עבור לתוכן העמוד
Menu

המאבק על השליטה באגן הים התיכון: טורקיה בלוב – חלק א’

סקירת עומק של פרדי איתן על החשיבות של של לוב באגן הים התיכון והמעורבות ההיסטורית של המעצמות בעבר ובהווה באזור על מנת להשתלט על נתיבי השייט • חלק ראשון

המעורבות של טורקיה בלוב שינתה את יחסי הכוחות במדינה והגבירה את המתיחות בין המעצמות ואת מאבקי השליטה באגן הים התיכון ובצפון אפריקה. הדבר מדאיג במיוחד את האירופים בעקבות הכרזתו של שר ההגנה הטורקי הולוסי אקר HULUSI AKAR    שהצהיר ב-3 ביולי 2020 בטריפולי כי “טורקיה תעמוד עד הסוף לצידה של לוב עד שתושג יציבות במדינה”. (1)

ב-18 ביולי 2020 איימו גרמניה,צרפת ואיטליה כי יטילו עיצומים על מעצמות זרות שיפרו את האמברגו על הנשק שהוטל על לוב וימשיכו להתערב במלחמת האזרחים הנמשכת מאז 2011. (2)

בנוסף למעורבות האיראנית במלחמת האזרחים בסוריה הופכת כעת לוב לזירת התגוששות מרכזית ומסוכנת עבור כל האזור.  נציין כי אחרי הפלת קדאפי המדינה התפלגה והיא נשלטת על ידי שני ממשלים יריבים. בצפון-מערב ניצבת ממשלת ההסכמה הלאומיתGNA),) שמקום מושבה טריפולי. ובמזרחה ודרומה כוחותיו של הגנרל ח’ליפה חפתר העומד בראש הצבא הלובי הלאומי (LNA).

המלחמה האזרחית הנמשכת בלוב מובילה להברחת כמויות אדירות של  אמל”ח, להגברת פעולות הטרור ולאי יציבות של משטרים פרו-מערביים בצפון אפריקה.

 

תמונה: נשקים טורקיים שנתפסו בלוב
תמונה: נשקים של טורקיה שנתפסו בלוב

 

 

המצב החדש מערער את היציבות ומסכן את השייט החופשי והבטוח בים התיכון ובנתיבים הימיים שמסביב. נרשמו כבר כמה היתקלויות עם ספינות מלחמה טורקיות .

המטרה של טורקיה להשתלט על הנתיבים הימיים והתת-ימיים, על אוצרות הטבע,שדות הגז והנפט וכן על מקורות המים.

בעוד איראן חותרת להשתלט ביתר שאת על לבנון וסוריה, עירק, ותימן בסיוע מיליציות שיעיות, חותרת טורקיה להגמוניה בעולם הערבי הסוני ועוקבת מקרוב גם אחרי ההתפתחויות בשטח ,בסודאן ובמדינות קרן אפריקה.

ההסלמה בלוב ושכנותיה גורמת בהכרח גם למנוסתם של מאות אלפי  פליטים הכמהים לעזוב את מולדתם ולהגר לאירופה.

יש לציין כי המצב הגיאופולוטי החדש נוצר בעת שארה”ב נוטשת הדרגתית את מעורבותה ואת טיפולה  לפיתרון סכסוכים מקומיים במזה”ת. מצב זה מאפשר לרוסיה ואף לסין לתפוס כל שטח פנוי,למלא את החלל שנוצר ולהתמקד באזור. מאחר והפעילות המבצעית של הצי השישי פחתה מאוד, יחסי הכוחות הצבאיים באגן הים התיכון מקבלים תפנית מדאיגה גם עבור מדינת ישראל .   

האיום מתימן על ישראל

 

תמונה: לוחמי RSB בלוב
תמונה: לוחמי RSB בלוב

הרקע ההיסטורי

המעורבות הצבאית הראשונה של ארה”ב באגן הים התיכון החלה כבר ב- 1801  נגד שודדי ים. העותומאנים אמנם שלטו בכל האזור, אך הם היו חסרי אונים מול הפירטים הברברים. אלה דרשו דמי כופר מספינות מסחר שנלכדו בים. הנשיא תומאס ג’פרסון התנגד בתוקף לסחטנות וסרב לשלם דמי כופר תמורת שחרור נתינים אמריקנים שנעצרו על ידי הפיראטים.

ב-3 באוגוסט 1801 החלו האמריקנים בסיוע צי הממלכה הסיצילינית להפציץ את נמל טריפולי  שבלוב. בתום הקרבות שנמשכו לסרוגין כארבע שנים עד 10 ביוני 1805 השתלטו הכוחות האמריקנים בפקודו של הגנרל WILLIAM EATON על העיר DERNA . (3)

 

זאת הייתה הפעם הראשונה אחרי מערכה צבאית שהדגל האמריקני התנוסס בשמי מדינה זרה ורחוקה. המקומיים נכנעו וחתמו מיד על הפסקת אש שאפשרה לאמריקנים להמשיך בהפלגה שקטה של כל ספינותיהם במימי אגן הים התיכון.

