אבי הדוקטרינה הימית של טורקיה אמר ל- AFP כי ההחלטה של צרפת לשלוח אוניות מלחמה כדי לסייע ליוון במאבק מול אנקרה מוסיפה "דלק לאש", כך דווח העיתון אל שארק אל אווסאט.
גורדניז (62) אירח לשיחה את כתב סוכנות הידיעות הבינלאומי בבית עץ באחד מהאיים בים מרמרה. אמנם יתכן שהוא יפרוש בקרוב, אך חזון "המולדת הכחולה" שהאדמירל סם גורדניץ, פיתח לפני למעלה מעשור הופך למציאות על ידי נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן כיום.
בעוד ספינות מלחמה מצרפת, יוון וטורקיה התכנסו על באגן הים המזרחי של הים התיכון גורדניץ החליט לבקר את צעדו של מקרון הצרפתי.
"נמאס לי מהאיומים המילוליים היומיומיים של מקרון", אמר גורדניץ, "אצל רבים מהטורקים כעת צרפת מתנהגת כמו 'הכל נורא'. אתה יכול לדמיין שהם מאיימים על טורקיה?" הוא שאל.
"אם צרפת תמשיך במעשים פרובוקטיביים כאלה … שלא למען שלום ויציבות אזוריים – זה יוסיף דלק לשריפה וצרפת צריכה להימנע מכך."
גילוי מרבצי הגז הטבעי הגדולים במים הסובבים את קפריסין ואת האי היווני כרתים עוררו את הירביותה שנויה במחקלות במי הים התיכון. זאת בנוסף לצעד של טורקיה השנוי במחלוקת על חתימה של הסכמי גבולות ימיים על חשבון קפריסין ומבלי להתייעץ עם המדינות הסובבות. ברקע עומדת גם כניסתה ש ענקית הגז והנפט "שברון" לים התיכון.
המתחים הגדולים ביותר הם בין בעלות ברית של נאט"ו, טורקיה ויוון, שלא פסקו מבחינה היסטורית, וכמעט יצאו למלחמה על כמה איים לא מיושבים בים האגאי בשנת 1996.
היחסים הללו מתחממים בהדרגה ככל שארדואן מנסה "להלך על המים" במטרה להפוך את טורקיה למעצמה ימית שאותה חזה גורדניז בחזונו.
החזון – חזרתה של טורקיה כמעצמה ימית
את דוקטינת "המולדת הכחולה" הגה האדמירל בדימוס במהלך כנס בשנת 2006 בפיקוד המרכז הימי של טורקיה. הוא שירת בחילה ים הטורקי עד שנת 212 ובעל ניסיון מבצעי ופיקודי עתיר שנים. לפי חזונו, לטורקיה עומדת הזכות לבעלות על שטח ימי נרחב המשתרע על פני הים התיכון, הים האגאי והים השחור, העומד לפי גורדניז על כ-462,000 קמ"ר, ובין היתר כולל בתוכו שטחי מים כלכליים השייכים לקפריסין ולאיים יווניים כמו רודוס, קסטלוריזו או כרתים.
לפי גורדניז יש לשנות את הסטטוס קוו הקיים שאותו הוא רואה כהשפלה של הסכמי סוור (1920), הסכמי הכניעה של האימפריה העות'מאנית למעצמות בתום מלחמת העולם הראשונה ובמטרה לבטל את הסכמי לוזאן משנת 1923.
היעדים של התכנית אומרים כי על טורקיה להקים בסיס שליטה בשני מעגלים. המעגל הראשון כולל את שלושת הימים המקיפים אותה – הים התיכון, הים האגאי והים השחור. המעגל השני והאסטרטגי כולל את ים סוף, הים הכספי, והים הערבי לרבות המפרץ הפרסי. ב-31 באוגוסט 2019 נשא ארדואן נאום בטקס רשמי כשמאחוריו מפת "המולדת הכחולה".
בצל התפרקות ברית המועצות ובמקביל התעצמותה הכלכלית והדמוגרפית של טורקיה, עלו צרכיה האנרגטיים, ודלק וגז שנתפסו כמנוף כלכלי עבורה, כאשר מקורות האנרגיה שלה עד אותה עת היו ממקורות ייבוא חיצוני בלב. ספקיות האנרגיה המרכזיות של טורקיה הן רוסיה, איראן, עיראק ולוב. ממדינות אלו ייבאה טורקיה בשנת 2018 למעלה ממיליון חביות נפט ביום ולמעלה מ-51 מיליארד קוב של גז.[3]
השינוים בזריה המזרח תיכונית כמו התרסקותה של לוב, המעורובת הצבאית במדינה הובילו את יצירת התשתית לניסוח הדוקטרינה.
