המצב הכלכלי הקשה בלבנון והשיתוק השלטוני מעוררים תגובה רגשית של הזדהות עצמית בקרב משקיפים ואנשים פשוטים עם מדינה שידעה ימים טובים יותר.
הצטרפו לטלגרם שלנו – לחץ כאן
עצם הרמז ללבנון של פעם, מעלה חיוך וגעגוע למצב של רווחה, עושר ודוגמה לדו-קיום עדתי שאין דומה לו בעולם הערבי והמוסלמי, הממוסגר בחופים זהובים, ההרים מושלגים, מלונות מפוארים ומסעדות. בקיצור, "שוויץ של המזרח התיכון", כאשר ביירות הייתה "פריז של המזרח התיכון".
למעשה, " לבנון ההיא " התקיימה רק בדמיונם של רוב המשקיפים. אירועים שהתרחשו מאז אוקטובר 2019 חשפו את פניה האחרות של לבנון: מדינה מושחתת שבה פוליטיקאים והדיוטות שדדו את האוצר הלאומי ואת הסדר העדתי שלה, מה שהוביל לשיתוק פוליטי.
ה"רשימה השחורה" שנפרסה נראית אינסופית:
- יום אחר יום פורצות שערוריות סביב פקידים ופוליטיקאים שנרתמו למאמצים לשדוד את כספי המדינה והציבור;
- ערמות של אשפה מציפים את הערים;
- חשמל הפך לכלי ששימש למניפולציות פיננסיות, שהובילו למשבר האנרגיה;
- בתחום רפאו ה- 40% מהרופאים הלבנונים ברחו מן המדינה ו-30% מהאחיות.
- הווידוי המדהים של הפוליטיקאי הדרוזי וואליד ג'ומבלט שהעביר 500 מיליון דולר מהמדינה;
- נגיד הבנק המרכזי של לבנון נחקר על נכסים שנצברו באירופה ובמקומות אחרים;
- ירידת ערך המטבע הוביל להתרסקות המטבע המקומי לשיעור שלא הושג קודם לכן – מ-8,400 לירות לבנוניות לדולר בתחילת 2021 ל-30,000 לירות לבנוניות היום;
- אינפלציה לא סדירה;
- וזרימה מסיבית והתרוקנות כוח אדם מהצבא שנאלץ כעת להתחנן לארוחות ותרומות מחו"ל, ואפילו להציע טיולי סיור במסוקים כדי להגביר את הכספים התפעוליים שלו.
די לציין שכמעט רבע מיליון לבנונים עזבו את המדינה ברבעון הראשון של 2021 כדי להצטרף לפזורה הולכת וגדלה שעד כה הצילה את לבנון באמצעות העברות כספים של גולים.
הכספים שהועברו ללבנון לאחר פיצוץ הנמל של ביירות, שהרס שליש מעיר הבירה, נעלמו, ומאמץ השיקום תקוע ללא אופק הנראה לעין. על תושבי לבנון נאסר למשוך את כספם מהבנקים הלאומיים והם הורשו למשוך סכומים קטנים בלבד במועדים נתונים. פעולה זו לא עצרה את הוצאתם של 6 מיליארד דולר תוך פחות מ-3 חודשים מן המדינה וזאת לאחר שהתקבלה ההחלטה לחסום את כל העברות המט"ח לעולם החיצון!
אם לא די בכך, פוליטיקאים מכל המפלגות נלחמים ללא הרף על ה"גופה הגוססת" של הגוף-פוליטי הלבנוני. הצמד השיעים (חיזבאללה ועמל,) כפי שהם מכונים בלבנון, בחרו לשתק את הממשלה, שלא התכנסה מאז אוקטובר 2021, בגלל סירובה של הממשלה להחליף את השופט טארק ביטר, חוקר המגה-פיצוץ של 4 באוגוסט 2020, בנמל ביירות, פעולה שהסתיימה רק ב-12 לינואר 2022.
חיזבאללה מתנהג בביירות כאילו ביירות הייתה הבירה השנייה של איראן, כאשר כרזות הנושאות דיוקנאות של קאסם סולימאני הידוע לשמצה ו"גיבורים" שיעים אחרים מקשטים את הצירים הראשיים של הבירה, במיוחד אלה המובילים לנמל התעופה הבינלאומי של ביירות.
באוקטובר 2021, גברים חמושים המזוהים עם חיזבאללה ואמל צעדו בהתרסה דרך השכונה הנוצרית Tayuneh של ביירות, שכמעט הובילה למלחמת אזרחים שלישית. המיליציות השיעיות איימו לפרוס 100,000 מתגייסים ומאומנים להסתער על האזורים הנוצרים. שבעה בני אדם נהרגו ו-32 נפצעו בהתנגשות לפני שצבא לבנון החזיר על כנו מראית עין של סדר.