מאז ובמהלך השנים הבאות אמצה ארה”ב את “דוקטרינת מונרו” (4)

 

תמונה: הקרב על דרנה
תמונה: הקרב על דרנה

המאשרת את מדיניות הבדלנות האמריקנית ודוגלת בכך שארצות הברית תמנע מהתערבות במלחמות אירופיות. הדבר נתן את אותותיו כבר בפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914. ארה”ב נכנסה למלחמה כעבור כשלוש שנים ב-6 באפריל 1917 כמייצגת מעצמת-על צבאית וכלכלית וכמנהיגה מוסרית של העולם החופשי.

במלחמת העולם השנייה נכנסה ארה”ב למלחמה רק ב-7 בדצמבר 1941 אחרי ההתקפה היפנית על פרל הרבור שבאוקיאנוס השקט. בסיוע האמריקנים הושג ניצחון בריטי ראשון על כוחות גרמניה בקרב שנערך באל עלמיין שבמערב מצרים. הניצחון על “הקורפוס האפריקני” של רומל הסיר למעשה את הסכנה שארבה אז על מצרים וארץ ישראל. 

איראן מזהירה: עידוד מקרי חבלה יוביל להסלמה

בתום מלחמת העולם השנייה ושיקום אירופה במסגרת תכנית מארשל, לא התערבה ארצות הברית במזה”ת ואף הטילה אמברגו על משלוחי נשק.

אחרי מבצע קדש ב-1956 ונסיגתן של בריטניה וצרפת מהאזור והגברת הפאן-ערביזם של הקולונל נאצר, החרפת הלאומיות בעולם הערבי והדקולוניזציה, עברה הזירה לעימות גיאופוליטי בין שתי מעצמות-על: ארה”ב וברה”מ.  דוקטרינת הנשיא אייזנהאואר האמינה כי כדי לדחוק את ההשפעה הסובייטית ולשמור על יציבות המשטרים הפרו-מערביים, יש להגן עליהם ולסייע להם כלכלית לרבות בנוכחות של בסיסים צבאיים.

במסגרת “דוקטרינה אייזנהאוור” (5) נחתו ב-יולי 1958 14000 חיילים אמריקנים בביירות כדי למנוע מלחמת אזרחים. הם יעזבו את לבנון אחרי שלושה חודשים.

במקביל, יש להדגיש כי שגה הנשיא אייזנהאוור כאשר סרב לממן ולבנות את סכר אסוואן על פי בקשת מצרים. לסרוב המשמעותי הזה היו השלכות שליליות על  השפעתה של ארה”ב בעולם הערבי. במהלך השנים הדבר אפשר לרוסים  להתחזק בכל אגן הים התיכון עם הקמת בסיסים צבאיים  והצבת יועצים במצרים עד מלחמת יום הכיפורים ב-1973 , ובהמשך בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה  עם הקמת מפקדות ובסיסים צבאיים.   

בהקשר הלובי נזכיר כי לוב הייתה בראש  “חזית הסירוב” נגד ישראל והמדיניות שלה התאפיינה בעוינות מתמדת ובקו בלתי מתפשר כלפינו.   

מאז עלותו לשלטון ב- 1969  התייחס קאדפי לסכסוך הישראלי-ערבי כעימות קיומי בין האומה הערבית לבין הישות הציונית. הוא דגל במאבק מזוין כדי למחוק את המדינה הציונית ותקף בחריפות רבה ובביטויים אנטישמיים את ישראל. במקביל דגל קאדפי בפאן-ערביזם ובאחדות העולם הערבי ממאוריטניה במערב עד המפרץ הפרסי במזרח.

תמונה: קאדפי ויאסר ערפאת
תמונה: קאדפי ויאסר ערפאת

 

מאז עלותו לשלטון הוא הפך את אוצרות הטבע שברשותו לנכס אסטרטגי וכלי נשק התרעתי כלפי המערב. הוא פעל במלוא המרץ ובלא לאות לחמש את צבאו בנשק חדיש ובכמויות אדירות וחסרות כל פרופורציה ביחס לצרכים הצבאיים והאילוצים הביטחוניים של ארצו.הוא לא הסתפק בנשק קונבנציונאלי  ופעל להשיג גם יכולת גרעינית וטילים ארוכי טווח.כן הקים מפעלים ליצור גזים רעילים.

מדיניותו החתרנית וניסיונותיו הבלתי נלאים לזעזע את המשטרים הקיימים בעולם הערבי וארצות אפריקה הפכו אותו למנהיג אידיאלי של תנועות שחרור וארגוני מחבלים ובראשם הפלשתינים. הוא סייע להם  במאבקם בכל הדרכים ובמיוחד בפעולות טרור נגד ישראל והמערב.

 

המאבק על השליטה באגן הים התיכון: טורקיה בלוב – חלק ב’

בכל ההתקפות נגד ישראל לא הסיר קאדפי את שבטו הביקורתית  על ארה”ב והאשים אותה בכל פשעי תבל ובאחריות גם לעליה מרוסיה כקנוניה אימפריאליסטית ציונית-אמריקאית.

