עבור לתוכן העמוד
Menu

מותה של יוזמת השלום הערבית

תהליך הנורמליזציה של ישראל עם מדינות ערב מבטא בין היתר את מותה שהוכרזה בשנת 2002 • היוזמה לא הייתה רלבנטית מבחינת ישראל מרגע לידתה משום שלא לקח בחשבון את ההיבטים של ביטחון ישראל

מועצת הביטחון של האו”ם התכנסה ב-26 באוקטובר לדון בקריאה של יו”ר הרש”פ, מחמוד עבאס, לכנס בתחילת השנה הבאה ועידת שלום בינלאומית. קיילי קראפט, שגרירת ארה”ב באו”ם, חשפה בדיון את מותה של יוזמת השלום הערבית והניחה את הנושא על שולחן מועצת הביטחון ללא כחל וללא סרק.

“יוזמת השלום הערבית איננה נחוצה עוד”, אמרה קיילי קראפט, “מכיוון שאיננה מספקת את הפרטים הדרושים כדי להגיע לשלום בין ישראל לפלסטינים, מה שהעולם זקוק לו היום הוא עסקת שלום שתביא לתמיכה כלכלית ולהשקעות שהעם הפלסטיני זקוק להם” היא אמרה, בהתייחסה לתוכנית השלום של הנשיא טראמפ המכונה “עסקת המאה”.

היא דרשה ממועצת הביטחון להוריד את נושא “הבעיה הפלסטינית” מסדר היום ולדון רק בתוכנית השלום של הנשיא טראמפ.

 

ממשל טראמפ נוהג במדיניות של “עסקים כרגיל” למרות הבחירות לנשיאות בארה”ב בעוד כשבוע. האמת צריכה להיאמר, זוהי המדיניות הנכונה ללא קשר לשאלה מי יהיה הנשיא הבא של ארה”ב. יוזמת השלום הערבית מתה מזמן, היא לא הייתה רלוונטית במשך 4 השנים של ממשל טראמפ וגם לא הייתה רלוונטית עבור ממשלות ישראל ב-18 השנים האחרונות.
היוזמה הזו משקפת את “הקווים האדומים” של הפלסטינים שאותם מנסה ההנהגה הפלסטינית, מתקופתו של יאסר ערפאת ועד היום, לכפות על ישראל ועל הקהילה הבינלאומית.

הצטרפו עכשיו לטלגרם של המרכז הירושלמי לעניייני ציבור ומדינה

הפלסטינים הצליחו להעביר אותה כהחלטה מחייבת את מדינות ערב בועידות הפסגה הערביות ובליגה הערבית עד שאיחוד האמיריות החליטה לחצות את הרוביקון ולחתום על הסכם שלום עם ישראל תוך שהיא מתעלמת מיוזמת השלום הערבית ומהחלטות הליגה הערבית, בעקבותיה הלכו בחריין וסודאן ומדינות ערביות נוספות בדרך.

האם נפתח בגלוי קרב הירושה ברש”פ?

יוזמת השלום הערבית החלה את דרכה כיוזמה של מלך סעודיה, עבדאללה בן עבד אלעזיז, שאומצה ב-2002 בועידת הפסגה הערבית בביירות ושווקה לעולם כ”פשרה היסטורית” של הפלסטינים והערבים למען השגת שלום במזרח התיכון.

המיליונים והטרור: כך מתקצבת אירופה את הונאת החזית העממית


היוזמה קובעת כי מדינות ערב יקיימו קשרים דיפלומטיים מלאים עם ישראל בתמורה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בקווי 67 שמזרח ירושלים היא בירתה ולאחר מציאת פתרון צודק לבעיית הפליטים בהתאם להחלטה 194 של האו”ם.

היוזמה גם התנתה את השלום עם ישראל בנסיגה ישראלית מלאה מרמת הגולן לקווי 67.

מאז שנולדה היוזמה הזו היא NON STARTER מבחינתה של ישראל. גם מדינות ערביות הבינו זאת והחלו לקיים קשרים חשאיים עם ישראל תוך שהן מחכות להזדמנות המתאימה להתנער ממנה בזמן המתאים להן.

תהליך הנורמליזציה

את הביטוי לכרסום שחל בעמדת מדינות ערב כלפי יוזמת השלום הערבית נתן יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן כבר ב-2018 כשאמר כי “על הפלסטינים לקבל את השלום או לשתוק” והוסיף “הבעיה הפלסטינית איננה עוד המדיניות של הממלכה (הסעודית) בגלל הבעיות הבוערות באזור”.

