הסהר הערבי העלה לקדמת הזירה המזרח תיכונית את האיסלאם הפוליטי, והמאבקים בתוך האיסלאם: סונה נגד שיעה, "אחים מוסלמים" נגד הווהאבים וכו', אבל גורם נוסף עלה לקדמת הבימה, שלא מרבים לדבר בו – הבדווים והשבטיות הערבית.
הבדווים הם המקור העל של הערביות בכלל. ועד לא מזמן התואר: "ערב" יוחד לבדווים לבדם, כמו בישראל: ערב אל-הייב, או ערב מזאריב, מול הפלאחים ויושבי הקבע, לפני שהמושג "ערב" הפך ממושג סוציולוגי להגדרה לאומית.
לאורך כל ההיסטוריה של המזרח התיכון, ואולי אפילו הפרה-היסטוריה, שבטי הבדווים שמרו על קוהרנטיות פנימית, על סולם ערכים ייחודי המבוסס על כבוד, גבורה, ועל ערבות הדדית: "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד".
לשבטי הבדווים גם ערכי חוק ומשפט המיוחדים להם המכונים: "עורף". הסרט "עג'מי" מדגים לנו את עקרונות המשפט הבדווי, ואת הפרוצדורה המשפטית של המערכת הזאת בצורה יפה . המשמעת השבטית, ונקמת הדם הקמאית, היא הגורם האוכף את החלטות השופטים הבדווים.
לפיכך, מלכתחילה הגורם הבדווי היה גורם מתחרה בממלכתיות של המדינות הערביות שהוקמו במסגרת הסכמי סייקס-פיקו, והמדינות הערביות ניסו לדכא אותו, ללא הצלחה.
אבל היום הבדווים אינם עוד שבטים החיים על הנדידה, אלא ברובם הגדול השתקעו בחיי קבע, אבל הצליחו לשמר את המרכיבים החברתיים וערכי התרבות שייחדו אותם בחיי הנדידה. הערכים האלה מצד אחד הפריעו למדינה המודרנית להתגבש, ומצד שני התפוררות המדינות הערביות חיזקו את השבטיות הבדווית כי היא נתנה מסגרת ובטחון יחסי במציאות של עולם מתפורר.
התופעה הזאת בולטת מאוד בלוב, אשר בה הממלכתיות קרסה לחלוטין, ואי אפשר להבין את מה שקורה בה בלי הבנת הפוליטיקה של השבטים הבדווים. גם בסיני, הגורמים הבדווים נלחמים בעקשנות בממלכתיות המצרית.
השבטיוית והממלכתיות
אחת התופעות המסוכנות של הסהר הערבי היא החיבור בין השבטים הבדווים לבין גורמי האיסלאם הרדיקלי "אחים מוסלמים" או דאעש, וההתייצבות של שבטים מסוימים עם "האחים המוסלמים" או עם דאעש, ומאפיינת את המאבקים השבטיים בלוב.
מדינות "שבטיות" ששמרו על יציבות יחסית כמו ירדן וסעודיה, הבסיס הבדווי שלהם היה גורם מעכב התפתחות, וגם לחולשה בסיסית בצבא, בשל הצורך לכבד את המסגרות הבדוויות שבא על חשבון קידום הממלכתיות, ובהקשר הצבאי היה צריך להתחשב ברגישויות השבטיות במינויי קצינים ובקידומם.
ירדן נמנעה מלשלוח את צבאה להגן על האינטרסים שלה בסוריה, או להיענות לבקשות סעודיה, לסייע לה במלחמה בתימן מחשש להפרת האיזונים השבטיים בצבא בגלל אבדות אפשריות בקרבות, ואפקט ההלוויות על החברה הבדווית.
הסכמי סייקס פיקו כפו את הבדווים גבולות מדיניים שלא התחשבו באזורי הנדידה שלהם, וקריסת מדינות סייקס פיקו החזירו לבדויים את מרחבי ההתייחסות האזורית, ושיקמו במידה רבה קשרים שבטיים שנחסמו בין מדינות שונות בעקבות ההסכם.
לפיכך, אפשר לומר כי שבטי הבדווים שמרו לאורך ההיסטוריה את המבנים הסוציולוגיים והמדיניים הבסיסים שלהם, הם שאפו כל הזמן לבטל את החסימה שכפו עליהם הגבולות של המדינות הערביות השונות.
