יוניפי"ל הראה אחרת, נסראללה נתגלה בשקריו.
בנאומו לפני יומיים, ראינו את לחץ הכישלון הגלוי השני כך שלמרות שמתקפת המנע הישראלית הכשילה את תוכניתו הוא בנאומו דיבר על פגיעות בבסיסים בצפון הארץ ועל שיגור כטב"מים ופגיעה בבסיס 8200 בגלילות. ההצהרות של נסראללה רחוקות מהמציאות והוא מתקשה לייצר נרטיב של הצלחה במקום שבו היה כישלון של מתקפת חזבאללה. נסראללה נקלע לבעיה אותה אינה מכיר, לאור המוניטין שלו כ"דובר אמת" במלחמת לבנון השנייה בזמן תקרית הירי על אח"י אילת.
במקביל, בערוץ טלגרם איראני המקושר למשמרות המהפכה, פורסמה התוכנית המקורית של המשטר האיראני לתקוף את ישראל באופן נרחב יותר עם ציר ההתנגדות. התוכנית כללה פגיעה במוקדי קבלת ההחלטות בישראל ובתשתיות חיוניות ברחבי הארץ. אך ברגע האחרון, ככל הנראה מהערכה מחודשת את הגיבוי האמריקאי לתגובת נגד ישראלית, איראן נסוגה מתוכניתה המקורית. במקום זאת, היא העבירה את האחריות לחיזבאללה, אך גם הארגון הלבנוני לא הצליח לעמוד במשימה.
הכישלון המבצעי של חזבאללה התפתח במהירות לכישלון תודעתי, כאשר הניסיון האיראני להציג את המתקפה כהצלחה גרם לבושה מביכה רבה יותר. דוגמה מובהקת לכך היא הטענה כי פגיעת אוניית דבורה ישראלית והרג חייל צה"ל נגרמו כתוצאה מטיל של חיזבאללה, בעוד שבפועל, הפגיעה נגרמה על ידי מיירט ישראלי שהתפוצץ בטעות. תיעוד אחר שהוצג כטיל ששוגר על ידי חיזבאללה התברר להיות כטב"מ חיזבאללה שיורט.
התגובה האיראנית לכישלון ארגון הפרוקסי שלה, הייתה מהירה אך לא מתואמת, והובילה לבלבול נוסף. דוברי המשטר האיראני ניסו לטעון כי התקפות נוספות על ישראל נמצאות בדרך, אך נאומו של נסראללה סתר את דבריהם כמו גם מספר פרסומים סותרים בעיתונות האיראנית, לשאלה האם התקיימה התקפת מנע ישראלית.
התגובות ברחוב הלבנוני והאיראני לא אחרו להגיע, והן התאפיינו בלעג וביקורת כלפי ניסיונות ההנהגה להציג את המתקפה כניצחון. התחושות בקרב הציבור היו של זלזול וחוסר אמון כלפי ההנהגה, שנתפסת כמי שמנסה לכסות על כישלונותיה באמצעות שקרים ותעמולה. זאת במקביל למייצג תמיכה בארגון ברחובות הדחייה של תומכי ארגון הטרור כחלק מאותה תעמולה.
צריך לומר כי ברור שהמתקפה של חזבאללה הייתה מתואמת עם המשטר האיראני, אשר נתן את משנתו בדבר העסקת ההגנה האווירית הישראלית על ידי טילים כדי לאפשר את הגעת הכטב"מים ליעדם. כמו גם יש לציין את הערכת הפרשנים האיראניים כי הנקמה האיראנית תעסוק בפגיעה באישיות בכירה ישראלית, עוד נאמר כי הבחירה ב"יום הארבעין" הייתה ניסיון כושל להטעיה ישראלית, בשל הצהרותיהם כי הנקמה תערך רק בתום הארבעים, ומבחינתם הבחירה בשם אמורה הייתה לספק ניצחון תודעתי לצד מבצעי ביום החשוב ביותר לשיעה.
קשה להעריך האם איראן תבצע פעולת נקמה נוספת או שמא תמתין לנסיבות מתאימות יותר לפעולה. עם זאת, נראה כי בשלב זה האיראנים בוחרים ב"נסיגה טקטית", ייתכן שאף עד להשגת נשק גרעיני. בינתיים, כישלון המתקפה של חיזבאללה והתגובות המבולבלות של איראן מעידים על ציר שנקלע למעגל של בושה ושקרים, במאמץ נואש להסתיר את האמת ולהציג מציאות מדומה לציבור.
המאמר פורסם לראשונה במעריב
