ישראל מוצפת בהחלטות והצהרות בינלאומיות, "תכניות שלום" ועצות מממשלות, ארגונים בינלאומיים, מנהיגים, "מומחים" וגורמים שונים בעולם, כולל בקרב קהילות יהודיות, נוצריות ומוסלמיות.
מרביתם מתבססים על הנחות-יסוד שהן מוטעות ושקריות, ועל דעות קדומות הרווחות בקרב גורמים בינלאומיים רבים, הן ביחס לאופיה של ישראל כמדינה, והן ביחס למנהיגיה, עמדותיה ודעותיהם של רוב הציבור הישראלי.
הנחות-יסוד המוטעות והשקריות הללו מחייבות התייחסות רצינית.
- "נסיגת ישראל משטחי יהודה ושומרון תבטיח לישראל בטחון ואהדה בינלאומית". לא נכון!
- בטרם כניסתה של ישראל לשטחים במהלך מלחמת ששת הימים, מדינות ערב עשו כל מאמץ לתקוף ולהחליש את ישראל, הן צבאית והן במישור הדיפלומטי.
- אנו רואים בימים אלה את המאמצים של מדינות ערב, אירן וההנהגה הפלסטינית לערער במישור הבינלאומי, ובפרט בארגון האו"ם לחינוך ותרבות (אונסק"ו), על ההסטוריה והמורשת היהודית בארץ ישראל ובירושלים, ולהטיל דופי בעצם זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית לגיטימית.
- הפלסטינים מצהירים בעקביות על כוונתם לכונן את מדינתם בכל שטחי פלשתינה המנדטורית, וכך הם מחנכים את ילדיהם.
- ילדים "הורגים" חייל ישראלי, בי"ס בחברון, 18 באפריל 2016
- היוזמה המגוחכת האחרונה של ההנהגה הפלסטינית ליזום תביעה משפטית בבריטניה נגד הצהרת בלפור (1917) מוכיחה את הדחיה הפלסטינית השורשית של קיומה של ישראל.
- מאז הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 ועד עצם היום הזה, ישראל היא המדינה היחידה, החברה באו"ם, שאינה נהנית מעיקרון ה-"שיוויון הריבונות" המובטח לכלל חברי הארגון.
- ברור לכל שנסיגה מהשטחים במציאות הקיימת תהווה איום רציני על בטחונה של ישראל.
- "הכיבוש הישראלי בשטחים הוא בלתי חוקי ומהווה הפרה של המשפט הבינלאומי". לא נכון!
- ישראל נכנסה לשטחים ב-1967 לאחר שהותקפה על ידי כל שכנותיה, ופעלה בהגנה-עצמית מול תקיפה אגרסיבית ותוקפנית.
- כיבוש שטח תוך כדי סכסוך מזויין הינו מצב משפטי מוכר ומקובל במשפט ובפרקטיקה הבינלאומיים.
- ישראל מחוייבת לקיים את הנורמות ההומניטריות והמשפטיות הבינלאומיות החלות במצבי ניהול שטח. כל פעולותיה של ישראל בניהול השטחים נמצאות תחת פיקוח הדוק של בית המשפט העליון הישראלי.
- שטחי יהודה ושומרון אף-פעם לא היו תחת שליטה או ריבונות פלסטינית. אפילו ירדן לא התכוונה להפוך שטחים אלה למדינה פלסטינית.
- אין בכלל כל תוקף או בסיס משפטי לביטוי "שטחים פלסטיניים כבושים", שנשמע תכופות, בהחלטות או"ם ובהצהרות מנהיגים אירופאיים. הביטוי נעדר כל תמיכה או יסוד משפטי, ולא קיימות כל אסמכתאות משפטיות או הסטוריות מחייבות. שימוש בביטוי זה למעשה מפר ושופט מראש סוגייה הנמצאת על שולחן המו"מ מכוח הסכמי אוסלו, בהם הוסכם שהמעמד הקבע של השטחים ייקבע אך ורק במו"מ בין הישראלים והפלסטינים.
- עובדה מקובלת ומוכרת היא שקיים סכסוך בנושא מעמד הקבע של השטחים. סוכם בין שצדדים שסכסוך זה יידון במו"מ ביניהם על מעמד הקבע.