על מנת להבין את הכללים שעל פיהם מתנהגת המערכת הבדווית במזרח התיכון יש לבחון את מקור הבדוויות בחצי האי ערב, שיצאו משם לעבר השבטים הערביים והתפרסו במזרח התיכון כולו, ומעבר לו.
המערכת הבדווית בחצי האי ערב
אחד המאפיינים המעניינים ביותר במבנה החברה הבדווית הבסיסית של תושבי חצי האי ערב, הוא הדמיון הבסיסי למבנה השבטי בחצי האי בראשית האיסלאם ובתקופה הקצרה שקדמה לו.
היו כמה מאפיינים למבנה הבדווי בחצי האי ערב במאה השביעית, ובעיקרם המלחמות בין שבטי הצפון -קייס – לבין שבטי תימן – ימן – שנדדו צפונה ממכורתם תימן בגלל קריסת סכר מארב , כאלף שנה לפני הספירה, וחוסר יכולתה של תימן לפרנס את השבטים שלה.
הם התערבבו בין שבטי הצפון ונוצרו חיכוכים שהיו מלווים במלחמות מאות רבות. ייתכן כי הרקע העמוק למלחמת בין תימן לסעודיה, הנשלטת בידי שבטי הצפון, נמצא זכר המלחמות הארוכות בין קיס וימן.
כיום, המאפיין העיקרי הזה שליווה את מלחמות הבדווים בכל רחבי ההתפרסות הערבית במזרח התיכון ומעבר לו, לא קיים יותר, אבל מאפיינים אחרים מן הימים ההם ממשיכים באופן מפתיע לאפיין מהלכים חשובים בחצי האי, וממנו במזרח התיכון כולו עד היום.
ובעיקר הדברים אמורים במתח ובתחרות המלווים את שבטי החיג'אז מצד אחד לבין השבטים בלב חצי האי ולחופי המפרץ הערבי .
במאה השביעית, ערב הופעת האיסלאם, באו הדברים לידי ביטוי ביחסים בין השבט הגדול תמים, ששכן באמצע חצי האי ולחוף המפרץ, שאז נקרא "בחריין", להבדיל בין בחריין הקטנה של ימינו, בחריין אז היה כל החוף לאורך המפרץ עד לבסרה.
בעוד מכה הייתה העיר הראשית בחיג'אז ושלטה על השיירות מתימן לסוריה, ונחשבה לבירת הערבים בגלל מנהג החאג' הפגני למכה, הרי תמים היו פרושים לאורך נתיב המסחר הימי לעיראק, ואת עיקר פרנסתם מצאו בים . בעוד מכה הייתה קשורה בדמשק הביזנטית, ואחרי כיבוש סוריה של ימינו, א-שאם בתקופה ההיא, המשפחה שהנהיגה את מכה, משפחת אומייה, קבעה את בירתה בדמשק, הרי השבטים של מזרח חצי האי, אחרי שהאימפריה האומיית נפלה, קבעו את הבירה בבגדאד.
לשבט תמים היה דיאלקט ערבי נפרד שאחד ממאפייניו היה התחלפות כ ו- ק ל- ש. מעניין שעד היום הדיאלקטים על עיראק והמפרץ מחליפים ק ב ג', והפלאחים בלבנט מחליפים כ ב צ'.
מכה קשרה לעצמה את תמים בכך שנתנה להם תפקידים בחאג' למכה , והשבט נכנס למשמעת האיסלאם בימי הנביא, אבל מייד עם מותו היה השבט הראשון שיצא מן האיסלאם למלחמות הרידה , ולחם לצד הפרסים בקרב ד'ו קאר שבו ניצחו הערבים את האימפריה הפרסית.
מכיוון שבמזרח התיכון אין דבר יותר אקטואלי מן ההיסטוריה של האיסלאם, הרי יריבות תמים מכה חוזרת על עצמה ביריבות שבין קטר לערב הסעודית.
בגרסא המודרנית: שבט ענזה הביס את הפרסים ותמים בקרב ד'ו קאר …
העיתונאי הרדיקלי הפן ערבי, עבד אל-בארי עטוואן אמר כי בשורש הסכסוך שבין קטר לסעודיה עומד המאבק העתיק ביו שבטי ענזה (ANIZZA) שבצפון מזרח חצי האי לבין שבט תמים שבמרכז ומזרח חצי האי.
