שיירת המשאיות שחלפה באזור ההררי שבין גבול איראן לאזרבייג'ן שמה את פעמיה לבירה האזרית, באקו, עמה טהרן מקיימת יחסי עוינות-ידידות מורכבים. המשאיות חלפו באזורים הרריים שחלקם מיוערים בצפיפות, באזור שבו על פי דיווחים ברחבי העולם נעו תקופה לא-ארוכה קודם לכן משאיות עם מטען אחר – נפיץ במיוחד: מסמכים שהבריח ה'מוסד' מאיראן בדרך לא דרך – במבצע שהסעיר את העולם והותיר את איראן מושפלת ועם כמה טונות פחות של מסמכים. כעת המשאיות שחלפו בגבול בין המדינות נשאו בקרבם חומרים אחרים, תמימים בהרבה לכאורה. בתוך המשאיות שכנו זה לצד זה שטיחים פרסיים משובחים לצד רהיטי עץ ותמרים שאיראן נחשבת ליצואנית בולטת שלהן.
המשאיות הללו, שנשאו בגאון סמלים איראניים, הם גם סיפורה של הכלכלה האיראנית בצל הסנקציות האמריקניות שהיו אמורות להיות חונקות ולהביא את איראן להיכנע לכל דרישותיה של וושינגטון. שיירת המשאיות מספרת ללא מילים ועם שובל עכור של בנזין מזהם, את סיפורו של המבצע חסר-התקדים של טהרן בדרכה לעקוף את הסנקציות האמריקניות. הסחר הזה, בין איראן לאזרבייג'ן, היה אחד מהנשקים הסודיים של איראן במאבק מול הסנקציות החונקות שהטילה ארה"ב על הרפובליקה. "זה היה מרכיב משמעותי ב'כלכלת התנגדות', שהתווה חמינאי", אומר ל'הדרך' מיקי סגל, בוגר חטיבת המחקר באמ"ן וראש תחום המודיעין בחברת Acumen Risk. "הסחר של איראן עם שכנותיה הקרובות איפשרה לאיראנים להמשיך להתקיים", הוא מציין. אבל הסחר הזה היה רק חלק אחד מהתמונה.
הבטחה ללא כיסוי
המכה הכבדה שניחתה לפני כארבע שנים על איראן עם הודעתו של הנשיא טראמפ על פרישה מהסכם הגרעין לוותה בכאוס פוליטי פנימי. הנפגעים העיקריים מהאירוע היו הנשיא רוחאני ושר החוץ שלו זריף. השניים הפכו בין חתימה אחת בבית הלבן ללעג פוליטי באיראן, לאחר שההסכם עליו שמו את כל יהבם – התברר ככלי ריק, בין היתר הודות למאבקו של ראש הממשלה לשעבר נתניהו והארגונים היהודיים בארה"ב, אשר מנעו ממחולל ההסכם, הנשיא לשעבר אובמה, לעגן את העסקה בקונגרס, ובכך איפשרו לטראמפ לסגת ממנו באבחת חתימה נשיאותית מצולמת.
עם ההודעה האמריקנית המפתיעה, איראן, שהחלה לראות את הכלכלה שלה משתקמת משנים ארוכות של סנקציות ושל ניתוק ממערכת הסליקה הבינלאומית, סוויפט, גילתה לחרדתה כי ארה"ב נערכת להשיב את הגלגל לאחור. המעמד הבינוני והנמוך באיראן נחרד, והמשטר האיראני מיהר לנסות ולהציל את ההישגים הכלכליים שהביא עמו ההסכם. דיפלומטים איראניים נשלחו בדחיפות לשורה של מדינות ברחבי העולם, שם הם קיימו פגישות עם נציגי הקהילייה הבינלאומית, בעיקר עם האיחוד האירופי, רוסיה וסין. במהלך השיחות הבהירו נציגיה של טהרן כי ההנהגה האיראנית מעוניינת לדבוק בהסכם למרות הנסיגה האמריקאית. אבל לאיראנים היה תנאי אחד: על ההסכמים הכלכליים שנחתמו עמה בתקופה שלאחר הסרת הסנקציות – להישמר. "לולא כך", הזהירו הדיפלומטים האיראניים בווינה ובבריסל, "יהיו לכך השלכות על ההסכם". באירופה התייצבו חד-משמעית מאחורי התנאים שהציבה טהרן. בשלב זה, גם האירופאים וגם האיראנים לא ידעו מה מצפה להם בהמשך הדרך.