- בהקשר זה ידוע שלישראל תביעה הסטורית ומשפטית ארוכת ימים לגבי זכויותיה בשטחי יהודה ושומרון.
- ההסכמים הקיימים בין ישראל והפלסטינים קובעים מסגרת מוסכמת ליישוב הסכסוך הטריטוריאלי ביניהם ולקביעת מעמד הקבע של השטחים, באמצעות מו"מ ישיר בלבד.
- עד לסיום המו"מ והשגת הסכם קבע בין ישראל והפלסטינים המיישב את הסכסוך בעניין השטחים, אין כל תוקף לקביעות פוליטיות חיצוניות או להחלטות בינלאומיות הקובעות שהשטחים שייכים לפלסטינים.
- "ההנהגה הפלסטינית מאוחדת וזוכה לתמיכה רחבה". לא נכון!
- ההנהגה הפלסטינית רחוקה מלהיות הנהגה מאוחדת. קיים ניתוק מוחלט ובלתי ניתן לגישור בין הרשות הפלסטינית בשטחי הגדה המערבית של יהודה ושומרון לבין שלטון החמאס ברצועת עזה. ההנהגה הפלסטינית נתפסת כמושחתת ללא תקנה. המנהיג הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) מכהן כבר 11 שנים למרות שנבחר ל-4 שנים בלבד. הרשות הפלסטינית איננה זוכה לתמיכה ציבורית והיא נתפסת כחסרת אמינות וכבלתי אחראית בקרב האוכלוסיה שהיא מתיימרת לייצג.
- מצב זה מערער כל בטחון בממשל פלסטיני אמין ומאוחד, המסוגל לייצג את האוכלוסיה הפלסטינית ביעילות וביושר המתחייבים. המצב הזה מנטרל כל יכולת לנהל מו"מ, ולקיים כל מחויבות בינלאומית.
- "ההנהגה הפלסטינית היא מתונה ומוכנה לנהל מו"מ ולחיות בשלום עם ישראל". לא נכון!
- על פי כל קני מידה מקובל, ההנהגה הפלסטינית רחוקה מלהיות מתונה. אפילו ללא ההסתה של החמאס, ההנהגה דוגלת במדיניות רשמית השוללת נורמליזציה עם ישראל ועם ישראלים. לעתים קרובות הם אף מהללים ומעודדים פעולות טרור נגד ישראלים.
- ההנהגה הפלסטינית מסרבת לחזור לשולחן המו"מ, ומסרבת לאפשר מפגשים או כל דו-שיח עם מנהגים ישראלים. היא חוסמת קשרים בין פלסטינים וישראלים במישורים הדיפלומטיים והמקצועיים, ובניגוד למחויבויותיהם מכוח הסכמי אוסלו, הם מונעים שיתוף פעולה ופיתוח יחסים במסגרת תכנית "עם-לעם" (People-to-People).
- ההנהגה הפלסטינית יוזמת ותומכת בגלוי בחרמות, עיצומים ושלילת סחר וקשרי תרבות (Boycott Divestment and Sanctions – BDS), במגמה לקדם את שלילת הלגיטימיות של ישראל בקרב הקהילה הבינלאומית, בארגונים בינלאומיים ואזוריים, בטריבונלים בינלאומיים ובאו"ם וסוכנויותיו.
- למרות שישראל הביעה נכונותה לקבל את עקרון "שתי מדינות ושני עמים", ההנהגה הפלסטינית מסרבת באופן עקבי לקבל את ישראל כמדינה הדמוקרטית של העם היהודי.
- "היישובים הישראליים הם בלתי חוקיים ומפרים את המשפט הבינלאומי". לא נכון!
- טענות אלו מבוססות על קריאה לא נכונה ומוטעית של הדין הבינלאומי ושל ההתחייבויות ההדדיות בין ישראל והפלסטינים.
- האיסור על העברת אוכלוסיה לתוך שטח כבוש, שנקבע באמנת ג'נבה משנת 1949 בדבר זכויות אזרחים בסכסוך מזויין, נוסח במפורש על מנת למנוע הישנות התופעה של העברות מאסיביות של אוכלוסיות, בכוח, כפי שבוצעה על ידי הנאצים במלחמת העולם השניה. אין במדיניות ההתיישבות של ישראל כל העברת אוכלוסיות בכוח או העברות מאסיביות, ולכן אין כל זיקה או רלבנטיות לגבי מדיניות ההתיישבות של ישראל.
