התראות

מורכבות היחסים בין יהדות אירופה למדינת ישראל

במהלך שבעת העשורים האחרונים קיימת גם אסימטריה בין מחויבותה של מדינת ישראל לבין הדרישות של יהדות התפוצות זאת לאור התגברות הביקורת על ישראל
שיתוף
ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בבית הכנסת בפאריס
ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בבית הכנסת בפאריס

עניינים

מאז הקמת התנועה הציונית ועד היום קיים בין ישראל לתפוצות ויכוח נוקב על עתידו ואופיו של העם היהודי. הוויכוח הזה הוא ייחודי מאוד בקרב אומות העולם. אין למעשה תופעה דומה בתבל המצביעה על כך שיותר ממחצית של  עם חיה  עדיין מחוץ לגבולות מדינתו.

ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה היו 16,6 מיליון יהודים. היום, חיים בצרפת 460 אלף יהודים, בבריטניה 290 אלף, ברוסיה 190 אלף ובגרמניה 117 אלף. בארה"ב 5,425 מיליון ובקנדה 388 אלף. בעוד שבישראל חיים 6,523 מיליון בלבד. 

הקמת המדינה היהודית לא הובילה לעלייתם של רוב קהילות התפוצות. שבעים שנים אחרי ההקמה, מחצית ויותר מהעם היהודי בגולה לא בקרה בישראל ואף התנתקה מהציונות ומהיהדות. 

במהלך שבעת העשורים האחרונים קיימת גם אסימטריה בין מחויבותה של מדינת ישראל לבין הדרישות של יהדות התפוצות.  מחד, היא מושתתת על ערבות המדינה לשלומם וביטחונם של היהודים בעולם ובהנחלת חינוך ותרבות, ומנגד היא הגבירה את התסכול של הקהילות היהודיות להמשך התמיכה הכלכלית והמוסרית. בשנים האחרונות גברה גם הביקורת  והמעורבות הפוליטית במיוחד בקרב הצעירים.

הדילמה נותרה בעינה במיוחד בשאלה איך לתמוך במדינת ישראל  למרות ההסתייגות והביקורות על מדיניות ממשלת ישראל בעניין עתיד השטחים ופתרון הבעיה הפלשתינית. נושאים אחרים קשורים בענייני דת ומדינה. איך להתמודד  מול ממשלות ישראל שאינן מתחשבות "בנאמנות הכפולה" או בזרמים השונים, בדעתן ובצרכיהן של הקהילות היהודיות בהקשר לסוגיות שונות כמו הגיור, מי הוא יהודי? או מה יהיה מעמדה העתידי של ירושלים? 

בנוסף, יש גם להדגיש כי קיימים הבדלים גדולים ומהותיים בין יהדות אמריקה לבין יהודי אירופה.  יש כמובן להתחשב בעובדה כי לכל קהילה ולכל חברה בעולם אפיונים ספציפיים וזהויות שונות שהן חוו בגולה במהלך ההיסטוריה, מאז חורבן בית שני ובהמשך עם גרוש ספרד.

ראוי גם לציין כי אין היום יהודים רבים החיים במצוקה ובסכנת הכחדה כפי שהיה בעבר ורוב העולים הממשיכים להגיע לארץ מוצאם ממדינות רווחה.

למרות שקיימים חלוקי דעות בעיקר בנושאים פוליטיים ואחרים הקשורים בענייני דת, קימת הסכמה מלאה בקרב רוב הפלגים של הקהילות היהודיות כי מדינת ישראל היא אכן מדינת הלאום של כל העם היהודי.  

 

ההבדלים העיקרים בין יהודי אמריקה ליהודי אירופה

-התנועה הציונית קמה באירופה. הודות לעליות הראשונות שבאו בעיקר מרוסיה, פולין וגרמניה, הוקמה ההתיישבות הראשונה והחלוצית בארץ ישראל.   

