
ההתחנפות לטרור ולקיצוניות איסלאמיסטית תוביל, בסופו של דבר, לקריסה של הנצרות המערבית | ב-3 בינואר 2025, האפיפיור נפגש עם איש הדת של משטר איראן, אבולהסן נאוואב. האפיפיור אמר: "אין לנו בעיה עם היהודים, והבעיה היחידה שלנו היא עם בנימין נתניהו, שללא קשר לחוק הבינלאומי ולזכויות האדם יצר משברים באזור ובעולם". ממשלתו של נאוואב, יחד עם שלוחות החמאס והחזבאללה שלה, תקפה את ישראל באכזריות גם לפני וגם אחרי 7 באוקטובר 2023, שלטה בסוריה ובעיראק, ומובילה רשת סחר בסמים עולמית. ובכל זאת, נאוואב אמר לאפיפיור: "הממשלה והעם האיראני תמיד מוכנים לעזור להפיץ שלום וצדק בעולם".
מאז 7 באוקטובר 2023, האפיפיור קרא לישראל להפסיק את הלחימה נגד חמאס, קרא לחקירה האם המלחמה בעזה היא "רצח עם", ולפני חג המולד צולם כשהוא מביט בסצנת המולד שבה ישו התינוק עטוף בכאפיה, שמשקפת סילוף היסטורי נפוץ במגמות השמאל הפרוגרסיבי של "ישו הפלסטיני".
תגובותיו של האפיפיור למלחמת ההישרדות הרב-חזיתית של ישראל מול האיסלאמיסטים, שאידיאולוגייתם מגנה גם נוצרים ואת המערב, מזכירות את השנאה ליהודים בכנסייה לפני ועידת הוותיקן השנייה ולפני הצהרת נוסטרה אטאטה. האפיפיור אולי טוען כי הוא מודאג מזכויות אדם, אך דבריו מצדיקים, מתרצים ומעודדים את מקור התוקפנות האיסלאמיסטי, מסכנים יהודים ומוסלמים מתונים, וגם מאותתים על יום הדין לנוצרים המערביים.
זאת מפני שהכניעה של האפיפיור לאיסלאמיסטים מסמלת משבר אירופי רחב יותר, שחוזר על ההיסטוריה של הנוצרים במזרח התיכון וצפון אפריקה. החשיפה האחרונה של ההסתרה בת עשרות השנים של כנופיות ניצול מיני של מוסלמים באנגליה הביאה לתשומת לב תקשורתית רחבה כיצד דאגות פרוגרסיביות לגבי גזענות וזכויות אדם הובילו באופן אירוני לכניעת החברה המערבית לאלמנטים איסלאמיסטיים ולהפרת זכויות האדם. באירופה, מקום מושבה של הוותיקן, הדמוגרפיה הנוצרית יורדת, בעוד אוכלוסיות מוסלמיות גדלות, ומשפיעות על הפוליטיקה הפרוגרסיבית האירופית לספק מקום קדוש למען המטרה הפלסטינית. בינתיים, תופעות חברתיות מטרידות הקשורות להגירה כמו טרור, אלימות, ניצול מיני ואנרכיה ברחובות נוטות להתעלמות.
האימוץ של האפיפיור את תיאולוגיית ההחלפה הפלסטינית משתלב תחת המטריה של תיאולוגיית השחרור, זרם מרקסיסטי שנוי במחלוקת בתוך הנצרות, שהתפשט בכנסייה הקתולית באמריקה הלטינית בשנות ה-60. כיום, שני שלישים מהקתולים – אנשי דת וחילונים – מגיעים מה"דרום הגלובלי" הפוסט-קולוניאלי שהושפע ממרקסיזם, כולל פרנסיס מארגנטינה.
תיאולוגיית השחרור מטיפה לסיוע לעניים ולמדוכאים, נושא קלאסי קתולי, במיוחד במסורת הישועית של פרנסיס. אולם, לפי הדיסידנט הרומני מתקופת הסובייטים, יון פאצ'פה, תיאולוגיית השחרור הייתה "אמצעי פעיל" של הקג"ב שנועד להביא את הכנסיות באמריקה הלטינית תחת השפעה קומוניסטית. גישת הצדק החברתי הכוללת של תיאולוגיית השחרור אומצה על ידי כנסיות אחרות, כולל פרוטסטנטיות וזרמים פלסטיניים.
באופן מפתיע, למרות שתיאולוגיית השחרור נובעת מהשמאל, עמדותיה מהדהדות בימין השמרני המתעורר בארה"ב, שמאמץ גישות קונספירטיביות לביקורת ציונות והשפעת ישראל. הימין ה"ער" תוקף את ישראל והיהודים, ושותף לנרטיב שמקדם את האינטרסים של איראן, רוסיה וסין.
בסיכומו של דבר, היסטוריה חוזרת על עצמה כאשר נוצרים במערב פועלים בדרכים שמזכירות את הכניעה לאיסלאם בימי הביניים. האפיפיור, במעשיו ובדבריו, פוגע בזכויות היהודים, הנוצרים והמוסלמים המתונים כאחד, ומשרת את הנרטיב של האיסלאמיסטים שמטרתו לערער את היציבות של המערב.