- מדיניות ההתיישבות של ישראל מבוססת על שימוש חוקי באדמות שאינן בבעלות פרטית, כל עוד אין יישוב קבע של הסכסוך. ניצול או שימוש באדמות שאינן בבעלות פרטית לצורכי מגורים או חקלאות עולה בקנה אחד עם הנורמות הבינלאומיות המקובלות, בתנאי שלא משנים את מעמד האדמה, וזאת עד ליישוב הקבע של הסכסוך.
- לכן, היישובים הישראליים אינם בגדר הפרה של המשפט הבינלאומי. כל קביעה אחרת מושפעת מן הסתם מגישות פוליטיות מוטות ומוטעות שאינן מתייחסות בהגינות למצב המשפטי האמיתי.
- על אף הדעות הסותרות בדבר חוקיות ההתיישבות בשטחים, כן סוכם בהסכמי אוסלו שנושא ההתיישבות הוא נשוא למו"מ בין הפלסטינים וישראל.
- עד להגעה להסכם קבע, סוכם במפורש בהסכמי אוסלו שאין כל מגבלה או הקפאה על כל צד – הישראלים והפלסטינים – מעיסוק בתכנון ובניה באותם האזורים תחת שליטתו של כל אחד. ההיפך. סוכם במפורש שתכנון ובניה מותרים.
- לאור זאת, כל קביעה שרירותית או חד-צדדית בדבר אי-חוקיות ההתיישבות, וכל קביעה ממנהיג בינלאומי או ארגון בינלאומי, להסרת ההתיישבות בטרם הגעה להסכם בין הצדדים, יש בכך משום חתירה תחת ההסכמים ושיפוט-מוקדם של סוגייה שהיא על שולחן המו"מ.
- לטענה לפיה ההתיישבות היא היא מקור הסכסוך, אין כל הגיון. עובדה ידועה היא שהסכסוך קיים זמן רב טרם הקמת כל יישוב, כאשר עוד משנת 1948 ניסו הערבים למנוע את הקמת מדינת ישראל, ועוד ממשיכים להביא לידי חיסולה.
- "ירושלים שייכת לערבים בלבד ואין ליהודים כל זכויות שם". לא נכון!
- ההנהגה הפלסטינית מזייפת הסטוריה ומנסה בפרהסיה, בארגונים בינלאומיים ובקרב הציבור הבינלאומי, לשלול את המורשת וההסטוריה של העם היהודי ושל מקומות הקדושים ליהדות. אבל הם לא יכולים לשנות את העובדה ההיסטורית שירושלים היתה, מאז ומעולם, המרכז של הדת והמורשת של היהודים. ירושלים משחקת תפקיד גם בהיסטוריה של הנצרות – דבר הנתמך בקוראן ובבריתות הישנה והחדשה, וכן בכתבי הסטוריונים.
- אין בסיס לנסיונות של ההנהגה הפלסטינית לייצר הסתה ואלימות באמצעות האשמות שווא ושקרים ביחס לאתרים הקדושים לאיסלם, ופעילות זאת לא תשנה את העובדה שסוגיית ירושלים נמנית בין הנושאים למו"מ על מעמד הקבע בין ישראל והפלסטינים מכוח הסכמי אוסלו.
- לציפיות לפיהן ניתן יהיה להפעיל לחץ בינלאומי ופנימי על הציבור הישראלי לתמוך, ולקבל דרישות לפינוי ישראלי חד-צדדי מאזורים ערביים במזרח ירושלים, מחוץ למסגרת המוסכמת של המו"מ, אין כל בסיס או סיכוי.
- "ההנהגה הישראלית וממשלת ישראל נוקשים, קיצוניים ומתנגדים לשלום". לא נכון!
- העוינות העזה מגורמי חוץ כלפי הממשלה הדמוקרטית הנבחרת של ישראל אינה ראויה ואינה במקומה ומהווה עלבון לציבור הישראלי.
