המדיניות המצרית מול ישראל בימים האחרונים נראית כבבואה של חוסר יציבות הזירה המצרית הפנימית ושל ניגודים בסיסיים בין המועצה הצבאית העליונה לבין הכוחות הפוליטיים החדשים – אשר עדיין נמצאים בשלבי גיבוש – ובייחוד האחים המוסלמים. מצד אחד אישר השבוע המרשל מחמד טנטאווי, ראש המועצה הצבאית, את מינויו של שגריר חדש לישראל, במסגרת מינויים של 44 ראשי נציגויות חדשים. אך מאידך מועצת העם החדשה (הבית התחתון של הפרלמנט), שם למפלגות האיסלאמיסטיות יש כעת רוב מכריע של 75%, הצביעה פה אחד על הצהרה המכריזה ש"ישראל היא האויב מספר אחת של מצרים" ואשר קוראת לגרש את שגריר ישראל מקהיר ולהפסיק את הזרמת הגז לישראל. מעל כל זאת יש להדגיש את פעולתה הנמרצת של מצרים להשגת רגיעה בין ישראל לעזה. ללא לחצם של המצרים ספק אם סבב זה של חילופי מהלומות בין ישראל לעזה היה מסתיים ללא פעולה קרקעית של ישראל וחימום האיזור כולו.
המועצה הצבאית הוכיחה במהלכיה אלו כי היא נמצאת על קרקע המציאות ומבינה היטב את חשיבות היחסים עם ישראל, ובמשתמע מכך, את חשיבות היחסים עם ארה"ב. בישראל היה חשש כי כאשר יסיים השגריר הנוכחי את תקופת כהונתו לא ימונה שגריר חדש והיחסים יצטמצמו לדרג של ממונה, כביטוי להצהרותיהם של האחים המוסלמים ושל גורמים פוליטיים אחרים אשר קראו לרביזיה של הסכם השלום. השאלה היא האם השגריר החדש יגיע לישראל לפני שהצבא יחזור לקסרקטיניו והאחים המוסלמים יקימו את ממשלתם כצפוי.
התקשורת המצרית והאחים המוסלמים ממשיכים בהסתה נגד ישראל
תיווכה של מצרים בין ישראל לעזה מלמד כי המועצה הצבאית ערה למצב הנפיץ השורר באיזור וכי היא מבינה היטב כי ביטחונה של ארצה יכול להינזק אם היא לא תפעל לכיבוי השרפה. מצרים עסוקה כיום בעניני פנים מסובכים העלולים להחריף את מצבה הפנימי ולדרדר את המדינה לאלימות. האינטרס המצרי היה לנטרל בהקדם האפשרי את האיום של עזה, להוכיח בד בבד כי היא עדין המוציא והמוביל לפחות בנושא הפלסטיני ולחזור ולהתרכז בבעיות הפנים שלה. עם זאת, התקשורת המצרית, כדרכה, האשימה את ישראל בהתקפה על עזה, ב"טבח" הפלסטינים, בפגיעה באזרחים ובבתי ספר ופירסמה תמונות של אזרחים פצועים תוך שהיא מסלפת את המציאות. לא היה דיווח כי ההרוגים אצל הפלסטינים היו רובם ככולם מחבלים שנהרגו תוך כדי פעולה מבצעית נגד ישראל. התקשורת המצרית גם התעלמה מירי הטילים המתמשך ללא אבחנה על ערים וכפרים.
מנגד, תנועת האחים המוסלמים אמנם זכתה בבחירות לפרלמנט ברוב מרשים של 43% מן המושבים, אך היא אינה מגלה בגרות פוליטת וממשיכה בליבוי היצרים נגד ישראל. ההסתה המתמשכת של מנהיגות התנועה נגד ישראל, שהיוותה גם מניע מרכזי בהתקפה על שגרירות ישראל בספטמבר, הביאה לפגיעה חמורה ביחסי שתי המדינות, אך נראה כי פגעה בעיקר במצרים. יתכן מאד כי ההתקפות (13 במספר עד עכשיו) בסיני על הצינור המוביל גז לישראל ולירדן נעשו גם הם בהשראת האחים המוסלמים, אם לא בשותפות של חמאס שהוא זרוע של האחים. נראה כי מצרים כבר איבדה כמיליארד דולר בשל אי עמידה בהסכמים לספק את הגז לישראל ולירדן.
קריאתה של מועצת העם לגירושו של שגריר ישראל מקהיר היא חסרת שינים מכיוון שלפרלמנט החדש אין שום סמכות ביצועית. אפילו הממשלה שמונתה על ידי המועצה הצבאית בהתאם לחוקה הזמנית אינה כפופה להצבעות אי אימון של הפרלמנט. עם זאת, יש כאן המשך למגמה של האחים המוסלמים להסית את הציבור המצרי נגד ישראל ואף רמז עבה לגבי הדרך בה ינקטו כאשר ירכיבו את הממשלה החדשה בתום תהליך המעבר, אשר אמור להסתיים עם בחירת נשיא חדש ביוני הקרוב.