קריסה מהדהדת
אם יש דבר מה שהאיראנים מובילים בו שלא בטובתם, מלבד הפעלת כוחות 'פרוקסי' ברחבי העולם, זהו תחום התעופה ברפובליקה, או יותר מדויק – אירועי נפילות של מטוסים, החל ממטוסי מטען ועד מטוסי נוסעים. "כמעט אחת לשבוע נופל מטוס באיראן", אומר סגל. "הסיבה לכך היא מחסור חריף בחלקי חילוף וחוסר יכולת של התעשייה המקומית לייצר את חלקי החילוף הללו". עם הסרת הסנקציות האמריקניות מעל איראן, קיוותה טהרן לחדש את מערך התעופה שלה. הסרת הסנקציות הייתה מבחינת האיראנים הדרך שלהם להשיב לעצמם בראש ובראשונה את יכולות התעופה שלהם; בשלב הראשון האזרחיים ולאחר מכן גם הצבאיים. ראשי חברות התעופה האיראניות מיהרו לחתום על הסכמים כלכליים עם חברות המטוסים הגדולות בעולם, בואינג ואיירבוס, ובטהרן המתינו לצי החדש של המטוסים בציפייה.
אלא שעם החזרת הסנקציות על איראן קיבלו השאיפות הללו מכה קשה. איראן, שחתמה זמן קצר בלבד קודם לכן, על הסכם ענק עם חברת בואינג האמריקנית לרכישת מטוסים חדישים בשווי כולל של 20 מיליארד דולר, קיבלה הודעה מהחברה כי לא תוכל לספק את המטוסים, בעקבות ההטלה המחודשת של הסנקציות על איראן. מדובר היה במטוסים שהוזמנו על ידי שתי חברות תעופה איראניות: איראן אייר ואסמאן. לפי דובר החברה האמריקאית שפורסמה זמן קצר לאחר הנסיגה האמריקנית מההסכם, החברה לא סיפקה אף אחד מהמטוסים ומפני שהממשל לא העניק לה פטור שיאפשר לה את המשך העסקאות שנחתמו כבר עם איראן, אין היא יכולה לממש את החוזה. באיראן ציפו לראות את חברות התעופה המקומיות מתחדשות ב-80 מטוסים של החברה האמריקנית בתוך 10 שנים, דבר שהיה מחדש את הצי האווירי של חברות התעופה האיראניות ואולי גם הופך אותן לרווחיות בהרבה עם פנייה לקהל יעד ברחבי העולם. עם ביטול העסקה מול בואינג, קיוו האיראנים כי לפחות האירופאיים יהיו אלו שיצילו את המצב.
חברת איירבוס האירופאית הוקמה כקונטרה האירופאית לבואינג האמריקנית. האיראנים מלכתחילה לא שמו את כל הביצים בסל אחד, אלא פנו עם הסרת הסנקציות מעל טהרן גם לחברה האירופאית, עמה סיכמו על הזמנת 100 מטוסים. שלושה מטוסים כבר סופקו לאיראנים, לשאר המטוסים האיראניים עדיין מחכים עד עצם היום הזה. בתחילה הערכות היו אופטימיות יותר. בכיר בחברה האירופאית אמר לאחר הודעת ממשל טראמפ, כי איירבוס ממתינה לפרטי הסנקציות האמריקאיות החדשות על איראן אך גם אז הוא העריך כי קטנים הסיכויים שהחברה תוכל לספק 97 מהמטוסים שנותרו לה לספק לאיראן וכי החוזים שלה עם איראן יגיעו בעתיד הקרוב לסיומם. שתי חברות איראניות: איראן אייר וזאגרוס הזמינו סה"כ 100 מטוסים מאיירבוס האירופית.