- הנטיה, במיוחד בקרב ממשלות אירופאיות וארגונים בינלאומיים, לקבל ללא עוררין האשמות שווא מזעזות וזוועתיות נגד ישראל, הכוללות לעיתים גם נימות אנטישמיות, אינה אלה כניעה צינית למניפולציה ותימרון. האשמות אלו מנצלות לרע, בצורה מכוונת ומזלזלת, את תום-הלב וגישת ה"פוליטיקלי קורקט" הרווחות בקרב המדינות במערב ובקרב הציבור והתקשורת במדינות הללו.
- תופעה זאת באה על חשבון ניתוח היסטורי, משפטי ועובדתי אמיתי.
- פוליטיקאים אירופאים ואמריקאים, ראשי קהילות וארגונים יהודים ואחרים, כמו גם גופים בינלאומיים ואזוריים (שיתכן מאוד שלכולם יש כוונות טובות) – נוטים להרגיש שיש להם יכולת ומידע טוב יותר מההנהגה הנבחרת והציבור בישראל, כדי לדעת מה הרצוי והמתאים לאינטרסים של ישראל. בהקשר זה, הציבור הישראלי על כל רבדיו, עומד יום-יום מול איומי אלימות וטרור ויש לו מודעות פוליטית עמוקה ויכולת לקבוע את גורלו.
- הנחת-היסוד שלחץ בינלאומי יביא להפלת הממשלה הדמוקרטית הנבחרת של ישראל לא משקף נכונה את עוצמת הדמוקרטיה הישראלית, ואף חותר תחת העקרונות הדמוקרטיים של המערב.
- "הסטטוס-קוו בין ישראל והפלסטינים אינו בר-קיימא ולא יכול להחזיק מעמד". לא נכון!
- המצב הקיים של מבוי סתום פוליטי בין ישראל והפלסטינים אינו תוצאה של סירוב או עקשנות ישראליים כפי שנטען על ידי מנהגים, ממשלות ופרשנים במערב.
- ישראל הביעה בעקביות את רצונה לחזור מייד לתהליך המו"מ. ישראל מחוייבת להסכמי אוסלו והבהירה שאין לה כל כוונה לנקוט בצעדים חד-צדדיים כדי לשנות את מעמד השטחים.
- הסטטוס-קוו הנוכחי הוא תוצאה של הסירוב של ההנהגה הפלסטינית לחזור לשולחן המו"מ, ובחירתה להעסיק את הקהילה הבינלאומית בהתקרבנות תמידית, לייצר יוזמות שליליות הנועדות לחתור תחת הלגיטימיות של מדינת ישראל, ולהכחיש את אופיה של כמדינה היהודית.
- ההנהגה הפלסטינית מעדיפה לנהל לוחמה דיפלומטית וכלכלית באמצעות חרמות נגד ישראל וייזום הליכים משפטיים דמיוניים בבתי דין בינלאומיים ומדינתיים כנגד מנהיגים ישראליים.
- הכפייה החד-צדדית של פתרונות פוליטיים על ידי ארגונים בינלאומיים, ועידות בינלאומיות או מדינות זרות אינה הדרך המקובלת והרצויה לשנות סטטוס-קוו.
- בהעדר כרגע תהליך דיפלומטי קיים ומעשי, הסטטוס-קוו הנוכחי הינו בהחלט בר-קיימא.
- "קיימת הקבלה בין איסלמופוביה ואנטישמיות". לא נכון!
- הנטיה בקרב הקהילה הבינלאומית לקשור אנטישמיות עם איסלמופוביה, כשתי תופעות שוות-ערך, הינה לגמרי מוטעית ומטעה. נטיה זאת נובעת, למצער, מתחושת "תקינות פוליטית" מופרזת ובלתי הגיונית מצידן של מדינות מערביות ואף בקרב קהילות יהודיות ונוצריות.
- אנטישמיות היא תופעה טראגית המונהגת אך ורק כנגד יהודים במהלך אלפי שנים, שגרמה למקרי טבח, פוגרומים, גירושים, עינויים והשפלות ציבורים, מעשי לינץ',המרת-דת בכוח, הרס בתי כנסת ובתי קברות, עבדות, החרמת רכוש ועוד. התופעה הגיעה לשיאה בשואה הנאצית.
- נימות אנטישמיות משמשות כרכיב עיקרי בתקשורת הערבית והפלסטינית, בתוכניות הלימוד בבתי ספר, בקריקטורות ובדרשות במסגדים.
