עבור לתוכן העמוד
Menu

“עסקת המאה”: הזדמנות אדירה לישראל

תוכנית "עסקת המאה" של טראמפ העניקה לישראל הזדמנות היסטורית לבצר את מעמדה המדיני ולהבטיח את האינטרסים החיוניים לביטחונה מאז 1967 • המצב הנוכחי במזה"ת פותח חלון הזדמנויות לישראל ליישם באורח חד צדדי את החלת ריבונותה על בקעת הירדן וההתנחלויות והיא צריכה לפעול במהירות בטרם הוא יסגר

ממשלת ישראל חייבת לכבד את הסיכום עם ממשל טראמפ בדבר הקמת ועדה משותפת שתמפה את השטחים שמותר לישראל להחיל בהם את ריבונותה בהתאם לתוכנית “עסקת המאה”, אולם ברגע שתושלם המלאכה היא חייבת להתכנס ולאשר את התוכנית ללא דיחוי.

אסור לה לנקוט סחבת בנושא מכיוון שנוצרה כעת הזדמנות פז להתחיל ולממש את הצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל, מדובר בהזדמנות היסטורית מאז מלחמת ששת הימים ב-1967.
הסיבות לכך הן רבות:

מאחורי הקלעים: כך תרם המרכז הירושלמי לקידום תכנית טראמפ

א.הממשל האמריקני הנוכחי בראשותו של הנשיא טראמפ הוא ידיד ענק של ישראל והממשל הטוב ביותר שהיה מבחינתה ביחסו לישראל מאז הקמתה. טראמפ גילה הבנה עצומה לצרכי הביטחון החיוניים של ישראל ונתן להם ביטוי הולם בתוכנית השלום שלו, לכן צריך לנצל עד תום את תקופת כהונתו כדי להתחיל ולייישם את החלקים החשובים לישראל בתוכנית.
הבחירות הקרבות בארה”ב ואי הידיעה מי יישב בבית הלבן בעוד כינואר הקרוב עלולים להביא לשינוי אווירה, לכן ממשלת ישראל חייבת לפעול במהירות בכל הקשור להחלת ריבונותה על צפון ים המלח, בקעת הירדן וההתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון.

סולימאני פעל מחדר המבצעים של באשר אסד

ב.קיים קונסנזוס פלסטיני נגד “עסקת המאה” למרות המחלוקות בין הרש”פ לחמאס. הרחוב הפלסטיני מאוחד נגד “עסקת המאה” ומדינות ערב יישרו אף הן קו עם העמדה הפלסטינית ואינן מוכנות לצאת נגדה. בהיעדר שותף פלסטיני לתוכנית השלום האמריקנית אי אפשר לפתוח במשא ומתן וסיכוייה של “עסקת המאה” להצליח שואפים לאפס.
התוכנית מאפשרת לישראל להחיל כבר עתה את ריבונותה על 30 אחוזים משטחי הגדה ומעניקה לפלסטינים אורכה של 4 שנים להימלך בדעתם ולהגיע לשולחן המשא ומתן, לכן, צריך “להכות בברזל בעודו חם”.

ג.למרות הקונסנזוס הפלסטיני נגד “עסקת המאה”, השיקולים האישיים והפוליטיים של ראשי הרש”פ וחמאס גוברים על השיקולים הלאומיים והפיצול ביניהם נמשך. תוכנית “עסקת המאה” לא שמה קץ למחלוקות העמוקות בין פת”ח לחמאס ושתי התנועות אינן מסוגלות להגיע לאחדות לאומית ולגבש תוכנית פעולה אחת נגד ישום תכנית השלום האמריקנית.
בתוך צמרת פת”ח נוצרו מחנות וקרב הירושה מתעצם. מצבו הבריאותי של מחמוד עבאס בן ה-85 איננו יציב ובכל מקרה הוא איננו יכול להיחשב לפרטנר של תוכנית השלום החדשה בגלל הכוונה שלו ללכת בדרכו של יאסר ערפאת ולרדת מהבמה הפוליטית הפלסטינית באש ובתמרות עשן, ארה”ב וישראל צריכות להמתין ליו”ר הרש”פ החדש ואז להציע לו לחדש את המו”מ בהסתמך על “עסקת המאה”, בינתיים הזירה הפלסטינית היא מוחלשת וישראל צריכה לנצל זאת כדי לקבוע עובדות בשטח.

