אמריקה תוקפת באיראן: למה אפשר לצפות עכשיו?

סקרים רבים מצביעים על התנגדות רחבה בדעת הקהל האמריקאית להתערבות צבאית ישירה של ארה"ב נגד איראן. עם זאת, הצלחה משמעותית בתקיפות עלולה לשנות את דעת הקהל ולהגביר את התמיכה במעורבות, בעוד כישלון עלול להעמיק את ההתנגדות ולהחריף את הקרעים הפנימיים בארה"ב. במיוחד אם האינטרסים האמריקאיים מעבר לים ייפגעו, או אם הביטחון והנוחות בבית יועמדו בסיכון, ההתנגדות למעורבות צבאית תתעצם.

המפה הפוליטית בארה"ב מפולגת: רוב הרפובליקנים תומכים במהלכיו של הנשיא טראמפ, בעוד מרבית הדמוקרטים מתנגדים במפורש. בתוך הקהילה היהודית ניכרת חלוקה בין ארגוני הזרם המרכזי, התומכים בישראל ובממשל טראמפ, לבין ארגונים פרוגרסיביים המתנגדים במפורש למהלכים הצבאיים באיראן ולמדיניות הימנית של טראמפ. למרות שטראמפ פחות כבול לדעת הקהל מאשר נשיאים אחרים בתחילת כהונתם, חברי הקונגרס עדיין זקוקים לתמיכת הציבור לקראת הבחירות, מה שמעלה את האפשרות להתנגדות פוליטית גוברת אם לא יושגו הצלחות מהירות בשטח.

על רקע מתקפות ה-B-2 נגד איראן, נראה כי ממשל טראמפ התחייב להיכנס למלחמה נגד איראן שמנהלת ישראל. לפני ההפצצה בארה"ב, סקרים מרובים, כולל הסקר שלנו,¹ שיקפו את הלך הרוח בציבור האמריקאי התומך בתפיסה שאיראן אינה יכולה להחזיק בנשק גרעיני, אך מתנגד להצטרפות ארצות הברית למערכה הצבאית נגדה. אמנם מוקדם מדי בשלב זה לקבוע כיצד האמריקאים מרגישים כעת, אך לאחר התקיפות סביר להניח שאם התקיפות ייתפסו כמוצלחות, התמיכה תעלה; ואם הם ייתפסו כלא מוצלחים, התמיכה תרד.

הדיכוטומיה של "תיאוריה-פרקטיקה"

הסברת ההבדל בין הבנת נושא לבין נכונות לעשות משהו בנידון היא לא כל כך קשה. זה דומה מאוד למה שמכונה דיכוטומיה של "תיאוריה-פרקטיקה"² ומסביר מדוע לאנשים שיש להם את הידע, לפעמים אין ברשותם את היכולת ליישם את הידע הזה. בחיי היומיום, אנשים מבינים שעישון מזיק, ובכל זאת הם ממשיכים לעשן. הם מבינים שחציית רמזור אדום היא מסוכנת, אבל הם בכל זאת לוקחים את הסיכון הזה. הם מבינים שלחסוך ליום גשום זה חכם, אבל הם בוחרים להוציא את מה שיש להם עכשיו ולא לדאוג מה יקרה אחר כך.

למרות ההבנה שאיראן גרעינית אינה דבר טוב, האמריקאים מהססים להיכנס למלחמה כדי לעצור אותה. זה נכון במיוחד אם מישהו אחר (כלומר ישראל) נלחם את הקרב הזה. לאמריקאים היו חוויות שליליות בווייטנאם, אפגניסטן ועיראק והחוויות הללו גורמות להם להתנגד אוטומטית להרפתקה צבאית נוספת. אבל יש חששות אחרים מלבד חוויות כושלות שמטרידות את האמריקאים.

מחיר המלחמה

המחיר הברור ביותר של מלחמה הוא בחיי אדם. במצב מלחמה, קיים סיכון ממשי לחיילים האמריקאים³ או אמריקאים שחיים או נוסעים מעבר לים.⁴ גם חששות כלכליים הם קריטיים, כמו אזהרות לגבי עליית מחירי הנפט⁵ והשפעות כלכליות אחרות שממשיכות להתקיים.⁶ בחזית הפנימית הועלו גם חששות לגבי ביטחונם האישי ושל "תאים רדומים" איראניים.⁷ ואם הם אכן היו מופעלים, הייתה להם השפעה מיידית. ההיגיון מכתיב שכל אחד מהתרחישים לעיל יעורר התנגדות נוספת למאמץ המלחמתי של ארה"ב.

סיכונים פוליטיים

הנשיא טראמפ הוא למעשה "ברווז צולע", ואינו מיועד להיבחר מחדש. ככזה, אין לו סיבות אישיות להיות מודאג מדי מדעת הקהל האמריקאית ביחס לפעולותיו באיראן. עם זאת, יש לו אג'נדה פנימית גדולה⁸ שדורשת תמיכה עממית כדי לקבל תמיכה מהקונגרס.

