האם נראה עוד ניסיון להעביר כספים לרש"פ?

עם תחילת חודש דצמבר, שוב עולה השאלה האם גם הפעם תנסה ממשלת ישראל להעביר כספים, בשווי מאות מיליוני שקלים, לרשות הפלסטינית? כדי להבין את השאלה, הנה תקציר הפרקים הקודמים.

בהתאם להסכמי אוסלו, ישראל מעבירה לרש"פ מאוד מיליוני ₪ מדי חודש. מדובר בהכנסות ממיסים שונים, כמו מע"מ, מיסי יבוא, ומיסי בלו (על דלקים). היקף הכנסות הרש"פ ממיסים אלו עמד, בממוצע מאז תחילת שנת 2023, על כ- 975 מיליון ₪ בכל חודש. כספים אלו מהווים כ-65% – 70% מכלל הכנסות הרש"פ ממיסים. למרות שלא נשאר סעיף בהסכמי אוסלו שלא הופר על ידי אש"ף/הרש"פ, ישראל המשיכה להעביר את הכספים לרש"פ, כמעט ללא הפרעה.

אחת מהפרות הרש"פ המרכזיות והחמורות של הסכמי אוסלו היא מדיניותה, שחלקה אף מעוגן בחוק של הרש"פ, לשלם תגמולי טרור למחבלים כלואים, מחבלים משוחררים, מחבלים פצועים ומשפחות של מחבלים הרוגים. תוכנית זו עולה לרש"פ כ- 100 מיליון ₪ בחודש.

במשך שנים רבות, ממשלות ישראל והממשל האמריקאי התעלמו מתשלומי הרש"פ למחבלים. מציאות זו השתנתה, תחילה, בארה"ב עוד השנת 2015, עם קבלת חוק שהגביל, באופן מצומצם, את הסיוע האמריקאי לרש"פ. המגמה המשיכה בשנת 2018, כאשר התקבל בארה"ב חוק טיילור פורס, שהתנה את מרבית הסיוע האמריקאי לרש"פ בביטול התוכנית לתגמול מחבלים. במקביל, גם בישראל נחקק "חוק הקיזוז"¹ שמעניש את הרש"פ בגין תשלומיה מעודדי טרור, באמצעות קיזוז היקף התשלומים השנתי למחבלים, מתוך ההכנסות מכספי המיסים.

הואיל והרש"פ עמדה לשלם תגמולי ענק אפילו למחבלים שהשתתפו בטבח השביעי באוקטובר, המרכז הירושלמי הציע² להתנות את העברת הכספים בתחילת חודש נובמבר בקיומם של שני תנאים: ראשית, הוצאת גינוי פומבי, בערבית, על ידי יו"ר רש"פ, מחמוד עבאס, של מעשה הטבח ומבצעיו; ושנית, חיסול התוכנית לשלם את תגמולי הטרור.

ואכן, לאחר הצפת הנושא, בסוף חודש אוקטובר הודיע³ שר האוצר סמוטריץ' שהוא החליט שלא להעביר את כספי המיסים לרש"פ, וביקש שיתקיים על כך דיון בקבינט. בדיון בקבינט, שהתקיים ביום 2 בנובמבר, הוחלט⁴ להמשיך להעביר את הכספים לרש"פ, אך זאת תוך ניכוי הכספים שהרש"פ הייתה מעבירה לרצועת עזה. בהתאם הוחלט להעביר רק כמחצית מהכספים.

למרות שהיה ברור וידוע לכולם שהרש"פ תשתמש בכספים שהיא קיבלה מישראל על מנת להמשיך ולשלם את תגמולי הטרור, שני נימוקים מרכזיים עמדו ביסוד ההחלטה להעביר את הכספים.

הנימוק המרכזי הראשון, שעליו אומנם פחות דובר, היה הרצון להימנע מעימות חזיתי עם הממשל האמריקאי. מאז הטבח בשביעי לאוקטובר, ישראל זכתה לסיוע ולגיבוי נרחב ביותר מצד ארה"ב, הן פוליטית והן צבאית. בשלב זה, הממשל האמריקאי עודנו תומך בהישרדות הרש"פ, אף הביע את רצונו שהרש"פ תקבל אחריות לרצועת עזה לאחר תום המלחמה למיטוט החמאס. בהתאם, הממשל האמריקאי הפעיל לחץ רב מאוד על הממשלה להמשיך להעביר את כספי המיסים לרש"פ, וזאת מתוך הבנה שהכספים הם החמצן להמשך קיומה של הרש"פ. לנוכח החשיבות בשימור התמיכה האמריקאית הרחבה לפעילות הצבאית ברצועת עזה, ומתוך הבנה שהצבת תנאים, אפילו תנאים הגיוניים ומוסריים להעברת הכספים כגון אלה שהוצעו על ידי המרכז הירושלמי, עלולה לסכל את העברת הכספים, הוחלט להעבירם ללא תנאי.

הנימוק השני שניתן להמשך העברת הכספים היה הצורך לאפשר לרש"פ להמשיך לשלם את משכורות מנגנוני הביטחון שלה, וזאת על מנת לוודא שאותם גורמים ממשיכים את שיתוף הפעולה הביטחוני ואינם זולגים לטרור, ובכך למנוע הידרדרות במצב הביטחוני באיו"ש.