ד. הרש”פ מסיתה נגד התוכנית האמריקנית, אך מחמוד עבאס וצמרת פת”ח אינם מעוניינים באינתיפאדה שלישית, הם אינם מעוניינים בקריסתה של הרש”פ ובאיבוד “הפרה החולבת” מבחינתם. למרות המצב הביטחוני המתוח בשטחי הגדה, הרש”פ כבר הכילה בעבר את ההחלטות של ממשל טראמפ בדבר הכרה בירושלים כבירת ישראל, העברת השגרירות האמריקנית לירושלים וההכרה בחוקיות ההתנחלויות, למחמוד עבאס לא תהייה ברירה והוא יצטרך לבלוע גם את הצפרדע החדשה של החלת החוק הישראלי על בקעת הירדן וההתנחלויות בהתאם למתווה “עסקת המאה”.

לגבי רצועת עזה, ארגון חמאס איננו מעוניין בעימות צבאי נרחב שעלול להביא לכיבוש הרצועה ומיטוט שלטונו.

חמאס ושאר ארגוני הטרור יודעים כי אינם יכולים לנצח את ישראל, הציבור ברצועת עזה איננו מוכן לעבור שוב מערכה צבאית רחבת היקף כמו מבצע “צוק איתן” שנמשכה 50 ימים והביאה להרס של כ-20 אלף בתים ברצועת עזה, לכן התגובה המקסימלית הצפויה של ארגוני הטרור על החלת החוק הישראלי על בקעת הירדן וההתנחלויות עלולה להיות בסבב או כמה סבבי לחימה קצרים נגד ישראל.

ה.האינטרסים של מדינות ערב המתונות, שפירסמו בתחילה תגובות חיוביות לתוכנית “עסקת המאה” ונאלצו אחר כך ליישר קו עם העמדה הפלסטינית,לא השתנו, מבחינתן, הנושא החשוב ביותר הינו ההתמודדות עם הסכנה האיראנית הן רוצות את הקשר ההדוק עם ארה”ב וישראל, גם הן יודעות היטב כי מחמוד עבאס איננו יכול להיות פרטנר לשום תוכנית שלום מכיוון שהוא רוצה להכתיב את תנאי ההסדר המדיני לישראל, מדינות אלה לא יצאו מגדרן אם ישראל תחיל את החוק הישראלי על בקעת הירדן וההתנחלויות, ירדן עלולה לנקוט צעדים חריפים בתגובה למהלך ישראלי כזה אך האינטרסים הביטחוניים שלה מונעים ממנה לבטל את הסכם השלום עם ישראל שגם היא נהנית ממנו, לדוגמא, בתחום אספקת המים מישראל לממלכה ההאשמית ומעמדה בהר הבית כאפוטרופוס של המקומות הקדושים.

משבר העגלים – האם הרש”פ בדרך ל”אביב ערבי”?

הסרבנות הפלסטינית לקבל את ישראל כמדינת העם היהודי בגבולות מוכרים ובטוחים עם ירושלים כבירתה נמשכים מאז-1947 ועד היום והיא צפויה להימשך, על פי הערכות הפלסטינים עצמם, גם בשנים הקרובות, הפלסטינים אינם מוכנים לשנות את הנרטיב שלהם ואת “הקווים האדומים” שלהם ולהתאים את עצמם למציאות בשטח.

חלק לא מבוטל מהעם הפלסטיני, שאותו מייצגים ארגוני חמאס והגי’האד האסלאמי, ממשיך לדגול בהשמדת ישראל והוא חבר למשטר ההיאתולות בטהרן המסייע לו כספים ובאמצעי לחימה כדי להתקדם לעבר המטרה הזו.

לכן, זהו הזמן ליישם מתוך “עסקת המאה” האמריקנית את הצעדים החיונייים לביטחון ישראל, במיוחד לאור העובדה שהתכנית מאפשרת צעדים חד צדדים מבחינתה של ישראל, קיימת עכשיו שעת כושר שאסור להחמיצה לפני שישתנו הנסיבות שצויינו לעיל, אז קדימה, יש ללחוץ על דוושת הבנזין ולהחיל בהקדם האפשרי את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן וההתנחלויות, בהתאם לתוכנית “עסקת המאה”, מבלי להתמהמה!