לצד דרך הטרור שזכתה כאמור לשבחים בנאומו, שרטט אבו מאזן את דרכי הפעולה המדיניות שנועדו להחליש את ישראל, לכבול את ידיה במאבק בטרור הפלסטיני ולאלצה לסגת משטחי יהודה ושומרון וירושלים המזרחית, ובסופו של דבר להביא לחורבנה באמצעות מימוש "זכות השיבה".
נאומו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) ב-14 במאי 2015 לציון 67 שנים ל"נכבה",היא "האסון" שהפלסטינים רואים בהקמתה של מדינת ישראל, מבטא פעם נוספת את עמדותיו המדיניות הבלתי מתפשרות, שלילתו את זכויות העם היהודי בארץ ישראל, חתירתו להביא בשלבים לחורבנה של מדינת ישראל ותמיכתו בטרור הפלסטיני.
אבו מאזן, המכהן בתפקידים נשיא מדינת פלסטין, נשיא הרשות הפלסטינית, מנהיג אש"ף ומנהיג ארגון 'פתח', הדגיש כי יום ה"נכבה" הוא "ציון תחילת הסבל שנושא כל העם [הפלסטיני] מזה 67 שנים כאשר אדמתו נכבשה ללא זכות [שהייתה בידי הכובשים]". הווה אומר, השטח שעליו הוקמה מדינת ישראל ב-1948 הינו למעשה "שטח כבוש" שנתפס שלא כדין וללא זכות בידי היהודים.
אליבא דאבו מאזן, היהודים משוללי זכויות גם בשטח הר הבית. בנאומיו נמנע אבו מאזן באופן שיטתי מלהכיר או אף מלהזכיר את הזכות או הזיקה ההיסטורית והדתית של העם היהודי לארץ ישראל ולירושלים, וכך עשה גם בנאומו האחרון, בו דיבר על "הסלמת הפלישות לרחבת מסגד אל-אקצה וביצוע חפירות המאיימות על יסודותיו, ועל כך הזהרנו מפני סכנותיו, כיוון שהוא יוביל למלחמות דת שאיש לא יינצל מהן".
שטח הר הבית מכונה ע"י אבו מאזן "רחבת מסגד אל-אקצה" והחפירות באזור קשורות בראייתו אך רק ליסודות של המסגד. אין הוא מזכיר אתרים היסטוריים ודתיים יהודיים ב"רחבת מסגד אל-אקצה", ועל פי דבריו כל כניסה של יהודים להר הבית היא בבחינת "פלישה" לאתר אסלאמי מקודש.
אבו מאזן הביע בנאומו תמיכה בלתי מסויגת בטרור הפלסטיני. "בנוגע למאבק/ התנגדות (מקאוואמה) בכיבוש ובהתנחלות, פעולות המאבק העממי בדרכי שלום נמשכות ואני מברך את אביריה הפלסטינים והפעילים הבינלאומיים". הביטוי "מאבק עממי בדרכי שלום" מתייחס גם לפיגועים מסכני חיים שגרמו לקורבנות בנפש ולפציעות חמורות בגוף, הכוללים בין היתר ידויי אבנים וסלעים לעבר מכוניות נוסעות של תושבים יהודים, השלכת בקבוקי תבערה לעבר בתים וכלי רכב של יהודים בניסיון לשורפם חיים, ניסיונות לבצע לינץ' ביהודים שנקלעו בשגגה לתוך ישובים פלסטיניים, פיגועי דקירה, דריסה וכיוצא באלה של יהודים.
יתר על כן, אבו מאזן חזר והדגיש את הערכתו לכל ה'שהידים', הפצועים והאסירים שנטלו חלק במאבק הפלסטיני לאורך הדורות, מבלי שהוציא מכלל זה את הטרוריסטים הפלסטינים, ובכללם המחבלים המתאבדים, הרוצחים והרוצחים הסדרתיים וראשי ארגוני הטרור.
בעניין זה אמר אבו מאזן: "כל זאת ועוד [ההישגים המדיניים של הפלסטינים] התגשם בזכות ההקרבה, השהידים, הפצועים והאסירים של עמנו [הפלסטיני], שמספרם עולה על עשרות אלפים. הם בראש ובראשונה בעלי הזכות על שהשגנו ומשיגים, ובכלל זה ההישגים מדיניים בדרך לסיום הכיבוש ולהקמת המדינה העצמאית שבירתה אל-קודס".