מפת השבטים במאה השביעית. תמים במרכז מזרח, ענזה בצפון מזרח
שבטי ענזה הם השבטים שאליהם משתייכת משפחת סעוד, והשבט המחותן עמם, הסודיירי. בעוד שמשפחת סעוד דאגה לחתן את נסיכיה עם נשים משבטים רבים, במסגרת של נישואים דיפלומטיים, הרי רק הנישואים עם בנות סודיירי הולידו את מלכי ערב הסעודית.
הנישואים האלה קבעו את ריאד כמרכז האמיתי של הממלכה, ולא את מכה, העיר הקדושה. דבר זה יכול להעיד על האיבה שבין החיג'אז לבין בית סעוד. אפשר לומר כי הצלחת בית סעוד נעוצה באיחוד חיג'אז עם מרכז חצי האי בנג'ד. מצד אחד היא מייצגת את החאג' למכה, אבל מצד שני היא ממשיכה לטפח את שבטי מרכז חצי האי.
אבל לא בלי מחיר. יש תמיהה בעובדה שאירגון אל-קאעידה הווהאבי, וממשיכו אירגון דאעש, שינקו מן הטיפוח של הזרם הווהאבי והפיכתו לדת הרשמית של סעודיה, שדווקא הוא נשא בין יתר דגליו את המלחמה במשפחת סעוד.
יש כמה סיבות אפשריות לכך, ובבסיסם הקשר המיוחד עם ארצות הברית ואורח החיים מנקר העיניים, רחוק מן הפורטינית הצחיחה של תלמידי עבד אל-ווהאב, אבל גם העובדה שבסופו של דבר, חרף התואר של שומר המקומות הקדושים, הבירה האמתית של הסעודים היא בנג'ד, ושושלת המלוכה היא מן השבטים שמחוץ לחיג'אז.
אבל עדיין המחלוקת העתיקה שבין תמים לענזה עומדת בבסיס המאבק חוצה המזרח התיכון שבין סעודיה לקטר.
נראה כי בתוך בית סעוד היו שתי גישות מנוגדות כיצד לטפל בסוגיית שבט תמים. גישה אחת גרסה, של הנסיך מוחמד בן נאיף, כי יש לקרב את השבט, ולא להתעמת אתו, זאת הייתה הגישה המקובלת שנים ארוכות. היא מזכירה את גישת מכה ערב האיסלאם, כאשר העניקה לשבט תפקידים בניהול החאג' . אבל, יורש העצר, מוחמד בן סלמאן החליט להתעמת עם השבט, ובתגובה שבט תמים בסעודיה, או חלקים מתוכו, לא העניק ליורש העצר את הכרת הנאמנות ה"ביעה".
מה שהחריף מאוד את יחסי תמים/קטר עם סעודיה/ענזה היה המסגד הגדול שנבנה בדוחה לכבודו של מייסד הווהאביות מוחמד עבד אל-ווהאב כאילו הוא תמים/"אחים מוסלמים" , ולא מי שייסד את הדת של ערב הסעודית. משפחת אאל ת'אני השלטת בקטר טוענת כי היא צאצאית של מייסד הווהאביות המתייחס על שבט תמים.
למה שיש לשים לב במיוחד הוא שקטר מממנת בנדיבות את שבט תמים בסעודיה, בונה להם מסגדים ומוסדות, ומעניקה להם אזרחות קטרית . זאת בנוסף למימון שבטי תמים בעיראק בירדן ובפלסטין. האמיר הקודם של קטר כבר תכנן לאחד את כל שבטי תמים במזרח התיכון ולפיכך קרא שם בנו יורש העצר בשם תמים.
בתגובה דרשו צאצאי עבד אל-ווהאב בסעודיה משליט קטר למחוק את ייחוס המסגד למוחמד עבד אל-ווהאב , וראי אל-יום דיווחה כי קטר מממנת את שבטי תמים בסעודיה על שני אגפיהם, השיעי (!) והסוני.
גם איראן ותורכיה דרשו מקטר לשנות את שם המסגד מסיבות אחרות: הם לא רצו לקשור ברית עם קטר בעוד היא מהללת את איש הדת שבעיני תורכיה ואיראן הוא מקור הצרות שלהם.
העובדה כי יש בסעודיה שבטי תמים שיעיים שופכת אור על הקשר המיוחד בין תמים העתיקה לפרס והמשכו בקשרים המיוחדים של קטר עם איראן המודרנית.