מדיניות מפותלת מול ישראל וארה"ב
אמנם תפקודה של המועצה הצבאית לא נראה תמיד כרציונאלי, עדיין אין שום הסבר המניח את הדעת לכך שכוחות הביטחון המצריים אפשרו למפגינים להגיע עד לפתח שגרירות ישראל ולפרוץ לתוכה תוך הפרת האמנות הבינלאומיות. כמו כן, עדיין לא מובן מדוע סרב המרשל טנטואווי לדבר עם ראש הממשלה נתניהו ופעל רק לאחר התערבותו של הנשיא אובמה. עם זאת, יתכן וניתן לייחס תיפקוד לקוי זה לחוסר הנסיון של המערכת הצבאית להשתלט על מדינה כה מורכבת כמצרים לאחר הדחתו של הנשיא מובארק, כאשר מוסדות השלטון האזרחיים פועלים חלקית והכלכלה נמצאת בשלבי התמוטטות.
דוגמא נוספת (שאינה קשורה ישירות לישראל) לפעולה לא מוצלחת שהסבה נזק למצרים בדעת הקהל האמריקאית היא ההתקפה על ארגוני החברה האזרחית בקהיר והעמדתם לדין של הפעילים האמריקאים. הנושא הסתבך לאחר שהמועצה הצבאית התירה לאמריקאים לצאת ממצרים. בתגובה פתחה מפלגת האחים המוסלמים בפרלמנט בהליכים להפלת ממשלתו של ראש הממשלה גנזורי, לאחר שהאשימה אותה במתן רשות לפעילים האמריקאיים לצאת ממצרים תוך עקיפת התהליך המשפטי. המרשל טנטאווי עצמו נאלץ להתערב והודיע, כאמור לעיל, כי גזנורי וממשלתו מונו על ידי המועצה הצבאית בהתאם לחוקה הזמנית וכי היא תשאר במקומה עד לסיום הליך הבחירות לנשיאות.
השלבים שנותרו להשלמת תקופת מעבר השלטון הינם הקשים והנפיצים ביותר
נראה כי מדיניות מפותלת זו מול ישראל וגם מול ארה"ב תימשך על רקע מצב פנימי שעלול להסתבך בשבועות הקרובים. להשלמת תקופת המעבר נותרו עוד מספר שלבים, שהם אולי הקשים ביותר מאז שהמועצה הצבאית תפסה את מקומו של מובארק. קודם כל בחירת מועצה של 100 חברים האמורה לנסח את החוקה החדשה ולאחר מכן ניסוחה והעמדתה לאישור במשאל עם. הבחירות לנשיאות אמורות להתקיים לאחר אישור החוקה ב-23-24 במאי. התוצאות תפורסמנה באמצע יוני, לאחר סיבוב בחירות נוסף, אם שום מועמד לא יקבל רוב של 50% בסיבוב הראשון. על כל זאת יש יש להוסיף כי פסק דינו של מובארק יפורסם בראשית יוני. כל האירועים הללו הינם בעלי חשיבות עליונה וחילוקי הדעות לגביהם עלולים להצית את הרחוב.
משקלם של האחים המוסלמים הוא ללא ספק מכריע, בהיותם הרוב בפרלמנט. הם ינסו לנסח חוקה בעלת גוון איסלאמי עמוק שתעניק להם את הסמכות להרכיב את הממשלה, והם גם יפעלו להביא לבחירתו של נשיא המקורב להם "בעל רקע אסלאמי" – כפי שהצהיר מנהיגם לאחרונה.
סימני שאלה רבים סביב המדיניות המצרית העתידית
לחוקה החדשה ולאישיותו של הנשיא יהיו השפעות מרחיקות לכת על אופי היחסים בין מצרים לישראל. למצרים ולישראל יש עדיין אינטרסים משותפים חשובים. הדיאלוג הביטחוני בין שתי המדינות נמשך, כאשר נקודת התורפה היא סיני, בו נתערערה שליטת מצרים. האם למשטר בו לאחים המוסלמים תהיה השפעה מכרעת ימשיך דיאלוג זה, שעל פניו הינו חשוב לביטחונה של מצרים כמו לביטחונה של ישראל?
שאלה מרכזית נוספת היא כיצד ינהגו האחים המוסלמים מול איראן. בתקופת מובארק חלה התקרבות בין איראן לאחים. עכשיו התקררו היחסים ותנועת האחים המוסלמים הסונית נמצאת במאבק נגד אסד, בן בריתה של איראן השיעית, אך איראןעושה כל מאמץ לכבוש את ליבה של "מצרים המהפכנית". יש לזכור שחמאס עדיין ממשיך לקבל סיוע מאיראן ובוודאי שכך גם הג'יהאד האסלאמי, שאת חשיבותו ברצועת עזה ראינו בימים האחרונים.
גם לגבי היחסים הכלכלים ישנם סימני שאלה רבים. האם תימשך אספקת הגז לישראל? עקרונית היא מקור הכנסה זמין וחשוב המצרים. האם ימשך יישום הסכם ה-QUIZ המעניק למצרים אפשרות לייצא לארה"ב את מוצרי הטכסטיל שלה ללא מכס, שכן ביטולו יכול להביא להתמוטטות תעשיית הטכסטיל המצרית. קיימות עוד שאלות רבות, אך בינתיים תשובות להן מעט.