-יהודי אמריקה ואף יהודי בריטניה לא חוו את השואה הנאצית על אדמתן.  השואה מחקה שישה מיליון יהודים בקרב יהודי אירופה. עד היום נמשך המאבק באנטישמיות בכל עוזו והוא מהווה חלק בלתי נפרד בפעילות היום יומית של הקהילות.   

–  נדגיש כי קיים הבדל מהותי בין מערב  למזרח אירופה. עד תחילת שנות ה-90 של המאה שעברה חיו יהודי המזרח והמרכז, שהיוו את הרוב הגדול בקרב יהודי אירופה, תחת דיכוי של שלטון קומוניסטי סובייטי. הפעילויות של הקהילות הוגבלו ואף דעכו לחלוטין, שערי העלייה היו סגורים והקשר עם היהודים מאחורי "מסך הברזל" היה מורכב ,מסובך ומסוכן.

-יהודי אמריקה פעלו ותרמו רבות להקמת מדינת ישראל ואף שלחו לוחמים ומתנדבים להגן עליה, אך מתי מספר התיישבו בה.

– יהודי אמריקה הקימו שדולות למען ישראל ומול מדינות זרות בעוד שבאירופה לא הייתה מסורת להקמת לובי ומעורבות פוליטית דומה בקרב המפלגות. היו אמנם פעילים יהודים בתנועות, בממשלות, ובכל שכבות השלטון אך אלה לא פעלו בפומבי ונמנעו לבקר את השלטונות. הם היו אזרחים נאמנים של המדינה בה נולדו או אליה הגרו. התמיכה בישראל התמקדה בהפגנות ובתרומות, ובפרסום מאמרים בעיתונות.

-הזהות היהודית בארה"ב ובקנדה אינה מהווה מכשול ואינה מוסתרת כפי שהיא קימת ונדחקת באירופה.

– הפעילות הציונית באירופה מצומצמת וחברי התנועות הציוניות מהווים אחוזים בודדים בלבד מכלל הקהילה.

-היחס של השלטונות באירופה ליהודים התמקד בעיקר בהיבט הדתי גם במדינות חילוניות כגון צרפת. בשני העשורים האחרונים גברה המודעות הדתית והמסורתית בקהילה על התנועות הציוניות. עם זאת ובמקביל גברה התמיכה ואהדה לישראל לאור ריבוי האוכלוסייה המוסלמית והדה לגיטימציה של ישראל.

-האנטישמיות הקלסית של הימין הקיצוני באירופה שעדיין נושמת ובועטת וכנראה לא תעלם לעולם, עברה בתמיכת הפלשתינים ואינטלקטואלים מהשמאל הקיצוני לאנטי-ציונות מובהקת.  

-גל הטרור האחרון באירופה ונוכחות של מהגרים מוסלמים על אדמתה שינו את היחס של השלטונות כלפי היהודים וישראל.

-באמריקה הייתה מאז ותמיד אהדה והערכה גדולה לישראל. המספר הגדול של היהודים המשתווה לקיים בישראל, מהווה פי שישה מהמספר הקיים באירופה. עמדות המפתח שתפסו יהודים רבים בממשל, באמצעי התקשורת, בכלכלה ובתרבות, השפיעו ללא ספק על היחס החם והאוהד בניגוד למצב הקיים היום באירופה.   

 

האחריות והמחויבות של מדינת ישראל

 

– במסגרת הכרזת מגילת העצמאות ב- 14 במאי 1948 התחיבה מדינת ישראל לפתוח את שעריה לכל עליה יהודית ולקבוץ גלויות.

– הופנתה פניה ליהודי התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבניין הארץ ולעמוד לימינה של מדינת ישראל במערכה הגדולה.

-חוק השבות שנחקק ב-1950 מעניק זכות לכל יהודי לעלות ארצה. משרד הקליטה מסייע לקליטתם של העולים במציאת דיור, עבודה ולמוד השפה.   

-מדינת ישראל מצהירה כי פועלת וערבה לשלומם וביטחונם של יהודי התפוצות. כך היא נחלצה לעזרת יהודי ברה"מ וכן יזמה והשתתפה במבצעים להצלת יהודים במצוקה בארצות ערב ובאתיופיה בשני מבצעים נועזים להבאתם של אלפי יהודים.      

