עבור לתוכן העמוד
Menu

אחרי סדרת הפיצוצים: איראן נערכת לתגובה

הפגיעות המסתוריות במתקנים רגישים באיראן הביכו את המשטר בטהרן, שממשיך להלך על החבל הדק בין הסתרה לבין הודאה בפיתוח הגרעין
הפיצוץ שהאיר את שמי איראן בליל שישי, 26 ביוני, הבזיק בשמי הבירה טהרן וברשתות החברתיות כמעט באותה מהירות. מי שהכתיב את הקצה הקדחתני של הידיעות היו הגולשים, שדיווחו, צילמו ומיקמו את האירוע באחד הבסיסים הצבאיים הסודיים במדינה, מתקן פרצ’ין, שמשמש גם את פרויקט הגרעין ואת תעשיית הטילים של הרפובליקה האסלאמית. 
 
כלי התקשורת של המשטר מיהרו להכחיש את הדיווחים, אך תמונות לוויין הצביעו על כך שמקור הפיצוץ אכן בבסיס חוג’יירה, שלוחה לייצור טילים של פרצ’ין, ונראה כי נזק רב נגרם לאחד המבנים. 
 

איראן : ירדן סייעה לארה”ב להטריד מטוס אזרחי איראני

 
הפיצוץ המסתורי היה יריית הפתיחה של שרשרת תקריות שבהן התפוצצו או עלו באש בזה אחר זה מתקנים רגישים וחשובים שונים באיראן. תחנות כוח, מפעלים פטרוכימיים ומפעל תעשיית רכב שהיה בבעלות משמרות המהפכה עלו בעשן, וגרמו להיסטריה של ממש בקרב הממשל.

איראן: יגיבו, גם בלי אקדח מעשן

גולת הכותרת של גל התקריות האחרון היתה באישון לילה ב־2 ביולי, סמוך לעיירה קטנה במדבריות דרום איראן. קצת אחרי שתיים בלילה קרע פיצוץ אדיר לגזרים מבנה ששימש, לפי הטענות, לפיתוח ולניסוי של סרכזות להעשרת אורנים במפעל בנתנז. 
 
ארגון לא מוכר בשם “צ’יטות האומה” קיבל אחריות על הפעולה, בסדרת אי־מיילים שנשלחו לכלי תקשורת שונים שעות לפני שדבר הפיצוץ כלל נודע. בניגוד לתקריות הקודמות, המשטר האיראני וכלי התקשורת שלו רמזו כי בהחלט ייתכן שמדובר בחבלה מתוכננת. לאחר שנחשף ב”ניו יורק טיימס” כי הנזק עלול לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית בשנתיים, איים דובר משרד החוץ האיראני, עבאס מסוואי, במפורש כי איראן תבוא חשבון עם מי שיתגלה כאחראי למתקפה. 
 
 
למרות האיומים הגלויים, באיראן נזהרו להאשים את ישראל ישירות, ונתנו לכלי התקשורת ולמכוני המחקר המזוהים עם המשטר להעלות במרומז אפשרות זו. 
 
 
יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ”ן וכיום חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, משוכנע כי בטהרן נמצאים עדיין בכוננות ספיגה. 
 

 

בחסות הקורונה: עבאס מנסה להשתיק מחאה

 
“אף שככל הנראה אין בידי איראן מידע מפליל לגבי הגורם האחראי לפיצוץ בנתנז ולמה שמצטייר כרצף פיצוצים במתקני ייצור צבאי של נשק אסטרטגי, ברור שהיא מניחה שהאחריות נופלת על החשודים המוכרים: ישראל וארה”ב”, אומר קופרווסר, “ייתכן שגם בשיתוף פעולה עם ארגוני אופוזיציה. אלה מעוניינים לפגוע בתוכנית הגרעין ולהביך את המשטר, ואין ספק שמטרתם זו הושגה. יתר על כן, נראה שאיראן איננה יכולה לדעת אם היא צפויה לחוות מהלומות נקודתיות נוספות.
“גם בהיעדר ‘אקדח מעשן’, ולמרות המצוקה הכלכלית, הלחצים על בעלות בריתם באזור, המשך הפגיעה באנשיהם ובבסיסיהם בסוריה והתפשטות הקורונה, האיראנים יבחנו אפשרויות תגובה כדי להרתיע מהמשך שרשרת הפגיעות ולהציל את כבודם, שנפגע שוב אחרי חיסולו של קאסם סולימאני. 
“אפיק תגובה אפשרי הוא פעולה במרחב הסייבר, אבל אין להוציא מכלל אפשרות שיבחנו גם את אופציות הפעולה הקינטיות, בעיקר מסוריה. בינתיים, סין מנצלת את החולשה האיראנית כדי לקדם הסכם שת”פ רב־שנתי עם טהרן בתנאים נוחים מאוד עבורה, ובתוך כך קוראת תיגר על המדיניות האמריקנית מול איראן”.
 