בהתאם להחלטה זו, העבירה ישראל לרש"פ כ- 402 מיליון ₪.⁵ ברם, תוך כמה ימים דחתה הרש"פ את ההעברה הבנקאית וסירבה לקבל את הכספים.⁶ ניסיונות של גורמי מערכת הביטחון לשכנע את השר סמוטריץ' להעביר את מלוא הסכום ודרישה דומה מצד שר האוצר של הרש"פ, נדחו על ידי השר סמוטריץ'.⁷

באשר לנימוק השני, הגם שמדובר בטענה ששובה את האוזן ואת הלב, אין בה ממש.

בשתי הזדמנויות, רק בשנים האחרונות, החליטה הרש"פ לבדה לסרב לקבל את ההכנסות מהמיסים. בחודש פברואר 2019, לאחר שהתקבלה ההחלטה הראשונה להפעיל את חוק הקיזוז, החליט עבאס לסרב לקבל את יתרת הכספים. עבאס התמיד בסירובו עד חודש אוקטובר 2019,⁸ או אז, נאות לקבל את הכספים. בתקופת הסירוב, איש לא דיבר על ניתוק של שיתוף הפעולה הביטחוני, ואף אם אכן היה ניתוק, אזי הוא לא השפיע באופן משמעותי על המצב הביטחוני.

עבאס חזר על הגחמה שלו פעם נוספת במאי 2020, אז הודיע לא רק על סירובו לקבל את כספי המיסים, אלא גם על ניתוק שיתוף הפעולה הביטחוני. בפעם הזאת, עבאס התמיד בסירובו לקבל את הכספים עד חודש דצמבר 2020.⁹ וגם בתקופה זו, לא זוהתה פגיעה משמעותית ביכולת של גורמי הביטחון של ישראל להמשיך ולסכל טרור.

האמת תיאמר, ששיתוף הפעולה הביטחוני אכן מועיל, במידה מסוימת, משום שיש בו מפגש אינטרסים, ולו חלקי. בעוד שישראל מעוניינת לעצור מחבלים, הרש"פ מעוניינת להיפטר מגורמי חמאס. כך, באמצעות שיתוף הפעולה הביטחוני משיגה הרש"פ שתי תועלות. ראשית, היא נותנת לישראל מידע על פעילות גורמי חמאס, כדי שישראל תעשה את העבודה השחורה של מעצר המחבלים, במקום שהיא תעשה זאת בעצמה, ובכך תעלה עוד יותר את רמת המיאוס שחשה האוכלוסייה הפלסטינית כלפי הרש"פ. שנית, היות שחמאס מערער על שלטון פת"ח ועל הרש"פ, מעצר פעילי חמאס מנוע התחזקות החמאס ומשמר את שלטון פת"ח.

במילים אחרות, שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרש"פ אכן מסייע במידה מסוימת, אך אינו יכול להוות הצדקה להמשך העברה עיוורת של כספי המיסים.

ויתרה מכך. בשנים האחרונות וביתר שאת בחדשים האחרונים, , ניכרת מגמה קבועה של מעורבות אנשי מנגנוני הביטחון של הרש"פ בטרור. כמעט ולא חולף שבוע בלי שמדווח על סיכול מחבל זה או אחר שהשתייך למנגנוני הביטחון או כוחות הביטחון של הרש"פ. פת"ח גם לא מסתיר את הדברים ודווקא מתהדר בכך, שלא רק חמאס "נלחם נגד האויב," אלא שגם אנשי מנגנוני הביטחון של הרש"פ נוטלים חלק פעיל בטרור.¹⁰

שאלת העברת הכספים מתחדדת עוד יותר לאחר הפיגוע ב-30 בנובמבר. מבצעי הפיגוע, האחים מוראד ואיברהים נמר, הם מחבלים שנידונו בעבר לתקופות מאסר משמעותיות בגין מעורבותם בטרור. חלק מהתוכנית של עבאס/הרש"פ לתגמל מחבלים כולל תשלום תוספת מיוחדת למחבלים ישראלים. תשלומי הרש"פ/אש"ף למשפחות של המחבלים ההרוגים כוללים גם הם תוספת מיוחדת עבור מחבלים ישראלים. משכך, יש להניח שהאחים נימר זכו לקבל את כספי התגמולים, הן בתקופת כליאתם, והן מאז שהשתחררו. אם יועברו כספי המיסים לעבאס/הרש"פ, יש לקחת בחשבון שחלק מהכספים האלה ישולמו למשפחותיהם של האחים הרוצחים, וזאת כפרס על כך שרצחו יהודים.

המסקנה המתבקשת היא שלא ניתן לבנות על מנגנוני הביטחון של הרש"פ כדי לספק ביטחון לישראל. גם בתקופות שעבאס החליט להפסיק את שיתוף הפעולה, התברר שלא אלמן ישראל, ובכוחם של גורמי הביטחון הישראלים למלא את החסר.

בנסיבות אלה, עולות שתי שאלות. ראשית, האם גם ביחס להעברת הכספים לרש"פ בימים אלה, תקפיד ישראל להעביר לרש"פ את כספי המיסים בניכוי החלק היחסי ביחס להוצאות הרש"פ ברצועת עזה, כפי שהוחלט בראשית חודש נובמבר? שנית, האם הרש"פ תסכים לקבל את הכספים, או תמשיך סירובה, על בסיס דרישתה לקבל את מלוא הכספים או לא כלום?