-מדינת ישראל גם פועלת להנחלת הלשון העברית והתרבות היהודית ולשמירת קשר רצוף עם כל יהודי התפוצות במסגרת פעילות חינוכית ותרבותית של שליחים. שגרירויות ישראל בתבל הן גם כתובת לפניות היהודים ומשמשות גשר. השגריר מייצג לעיתים קרובות  את קולה של רוב הקהילה המקומית במיוחד  בעת חרום, משבר חריף או מלחמה. 

 

 

היחס של יהודי אירופה לישראל

 

כאמור התנועה הציונית קמה באירופה ותרמה רבות להקמת מדינת ישראל לפני ואחרי השואה. העליות הראשונות  והחלוצים הראשונים וגם אלה שנולדו בארץ ישראל, הצברים, נתקו כמעט כל קשר עם יהודי הגולה ורובם ראו את עצמם "יהודים חדשים" שבאו לבנות ולהבנות בארץ ברוח הסוציאליזם והחילוניות.

לעומת הנתק, ולמרות הפוגרומים והאנטישמיות וכמובן השואה, היהדות באירופה  המשיכה לשרוד.  הקהילות היהודיות המשיכו לחיות ולפעול במסגרת  מלוכדת עם רב מקומי ובית כנסת.   

הקמת מדינת ישראל והאיומים של הערבים להשמיד אותה שינו לחלוטין את דפוסי המחשבה והקיום.  ממעבר בלעדי של טיפול בבעיות קהילתיות ודתיות  למחויבות לסייע לישראל במתן תרומות כספיות והשקעות, בהתנדבות, ובהקמת שדולות ומרכזי הסברה שיובילו לתמיכה אוהדת בדעת הקהל והעיתונות המקומית.

שדולה פוליטית וההתעוררות יהודית בצרפת

הקהילה היהודית בצרפת היא הגדולה ביותר ובין הוותיקות במערב אירופה. היא חוותה קשות את הכבוש הגרמני ושתוף הפעולה של ממשלת וישי עם הנאצים. עד היום היא זוכרת ואינה סולחת את גלי האנטישמיות שהחלו למעשה עוד מימי פרשת דרייפוס.

הקהילה  מאורגנת וממוסדת מאז ימי שלטונו של נפוליאון אך היא עברה במהלך הדורות שנויים מרחיקי לכת.  קהילה שהייתה ברובה אשכנזית הפכה עם עצמאות מדינות המגרב בחלקה הארי לספרדית. הנהגה שהייתה תחת חסותה של משפחת רוטשילד עברה למנהיגים ופעילים יהודים שמוצאם מצפון אפריקה. קהילה שהייתה ברובה בורגנית, חילונית ואף מתבוללת הפכה יותר ויותר לדתית, מסורתית ואף חרדית.

בשנות השמונים קמה התנועה "התעוררות יהודית" שחרטה על דגלה להחליף את ההנהגה המסורתית בצעירים שאפתניים המסוגלים להשפיע על מדיניות  צרפת כלפי מדינת ישראל. המטרה הייתה להקים שדולה לדוגמת אייפק בארה"ב ולהפיל את הנשיא דאז ג'סקר דהסטן בגלל מדיניותו הפרו ערבית. הניסיון אמנם צלח אך בנגוד לאמריקה אין בצרפת ובכלל באירופה מסורת ללובי פוליטי. התנועה גם לא זכתה לתמיכת המוסדות הקיימים והיא דעכה אט אט, למרות שראשיה הפכו ברבות הימים למנהיגי הקהילה.