בעוד האמריקנים והאירופאים מושכים את ידיהם מהעסקאות עם איראן, רוסיה שניסתה להחליף את העסקים האמריקנים והאירופאיים גילתה במהרה כי אפילו הקרמלין יתקשה לסחור עם איראן תחת סנקציות אמריקניות. הסיבה לכך הייתה השימוש בחלפים אמריקאים במטוסים הרוסיים מדגם סוחוי סופרג'ט 100. חיש מהר יגלו האיראנים כי הסנקציות לא נותרו רק בתחום התעופה. שורה של חברות בינלאומיות הודיעו באותם ימים על עזיבה של השוק האיראני. בתוך זמן קצר נצפו בשדה התעופה חמינאי נציגים של חברות בינלאומיות כשהם עוזבים שלא על מנת לשוב, מבכירי חברות סימנס שהודיעו כי הם מקפיאים מחדש את עסקיהם באיראן, ועד חברות הרכב הגדולות, פיז'ו-סיטרואן, מזדה ויונדאי. גם חברת ג'נרל אלקטריק הודיעה כי היא סוגרת את משרדיה בטהראן ואמרה ללקוחותיה באיראן כי היא לא תוכל לקבל הזמנות חדשות, לאחר שהחברה הייתה אמורה לספק לאיראן ציוד בתחומי הנפט והגז.
למול עיני המשטר בטהרן, ההסכם הלך וקרס.
הבטחות ללא כיסוי
באירופה ניסו להגן על הסחר עם איראן, אך בטהרן צפויים היו לגלות במהרה שלהבטחות מעצמות אירופה אין כל כיסוי. בשיאם של המאמצים להשאיר את ההסכם על מכונו, הממונה על מדיניות החוץ באיחוד האירופי, פדריקה מוגריני, הודיעה במסיבת עיתונאים כי היא ושרי החוץ של צרפת, גרמניה ובריטניה שוקדים על פתרונות כלכליים שיאפשרו את המשך קיומו של הסכם הגרעין עם איראן. מסיבת העיתונאים הייתה מביכה במיוחד, לאור זאת שמוגריני עצמה לא הצליחה לפרט במהלכה מה הן הדרכים שיאפשרו לחברות האירופיות להימנע מעיצומים אמריקאים אם ימשיכו בקשריהן העסקיים עם איראן. לפחות נשיא הנציבות האירופית ז'אן קלוד יונקלר היה ברור יותר ואמר כי האיחוד האירופי יאמץ בהקדם תקנות שיגנו על חברות אירופיות מפני ההשלכות האפשריות של סנקציות אמריקאיות נגדן. זה לא קרה לבסוף.
גל החברות שעוזבות את איראן נמשך גם לאחר ההצהרות האירופאיות. חברות הנפט, eni האיטלקית, וטורם מדנמרק שדיווחה כי מצאה מקורות חלופיים לרכישת נפט וגז, עזבו את איראן כמעט במנוסה. טוטאל, ענקית הנפט והגז מצרפת, המתינה מעט, אולי בלחץ הממשל בפריז המנסה לעקוף את העיצומים האמריקאים, אך לבסוף הודיעה גם היא כי היא מפסיקה את כל קשריה עם איראן לרבות חוזי הענק לפיתוח שדות גז במדינה. עזיבתה של טוטאל הייתה מכה קשה במיוחד לאיראנים, לאחר שהחברה השקיעה ברחבי הרפובליקה 40 מיליון אירו, והיקף החוזה עמה עמד על כ-2 מיליארד אירו. החברה הבהירה כי לא תסכן את השקעותיה והחזקותיה בארצות-הברית, ועזבה כמו כולם.
האיראנים נותרו עם הבטחות בלבד, והבינו כי אין להם לסמוך אלא על עצמם. זה היה האות לפתיחת מסלול העוקף של איראן. חמינאי אוהב לכנות זאת "כלכלת התנגדות", ככזו שתאפשר לאיראן להמשיך לסחור עם העולם, תוך הערמה על האמריקנים. "למעשה", אומר סגל, "האיראנים מצליחים לייצא כבר היום כמיליון חביות נפט מדי יום. ומדובר בכמות מרשימה מאוד לנוכח הסנקציות האמריקניות". עוד נשוב לדרך של איראן לסחור בנפט עם מדינות העולם למרות הסנקציות האמריקניות, אך לפני כן מסתבר שיש דרכים נוספות – פשוטות בהרבה – לעקוף את הסנקציות האמריקניות. בוושינגטון גילו כי קל מאוד להטיל סנקציות ולגרום לחברות בינלאומיות ומוכרות להימלט מאיראן, אך קשה בהרבה לעצור את הסחר עם החברות הקטנות יותר, אלו שאין להם אינטרסים כלכליים בארה"ב. החברות הללו המשיכו לסחור עם איראן.