בעקבות כיבוש צ’אד ותמיכתו של קאדפי בארגוני טרור ואחריותו לפגוע במועדון בברלין תקף  ב-15 באפריל 1986 חיל האוויר האמריקני בהוראת הנשיא רייגן בסיסים ומפקדות בלוב.

 

תמונה: מטוס הנוסעים שהופל בלוקרבי
תמונה: מטוס הנוסעים שהופל בלוקרבי

אחריותו של קאדפי בפגוע מטוס פאן אמריקן ונפילתו בעיירה לוקרבי שבדרום סקוטלנד (259  נוסעי המטוס נהרגו ובנוסף11 תושבי לוקרבי) (6)

הובילו להטלת סנקציות נגד לוב. הלחץ הכבד על קאדפי נתן בהמשך את אותותיו והחל מפנה ביחסו למערב. שנוי המדיניות מוסבר גם באירועים הגלובליים שקרו וחיזוק מעמדה של ארה”ב  בעולם.

העליונות הבלתי מעורערת שהייתה אז לאמריקה בפתרון סכסוכים ותמיכתה הבלתי מסויגת בישראל הביאה את קאדפי למחשבה יותר רציונאלית ופרגמאטית. התפוררותה של ברה”מ וקריסת התלות של קאדפי בסובייטים אשר נטלו חלק מרכזי בפתוח עוצמתה הצבאית ,הכלכלית והמדינית של ארצו,החריפו את המודעות ודחקו אותו לפינה.

“מטען אסור” לסוריה

במטרה לצאת מהבדידות ולהסיר את הסנקציות והחרם שהוטלו עליו,פעל קאדפי במשורים שונים חשאיים וגלויים .הוא מיתן את הצהרותיו והתמקד בשלושת הנושאים העיקריים  המקובלים על המערב ושהיו אז וגם היום בסדר היום העולמי:

-הלוחמה בטרור הבינלאומי. הוא גינה בחריפות את אל-קעידה וקרא לתרום דם לובי לפצועי אסון התאומים.

-פרוק הנשק הגרעיני והבלתי קונבנציונלי. הוא הכריז על השמדת הנשק בפקוח בינלאומי.

-הוא תמך ברפורמות דמוקרטיות ו”שמירה על זכויות אדם”. הוא אפשר ביקור ראשון של ארגון אמנסטי בלוב.

קאדפי הבין כי  הסרת החרם והצטרפותו ל”מחנה הטובים” תביא רק תועלת והוא יהפוך במהרה למנהיג הערבי המחוזר ביותר על ידי המערב. ואכן,  הוא התקבל בתרועות ובמיצלתיים ונפרש עבורו שטיח אדום בוהק בפאריס וברומא… קאדפי  פעל ביתר שאת לשנות את תדמיתו ומינה את שוקרי גאנם, כלכלן מעולה בוגר HARWAD לראש ממשלה ובמקביל קירב לכס השלטון את בנו סייף אל אסלם. הצמד הזה הוביל את לוב לשגשוג כלכלי ולהכרה בינלאומית. בנו של קאדפי גם  הכריז כי לוב מתכוונת לשלם פיצויים ליהודים שעזבו את לוב. אף מנהיג ערבי לא הצהיר מעולם על כך.

 

אולם שוב חלה הדרדרות ביחסים עם המערב עם פרוץ “האביב הערבי”.

בפברואר 2011 החל גל מחאה נגד שלטונו של קאדפי והוא הגיב בכל העוצמה ובלי רחמים. כתוצאה מכך נהרגו מאוד מפגינים. הדבר עורר את זעמו של המערב ובמיוחד בקרב דעת הקהל בצרפת. הפילוסוף היהודי ברנרד הנרי לוי הצליח לשכנע את הנשיא סרקוזי להתערב צבאית למטרות הומניטריות. נזכיר כי ב-10 בדצמבר 2007 ערך קאדפי ביקור רשמי בראש פמליה של 420 איש…הוא התקבל על ידי סרקוזי בהדר רב יוצאת דופן…(7)

לאור התפנית הדרמטית בלוב והמשך הטבח נגד המפגינים ולבקשת צרפת החליטה  מועצת הביטחון של האו”מ על תקיפה צבאית שתתבצע על ידי כוחות  נא”טו מצרפת בריטניה וארה”ב.

ביוני 2011 האשים בית המשפט הבינלאומי בהאג את קאדפי בפשעים נגד האנושות והוציא נגדו צו מעצר בינלאומי. כעבור כמה שבועות השתלטו המורדים על ארמונו של קאדפי וב-20 באוקטובר 2011 נלכד קאדפי ונרצח באכזריות בידי המורדים. 

תמונה: צו בינלאומי נגד קאדפי
תמונה: צו בינלאומי נגד קאדפי

 

מאז ועד היום נמשכת מלחמת האזרחים בין שני ממשלים יריבים המקבלים כל אחד סיוע מהחוץ והפך את הסכסוך המקומי לזירת התגוששות בין המעצמות שהובילה למעורבות ישירה של טורקיה.

לקריאת החלק השני – לחץ כאן.