היום הקהילה היהודית אינה מהווה משקל פוליטי והיא דחקה את עצמה לשוליים בגלל התחשבות יתר באוכלוסייה המוסלמית המתרבה מדי שנה. גם גלי הטרור שפקדו את צרפת, האנטישמיות והאנטי ציונות עם תנועות הBDS שגברו אינם מאפשרים פעולות נגד השלטונות והפגנות סולידריות רבות משתתפים למען ישראל. רק במקרים יוצאי דופן כמו הפיגוע במרכול היהודי שהיה ב-9 בינואר 2015 הביא לגיוס יהודים רבים ברחובות יחד עם שרים ופוליטיקאים. הקהילה חיה בחרדה והיא זקוקה להגנת השלטונות. במקביל גם מספר העולים לארץ גבר והסולידריות והתמיכה בישראל עדיין חזקה ואיתנה. יהדות צרפת היא ללא ספק ציונית שמזדהה בדרך כלל עם כל ממשלות ישראל מימין ומשמאל. עם זאת עם בואם לארץ כעולים חדשים הם חשים אכזבה מסוימת וכפיות טובה על היחס המתנשא ואף המזלזל כלפיהם.  

 

הקהילה הבריטית

הקהילה היהודית הבריטית מונה היום כ-300 אלף יהודים כשחמישית מהם חרדים. קהילה ממוסדת וגאה ביהדותה שאינה חשה בנגוד ליהודי צרפת חרדה או מגבלות. בנגוד ליהודים בפאריס שחוששים ללכת ברחובות ובמטרו עם כיפות על הראש או בחגים עם טליתות וספרי תפילה, מרגישים יהודי לונדון חופשיים ובטוחים. גם ביחס לארה"ב יחסם לישראל הוא הדוק וחם והרוב המוחלט אינו יוצא בביקורת חריפה לא בענייני דת ולא בהתערבות בוטה נגד הממשלה. להוציא מעוט הממשיך למתוח בקורת על הכבוש וההתנחלויות ואף על חרם של מוצרים. רובם מגדירים עצמם כציונים הדואגים לשמה הטוב של ישראל בעולם, אך עם זאת רק מקצתם, בעיקר בקרב הבוגרים ובעלי משפחות ממוסדות מוכנים לעלות ולהשתקע בישראל.      

סולידריות או התערבות?

במהלך השנים נוצרה בקרב יהודי אירופה הרגשה שממשלת ישראל אינה מתחשבת בעמדתם במיוחד כאשר היא מקבלת החלטות הרות גורל לעם היהודי כולו בנושאים חשובים כגון, סוגיות הגיור או מעמדה של ירושלים. לדעת מנהיגים בגולה, ירושלים שייכת לכל העם היהודי ולא רק לאזרחי ישראל.

הוויכוח נסוב בשאלה מדוע יהודי התפוצות אינם משתתפים בדיונים ואינם מביעים את דעתם בפורמים המתאימים. יש כאלה שאפילו תומכים בהשתתפות בבחירות או במשאל עם למרות שעד היום, אין אפילו לישראלים  זכות בחירה לכנסת בעת שהותם בחו"ל מלבד שליחי המדינה.

נדגיש כי ליהודי אירופה אין גוף אחד ומוסמך המייצג אותם.  כמובן שקיימים בכל מדינה גופים המיצגים את הקהילה בפני השלטונות. אם מדובר בארגון גג כמו זה של הקהילה היהודית בצרפת CRIF  או רבנות ראשית מקומית. קיימים גם מוסדות אחרים כמו הקונגרס היהודי האירופי, ארגוני רבנים, שדולות או מגביות, אבל כל אלה אינם מהווים גוף נבחר של כל היהודים ואינם מיצגים את מכלול הדעות לרבות האנטי ציוניות. בתוך כך, אין הם יכולים להתערב בהחלטות של ממשלה ישראלית ריבונית.      

בעיה נוספת כלולה בנאמנות הכפולה. זו היא דילמה קשה של יהודי אירופה המואשמים שאינם אזרחים נאמנים למדינה בה הם חיים. הדבר גרם במהלך השנים להגברת תופעות אנטישמיות.  עם זאת, הטעון של נאמנות כפולה נדחה בשנים האחרונות וגם מנהיגי אירופה מבינים ומודעים שאי אפשר לנתק לחלוטין את הקשר של היהודים לישראל ושטבעי ואף לגיטימי שהיהודים  בגולה ימשיכו להביע תמיכה באחיהם החיים בישראל. אין למעשה סתירה בגישה זו והדבר דומה לילד האוהב באותה מידה את אביו ואת אמו.