"איראן פעלה באופן משולב", מציין סגל. "הם הגבירו את הייצור בתוך המדינה; קיימו סחר מקביל עם המדינות השכנות להן, ובאמצעות סחר יותר נקודתי, לאורך הגבולות בצורה לא סדירה, הם הצליחו לייבא ולייצא מהמדינה סחורות רבות. איראן גם דאגה להמשך הסחר החשוב ביותר של הכלכלה האיראנית – הנפט. המשך ייצוא הנפט למדינות כמו סין, הודו ווונצואלה, איפשרה לאיראנים להישאר עם הראש מעל המים ולהתקיים כלכלית. בין לבין הם מצאו שיטות מגוונות לעקוף את הסנקציות האמריקניות. הבולטות שבהן היו שיגור ספינות עמוסות במכליות נפט מאיראן, כאשר באמצע הדרך הספינות האיראניות היו נפגשות עם ספינות של מדינות זרות, בעיקר עיראק, והנפט האיראני הועבר למכליות הזרות, שלא היו נתונות לסנקציות אמריקניות, וכך הן יכלו לסחור בקלות בשווקי העולם". שורה של מדינות ברחבי העולם קיבלו בדרך זה נפט איראני. רק התווית הייתה עיראקית או טורקית. מהעסק הזה כמעט כולם יצאו מרווחים: האיראנים שהצליחו למכור את הנפט שברשותם ולקבל עבורו תמורה כלכלית, העיראקים והטורקים שקיבלו דמי תיווך נאים, וכמובן המדינות הרוכשות שלידיהן הגיע הנפט.
הכלכלה האיראנית המצולקת זכתה לסיוע גם מכיוונן של רוסיה וסין אשר המשיכו לסחור עמה למרות הסנקציות האמריקניות. "סין פחות חשופה לסנקציות אמריקניות וכמוה גם רוסיה", מבהיר סגל, "כך שאיראן בשורה התחתונה הצליחה להתקיים למרות הסנקציות, באופן כזה שכעת היא לא להוטה כל כך לשוב להסכם הגרעין, אלא בתנאיה שלה".
צניחה חופשית
מי שמשלם את המחיר, תרתי משמע, זהו האזרח הקטן. בעוד הרפובליקה הצליחה לשמר כלכלה יחסית מתפקדת, אותות הסנקציות ניכרים כמעט בכל תחומי המחיה באיראן. הנתון הבולט ביותר זהו הקריסה של הריאל האיראני. כבר זמן קצר לאחר ההודעה האמריקנית על השבת הסנקציות, הריאל האיראני רשם צניחה מהדהדת של 12.5%. פרשן "פורבס", סטיב האנקה, יצא מגדרו כדי להסביר את הפגיעה בכלכלה האיראנית ואמר כי מדובר ב"צניחה חופשית".
"אין ספק כי לולא הסנקציות, מצבה של איראן היה היום הרבה יותר טוב. למרות 'כלכלת ההתנגדות, העם האיראני משלם מחירים כבדים מאוד כתוצאה מהפגיעה בכלכלה האיראנית", אומר סגל. "זה מתבטא בתשלום משכורות נמוכים מאוד לעובדים, שגורמים להפגנות נרחבות ברחבי הרפובליקה. בין המוחים העיקריים אלו העובדים ששכרם נשחק במיוחד, בהם מורים, פועלים במפעלי פלדה וסוכר ועוד.