זה לא מפתיע במדינה שבה רציחות פוליטיות לא נחקרות, הרצח של המו"ל השיעי הבולט לוקמן סלים, מבקר חיזבאללה, בפברואר 2021 הוא הדבר הראשון העולה בראש. בלבנון, ראשי המיליציות מסרבים להופיע בפני בתי דין לחקירה, ופוליטיקאים משתמשים בחסינות הפוליטית שלהם כדי להימנע מלהטיל ספק בתפקידם בפיצוץ נמל ביירות.
לנוכח ההפקרות הזו, לא היה מפתיע לחזות בעגינתן של מיכליות נפט מאיראן בנמל סורי שהועברו ללבנון בשיירות ארוכות דרך עמדת כניסה בלתי חוקית בגבול שעדיין לא הוגדר בין סוריה ללבנון. הדלק חולק תחילה ללקוחות חיזבאללה ועמל, ומה שנותר ניתן לבעלי בריתם הפוליטיים.
חיזבאללה יצר הרס ביחסים בין לבנון, ומדינות המפרץ, וסעודיה, שאיימו על גולים לבנונים בגירוש. כ-350,000 לבנונים מתגוררים במדינות אלו, עובדים ומעבירים מדי שנה כמעט 4.5 מיליארד דולר למשפחותיהם בלבנון והפעולות החתרניות והעוינות של חיזבאללה נגד ערב הסעודית ומדינות המפרץ ממשיכות גם מכיוונם של הח'ותים בתימן, שבה שגריר איראן היה אחראי על אימון ושיגור טילים בליסטיים ומזל"טים לעבר מתקנים סעודיים.
הנשיא, מישל עאון וראש הממשלה נג'יב מיקאתי, ניסו לתקן את היחסים עם מדינות ערב אך ללא הועיל – עדיין. המשך ההברחה של כדורי קפטגון על ידי סוכני חיזבאללה בפירות וירקות מיוצאים למדינות המפרץ הובילה לאיסור היבוא של כל התוצרת החקלאית הלבנונית, ועלתה הפסד של יותר מ-350 מיליון דולר לכלכלה הלבנונית.
הניסיונות לרכך את הסעודים ניכרו בהודעות של עאון ושל המלך הסעודי סלמאן. ב-30 בדצמבר 2021, המלך סלמאן דחק בלבנון להפסיק את "ההגמוניה של חיזבאללה הטרוריסטית על המדינה". מוקדם יותר, ב-27 בדצמבר 2021, הנשיא עאון הצהיר כי ממשלתו רוצה לשמור על קשרים טובים עם מדינות המפרץ. הוא מתח ביקורת על חיזבאללה ואמל מבלי לנקוב בשמותיהם במפורש, אך התקיפה המרומזת בחיזבאללה הובנה על ידי משקיפים רבים: "זה נכון שהגנה על האומה דורשת שיתוף פעולה בין הצבא, העם וההתנגדות", כתב עאון בהודעתו, אבל האחריות העיקרית היא של המדינה,המדינה לבדה מניחה את אסטרטגיית ההגנה ודואגת ליישומה".
כהונתו של מישל עאון כנשיא מסתיימת באוקטובר 2022, כאשר ככל הנראה משבר חוקתי נוסף ישאיר את לבנון ללא נשיא לתקופה ממושכת. בחירתו של עאון התרחשה לאחר ואקום של 29 חודשים בלשכתו של ראש המדינה. לחתנו, ג'יבראן באסיל, יש ציפיות לרשת את עאון. עם זאת, שר האנרגיה לשעבר נמצא במרכזה של קריסה כלכלית ומואשם בשחיתות. לבאסיל, המכונה בעיתונות "האיש השנוא ביותר בלבנון", יש סיכוי נמוך להיבחר לנשיא. ממשלת ארה"ב הטילה סנקציות על באסיל והקפיאה את נכסיו בנובמבר 2020 בגין "שחיתות מערכתית" וקשרים עם חיזבאללה, האשמות שבסיל הכחיש.
הבחירות לנשיאות הן עקיפות, כאשר הפרלמנט בוחר את הנשיא. הבחירות לחקיקה מתוכננות ל-15 במאי 2022. אבל הסיכוי שהבחירות הללו יתקיימו קלושים במציאות הלבנונית, ובכך חוסמים את בחירת הנשיא.
עבדות מודרנית בלבנון
הדבר המדאיג ביותר בחברה המודרנית, הדומה למערב, הדמוקרטית והפתוחה הזו של לבנון היא שהיא שונאת זרים, מגמות של אפרטהייד, עם גישה גזענית כלפי זרים החיים בגבולותיה: הפלסטינים החיים ב-12 מחנות פליטים, מיליון וחצי הפליטים הסורים השורדים במחנות אוהלים ובבתים ארעיים, מסוכנים וצפופים בעמק הבקעה, וכמעט 300,000 עובדים זרים מאפריקה ואסיה מועסקים כעוזרות בית ומשרתים בבתים פרטיים, ובעבודות מסוכנות ומסוכנות שונות. יתרה מכך, לבנון התייחסה לאורחיה הזרים בצורה הקשה ביותר, תוך שלילת זכויות יסוד.
