הרשות הפלסטינית הציגה מצג שווא והטעתה ביחס להוראות שנוגעות לגביית מיסים בהסכמי אוסלו, והשתמשה בכספים אלה להסתה. הסכמי אוסלו בין ישראל לפלסטינים (1993-1995) קבעו התחייבויות כלכליות ופיננסיות הדדיות ומוסכמות, כדי לחזק ולהגביר את האינטרס של הצדדים בהשגת "שלום צודק, בר קיימא ומקיף". לשם כך הסכימה ישראל לוותר על הכנסות ממיסים מסוימים לטובת הרשות הפלסטינית (הרש"פ), מתוך הנחה שההתחייבויות הכלכליות והפיננסיות ההדדיות עליהן הסכימו בהסכמי אוסלו יתרמו ליחסי שלום ביניהן. על בסיס התחייבות זו גבתה ישראל משנת 2010 ואילך (עד אוגוסט 2023) יותר מ- 107.5 מיליארד ש"ח עבור הרש"פ.
במקום שתשתמש בהכנסות מהמיסים לקידום שלום, השתמשה הרש"פ בכסף למימון מדיניות ופעולות שונות, המפרות באופן יסודי את התחייבויות הפלסטינים בהסכמי אוסלו, ובכלל זה, בין היתר, הסתה לטרור, מדיניות תגמול לטרור ("תשלום תמורת רצח"), קידום המאמצים להקמת מדינה פלסטינית ושימוש בפורומים בינלאומיים כדי לרדוף נציגים ישראליים. בניסיונם להציג מצג שווא של הסכמי אוסלו, טוענים כעת הפלסטינים כי המיסים שעל הכנסותיהם ויתרה ישראל הם למעשה "כספים פלסטיניים", שנגזלו על ידי ישראל.
לאור פעולות אלו, שהן בגדר שינוי חד צדדי ולא מורשה של ההתחייבויות הפלסטיניות על פי הסכמי אוסלו, על ישראל לשקול מחדש את עמדתה בנוגע לוויתור על ההכנסות מהמיסים ולאמץ קריטריונים מבוססי ביצוע כתנאי מוקדם לכל העברה עתידית של הכספים לידי הרש"פ.
נושא המיסים הנגבים על ידי ישראל ומועברים לרש"פ, בהתאם להתחייבויות ההדדיות בהסכמי אוסלו, ממוסגר לרוב לפי נרטיב פלסטיני שקרי לפיו, במקרה הטוב, ישראל מונעת באופן בלתי חוקי גביית מיסים פלסטיניים ובמקרה הרע, ישראל "גוזלת" כסף פלסטיני.
בניגוד לתעמולה הפלסטינית, האמת היא שישראל היא הזכאית החוקית לכל ההכנסות מהמיסים שנגבו, והסכמתה של ישראל לוותר על ההכנסות הללו לטובת הרש"פ קשורה באופן אינהרנטי למסגרת ההתחייבויות ההדדיות של הסכמי אוסלו.
"הסכמי אוסלו" הוא שם כולל למספר הסכמים שנכרתו בין ישראל לאש"ף בין ספטמבר 1993 לספטמבר 1995. ההסכמים כללו ארבעה מסמכים עיקריים: "הצהרת העקרונות", שנחתמה בספטמבר 1993;[ii] "הפרוטוקול בדבר היחסים הכלכליים" [הסכמי פריז], שנחתם באפריל 1994;[iii] "ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו", שנחתם במאי 1994;[iv] והסכם הביניים בנוגע לגדה המערבית ורצועת עזה, שנחתם בספטמבר 1995 (להלן: הסכם הביניים).[v]
מאמר זה יציג את היסודות וההתפתחות לאורך זמן של נושא המיסים, עד לנוהג הנוכחי, כדי לסייע להבין טוב יותר את מורכבות הסוגיות.
לקריאת המאמר המלא: מוריס הירש
[i] סעיף XI בהצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי (1993) ונספחים III ו- IV – https://www.gov.il/en/pages/declaration-of-principles. ראו גם, הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, סעיף XXIV [יחסים כלכליים] וכן נספח V– הפרוטוקול בדבר היחסים הכלכליים, ראו פסקה רלוונטית ב- https://www.gov.il/en/pages/israel-plo-interim-agreements-since-1993.
[ii]https://www.gov.il/en/pages/declaration-of-principles
[iii]https://unctad.org/system/files/information-document/ParisProtocol_en.pdf
[iv]https://peacemaker.un.org/sites/peacemaker.un.org/files/IL%20PS_940504_Agreement%20on%20the%20Gaza%20Strip%20and%20the%20Jericho%20Area%20%28Cairo%20Agreement%29.pdf
[v]https://www.gov.il/en/pages/the-israeli-palestinian-interim-agreement