"פגיעה נוספת שנאלצו האזרחים האיראניים לספוג נוצרה כתוצאה מכך שאיראן נאלצה להסתמך על מוצרים זולים מסין, במקום על מוצרים איכותיים מארה"ב ומאירופה. עובדה זו גרמה לכך שרבים מהמוצרים שנרכשים באיראן בשנים האחרונות הינם בעלי איכות פחותה במיוחד". המצב הבעייתי אף יותר ניכר בתחום המזון, שם נוצר מחסור בחלק גדול מהמוצרים. "בשיא מגפת הקורונה זה התבטא במחסור בחיסונים, אך לאיראנים חסרים עד היום שורה של מוצרים, בהם עופות, שמחירם מרקיע שחקים. בנוסף, כל תשתית הנפט והגז האיראנית פועלת כיום על בסיס מכונות מיושנים למדי. בעקבות הסנקציות, לא נרשמו גם תוכניות חדשות בתחום ופעילות הנפט האיראנית נראית כפי שנראתה פעילות הנפט הסעודית לפני שני עשורים. איראן אומנם מצליחה להוציא את הנפט מהאדמה, אך תחת קשיים גדולים".
למרות כל זאת, מבחינת האיראנים 'כלכלת ההתנגדות' רשמה הצלחה מרשימה. "איראן מתגאה מאוד בכך שהיא מסוגלת לספק את הצרכים שלה בעצמה, כך שאת ההנהגה פחות מעניין מצבו הגרוע של הריאל, שלא השתנה מאז הירידות הגדולות בערכו עם הפרישה האמריקנית מההסכם. ירידה זו היא אחת הסיבות לפגיעה הכלכלית באזרח הקטן. הירידה בערך הריאל גורמת לאינפלציה קשה, שמובילה בתורה לעליות מחירים משמעותיות, שמושתות על האזרח הקטן".
המרוויחים
כאשר אחד מציירי הקריקטורה האיראניים ביקש לתאר את עומק השבר האיראני, הוא עשה זאת באלמוניות, מחשש להרגיז את המשטר, אך בחדות שלא הותירה אפילו את המג'לס, הפרלמנט האיראני, אדיש כלפי הקריקטורה. בתיעוד שהופץ ברחבי איראן צוירו אנשי משמרות המהפכה סועדים סעודת מלכים הכוללת תרנגולת שלמה, בעוד שבצד השני של הרחוב ניתן לראות כיצד העם הפשוט מסתפק בנוצות התרנגולת.
"האיראניים נפגעו כלכלית מהסנקציות, אך לא כולם", מדגיש סגל. "יש את הכלכלה של המדינה האיראנית, ויש את הכלכלה המקבילה של משמרות המהפכה", הוא אומר. "משמרות המהפכה למעשה אחראים בפועל על כל הפרויקטים באיראן, מכבישים ותשתיות, ועד סכרים ודרכים מהירות. הם המעמד העליון של איראן, ונהנים פעמיים, גם מההון שהם עושים בעצמם, וגם מהכסף שהם מקבלים מהמדינה. הכסף הזה, בחלקו, מגיע לאזור שלנו: לסוריה ולג'יהאד האסלאמי. 'הבזבוזים' הללו של משמרות המהפכה בזירות מרוחקות מאיראן, זאת בשעה שהאיראני הממוצע מתקשה לרכוש עוף במכולת, גוררים ביקורת רבה על המשטר, אך לא נראה שבטהרן מתרגשים במיוחד מביקורת ציבורית.
לדברים מצטרף המזרחן ד"ר מרדכי קידר, שאומר ל'הדרך', כי "חמישים אחוזים מהתקציב האיראני קוצצו בשל הסנקציות, אך החזקים באמת לא נפגעו. זה נעשה באמצעות גלגול הסנקציות על האוכלוסייה במקום על המושחתים שבראש הפירמידה. הם הורידו סובסידיות על אוכל; על תרופות, ועל כל דבר שהמדינה נהגה לעזור. במקביל הם הקימו פחות דרכים, תשתיות ומים, והורידו משמעותית את רמת החיים של האוכלוסייה, כדי לשמור על הרמה הגבוהה של אלו שמקורבים למשטר ובראשם של משמרות המהפכה".