הפרט המיוחד שחשף א-ראי אל-יום בדבר תמיכה כספית של קטר לשבטי תמים בסעודיה מוביל אותנו למחשבה שקטר תומכת למעשה בכל שבטי תמים במזרח התיכון, כולל ברשות הפלסטינית. בגדה המערבית יש ענף חזק את תמים בחברון, וגם הפעילה הרדיקלית, עהד תמימי, היא בת לאותו שבט. האם קטר תומכת בהם? לא ברור. מכל מקום, על פי מקורות הרשות הפלסטינית ברמאללה , הרשות הפלסטינית עוקבת אחר הפעילות הכספית של קטר בתחומה, וחוסמת אותה.
במקביל, מול החתרנות של קטר בסעודיה דרך שבטי תמים, התפתחה תופעה של אופוזיציה של שבטים בקטר שאינם שבט תמים, לשייח'ים של אאל ת'אני, וקטר לא היססה לבטל אזרחות של שבטים שלמים, שבט מור ושבט גופראן שאינם תמים .
מן הסתם, זאת הייתה תגובת סעודיה בתוך קטר לחתרנות הקטרית בתחומה.
בעוד את שורשי העימות שבין סעודיה לקטר אפשר למצוא עוד במאה השביעית, שורשי סכסוך שבטי אחר אפשר למצוא במאות ה-17 וה-18 בשורש המאבקים של בית סעוד להקים את הממלכה הסעודית.
השבט הגדול ורב ההשפעה ביותר בקשת המחברת כיום את סוריה, עיראק ונג'ד הוא שבט שמר , שלו קשר מיוחד עם שבט תמים, ומכורת שני השבטים היא העיר חאיל בנג'ד .
לכאורה, היה אמור השבט הזה להיות חוד החנית במלחמה נגד אסד. על פי אחד הדיווחים, שגריר ארצות הברית בסוריה, רוברט פורד, ביקש להקים צבא של שבטים בדווים שיתאמן בירדן, וחוט השדרה שלו יהיה שבט שמר, בן 40000 חיילים, אבל הדברים לא יצאו אל הפועל.
אבל, זה לא הוקם בסופו של דבר. אחמד ג'רבא, ממנהיגי שמר בסוריה, שעמד בראש האופוזיציה למשטר אסד באותה תקופה העדיף, כך מתברר, מימון מגורמים אנטי סעודיים, כמו תומכי קדאפי המודח בקהיר, תורכיה ועיראק.
מדוע העדיף אחמד ג'רבא את תורכיה ופליטי משטרו של קדאפי על סעודיה?
ראשית, השבטים בתוך סוריה ההתנגדו ככל הנראה לגייס אותם למלחמה נגד אסד.
https://www.7ayly.com/vb/showthread.php?t=3191 فالجربا ينتمي الى شمر التي تعتبر اقرب الى متعب بن عبدالله بن عبد العزيز آل سعود رئيس الحرس الوطني الذي تشكل القبائل عماده. واولها قبيلة شمر التي تشكل لوحدها أكثر من نصف عديد الحرس الوطني السعودي الذي يعتبر مركز القوة الوحيد لابناء عبدالله بن عبد العزيز في الصراع بين امراء الجيل الثاني.
שנית, ולא פחות חשוב, בתקופה הקשה של בית סעוד, בימים שנלחם על קיומו במאות 19 ו-20 התייצב שבט שמר, לצד שכניו בני תמים בחאיל, לצד אוייביו בני שבט רשידי שהוא בתורו נמנה על שמר, וכל אזור נדודיו נקרא הר שמר בין משפחת סעוד לבין הרשידים פרצה מלחמה בת מאה שנים , פעם ידם של אלה הייתה על העליונה, ופעם של אלה, עד לנצחון בני סעוד. המלחמה גם הייתה קרויה מלחמת סעוד ושמר ועיקרה הייתה על השליטה בנתיבי החג' למכה.
למלחמה הזאת היו גם הקשרים דתיים. בעוד הרשידים נשענו על תורכיה המעצמה ששלטה בה האסכולה הסופית, בעוד בני סעוד אימצו את הדת הפוריטנית של מוחמד בן עבד אל-ווהאב שראה בסופיות זוהמה פגנית. מושל חאיל שפקד על הלחימה בבני סעוד היה משבט ג'רבא, ועם הכיבוש ברח לעיראק ויסד שם את הענף העיראקי של שמר (כלומר: תמים)
כך, כאשר יורש העצר, מוחמד בן סלמאן ראה כיצד אחמד ג'רבא, בן שמר, מתחבר עם תורכיה, בעלת הברית ההיסטורית של הרשידים, ועם אוייבי בית סעוד בלוב, הוא החליט להפסיק לתמוך בו, ואחמד ג'רבא נעלם כלעומת שבא.