בשנים האחרונות הסולידריות של יהודי הגולה לישראל אינה אוטומטית וגוברת הביקורת נגד המדיניות של ממשלת ישראל בנושאי תהליך השלום עם הפלשתינים וסוגיות הגיור. אמנם אין הם מתבטאים בצורה פומבית ובוטה כפי שהדבר קורה בארה"ב אך הדבר מתבטא בפגישות, בפורמים ואף בכל התקשורת לרבות בעיתונות היהודית.

בהקשר לכך , נציין כי העיתונות, תחנות הרדיו,[ארבע תחנות קיימות בצרפת] ואתרי האינטרנט היהודים זוכים באחרונה לעדנה ולפריחה.  השיח על ישראל ועל היהדות זוכה לתגובות רבות, שקופות ומגוונות ולמעשה הוא חלק בלתי נפרד מהוויכוחים הקיימים בישראל. אם בעבר הושתקו או הוסתרו מחדלים הרי שבשנים האחרונות והודות לרשתות החברתיות רוב מה שנכתב בעיתונות הישראלית זוכה להד נרחב בקהילות השונות אך במינון דל יותר ועם פחות בוטות.

עתיד היחסים

בחלוף השנים הדור היהודי הוותיק אט אט נעלם ומפנה את מקומו למשמרת צעירה, דינמית וביקורתית. הדור ההוא של ניצולי שואה תרם רבות בבניין הארץ. הוא עשה זאת מתוך אהבה כנה לפרויקט הציוני וזאת בלי כל שקול פוליטי או התערבות בהחלטות הממשלה.

היום המצב השתנה לחלוטין. בעידן האינטרנט והגלובליזציה הבעיות הצצות בארץ בענייני דת ופוליטיקה והשסע בעם, בין ימין לשמאל, ובין דתיים לחילוניים, זוכים לתהודה רבה בקרב יהודי התפוצות. המחלוקות הפנימיות בישראל מהוות למעשה אספקלריה של המצב הנתון החדש.

בתוך כך, מדינת ישראל מחויבת למנוע נתק, קיטוב וקרע. עליה לפעול בהתאם ובכל האמצעים שברשותה כדי שהוויכוחים הלגיטימיים והמוצדקים יקבלו גוון של וכוח טבעי ושקוף כפי שהוא קיים בקרב כל משפחה . בין האחים החיים בארץ לבין עמיתיהם בגולה.

אסור לנו להתעלם מהתופעות החדשות ובמקביל למנוע אדישות בקרב היהודים בכל הנעשה בישראל, הדבר יגרום לנתק מוחלט. כל יהודי באשר הוא יכול לתרום בדרכו וביכולתו לשפור מעמדה ותדמיתה של ישראל באירופה.

במהלך השנים דעכה העלייה של יהודי אירופה לישראל והיא נאמדת היום באלפים בודדים בשנה. הגדלת אירועים אנטישמיים, הגברת כוחן של מפלגות ותנועות ימניות קיצוניות וניאו נאציות וגם וגלי הטרור לא אילצו את יהודי צרפת,ברטניה או בלגיה לעלות בהמוניהם לישראל.

נזכיר שבתקופת האינתיפאדה השנייה שפרצה בספטמבר 2000 היו בפאריס ובערי השדה אירועים אלימים רבים נגד יהודים. גל האלימות אף גרם לקריאה של ראש הממשלה אריאל שרון לעליה המונית של יהודי צרפת. הדבר עורר זעם רב בקרב ההנהגה היהודית וממשלת צרפת שראתה בקריאה זו התערבות גסה בעניינים הפנימים של מדינתם. מקרה זה ודומים לו מעמידים את היהודים במבוכה רבה ויש למנוע שהם ישנו.     