העובדים הזרים של לבנון נעולים במערכת הנקראת " קפלה " (ערבות), שם נרדף לעבודת כפייה, מעין עבדות מודרנית. מקורו במפרץ בשנות ה-50, "קפאלה" יוצר קשר קבוע הקושר את תושבות מהגרי העבודה בלבנון למעסיק שלהם, או (לקפה.(לָתֵת חָסוּת. היא מספקת לאזרחים פרטיים ולחברות בלבנון שליטה כמעט מוחלטת על מעמדם התעסוקה וההגירה של מהגרי עבודה. דרכונים, תעודות זהות ומסמכים רשמיים אחרים נשמרים על ידי המעסיק ומוחזרים רק כאשר המעסיק מחליט לעשות זאת. מהגר העבודה כמעט ולא נהנה מימי מנוחה, שעות עבודה מוגדרות או מהחופש להחליף מקום עבודה. מהגר עובד בית לא יכול פשוט להתפטר אם תנאי העבודה פוגעים. הוא או היא זקוקים להסכמת המעסיק, שהוא במקרה המתעלל שלו במקרים כאלה.
מאז אוקטובר 2019, אלפי מהגרי עבודה נזרקו לרחובות, בלי יכולת לטוס בחזרה לארצות המוצא שלהם. בנוסף, עם החמרה של המשבר הכלכלי בלבנון, חלה עלייה משמעותית בפיטורים שרירותיים והעדר פיצויי גמר, שכן רוב המעסיקים לא יישמו זכויות הניתנות בתקנות ובחוק העבודה.
באשר לפלסטינים, לראשונה מאז הגעתם לגלים רצופים החל ב-1948, לבנון הודיעה לאחרונה, על שינוי משמעותי בהגבלות העבודה המאפשרות לפליטים פלסטינים לעבוד במקצועות המוסדרים באיגודים מקצועיים. לפיכך, פלסטינים שנולדו בלבנון ורשומים רשמית ברישומי משרד הפנים הלבנוני יורשו לעבוד במקצועות המוגבלים בדרך כלל לאזרחי לבנון בלבד, כמו עריכת דין, הנדסה ורפואה, בין היתר. (הייתה רשימה של 70 מקצועות אסורים לפלסטינים.) עם זאת, פלסטינים ילידי לבנון עדיין היו צריכים להתקבל רשמית כחברים בסינדיקטים המקצועיים לפני שיורשו לעסוק במקצועם.
התחתית של התחתית
לבסוף, הפחות ברי מזל מכולם הם הפליטים הסורים שאינם נהנים משום זכויות בלבנון. עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, זרמו אלפי פליטים ללבנון. הפליטים הסורים לא יכלו לצפות ליחס טוב יותר מצד הלבנונים, בדיו' כפי שהלבנונים, שחוו 30 שנות נוכחות צבאית וכיבוש על ידי סוריה (1976-2005) תיעבו אותם.
הפליטים הסורים נושאים את נטל המשבר הכלכלי הפוגע בלבנון. 30% מהילדים בגילאי בית הספר מעולם לא למדו בבית הספר, בעוד כ-30,000 ילדי פליטים עסקו בעבודת ילדים. הסחר בבני אדם ומין בסורים בלבנון הוא מקצוע רווחי – אחת מכל חמש בנות בין הגילאים 15 עד 19 נשואה. 9 מכל עשרה פליטים חיים בעוני קיצוני. ביוני 2021, כמעט 50 אחוז ממשפחות הפליטים הסורים היו חסרי ביטחון תזונתי.
דוגמה בוטה ליחס עוין, גזעני ואפרטהיידי שכזה ניתן למצוא בצו שפרסם ראש עיריית ראס באלבק ב-10 בנובמבר 2021. על פי הצו, יש להגביל את שכרו של עובד סורי ל-40,000 לירה לבנונית (דולר וחצי!) ליום עבודה של שבע שעות. אישה סורית העובדת במשק בית תשולם 10,000 לירה לבנונית לשעה (כ-40 סנט אמריקאי!). על סורים המתגוררים באזור ראס בעלבק נאסר לקבל בלילה אורחים מאזורים אחרים. פליטים סורים חייבים לציית לעוצר מ-1900 עד 0600 למחרת.
לחברה הלבנונית החולה יש בעיה גזענית אינהרנטית. היא נמצאת שם כבר זמן רב, ומכוונת אל קהילות, כתות ודתות שונות. המשברים הכלכליים והפוליטיים הנוכחיים החריפו את הנטיות החברתיות הללו והם חלק בלתי נפרד מהחברה הלבנונית. הדינמיקה החברתית הדיסטופית הזו כאן כדי להישאר. ככל שהמדינה תטבע בכאוס, כך השוליים, החוליה החלשה ביותר של התשתית החברתית, יהיו יעד להתקפות, אפליה, עוינות, התעללות ודחיקה לשוליים.
לסיכום, צורה זו של גזענות לבנון תשרוד את הקיפאון הפוליטי ותמשיך להיות אחד המאפיינים של פניה האחרות (המכוערות) של לבנון.
למאמר המקורי של ד"ר נריה באתר באנגלית – לחץ כאן.