- מטרת האנטישמיות היתה להביא לחיסול והשמדה המוחלטת של העם היהודי כגזע.
- לכן אין זה הגיוני או נכון לערוך השוואה כלשהי בין אנטישמיות ואיסלמופוביה, הנובעת מפחד מפני איסלם עקב תנועות פאנאטיות וטרור המונהג על ידן. אין בכך כל פילוסופיה הדוגלת בהשמדת-עם של המוסלמים.
- בהקשר זה שלילת הלגיטימיות של מדינת ישראל נחשבת בקרב רוב מדינות המערב כגירסה מחודשת של אנטישמיות.
- "ישראל היא מדינה גזעית המפרה זכויות אדם ודוגלת באפרטייד". לא נכון!
- האשמה זאת מושמעת בעקביות על ידי מנהיגים פלסטיניים ותעמולנים שמאלניים בכל העולם. היא נטענה במקור על ידי יאסר ערפאת בועידת האו"ם נגד הגזענות הנודעה לשימצה, שהתקיימה בעיר דרבן שבדרום אפריקה ב-2001. ההאשמה אף אומצה על ידי כנס הארגונים הלא-ממשלתיים ((NGO באותה ועידת דרבן.
- ההאשמה נובעת בין היתר מאי-הבנת האופי הגזעי של תופעת האפרטייד, ואי-הבנה עמוקה יותר של אופיה של ישראל כחברה דמוקרטית, פתוחה ופלורליסטית.
- ההשוואה של ישראל למשטר האפרטייד בדרום אפריקה נשללת באופן מוחלט על ידי כל בעלי הבנה ונסיון של שיטת האפרטייד, כולל אזרחי דרום אפריקה. ברור שמטרת התעמולה השקרית הזאת, מעבר לשלילת קיומה של מדינת ישראל, הינה לתמרן באופן ציני את הקהילה הבינלאומית ולעודד הטלת משטר סנקציות ועיצומים בינלאומיים על ישראל, המבוסס על הפעולות שהונהגו כנגד משטר האפרטייד של דרום אפריקה.
- ישראל היא חברה בעלת גזעים שונים וחברה רב-גונית. האוכלוסיה הערבית משתתפת באופן פעיל בכל התהליכים הפוליטיים באופן שווה. הם בוחרים בחברי הכנסת שלהם, ובשופטים היושבים בכל הערכאות המשפטיות כולל בית המשפט העליון של ישראל. ערבים ישראליים משמשים ראשי מחלקות בכל בתי החולים, סגל אקדמי בכיר בכל האוניברסיטאות וכן משרתים כקציני משטרה וצבא בכירים.
- לכל קהילה דתית בישראל בית דין דתי משלה המחיל את הדין השריעה המוסלמית, הדין הקנוני הנוצרי והדין היהודי.
- שלא כמו במדינות ערב ומדינות אחרות בהן דת אחת מוכרזת כדת הבלעדית של המדינה, או מדינות מערביות בהן דת הנצרות נחשבת ומוכרזת כדת העיקרית. בניגוד למדינות מוסלמיות כגון אירן וסעודיה בהן אזורים שלמים, ערים וכבישים מוגבלים למוסלמים בלבד, ובהן קיימת הפלייה רשמית נגד נשים והומוסקסואלים נחשבים לפושעים, החוק בישראל רואה את האיסלם, היהדות והנצרות כדתות רשמיות ומגן באופן חוקתי, על חרויותיהן .
בין אם מדובר בשיח הפוליטי-חברתי היום-יומי ובין אם מדובר בתקשורת המקומית או זו הבינלאומית, הבדיות שלעיל מופיעות בתדירות ובעקביות.
קהילות, ביחוד קהילות יהודיות הפזורות בעולם, קהילות נוצריות, תלמידים וצוות אקדמי, פרלמנטרים, עיתונאים ובכלליות אנשים בעלי כוונות טובות מסומנים כמטרות באופן ציני ומשתמשים בהם על מנת לייצר נראטיב מלאכותי באמצעות חזרה על שקרים כמו גם עיוות והסוואת האמת.
יש לקוות שהמניפולציה הזו תחשף ותגונה באופן חד משמעי.
פורסם לראשונה בשנת 2016.