 

וירוס, חיסול ומחיר הבגידה

תוכנית הגרעין של איראן הפכה לאחד ממיזמי הדגל של משטר האייתוללות. אף על פי שבטהרן מתעקשים כי אין בכוונתם לייצר נשק גרעיני, רבים בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט רואים באפשרות של איראן גרעינית חלום בלהות, ויעשו הכל לטרפד אותו. 
 
שורת מבצעים יצירתיים, נועזים ולעיתים חסרי רחמים הצליחו לאורך השנים לעכב את הפרויקט בשנים רבות. 
ב־2010 הודה הנשיא מחמוד אחמדינג’אד כי תוכנית הגרעין ספגה פגיעה משמעותית מ”תולעת רשת”, תוכנת נוזקה מתוחכמת שעשתה שמות במתקן העשרת האורניום בנתנז, אותו מתקן שחלקו עלה בלהבות מוקדם יותר החודש. 
 
הנוזקה המתוחכמת, שעל פי מומחים זרים פותחה והושתלה במחשבי המתקן בשיתוף פעולה אמריקני־ישראלי, פעלה במשך שנים במחשבי המתקן ובזכות יכולתה לשאת חתימה דיגיטלית של תוכנות אחרות, לא נתגלתה על ידי מערכות ההגנה האיראניות. לאט־לאט גרמה ה”תולעת” נזק עצום לסרכזות האיראניות, בשעה שהמהנדסים והמדענים האיראנים לא מצליחים להבין מה לא בסדר. 
 
אך המלחמה בתוכנית הגרעין של איראן לבשה לעיתים גם פנים אכזריות ומתוחכמות הרבה פחות. ב־2010, אז נתגלה וירוס ה”סטקסנט”, חוסלו שלושה מהמדענים הבכירים ביותר של התוכנית, על ידי מטען שהוצמד לרכבם על ידי אופנוען. ב־2011 חוסל בפתח ביתו פיזיקאי איראני בכיר נוסף, ד”ר דריוש רזאי. החיסולים נמשכו עד 2013 וכללו גם את ראש מערך הסייבר של איראן ובכיר נוסף במשמרות המהפכה. האיראנים האשימו “סוכנים ציונים” במשימה והבטיחו תגובה חריפה. 
 
עיתונים במערב טענו כי מי שביצעו את החיסולים הם אנשי “מוג’אהדין ח’לק”, ארגון שמאל שלקח חלק במהפכה שהביאה את חומייני לשלטון ב־1979, רק על מנת להיות מוצא מחוץ לחוק ונרדף באכזריות כמו שאר הארגונים הפוליטיים שלא מיישרים קו עם המשטר. על פי הנטען, המוסד הוא שאימן את מתנגדי המשטר לזנב באליטה המדעית והצבאית. באיחור של שלושה עשורים, משטר האייתוללות גילה את מחיר הבגידה בשותפיו.
ב־2018 הצליחו אנשי מוסד לשים את ידיהם על אוצר של מסמכים, שאותו גנבו מכספות במחסן בדרום טהרן והבריחו אותו במבצע שיכול להיות בסיס לסדרת מתח. המבצע חשף בפני העולם את מה שבישראל אמרו במשך יותר מעשור – שאיראן, על אף הצהרותיה, מעולם לא זנחה את הרעיון של פיתוח כלי נשק גרעיניים. 
 
למה בעצם מוכנה איראן להסתיר, לשקר ולפעול כנגד האידיאולוגיה המוצהרת שלה, תוך אבידות וחרם בינלאומי, על מנת להשיג נשק גרעיני? ד”ר יוסי מנשרוף, חוקר איראן במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS), מסביר: “שלוש סיבות עומדות מאחורי השאיפה העקבית של המשטר האיראני להשיג יכולת גרעינית: ראשית, הראייה העצמית שלו כמי שנתון למצור ולרדיפה תמידית. טהרן מאמינה שנשק גרעיני יהווה תעודת ביטוח מפני איום חיצוני. 
 
“שנית, טהרן נחושה להשיג את מה שהיא מחשיבה לנשק ההרתעה האולטימטיבי, כתוצאה מטראומה ממלחמת איראן־עיראק, שגבתה את חייהם של מאות אלפי איראנים, ומטילי הסקאד העיראקיים שפגעו בעורף האיראני. שלישית, נשק גרעיני יקפיץ את איראן לדרגת מעצמה עולמית”. 
 
ההכחשות הנמרצות של טהרן סביב ניסיונותיה להשיג יכולת גרעינית, נובעות בחלקן מתוכנית ההונאה ובחלקן מאופיו של המשטר. היכולת הגרעינית תאפשר למשטר, בראייתו, להבטיח את הישרדותו, ולפיכך מותר לו לשקר – בהתאם לעקרון ה”תקיה” השיעי, שמתיר למאמין לסלף את האמת כדי לשרוד.