אמריקה של היום מפולגת מבחינה פוליטית, וזה נכון לגבי התמיכה במעורבות ארה"ב נגד איראן. בעוד שרוב הרפובליקנים בקונגרס תומכים בהתערבות צבאית, חלק מהם לא תומכים בכך.⁹ סקר של CNN מצא כי בעוד שגם הדמוקרטים וגם הרפובליקנים מכירים בסכנה, הם חלוקים בדעתם לגבי התערבות צבאית, כאשר הדמוקרטים מתנגדים ברובם, והרפובליקנים, למרות מיעוט ניכר שמתנגד גם כן, תומכים בכך.¹⁰

נראה כי הפער הזה קיים גם בקרב חלק מהיהודים, שכן ארגונים יהודיים מהזרם המרכזי שיבחו את התערבותו של הנשיא טראמפ,¹¹ כאשר ארגונים יהודיים פרוגרסיביים מתנגדים לה.¹² פוליטיקאים דמוקרטים כבר יצאו בחריפות נגד כניסת ארה"ב למלחמה, הטילו ספק בחוקיותה¹³ והציעו להכריח את הממשל לציית לחוק סמכויות המלחמה,¹⁴ מה שידרוש את אישור הקונגרס להמשך ההתערבות.

אם ההתנגדות הפוליטית למעורבות הצבאית תצבור תאוצה, ואם בעקבותיה תגבר ההתנגדות הציבורית, הנשיא טראמפ עלול למצוא את עצמו שוקל מחדש את המעורבות הצבאית הישירה של ארה"ב. בעוד שהנשיא לא צריך לדאוג מבחירתו מחדש, חברי הקונגרס צריכים להיות מודאגים מחוסר תמיכה פוליטית. ייתכן שיהיה צורך להניח בצד את המאמץ הצבאי לגישה דיפלומטית יותר. אם אחד מהסיכונים שצוינו לעיל יתממש, התמיכה העממית במלחמה תרד, והדבר ישפיע גם על התמיכה הפוליטית. אם זה יקרה, איראן תזכה ביתרון, שכן למרות שהיא מוגבלת צבאית, היא עדיין תשמור על יכולת המשא ומתן, תחום שבו היא מצטיינת.¹⁵ יתרה מכך, תהיה להם אפשרות לפנות לפורומים בינלאומיים, שבהם ההתנגדות לתקיפות צבאיות נגד איראן עדיין חזקה משמעותית.¹⁶

התגובה הישראלית

לפני ההפצצה האמריקנית, מנהיגי ישראל נקטו בגישה של "אי התערבות", והצהירו שוב ושוב כי הבחירה היא אמריקאית, תוך שהם מקווים ככל הנראה שהבחירה תהיה כניסה לעימות.¹⁷ במבט לאחור נראה כי אכן התקיים תיאום הדוק בין ישראל לארה"ב, לפני¹⁸ ובמהלך¹⁹ ההפצצה עצמה.

בעקבות ההחלטה האמריקאית, התגובה הישראלית הייתה חיובית²⁰ ואפילו ביטאה מעין אופוריה,²¹ הן בקרב הציבור והן בקרב מנהיגים פוליטיים.²² התגובה העולמית נעה בין תמיכה בהכרה פושרת, להתנגדות מוחלטת (שהייתה צפויה, בהתחשב במקורה).²³

המשך המעורבות הצבאית של ארה"ב יסייע בוודאי בהשגת מטרות המלחמה של ישראל, אך ישראל צריכה גם לשקול חלופות אם המעורבות הצבאית האמריקאית תסתיים או תושעה. כאן עשויה להיות לדעת הקהל האמריקאית השפעה כלשהי. ישראל צריכה לשקול את המחיר שתשלם בדעת הקהל האמריקאית אם לכניסת ארה"ב למלחמה עם איראן יהיו השלכות שליליות. למחיר זה עשויות להיות השלכות גם על הסוגיה הרחבה יותר של תמיכה בישראל מול דרישות פלסטיניות למדינה עצמאית. הנתונים שלנו מראים בעקביות שהתמיכה בישראל לעומת הפלסטינים די פושרת.²⁴ אם האמריקאים ירגישו שהתמיכה בישראל מול איראן השפיעה עליהם באופן אישי, עלולה להיות לכך השפעה טבעית על תחושותיהם ביחס לישראל ולפלסטינים בכלל. התוצאה החמורה ביותר תהיה עלייה בתמיכה במה שעדיין נחשב כבחירה המודאלית והקונבנציונלית בקרב האמריקנים, כלומר "פתרון שתי המדינות".²⁵

השלכות מעשיות

מטרותיה המוצהרות של ישראל כוללות הימנעות מ"מלחמת התשה" ממושכת עם איראן.²⁶ ככל שמטרה זו חשובה, כך גם שימור התמיכה של דעת הקהל האמריקאית. ככל שהמלחמה נמשכת, כך גדל הסיכוי שלמעורבות אמריקאית כלשהי תהיה השפעה שלילית על החברה האמריקאית, וכתוצאה מכך הפסקה או צמצום אפשרי של מעורבות זו. מצב זה, יטיל שוב נטל נוסף על ישראל ויעלה את החשש ממלחמת התשה שיש להימנע ממנה. לפיכך, יש חשיבות עליונה להבטיח הן את מימוש הפוטנציאל הגרעיני של איראן והן את יכולתה לשגר טילים בליסטיים במהירות האפשרית. בהיעדר זאת, הציבור הישראלי צריך להיות מוכן להשלכות אפשריות, מיידיות וארוכות טווח, שעלולים לגרום שינויים בדעת הקהל האמריקאית.

* * *

הערות