ב-27 בנובמבר 2019 חתמו ראש ממשלת ההסכמה הלאומית של לוב ה-GNA , על ההסכם הימי לתיחומו של הגבול הימי בין המדינות, או בשמו המלא – "מזכר הבנות בין ממשלת טורקיה לבין ממשלת ההסכמה הלאומית של לוב בנושא תיחום אזורי השיפוט הימיים בים התיכון).
עבור טורקיה, שנותרה כמעט מבודדות וללא בריתות אנרגיה אזוריות, הסכם זה הוא מהלך בעל יתרון מובהק, באמצעותו מתכוונת לחסום את האפשרות להביא לפועל את פרויקט צינור הגז איסטמד, מיזם שאפתני להנחתו של צינור גז משותף לישראל, קפריסין, יוון, איטליה והאיחוד האירופי.
ההסכם גרם לחוסר שביעות רצון של המדינות יוון, מצרים, קפריסין, ישראל וצרפת, שהתריעו על ערעור היציבות האזורית, כמו גם לכעס מצד האו"ם שלא אישר את ההסכם.
"להמשיך בצורה קרה ומחושבת"
שרי החוץ של האיחוד האירופי כינסו בשבוע שעבר ועידת חירום בוידאו לאחר שספינות מלחמה יווניות וטורקיות התנגשו בנסיבות שנויות במחלוקת.
"אם יוון תפעיל את ההדק, זה יהיה הסוף של נאט"ו," אמר גורדניז, ורמז כי טורקיה תפרוש אז מהברית הצבאית של תקופת המלחמה הקרה.
"מדינות אירופה צריכות להפעיל לחץ על יוון כדי שתוותר על חלק מהטענות הימיות שלה", אמר.
ארדואן התבטא בצורה סוערת בשיחות עם נציגי האיחוד האירופי שדיברו עימו על הנושא וביניהם הקנצלרית מרקל.
גורדניץ הסכים ואמר: "עלינו לחשוב בחישוב קר, באופן מפוכח, ובזהירות.", אך הוא לא ראה צורך בתיווך מבחוץ, והציע כי פעולות האיבה יסתיימו רק כאשר יוונים וטורקים יושבים ומדברים בכנות על הבעיות שלהם.
גורדניז מאשר באופן גורף את הקו הקשוח של ארדואן, אך גם מצר על הבידוד הדיפלומטי הגובר של טורקיה באזור. עיניו נדלקו וחיוכו הקל התרחב כשדיבר על "ההתעניינות הגוברת של צעירים" בתביעות הימיות של טורקיה.
"אני עושה הרבה ראיונות עם YouTubers", סיפר האדמירל שפרש והצביע כי ההרשמה השנתית של צוערים חדשים בבתי ספר לחיל הים גוברת בהתמדה.
הוא גם ציין כי הים התיכון מהווה רק "אחוז אחד" מהאוקיינוסים והימים בעולם.
גורדניץ אמר כי "אני תמיד מדגיש שטורקיה צריכה לחרוג מאזור זה: הים האדום, הים הערבי והאוקיאנוס האטלנטי.
"לטורקיה צריכה להיות נוכחות שם למטה. זה שיקוף של כוח הולך וגובר.", סיכם.
A), פאיז א-סראג', הגיע לטורקיה ונפגש עם הנשיא הטורקי ארדואן. בפגישתם חתמו השניים על ההסכם הימי לתיחומו של הגבול הימי בין המדינות,[1] או בשמו המלא – "מזכר הבנות בין ממשלת טורקיה לבין ממשלת ההסכמה הלאומית של לוב בנושא תיחום אזורי השיפוט הימיים בים התיכון"(אנ'). הממשל הטורקי, במסגרת ההסכם, התחייב להעביר ל-GNA אמצעי לחימה, תחמושת ואף לאמן את כוחות הצבא של ה-GNA.[6]
עבור טורקיה, שנותרה כמעט מבודדות וללא בריתות אנרגיה אזוריות, הסכם זה הוא מהלך בעל יתרון מובהק, באמצעותו מתכוונת לחסום את האפשרות להביא לפועל את פרויקט צינור הגז איסטמד, מיזם שאפתני להנחתו של צינור גז משותף לישראל, קפריסין, יוון, איטליה והאיחוד האירופי.[1]
ההסכם גרם לחוסר שביעות רצון של המדינות יוון, מצרים, קפריסין, ישראל וצרפת, שהתריעו על ערעור היציבות האזורית, כמו גם לכעס מצד האו"ם שלא אישר את ההסכם.[2]
בפברואר 2020 ארגון "הצבא הלאומי של לוב", ה-Libyan National Army) LNA), הפועל בחסות רוסיה, מצרים ואיחוד האמירויות, הודיע כי הפציץ אונייה טורקית בנמל טריפולי ועליה אמצעי לחימה רבים שיועדו לארגון ה-GNA, מיליציה המגנה על הממשל בלוב, אשר הוקמה בחסות האו"ם.[6]