הצורה הזו שבה איראן ניהלה את הכלכלה המקומית, בכדי שהחזקים באמת לא ייפגעו, נעשתה גם באופן השערורייתי ביותר – כאשר חיי אדם ניצבו על הפרק. "איראן", אומר קידר, "היא המדינה היחידה כמעט שלא עצרה אף לרגע את הטיסות מסין עם פרוץ הקורונה. ישראל, נזכיר, הפסיקה את הטיסות במהירות וסין זעמה על כך, האיראנים לא לקחו סיכון. מדוע? בגלל שסין קונה מאיראן נפט וגז, והאיראנים רצו לשמור על הקשרים הטובים עם הסינים. את המחיר שילמו אזרחי איראן, שבה נרשמו רמות גבוהות של תחלואה ותמותה כתוצאה מהמגפה".
האמריקנים מתעלמים
הערמה האיראנית על הסנקציות לא נעלמה מעיניהם של האמריקנים. המודיעין האמריקני, שמסוגל לעקוב אחר הנעשה באזורים הנידחים ביותר ברחבי העולם, ידע על מבצעי ההטעיה של איראן, אך למרות זאת לא עשה דבר. "האיראנים עשו זאת באמצעים מוכרים למדי, כמו החלפת דגלים, העברת הנפט למכליות של מדינות אחרות, או שינוי ה-GPS של הספינה, כך שנראה לפתע כאילו היא נוסעת למקום אחר, וכך מי שעוקב אחר הספינה מרחוק מזהה אותה בטעות כאילו היא נמצאת בחלק אחר של האוקיינוס. אלו שיטות מוכרות, שאומנם ניתן להילחם בהם, אך לשם כך צריך מוטיבציה, ולאמריקנים כנראה לא היה את המוטיבציה להילחם בכך", סבור סגל. השיא היה כאשר האיראנים הבריחו לוונצואלה – שכנתה של ארה"ב – חמש ספינות לפחות מלאים בנפט. גם אז ארה"ב לא עשתה דבר כדי למנוע זאת.
"האיראנים גם מעבירים נשק לחות'ים בתימן לעיני העולם כולו, והאמריקנים לא עושים דבר", מציין גם קידר. "הרצון שלהם היא להימנע מיצירת משברים משמעותיים מדי, ועימות פיזי מול איראן הוא משבר שהאמריקנים לא מעוניינים לקיים".
כעת האמריקנים משנים כיוון וחותרים במהרה להסכם. עד כה התקיימו שמונה סבבים של שיחות בווינה שבאוסטריה. "איראן מעוניינת שבמסגרת ההסכם יוסרו כל הסנקציות מעליה וגם מעל משמרות המהפכה, והאמריקנים הלכו לצערנו כברת דרך ארוכה מאוד עד האיראנים, בעוד בטהרן ממשיכים לנהל מדיניות מורטת עצבים מול האמריקנים ושם אומרים שעד שההסכם לא חתום – אין הסכם", אומר סגל. "הסיבה לכך נעוצה הן ביכולת של האיראנים לקיים מו"מ, והן בעובדה שהם התרגלו לסנקציות מאז מלחמת איראן-עיראק, כאשר המערב היה לצד עיראק אז".
במקרה שההסכם יעבור בסופו של דבר והסנקציות יוסרו מעל איראן, ייכנס הרבה כסף לכלכלה האיראנית. "במקרה כזה השאלה היא האם איראן תפנה את זה לתשתיות המים הקורסות, או לחותים בתימן; השיעים בבחריין ולחיזבאללה בלבנון? וזה החשש הגדול. כיצד זה ייראה בשטח? קשה לדעת. הם וודאי ימשיכו לסייע לכל חזית ההתנגדות, אך קשה לענות איזה חלק מהכסף יופנה לטובת האזרחים, אך ניתן להניח שתירשם רווחה כלכלית מסוימת באיראן, בין היתר לאחר שלשוק יחזרו כל מיני מוצרים שאיראן תוכל לייבא מחדש.
"הסיכון מבחינת ישראל הוא בכך שאיראן למרות חזרתה האפשרית להסכם, עדיין מעוניינת בנשק גרעיני כדי להבטיח את שרידות המשטר – וכשההסכם יפוג – האיראנים מקווים שהם יוכלו לדהור במהירות לגרעין. עד אז, מבחינתם, ההסכם יפנה להם משאבים לשיקום תשתיות הנפט והגז, שמהם הם מחזיקים בעתודות מהגבוהות בעולם".