לפוליטיקה של אחמד ג'רבא הייתה עוד משמעות מסוכנת מבחינתו של יורש העצר, מוחמד בן סלמאן. כאמור, על מנת לפייס בין שבטי חצי האי, נסיכי בית סעוד התחתנו עם בנות השבטים האחרים, והנסיך מותעב היה בן לבת תמים, הנסיכה מונירה . כאשר מעיינים בשמות שושלת רשיד מוצאים את השם מותעב כנפוץ ביותר בין השמות . לפיכך, הוא בנה את המשמר הלאומי, שעליו היה מופקד, על בני תמים ושמר .
מבחינת בן סלמאן מובן הדבר היה שנסיכי בנות תמים ושמר שאינם מבנות סודיירי, מכינים עצמם לקבל את השלטון מתוך המשפחה . את תנועותיו של אחמד ג'רבא יכול היה סלמאן לפרש באופן זה.
המשמעות של מאבקי השבטים בחצי האי על הפוליטיקה העכשווית במזרח התיכון
כפי שראינו המתיחות ההיסטורית בין תמים ושמר מצד אחד לבין בית סעוד מצד שני, שחדרה גם לתוך בית סעוד עצמו, הייתה מן הגורמים שסיכלו את הקמת צבא השבטים בסוריה שנועד להילחם בצבא אסד.
אבל, לתחרות השבטים היו עוד כמה משמעויות חשובות להבנת המצב במזרח התיכון בכללו.
כפי שראינו, בני רשיד שנשענו על תמים ושמר, נתמכו בידי תורכיה , והכניסו לחצי האי את הדת הסופית. מצד שני, בית האשם בחיג'אז לא היה ווהאבי, ואחרי שגורש ממכה בידי הווהאבים התמקם ברבת עמון, ואחרי שתנועת האחים המוסלמים קמה וצברה תומכים כאסכולה דתית המאתגרת את הווהאביות, אימצה ירדן ההאשמית את האחים המוסלמים שהם היום חלק מן הממסד הירדני.
מכאן, שמול הסעודים והאסכולה הווהאבית, התייצבה תורכיה עם קטר, ובמידה רבה גם ירדן ההאשמית.
מכאן, שברקע מלחמות השבטים בלוב, והמאבקים במקומות אחרים, יש גם רקע של תמיכה באחים או בווהאבים, כל מקום על פי תנאיו המיוחדים.
ואנו נפרט תנאים אלה בנייר נפרד.
בירדן, שבטי חיג'אז שאיבדו את מכה לטובת בית סעוד, כמו חווייטאת, או שבט רוואלה, המשתייך על שמר, ומכאן שגם הוא שייך לשבטי תמים, פיתחו עויינות לבית סעוד, ולא התנגדו כאשר בית האשם אימצו לחיקם את האחים המוסלמים.
מול מכה הווהאבית, אימצו האחים המוסלמים את ירושלים, ובעניין הזה, ירדן ההאשמית נמצאת "באותו דף" עם תורכיה והאחים המוסלמים בקטר.
אבל, גם אחרי כיבוש מכה, בני סעוד לא ביססו את מלכותם על מכה, כמו בני האשם קודמיהם, אלא נשארו בנג'ד וביססו את השושלת רק על שבט סודיירי הנג'די.
הדבר גרם לחוסר אמון של החיג'אז בבני סעוד וזה בין הסיבות , והיו עוד רבות אחרות, לעימות הנמשך בין אל-קאעידה ודאעש ממשיכתה לבין בית סעוד.
בלוב נאבקים שתי קונפדרציות של שבטים, האחת שטריפולי בירתה, נשענת על תורכיה, קטר ואירופה, מכאן שהיא שייכת לתחום ההשפעה של האחים המוסלמים, והשנייה נשענת על סעודיה ומצרים ומרכזה בבנגאזי, ולפיכך היא שייכת ל https://www.sasapost.com/uae-and-sufis/ אבו דאבי מאמצת את הסופים.