דבריו שיקפו את הסכנה שחשים המשטרים הערבים המתונים מפניה של איראן ומפני ציר “האחים המוסלמים” בראשות טורקיה וקטאר שפועל לזעזע את יציבות השלטון במדינות ערב המתונות ובראשן מצרים וסעודיה.

לכך יש להוסיף את האכזבה העמוקה של מנהיגי ערב המתונים מההנהגה הנוכחית של הרש”פ, שהינה מושחתת ואיננה מוכנה להתפשר ולהתקדם לעבר שלום אמיתי עם ישראל מכיוון שהיא רוצה להמשיך לאחוז במוקדי הכוח כדי שתוכל להשתמש בכספי המדינות המסייעות לרש”פ באופן שהיא רואה לנכון תוך מעילה בכספים האלה.

שלוש מדינות ערביות חצו עד כה את הרוביקון של הנורמליזציה תוך התעלמות מיוזמת השלום הערבית ומרצונות ההנהגה הפלסטינית ועוד היד נטויה. ההערכה היא כי מדינות ערביות ואסלאמיות נוספות יצטרפו לתהליך מייד לאחר שיוודעו תוצאות הבחירות לנשיאות בארה”ב.

המהלך הזה, שמדינת איחוד האמירויות הייתה החלוצה שלו, קבר עמוק באדמה את יוזמת השלום הערבית שההנהגה הפלסטינית מנסה לעשות לה כעת הנשמה מלאכותית. “המשחק היחידי בעיר” כרגע הוא “עסקת המאה” של הנשיא טראמפ והוא ימשיך להיות כך אם הנשיא טראמפ יזכה בכהונה נוספת.

כדאי לשים לב לדברים שאמר הגנרל מוחמד חמדאן “דקלו” סגן ראש המועצה הריבונית בסודאן ב-27 באוקטובר בראיון שהעניק לעיתון “א-שרק אלאווסט”.

הוא הדגיש כי נשק החרם הערבי “איבד את ערכו” וכי “הנורמליזציה עם ישראל היא רווח לסודאן”.

“90 אחוזים מהסודאנים תומכים בהקמת קשרים עם ישראל אך באותה העת הם תומכים בזכות העם הפלסטיני למדינה עצמאית,ישראל היא חלק מהעולם והשלום עמה מביא לנו הישגים” אמר חמדאן.

ישראל ויתרה זמנית על הסיפוח בגדה תמורת הסכם השלום עם איחוד האמירויות. היא מקבלת עקרונית את תכנית השלום האמריקנית, “עסקת המאה”, עם הסתייגויות מסויימות, צוותים משותפים של ישראל וארה”ב אפילו החלו בשרטוט המפה כדי לתחם את השטחים שיהיו בריבונות ישראלית מלאה בהתאם לתוכנית.

גם אם הממשל האמריקני הנוכחי יתחלף כתוצאה מהבחירות בארה”ב, יהיה זה בלתי אפשרי עבור הפלסטינים להחיות מחדש את יוזמת השלום הערבית נוכח תהליך הנורמליזציה עם ישראל שפרץ בעוצמה.

מנהיגי ערב רוצים לדאוג לאינטרסים שלהם וישראל וארה”ב יכולות לספק להם את ציפיותיהם ולענות על האינטרסים שלהם.

מקומה של יוזמת השלום הערבית הוא בארכיון ההיסטוריה. לשם יש להכניס גם את יוזמתו הממוחזרת של יו”ר הרש”פ לכינוס ועידת שלום בינלאומית.

 

בדרך לברית האזורית החדשה

ההנהגה הפלסטינית איננה רוצה בפשרה שתהייה מקובלת על ישראל. היא איננה מוכנה לוותר על תוכניותיה ומנסה לכפות על ישראל את “הקווים האדומים” שלה כדרך לפתור את הסכסוך. תהליך הנורמליזציה שהחל בין ישראל למדינות ערב הוא סטירת לחי מצלצלת לאסטרטגיה הזו של מחמוד עבאס, ההנהגה הפלסטינית נכשלה ואם היא רוצה ברצינות להתקדם לעבר שלום אמיתי עם ישראל היא צריכה להניח על השולחן יוזמת שלום ריאלית שמתחשבת בצרכיה הביטחוניים של ישראל, כל עוד זה לא יקרה הפלסטינים ישארו תקועים בביצה שהם חפרו לעצמם, חלף זמנה של ההנהגה הפלסטינית הנוכחית והגיע הזמן להחליפה, גם הפלסטינים מבינים זאת, הכדור נמצא כעת במגרשם אך ספק רב אם הם יכולים לעשות את השינוי המתבקש.

 

האם נפתח בגלוי קרב הירושה ברש”פ?