בתוך כך, מדינת ישראל מחויבת לערוך רביזיה יסודית בכל הקשור לעתיד היחסים עם יהודי התפוצות. עליה להתחשב במצב החדש שנוצר ובנתונים החדשים לאור הניכור הגובר, ההתבוללות והדחיה להשתייך כמו בעבר לארגונים יהודים ותנועות ציוניות.

בנושא העלייה יש להכין אותה היטב ולשים את מלוא הדגש לפרט, למשפחה, לקליטה, לדיור, ולמקום עבודה הולם, במיוחד עבור צעירים וסטודנטים. הם כמהים לעלות לארץ אך נתקלים בבעיות קליטה ואף ניכור מצד החברה הישראלית דווקא. הדבר בולט היום במיוחד בקרב יהודי צרפת ששליש מהם שב לארצו בגלל קשיי קליטה. אין ספק כי פרויקט "תגלית" והמכינות באוניברסיטה מסייעים רבות לצעירים בפעילותם בארץ מוצאם וגם כאשר יחליטו לעלות ארצה. על כן, יש להגדיל ולהגביר פרויקטים דומים.

מדינת ישראל מחויבת להתחשב גם במשאלות של מנהיגי הקהילות ולאפשר להם להשתתף בפורומים בתחום החינוך לזהות יהודית ובמאבק נגד האנטישמיות והחרם נגד ישראל. ניסיונם הרב יכול לתרום רבות לקבלת החלטות ויוזמות.

בעבר היו ניסיונות להקמת פרלמנט יהודי שייצג את קהילות אירופה אך הוא לא צלח. עם זאת  רצוי לחשוב להקים גוף מיצג מקצועי ולא פוליטי שיהיה מוסמך לנהל שיח שוטף עם המוסדות בארץ.

שבעים שנים אחרי הקמת המדינה יש לערוך גם שנויים מרחיקי לכת בהסתדרות הציונית והסוכנות היהודית ולמנוע הרכב פוליטי מפלגתי. אם מעוניינים להמשיך את קיומן ולהפוך אותן ליעילות, רביזיה כללית היא הכרחית. אם זה לא יעשה לאלתר אזי יש לפרק את הגופים האלה ולהקים גוף אחר ודינמי העונה לבעיות השעה.

מול האתגרים הרבים העומדים לפנינו יש לערוך חשבון נפש אמיתי וכן על עתיד היחסים בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות, הזמן בוער ויפה שעה קודם.            

 

      פורסם לראשונה ב-13 במאי 2018

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
הגיע הזמן להכריע את חמאס, ולהכריע גם את שקרי האו"ם

 

בעקבות הודעת דובר צה"ל בערבית על פינוי שכונת זייתון הבוקר, סא"ל (מיל') עו"ד מוריס הירש, חוקר ב-JCFA, מברך על המהלך ואומר: "חיכינו לזה הרבה זמן – זה מה שצריך כדי להכריע את חמאס. מי שחשב שהחטופים ישתחררו במו"מ טעה. צריך לפעול בכוח, ולהציל כמה שיותר חיים". לדבריו, מדובר במבחן משילות למדינה כולה: "האם זו מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה?" הוא מצפה שהקבינט יקבל החלטה אמיצה, ושהצבא יעמיד תוכניות ריאליות למימוש הכרעה צבאית בעזה.

לגבי ההכרה במדינה פלסטינית, הירש טוען כי אין לכך משמעות מעשית – זו מניפולציה שמשרתת את הטרור בלבד. הוא תוקף את ההתנהלות מול צרפת: "יש להם קונסוליה בירושלים. אם הם יכירו במדינה פלסטינית, שילכו לרמאללה או לעזה". הירש מציע לממשלה לעבור מהסברה לתקיפה תודעתית יזומה, במיוחד מול שקרי האו"ם. "חיכינו לחשיפת קמפיין ההרעבה במקום להוביל נרטיב אמיתי בעצמנו. כל יום צריך לפרסם את האמת, זה נשק קריטי לא פחות מהלחימה בשטח".

 הראיון המלא

11:32am
המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am

Close