על הנשיא האמריקני אין לבכיר אמ"ן לשעבר מילים טובות. "ביידן מנהל את ההסכם בצורה לא טובה בכלל, התוכנית המקורית הייתה לבנות הסכם חזק יותר ורחב יותר, ומה שקורה בפועל הוא שההסכם המסתמן – אם יצא אל הפועל – יהיה מוגבל יותר וחלש יותר. עד-כדי-כך שבכיר אחד בצוות המו"מ האמריקני פרש בשל כך, כאות מחאה". נקודה נוספת ובעייתית יותר לדבריו, היא העובדה שההסכם ימשיך עד 2030 בלבד, "שזה לא עוד הרבה זמן, וב-2023 הם יוכלו כבר לייצא טילים בליסטיים, ולאחר מכן גם לפתח צנטריפוגות, ולקראת סוף ההסכם לא יהיו כמעט מגבלות".
אז איראן אולי תחזור למדיניות של פיקוח על האתרים שלה ותעביר את הצנטריפוגות לרוסיה, אבל יש לה גם תוכנית חשאית שאחריה לא ניתן לעקוב, ובכלל – ההסכם המחורר הזה לא מותיר ברירות רבות לישראל. השאלה הגדולה היא מה יהיה המחיר של תקיפה אפשרית באיראן. ועל השאלה הזו, אף אחד בישראל לא רוצה להשיב.
בין אוקראינה לאיראן: כיצד איראן מורווחת מהמשבר באירופה
איראן מרוצה מההסלמה באוקראינה, כך כותבים מומחי המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. לפי הפרסום במרכז, התקשורת האיראנית חושפת, כי ראשי המשטר בטהראן מרוצים מהסלמתו האפשרית. אלה אינם יכולים להסתיר את שביעות רצונם נוכח ההערכה, כי משבר אנרגיה עולמי יכול לשפר את הכנסותיה של איראן ממכירת נפט, וכי אפשר שיגברו וזאת בשל הסרתן האפשרית של הסנקציות וחזרתה של איראן לשוק האנרגיה העולמי.
ואכן, בעקבות ההסלמה במשבר באוקראינה ושיגור כוחות רוסיים למחוזות הבדלניים זינקו מחירי הנפט לרמתם הגבוהה ביותר זה כמעט עשור, מחשש שייצוא האנרגיה מרוסיה, אחת מיצואניות האנרגיה הגדולות בעולם, ייפגע כתוצאה מהמשבר.
במרכז ציינו עוד כי נראה שכלי התקשורת האיראנית נוטים לצד הרוסי בסיקור המשבר במהלך סיקור תמיכת רוסיה בהכרזת העצמאות של המחוזות הבדלניים "הרפובליקות העממיות" של דונייצק ( Donetsk) ולוהנסק (Luhansk). PRESS TV המשדרת בשפה האנגלית האשימה את המערב שהתעלם מדרישותיה של מוסקבה להתפשטות נאט"ו מזרחה ופרשן בכלי התקשורת הוסיף כי המערב למד על בשרו כי למוסקבה יש אמנם סבלנות אך זו אינה בלתי סופית". התקשורת האיראנית הוסיפה גם כי ארה"ב מנסה לתקוע טריז כלכלי בין אירופה לבין רוסיה באמצעות הצתת אש במזרח אירופה".
מבחינתה של טהראן, רוסיה היא עתה "שותפה" למדיניות הסנקציות של המערב והיא יכולה להוסיף אותה למדינות כמו ונצואלה הנתונות לסנקציות אמריקניות וזוכות לסיוע איראני. מבחינת איראן כישלון ארה"ב והמערב בטיפול במשבר באוקראינה מחזק את עמדתה בשיחות הגרעין המתנהלות במקביל, למשבר, ונדחקות מפניו. עתה נוכח ההסלמה במשבר בין רוסיה לאוקראינה תוכל טהראן, אם תוסרנה הסנקציות, וגם אם לא להגביר את ייצוא הנפט מתחומה ולהעשיר את קופתה. הרצון האמריקני להסיר את תיק הגרעין מסדר היום כמעט בכל מחיר, עתיד להזרים לקופה האיראנית מיליארדי דולרים מהכנסות מנפו ומכספים מוקפאים.
פורסם בעיתון הדרך.
