האם התקיפות בלבנון יוצרות פחד גם בשורות המשטר האיראני? מעבר להשפעת החזית הצפונית על לבנון ויכולות חזבאללה, נראה כי היא גם משפיעה על המלחמה בעזה – ומעל לכל היא תוכל סוף סוף לשנות, אולי אפילו לנטרל זמנית, את התוכנית האסטרטגית של איראן "לאחד את החזיתות" לצרכיה. לדעת פרשנים רבים, שלוש מטרות מרכזיות ניצבות לנגד עיני החזית האסלאמית-שיעית בהנהגת איראן: ראשית, כיבוש המזרח התיכון והעולם; השמדת ישראל; והשמדת הכוח המערבי בראשות ארצות הברית. ציון הדרך המרכזי היה ב-7 באוקטובר, כאשר סינוואר פתח במתקפת חמאס על ישראל. במסגרת המתקפה, הוא היה צריך להזעיק לנשק קודם כל את המקורבים ביותר, חיזבאללה.
סינוואר חזה פלישה טריטוריאלית לדרום עם כמה מעוזים שייכבשו על ידי אנשיו, וכך גם תכנן, תוך זמן קצר, פלישה נרחבת של חיזבאללה לצפון. זה לא קרה. חמאס נהדף חזרה לעזה, שם מחוסל ומושמד. ומבחינת חיזבאללה, המערכה עדיין בעיצומה: בתחילת השבוע, במבצע מדויק קלאסי של מסורת טרום 7 באוקטובר, הפציץ צה"ל את המבנים שחיזבאללה הפך למחסני נשק, את הבתים שהסתירו את הטילים האיראניים שהיו מוכנים לשיגור ודרש תחילה מהאוכלוסייה הלבנונית לעזוב את האזור. כעת נסראללה, שלאורך השנים צויד על ידי איראן במאות אלפי טילים, כבר לא יכול לסמוך על טהרן, שכן אפילו משגרי הטילים הושמדו ומושמדים כל הזמן על ידי צה"ל. זאת, לאחר שהמנהיגים החשובים ביותר כמו איברהים עקיל חוסלו ביום שישי האחרון, כאשר התכנסו כדי לנקום את הנקמה הגדולה לפני מבצע הביפרים.
מאז תחילת הניסוי הגדול של השמדת ישראל ולאחר ההפתעה וההלם הראשוני, המדינה היהודית הגיבה בכל כוחה. בהתחלה חיזבאללה לא הפציץ את הגולן, לא הגיע לחיפה, צפת ונהריה. הוא רק רצה לגרש את האוכלוסייה הישראלית, להכין את השטח ולהתכונן לפלישה. עם זאת, הוא שילם, וממשיך לשלם, במחיר הנשק וכוח האדם שלו. גם שלוחיה האחרים של איראן (החות'ים והשיעים בעיראק) תוקפים באופן ספוראדי. ואיראן, שב-13 באפריל אפילו חשפה את תכשיטי הכתר שלה, הטילים הבליסטיים, ראתה את ההתנגדות להם על ידי קואליציה רחבה עם סעודיה וירדן.
חבר ועדת הביטחון ומדיניות החוץ של המג'לס, אחמד בח'שאייש ארדסתאני (Ahmad Bakhshayesh Ardestani), אף העריך בתחילת השבוע, כי ייתכן שאברהים ראיסי הופתע מפיצוץ המסוק שלו; יחידת העילית של משמרות המהפכה הורתה לכל חבריה שלא להשתמש במכשירי קשר. הנשק הטוב ביותר של המשטר, חיזבאללה, נותר ללא מנהיג, ללא תחמושת, ותפקידו כמסכסך חסר תועלת בחברה הלבנונית הולך ומתבהר.
בתוך כך פרסם העיתון האיראני הממסדי, ג'מהורי אסלאמי, אזהרה זו: "במצב הנוכחי יש לשקול שיטות נוספות במלחמה נגד המשטר הציוני. זה לא אומר לעצור את המלחמה, אך לשנות אותה. יש גורמים שמנסים לגרור את איראן למלחמה ישירה עם המשטר הציוני ולהביא את ארה"ב למעורבות במלחמה… עכשיו איראן חוששת שישראל תעשה לחיזבאללה את מה שעשתה לחמאס – וכך היא תאבד זרוע חשובה וחזקה בציר הפרוקסי".
אך, למעשה, ישראל לא מעוניינת במלחמה רחבה. היא רוצה שנסראללה יורה להפסיק את ההתקפות על הצפון ולאפשר לאזרחיה לחזור לבתיהם. זה דומה לבקשה שמופנה לסינוואר וחמאס: תחזירו את כל החטופים ונדבר. בו בזמן, אפקט התקיפות בלבנון גורם לתחושת פחד איראני. זו בדיוק ההגדרה של הרתעה, ואולי זה מתחיל להראות אפקטיביות.