אבו מאזן הביע מחויבות נחרצת להציב את "סוגיית שחרור האסירות והאסירים שלנו הגיבורים כיעד ראשון במעלה וכנושא מרכזי, שכן הם המצפון הלאומי וסמל ההקרבה, האחדות, והעמידה האיתנה… ברכות שלוחות לנפשות השהידים, אשר סללו את הדרך לדורות הבאים". בלשונו של אבו מאזן, כל האסירים הביטחוניים הפלסטינים הינם בגדר "גיבורים", הווה אומר גם הטרוריסטים שהורשעו ונידונו למאסר על רצח יהודים ובכלל זה רצח המוני של יהודים.
בתחום המדיני חזר אבו מאזן על הנוסחה המוכרת של המשך המאבק בישראל ללא נכונות להגיע לפשרה כלשהי, כשהוא שולל לחלוטין אפשרות להקים "מדינה [פלסטינית] בעזה או מדינה [פלסטינית] בגבולות זמניים".
"עמדתנו לא השתנתה, החזרה למו"מ דורשת שלוש נקודות יסוד, והן: הפסקת פעולות ההתנחלות, שחרור האסירים, ובפרט הקבוצה הרביעית של אסירים [שנעצרו] לפני אוסלו, ומו"מ לתקופה של שנה, שיוביל לקביעת לוח זמנים לסיום הכיבוש בתקופה שלא תחרוג מסוף שנת 2017", אמר אבו מאזן.
במילים אחרות, כל תכלית המו"מ על פי אבו מאזן היא אך ורק להסדיר את לוח הזמנים של נסיגה ישראלית לגבולות 67', כולל מירושלים המזרחית, מהעיר העתיקה ומהכותל המערבי. אבו מאזן לא ציין את התמורה הפלסטינית במו"מ, ובראייתו הנסיגה לגבולות 67' אינה סוף פסוק לסכסוך, אלא רק שלב אחד בדרך למימוש שאר התביעות הפלסטיניות ב"פלסטין".
לדברי אבו מאזן: "אנו דבקים בפתרון המבוסס על סיום הכיבוש הישראלי משנת 67', הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית, ופתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים הפלסטינים בהתאם להחלטת האו"ם מספר 194 ויוזמת השלום הערבית".
נוסחה זו משמעותה המעשית תביעה חד משמעית למימוש "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים וצאצאיהם לדורות לשטח מדינת ישראל וביצוע טרנספר של האוכלוסייה היהודית בתוך מדינת ישראל לצורך יישובם של מיליוני פלסטינים. זו העמדה הרשמית של "מדינת פלסטין", הרשות הפלסטינית, אש"ף ו'פתח', והיא עולה בקנה אחד עם חוק זכות השיבה שאישר הפרלמנט הפלסטיני ואבו מאזן ב-2008, הרואה בזכות השיבה זכות פרטית וקיבוצית לדורי דורות, שלא ניתן לבטלה, וכל הפועל בניגוד לזכות זו כמוהו כמבצע בגידה חמורה שדינה הוצאה להורג.
בסיפא של נאומו ביקש אבו מאזן להסיר ספק בעניין אי נכונותו לפשרה בהדגישו את הדברים הבאים: "ביום ציון 67 שנים לנכבה… אנו יחדיו מחדשים את הברית ואת השבועה, לפיהן לא יהיה ויתור על העקרונות הלאומיים שלנו ולא מקח ומימכר בעניינם".
לצד דרך הטרור שזכתה כאמור לשבחים בנאומו, שרטט אבו מאזן את דרכי הפעולה המדיניות שנועדו להחליש את ישראל, לכבול את ידיה במאבק בטרור הפלסטיני ולאלצה לסגת משטחי יהודה ושומרון וירושלים המזרחית.
אבו מאזן אמר בהקשר זה: "המאבק בכיבוש כולל חשיפה ובידוד של המדיניות הישראלית וגינויה, והבאת האחראים על הפשעים לבית הדין הפלילי הבינלאומי, ובפרט בנושא ההתנחלות וביצוע פשעים במהלך התוקפנות על רצועת עזה [סבב הלחימה ביולי – אוגוסט 2014]…"
"אנו נמשיך בפעילותנו לבנאם את הסכסוך על כל מה שמשתמע מכך, כמו למשל בהצטרפות לארגונים בינלאומיים נוספים, וקבלת החלטה מחייבת של מועצת הביטחון, אשר חובה עליה להתערב כדי לשים קץ למצב של הכיבוש ולהפרות הישראליות המסוכנות של החוק הבינלאומי ואמנת האו"ם".
